"ובאמת עובדה זו מפליאנו בהרבה. כי לפי עושרה של המדינה הזאת ומרבית החברים, לא היתה צריכה לכאורה על פי שכל אנושי להגיע לידי כך. אולם חטא אחד חטאה האומה הזאת וה' יתברך לא יסלח להם, והוא, כי כל העבודה הזאת היקרה והנשאה, שהיא ההשפעה לזולת ושהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם ה' יתברך ולא לשם האנושות. ומתוך שעושים עבודתם שלא לשמו ית', לפיכך אין להם זכות קיום מצד הטבע עצמו."
אם אדם, קבוצת אנשים, חברה או מדינה נמצאים במצב המקולקל ולא מכירים בו ככזה, היינו משתמשים ברצון לקבל שלהם ללא מודע, הם יכולים להמשיך ולהתקיים במידה כזאת או אחרת, מי פחות ומי יותר. אבל אם האדם משתמש באמצעי להתעלות רוחנית בכדי להיטיב את מצבו הגשמי, אם רצונו להשתמש בכוחות העליונים של איחוד ואהבה להנאת עצמו, הוא נכנס למקום הסכנה. הוא מזמין על עצמו את אותם הכוחות המיועדים להעלות את האנושות לדבקות בבורא. לשם מטרה זו התנאים הללו קיימים, לייחוד כל הנשמות בכלי אחד.
חברה שבחרה להשתמש באותם התנאים לייחוד הנשמות ולא במטרה להעלות את הכלי הכללי לאיחוד הנשמות כלפי הבורא, אלא כדי להורידו לעולם הזה, היינו משתמשת באותו התנאי אבל בכיוון ההפוך מטבעו הרוחני, מזמינה על עצמה אסונות.
כמו כל מפר חוק אחר, גם חברה הבוחרת ללכת בניגוד לחוק הטבע המתיר את השימוש באיחוד למען דבקות בבורא בלבד, תיענש בוודאי. אבל הואיל ומדובר בחוק הכללי של כל המציאות, המכה שתוכה החברה כתוצאה מקיומו ההפוך של התנאי, תהיה מכה גדולה שקשה לתארה. בעל הסולם כותב, "ה' יתברך לא יסלח להם". הפגיעה בחוק הכללי של המציאות היא פגיעה בעיקרון היסודי ביותר במציאות, בתנאי לדבקות. השימוש בתנאי של האיחוד שלא בכדי להידבק בבורא, במטרה למושכו לגשמיות, לרצון לקבל על מנת לקבל, להנאת האדם עצמו, הוא פעולה הפוכה מרוחניות שאין כמוה. זאת הסיבה לעונשים החמורים שנגזרו על האומה הרוסית.
מצבה החמור של רוסיה יחייב אותה לעבור שלבי תיקון מרובים בכדי לחזור למצבה הרגיל, למצבה מלפני המהפכה. אפשר שתוכל לעלות בחזרה להכנה ולעבודה כלפי הבורא. לאמתו של דבר אין עונש ברוחניות.
גם מדינות, בדומה לנשמות, מתגלגלות. אבל לא כאן המקום לדון במשפטי האומות והנשמות. את השאלות כמו "למה דווקא רוסיה?" או "למה נקודת הזמן הזו לא אחרת?" נשאיר לדיון אחר. כך או אחרת הדוגמא הרוסית היא דוגמא בולטת במיוחד לאיסור להשתמש בתנאים בכוחות ובחוקים המביאים את האדם לדבקות בבורא, למען הנאת האדם עצמו. אם האדם בוחר בעקרונות רוחניים ומפנה אותם להנאת עצמו הכח הכללי של המציאות עובד כנגדו, הוא הולך נגד הכח העליון המושרש בטבע הכללי ונענש.
האומה הרוסית זנחה אמנם זה מכבר את המשטר הקומוניסטי, אבל תוצאותיה של התקופה עדיין ניכרות בה ולא ייעלמו כבדרך אגב. העם הרוסי עדיין ספוג בתהליך הקומוניסטי, בתוך תוכו הוא עדיין נמשך אליו.
הסיסמאות הקומוניסטיות על ייחוד, אחדות ושוויון הילכו קסם על הציבור הרוסי. בפועל, המציאות הייתה כמובן שונה לחלוטין. המשטר הרוסי הצליח להציג בפני העם תמונה אשלייתית של שוויון, ולאדם היה נוח להאמין בה. האומה הרוסית לא הייתה בעבודה רוחנית אמיתית בעל מנת לקבל, היינו בקליפה, אבל השלתה את עצמה במחשבות על שוויון ואחדות.
הסיסמאות הקומוניסטיות לא אבדו מחינן, הן ממשיכות לשבות את ללבות האנשים. מי מאיתנו לא מעוניין בצדק יושר ושוויון, אהבה לכולם מולידה באדם בטחון שמחה ומצב רוח טוב. גם בימינו הציבור הרוסי ממשיך להמשך אל אותן הסיסמאות, הוא מתפתה להאמין שבימי השיטה הדיקטטורית הכפייתית האיומה הסיסמאות על שוויון היו מציאות. האומה הרוסית עוד לא החלימה ממחלתה, יידרש שלב ארוך במיוחד של הכרת הרע וחקירה מעמיקה של מקרי העבר, בכדי להכיר את התהליך כולו. לאחר הכרת התהליך תפתח בודאי בפני הציבור הרוסי האפשרות להתפתח לדרגה גבוהה יותר. לעת עתה נראה שיידרש לכך זמן רב.
קבוצת חברים ההולכת בדרכו של בעל הסולם צריכה להשתמש בדוגמא הרוסית כאות הזהרה, את הפעולות שחברי החברה עושים למען חיבור עם הבורא, את הייחודים, אסור להפנות למען הנאת חברי החברה. את כל המצבים הכוחות והפעולות יש להפוך ככל האפשר לכמה שיותר מטרתיים. האדם לא מרגיש עד כמה החוקים הללו פועלים בכל פרט במציאות, אפילו בעבודה במטבח.
אם בזמן העבודה האדם שוכח את הכוונה שכל מעשיו יביאו לפעולה הרצויה, היינו ליתר קרוב לבורא בסיום העבודה, אם הפעולה נשקלת לפי הנאת הגוף בלבד, האדם מביא על עצמו נזק. יש להיזהר מלהתנתק מהמטרה במהלך כל שלבי העבודה, בתחילתה במהלכה ובסופה, בכל פעולה ופעולה.
עיקר תשומת הלב צריכה להינתן לתחילת הפעולה, את כל הפעולות הכרח להתחיל ב"לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה". כמו ההתחלה של כל מצווה ומצווה, תמיד מהכוונה הזאת. את הפעולה חובה להתחיל בימין, גם אם הכוונה נשכחת במהלך הפעולה.
"כי נסה ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת היה חרד לקיים מצות ה' יתברך בשיעור הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ובשיעור הזה היה עומד ודואג למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו בכל השיעור המוטבע באדם למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב "ואהבת לרעך כמוך", והיה ה' יתברך בעצמו עומד כמטרה לכל עובד בעת עבודתו לאושר החברה, דהיינו שהעובד היה מצפה, אשר ע"י עבודתו זו להחברה יזכה להדבק בו ית', אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך, הנה אין כל ספק אשר במשך שנים מועטות היו עולים בעושרם על כל ארצות תבל יחד, כי אז היה לאל ידיהם לנצל את אוצרות החומרים הגולמיים אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ה' יקראו.
האומה הרוסית מהעשירות במדינות תבל, אם לא העשירה מכולם, טעתה בכוונתה. הטעות הרוסית הייתה בכיוון העבודה לטובת העם, לטובת העם לכאורה. המציאות בפועל הייתה שונה לחלוטין, התוכנית המקורית הלכה והסתבכה.
ראשי המהפכה הקומוניסטית החליפו את השכר. הדרישה לשגשוג חומרי תמורת היגיעה החליפה את הדרישה לצורת ההשפעה לדבקות בבורא, להשתוות הצורה. אילו הבורא היה בראש מעייניהם, הצלחתם הייתה עולה על כל הצלחה אחרת. לא היה נדרש כח בכדי להוכיח את צדקת המהפכה ובוודאי שלא חורבנה של המדינה כולה. האומה הרוסית ניתקה את עצמה ממטרת הבריאה ומשום כך נכשלה.
לפי החוק "כלל ופרט שווים" גם לאומה הרוסית כמו לאדם הבודד הייתה ברירה. אבל לא את סוגית הבחירה ברצוננו לברר אלא את התוצאות בשטח.
החוק המקיף את כל המציאות פועל על הכלים, היינו על הנשמות, ומחייב אותן להתחבר. בחיבורם יחד הופכות הנשמות למשענת, כלי להתגלות הבורא בתוכן. החוק הכללי פועל ומקרב את כל המציאות להתגלות הבורא. הקומוניסטים רצו לחבר את אותו הכלי בדיוק, אבל בצורה הפוכה. לא למען גילוי הבורא בתוכו, אלא במטרה להיטיב את הרגשתם, להרגיש את הנאתם עצמם בתוך הכלי.
בדומה למגדל בבל, בדומה לכל יתר השבירות, הקומוניסטים המשיכו לשבור את הכלי ולהרחיק אותו מהמטרה. השבירה אינה תולדה של רצון לשבור את הכלי, השבירה מתרחשת כתוצאה מרצון לייחד את הכלי, אבל לכיוון הפוך מהמטרה. אם ניקח את שבירת המלכים כדוגמא נמצא שגם בשבירה זו התעורר בכלי רצון לייחוד, אבל למען עצמו, להנאת עצמו. גם הקומוניסטים רצו ייחוד ושוויון גם הם כוונו לכל התנאים של כלי השלם, אלא לא למען גילוי הבורא, לא בכוונה להתחבר אליו בעל מנת להשפיע. מטרתם הייתה להנות בכלי של אדם הראשון. בתום ליבם הם רצו לראות את כל העולם כמוהם, לא הייתה להם כוונה לשעבד את יתר העמים. להפך מטרת המהפכה הייתה להביא לעולם שוויון, איחוד, אהבה והשפעה הדדית. אבל לא בכוונה להיות כלי לבורא, אלא למען האדם עצמו, זאת השבירה. המצב הזה הפוך ביסודו ביחס לבורא, בפעולה האחרונה ובפעולה הראשונה. את המהפכה לא התחילו לשם יחוד, ובעזרתה לא נגרם ייחוד. כל פעולותיהם של הקומוניסטים היו פסולות מלכתחילה.
שבעים שנה חלפו מאז המהפכה, שבעים שנה הם מדרגה שלמה. הניסיון הרוסי נתן את אותותיו בכל האנושות, הרעיון הקומוניסטי עורר הדים ותגובות בכל רחבי העולם, הקומוניסטים התכללו באנושות. הרעיון הקומוניסטי חלחל בצורה כזאת או אחרת לכל מדינה ועם. התכללותה של רוסיה בעמי העולם באה לידי ביטוי בהשתתפותה במלחמת העולם השנייה. עם שוך הקרבות הוכרזה האומה הרוסית כמנצחת, אבל הניצחון גבה ממנה מחיר יקר של עשרות מיליוני מתים. ההשפעה של המהפכה הקומוניסטית הורגשה בכל העולם, המשטר הקומוניסטי הפעיל טרור כנגד העם הרוסי וכנגד יתר העמים שנכבשו על ידם. התוצאות עוד יגלו לנגד עיננו.
בימינו האומה הרוסית כבר מסוגלת ביסודה לפעולה. כל שנדרש הוא לחבר את "אם אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו" עם קביעתו של כל מצב.
בפגישותיי עם מעצבי המדיניות ברוסיה הצבעתי על חינוך הנכון כפיתרון היחידי לבעיות האומה, אבל הם לא הטו את אוזנם לשמוע, לשיטתם אין לאומה הרוסית זמן לחכות לתוצאות מפעולות ארוכות טווח. לחינוך הנכון דרושות כמה שנים של תכנון ,מספר שנים נוספות להטמעתו, ועשרות שנים בכדי לראות את הפירות. ראשי השלטון ברוסיה מעוניינים ברווח מידי, 'אין עם מי לדבר'.
כמו בכל מקום אחר בעולם גם ברוסיה ההצלה אפשרית רק על ידי חינוך. הכישלון הרוסי הוטמע בעמי העולם ומקרב בוודאי את כל העולם לתיקונו. אחרי מעשה עלינו לומר שהכישלון הרוסי היה מחויב המציאות, אבל לאמתו של דבר ניתן היה לגלות את הרע לעבור את כל המצבים הללו בדרך התורה ולא בדרך ייסורים, בהכרה ולא במעשה.
כלל ופרט שווים, גם האדם בדרכו הפרטית לא זקוק למכות. אם האדם מזמין את האור העליון יש ביכולתו לראות את המכה למפרע, להעריך אותה כרעה ולהימנע ממנה. על ידי משיכת האור העליון האדם מבחין במכה מטרם שהיא מתקרבת אליו. בדומה לזיהוי נגיפים במיקרוסקופ האדם רואה את הצרה בחיתוליה בעודה מזערית, הוא מגדיל אותה על ידי האור ורואה עד כמה היא מנוגדת למטרה, כמה רע היא עלולה לגרום.
רק בעזרת החינוך, רק על ידי משיכת האור העליון, אפשר לתקן את הקלקול ולשמור את העם והעולם מהמכות. אבל המנהיגים של זמנינו רוצים הצלחה מידית. 'אין עם מי לדבר', אין מנהיגות נכונה לא בעם ולא בעולם.
אפשר ללכת בדרך ייסורים בהתאם למחשבות האדם ואפשר לבחור בדרך תורה על ידי משיכת האור מלמעלה, בבירור הטוב והרע באור שמתגלה. בדרך תורה כל דבר גם הקטן ביותר מקבל נפח, האדם יכול לזהות את מיקומו ואיך לכוון את התהליך, הטוב והרע בולטים לפניו והוא עובר ביבשה.
ללא משיכת האור מלמעלה, בדרך ייסורים, האדם חייב לחוות את הצרות עצמן עד שהן גדלות למימד שאינו יכול לסבלן. רק אז הוא מתחיל לחשוב מהי הסיבה לצרות, מה המקור שלהם ואיך אפשר להימנע מהן. בדרך הייסורים דרוש לאדם זמן רב בכדי לזהות את הרע עם הכוונה על מנת לקבל. מתוך המכות והסבל האדם מתחכם בהדרגה ומתחיל לראות דרך אחרת.
האנושות כולה וכל אדם בנפרד עוברים מסכת בלתי פוסקת של צרות. עם סבלו של היחיד אפשר לנסות להתמודד, אבל סבל של עם שלם או קבוצה הוא עניין אחר לגמרי.
לאומה הרוסית ניתנה הזדמנות אבל היא לא השכילה לנצלה, בימינו ההזדמנות בנמצאת בידיו של עם ישראל, אבל מעטים הם האנשים המטים את אוזנם לשמוע. מידי פעם מזדמנת לאנושות האפשרות לבחירה, אבל כמו שבעל הסולם כותב "הצליח מעשה השטן".
"אולם בעת, אשר כל שיעור העבודה בהשפעה לזולת מתבסס על שם החברה לבדה, הרי זה יסוד רעוע. כי מי ומה יחייב את היחיד להרבות תנועותיו להתייגע לשם החברה? כי מפרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם שימציא כח תנועה (מוטיב פאוור) אפילו לאנשים מפותחים, ואין צריך לומר לאנשים בלתי מפותחים.
וא"כ הועמדה השאלה: מאין יקח הפועל או האיכר מוטיב פאוור המספיק להניעהו אל העבודה (מוטיב פאוור: כח - מטרה, שהוא כח הפועל ומניע לכל גוף ומודד לו כח ליגיעה כתפקיד הדלק במכונה)? כי שיעור לחם חוקו לא ימעיט ולא ירבה בסבות פזור כוחותיו, ושום מטרה וגמול אינה עומדת לפניו. ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר לא יניע האדם בלי כח תנועה, כלומר מבלי להטיב מה את עצמו. למשל, שאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השולחן, הוא משום שנדמה לו שבהניח ידו על השלחן יהנה יותר. ואם לא היה נדמה לו כזה, היה עוזב את ידו על הכסא בכל שבעים שנותיו מבלי להניעה ממקומה. ואין צריך לומר לטרחה גדולה.
ואם תאמר, שיש עצה על זה להעמיד משגיחים עליהם, באופן שכל המתעצל בעבודתו יענש ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל: אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם את המוטיב פאוור לעבודתם? כי העמידה במקום מיוחד, והשגחה על אנשים להניע ולייגע אותם, היא ג"כ טרחה גדולה, אולי עוד יותר מהעבודה עצמה! וע"כ נדמה הדבר כמו הרוצה להניע מכונה בלי לתת לה חומרי דלק.
ולפיכך משפטם חרוץ להאבד מצד הטבע, כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיו, דהיינו שיעשו אלו המעשים של השפעה לזולתו מבחינת העבודה לה' יתברך, כדי לקיים ולבוא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהיא הדביקות בו יתברך,"
נשאלת השאלה, מדוע החברה האנושית אינה יכולה להתייחד סביב העיקרון של שוויון? למה אי אפשר לייסד בפועל חברה בה כל אחד מחבריה עובד עבור החברה, למען חשבון משותף, חברה בה הביטוח, הבריאות, חינוך הילדים, האוכל והלבוש, מאוחדים כולם בחשבון אחד כגוף אחד, קרובים כמה שיותר אחד לשני גם במובן הפיזי, למה כל הניסיונות לבנות חברה שיתופית נידונים לכישלון?
הסיבה היחידה לכישלונות החוזרים ונשנים לייסד חברה סוציאליסטית, נעוץ בהיותה מנוגדת לחוק הכללי המתיר רק ייחוד עם הבורא. כתוב "איש ואישה ושכינה ביניהם", לא תתכן התחברות בין גבר ואישה, בין שני אנשים, בין שני עמים או בין כל העמים כולם אם מטרתה אינה חיבור עם הבורא. כזאת היא פעולתו של החוק העליון המקיף את המציאות כולה, החוק שהמציאות נמצאת בתוכו והוא פועל עליה ועל כל חלקיה. בין אם האדם רוצה בכך ובין אם לאו הוא נמצא תחת שליטתו של החוק, אם יפר אותו ישא בתוצאות. התוצאות לא יורגשו אמנם באופן מידי אבל בסופו של דבר יורגשו.
רבבות אנשים מסרו את חייהם לטובת הרעיון הסוציאליסטי ועברו מסכת של צרות וייסורים בניסיונות לממשו. אבל הניסיונות הסוציאליסטים נידונו לכישלון מראש. כאשר הניסיון לייסד חברה סוציאליסטית נכשל נבחרו הטרור והלחץ כאמצעים לתיקון. ראשי המהפכה הקומוניסטית עמדו חסרי תשובות מול רצונם לתקן את החברה, בתחילה חשבו לחנך את העם, בהמשך בחרו בכח, גם תיקון העם על ידי ההרגל נלקח בחשבון. ראשי המהפכה חשבו שהתיקון יבוא כטבע שני, אבל ללא הועיל .
כל עוד הבורא אינו נמצא כמטרה בין שני גופים הנפרדים זה מזה כתוצאה משבירת הכלים, הייחוד הוא מעבר לכוחות האדם. נשמות, בני משפחה, חברים, עמים, או כל שני חלקים אחרים שהתחלקו בשבירת הכלים, חיבורם חזרה יתאפשר רק במטרה להשיג דבקות בבורא. לא השפע בחומר גלם, לא הצבא, ולא כל יתר התנאים שקדמו למהפכה יכלו לסייע להצלחתה.
כגודלו של הניסיון לממש את האידיאל הסוציאליסטי כך עוצמת העונש. קבוצת אנשים המנסה לממש את העיקרון הסוציאליסטי, בדומה לניסיונה של התנועה הקיבוצית לא תספוג מכות נמרצות בדומה למכות שספגה רוסיה. האומה הרוסית לא הסתפקה במימוש הסוציאליזם בתחומי המדינה, מטרתה הייתה ליישם את הרעיון הסוציאליסטי ברחבי העולם כולו. האומה הרוסית חשבה להוות דוגמא לכל העולם. מלכתחילה לא היה בכוונתם לחייב את העולם בכח, או לקנות אותו בכסף, כמו שנאלצו לעשות בהמשך הזמן. ראשי המהפכה רצו להראות את הדוגמא המוצלחת של המהפכה הרוסית כמופת לעולם כולו, ואכן רבבות אנשים ברחבי העולם כולו התייחסו לרוסיה כאל מודל לחיקוי, כשמש המאירה את העתיד. ישראל, ספרד, אמריקה ואירופה הם רק כמה דוגמאות למקומות בהם קמו תומכים נלהבים לרעיון הקומוניסטי, הרי הרעיון עצמו מבריק ועל פניו הוא נראה כהכרחי. שתי בררות עומדות בפני האנושות, ייחוד ואהבה או כיליון והשמדה, אין פשרה בין השניים. מצב יציב וקיומו של העולם יתאפשרו רק בחיבור יחד. בהתאם לתנאי זה מסודרות כל מערכות הטבע, מערכת לא יכולה להיות שלמה ויציבה לולי הגיעו כל פרטיה לחיבור בגוף אחד, למנגנון יחיד ובריא שכל חלקיו משלימים זה את זה. אותו המנגנון של כל מערכות הטבע נכון גם לגבי המערכת האנושית, גם המערכת האנושית מתפקדת כמכונה. ראשי המהפכה הסוציאליסטית השלו את עצמם לחשוב שחיבור כזה אפשרי, ורבים הם האנשים שעדיין חושבים כמוהם.
אין בידי האדם ברירה אלא להאמין לדברי החכמים, חיבור בין האנשים לטובת האנושות יתאפשר רק אם הבורא יהיה כעד ככח וכמטרה כאחד. אם מלכתחילה החיבור לבורא יעמוד לנגד עיני האדם כמטרה, היינו במידה שהאדם יגדיל את חשיבות הבורא בעיניו מעל הפעולה, הפעולה תצליח. תכלית רצונו של האדם להתחבר עם הזולת צריכה להיות דבקות בבורא, אין דרך אחרת. את כח הבורא אסור למשוך לטובת שלום וחיבור בין האנשים, המטרה צריכה להיות גדלות הבורא, חיבור עמו. החיבור עם הבורא צריך להיות יותר חשוב מהחיבור בין האנשים, החיבור בין האנשים צריך לשמש כתנאי, ככלי, כאמצעי לחיבור עם הבורא.
הבורא תמיד צריך להיות יותר גדול מכל מקרי המציאות. על האדם לעבוד באופן תדיר על גדלות הבורא, להעלות את ערכו מעל לכל הקיים, מעליו עצמו, מעל חבריו ומעל המציאות כולה. אם האדם אינו חדל מלדאוג לגדלות הבורא הוא פועל בצורה טבעית לחיבור בין בני האדם במטרה להשיג את הבורא והפעולה מצליחה.
פעולה כזאת מתואמת עם החוק הכללי של המציאות שהוביל את האדם למצבו הנוכחי בעולם הזה. ההשתלשלות מטה החלה ממצב בו כל הנשמות היו כלולות מהבורא, ממצב זה והלאה החלו הנשמות לרדת עד לשבירה ונפילתם לעולם הזה. אם כן, לא תתכן פעולה לחיבור שאינה מותאמת לחוק הכללי הפועל במציאות, גם ברגע הנוכחי. הרי מהו חיבור בין שני חלקים אם לא להחזירם לאותו המקום. החיבור לא יתאפשר ללא פעולת האור המדביק שני רצונות לקבל אחד בשני לכדי מצב הנקרא "איש אישה ושכינה ביניהם". המשבר הכללי העולמי אינו אלא גילויו של הניתוק בין כל החלקים בכל המישורים וחוסר יכולת לחבר ביניהם.
בסופו של תהליך איטי והדרגתי תבין האנושות שחוסר יכולתה להגיע לכדי חיבור נובע מתוך שהחיבור אינו נעשה למען החוק העליון.
המילה בורא יכולה להטעות את השומעים, עדיף לכנותו החוק העליון.