בניין החברה העתידית
"ולפיכך משפטם חרוץ להאבד מצד הטבע, כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיו, דהיינו שיעשו אלו המעשים של השפעה לזולתו מבחינת העבודה לה' יתברך, כדי לקיים ולבוא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהיא הדביקות בו יתברך, "על דרך שנתבאר שדביקות זו מגיעה לעובד במדת שפעה הנעים רב העונג, ההולך ומתרבה אליו עד שיעור רצוי להתרומם בהכרת אמיתותו יתברך, הלוך ומתפתח, עד שזוכה להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב "עין לא ראתה אלקים זולתך"."
החוק הכללי של המציאות נקרא " השפעה", השפעה מצד הבורא לנבראים.
הנבראים מרובים, לצורך הדוגמא נאמר שמספרם 600,000. כל חיבור ביניהם וכלמגע בין אחד לשני יתכן אך רק למען השתוות הצורה להשפעה, לבורא.
אם הנבראים מתחברים ביניהם, אם נוצרת פניה בין אדם לחברו במטרה להידבק בבורא, בכדי להשפיע בפעולת החיבור נחת רוח לבורא, הקשר הוא קשר מבורך ותוצאתו טובה, מייד עם יצירתו של קשר כזה מאיר האור העליון בחזרה.
הקשר שנוצר בין שני כלים דומה לכלי המתוקן במסך ואור חוזר הממלא אותו. שני החלקים מתחברים מעל הרצון לקבל שלהם, מעל לכלי המשותף, בכוונה להשפיע על ידי החיבור נחת רוח לבורא.
כתוצאה מהחיבור ולפי מידת הכוונה מתלבש הבורא בכלי באופן מידי. האור העליון מתלבש בכלי, והנשמה או שתי הנשמות המחוברות זוכות למילוי העליון.
אם החיבור נעשה למען החלקים עצמם, לא יגיע בוודאי אור מלמעלה. על חיבור כזה אין ברכה, החיבור לטובת החלקים ולא לטובת הבורא רק מגדיל את ריקנות הכלי, ובריבוי הכלים מסוג זה מגיעה האנושות להרס כללי.
מצד הבורא כלפי הנבראים דבר אינו משתנה, החוק הכללי של המציאות קיים וקבוע. הוא נקבע אחרי צמצום א' במלכות דאין סוף.
מחשבת הבריאה היא להשפיע נחת רוח לנבראים בכל מעשי הבורא, לפיכך אם מעשי האדם אינם מכוונים בעל מנת להשפיע לבורא הם לא יזכו באור העליון. אם כוונת החיבור אינה להשפיע לבורא אזי חיבור הרצונות יחד יעורר באדם הרגשת ריקנות יותר ויותר עמוקה. בנסיבות כאלו טוב היות האדם לבדו, ללא חיבור עם יתר האנשים. כתוב, "פזר לרשעים, טוב להם וטוב לעולם. כנס לצדיקים, טוב להם וטוב לעולם". אם כל אדם מרגיש את הכלי שלו הקטן כריק, זאת הרגשה שניתן לסבלה, אבל אם האדם מתחבר לעוד אנשים וכליהם הריקניים מתכללים זה בזה נוצרת ריקנות גדולה, המביאה להרס כללי של החברה. למסקנה זו מכוון בעל הסולם את דבריו בעזרת הדוגמא של האומה הרוסית.
"וצייר לעצמך, אם האיכר והפועל היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת בעת עמלם לאושרה של החברה,"
אילו הפועל הפשוט היה מרגיש במהלך עבודתו שהשכר תמורת יגיעתו לטובת הציבור יגיע כחיבור לבורא, כגילויו של הכח העליון, אזי היה מקבל כח וחומר דלק לפעולותיו ומתמיד בעבודתו. הדברים אמורים לגבי כל פעולה למען חיבור בין בני אדם, ובמיוחד בעבודות למען הציבור. האור העליון היה מאיר לאדם כמרץ וחומר דלק לעבודה. היה באפשרותו לבצע פעולות השפעה ובאמצעותן היה מגיע לתוצאות, היינו להתלבשות אור ין סוף בתוכו. אם מקבלים את הבורא כשותף לפעולת החיבור אפשר למצוא חומר דלק לפעולות ההשפעה.
"וצייר לעצמך, אם האיכר והפועל היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת בעת עמלם לאושרה של החברה, בטח שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, כי כבר היה מצוי להם מוטיב פאוור בסיפוק גמור ליגיעה גדולה,"
האדם לא נדרש ללחוץ על עצמו, לא בחייו בעולם הזה ולא בעבודתו הרוחנית. התגברות אין פירושה מאמץ בכוח, התגברות בכח בלתי אפשרית, התגברות בכח היא דיכוי.
כל פעולה מחייבת רצון, ללא רצון אין פעולה, פעולה ללא רצון היא לא יותר מאשר תנועה סתמית של אברי הגוף. אם הרצון לקבל של האדם לא מסכים לפעולה, אין פעולה. אדם הנותן מתנה לחברו ובתוך תוכו מגדף אותו, הרי אינו נותן דבר. פעולות יכולות להתבצע רק מתוך רצון.
כל המעשים במסגרת החברה הסוציאליסטית הרוסית לא יכולת להיחשב כמעשים כלל, אף לא אחד מחברי האומה הרוסית עבד את עבודתו בכוונה לתת לאחר. המשטר הרוסי כפה את הפועל לתת, והכלים דקבלה גדלו.
מצד אחד פעולה אמיתית תיתכן רק אם חברי החברה רוצים להתחבר, ומצד שני בני האדם לא מסוגלים להתחבר. איך יתכן חיבור אם משמעותו של החיבור היא שרצונו של אחד יהיה לאחר כרצונו שלו ממש, איך יכולים שני חברים להתחבר אם כוונת החיבור שכל אחד מהם יעבוד עבור הרצון של חברו כאילו היה רצונו שלו. התחברות פירושה חיבור בין הרצונות, חיבור הנשמות יחד. איך יתכן חיבור כזה, הכיצד ניתן לרצות אותו?
אומר בעל הסולם, אם יתאר האדם את הבורא מעליו, כמי שעיצב בעבורו את תמונת המציאות, את עבודתו, את הבריאה והתהליך שעליו לעבור, אם האדם יתייחס לתמונת המציאות שהבורא העמיד לפניו כבעיה שמחובתו לפתור, אם האדם יפנה לבורא כנותן העבודה, כמנהל העבודה וכמקבל את עבודתו, אם האדם יפנה אל הבורא בכל פעולה, ולא חשוב אם הוא מסוגל לעשותה או לא מסוגל, רוצה או לא רוצה, אם האדם יפנה לבורא בדרישה לספק לו כל דבר, אם יחשיב את הבורא כמקור לכל הבעיות הכוחות והתשובות, לכלים ולאורות, למציאות כולה, ביחס כזה הוא יפתור את הבעיה וימצא את עצמו מחובר אל הבורא בצורה נכונה.
ביחס כזה האדם יגלה בתוכו רצון להשפיע, חומר דלק כח ושכל לבצע פעולות השפעה, הוא יגלה שכל אלו מושפעים מלמעלה. האדם לא יכול למצוא בתוכו את ההשפעה שהוא מבקש, הוא זקוק לעזרת האור, רק האור יכול לגלות לאדם מהי השפעה איך לעשות חשבון נכון. הכח והרצון להשפיע נמצאים באור בלבד, תפקידו של האדם הוא לבקש אותם.
השאלה מהיכן לקחת רצון, או איך אפשר לקבץ רצון לפניה לבורא, לרצות להשפיע, נפתרת רק על ידי החברה. אבל מטרם שהאדם ניגש לפיתרון, הבעיה עצמה צריכה להיות מובלטת ומובנת. אם חברי החברה שוכחים את עצם עובדת היותם כלים בודדים ואת ההכרח במשיכת כח הבורא כתנאי לחיבור ביניהם במטרה להשפיע לבורא, אם החברה לא נותנת את דעתה על כך אי אפשר להתחיל בשום עבודה. הבורא חייב להיות בראש כל מחשבה ובתחילת כל מעשה, כמקור לרצון לחומר דלק, וכמטרה שמושגת על ידי הפעולה.
"עד להרים את החברה למרומי האושר. ואמת היא אשר הבנת הדבר באופי כזה צריכה לטיפול רב, ובסדרים נאמנים. אולם הכל רואים, שאין להם זכות קיום זולתו מצד הטבע העקשן, שלא ידע פשרות. וזהו מה שרציתי להוכיח במקום זה."
לקלקולן של חברות כחברה הרוסית או הקיבוצים אין תקנה. עונשו של העבריין נגזר בהתאם לחומרת העברה, דינו של המפר חוק שולי וזניח לא ידמה לעונשו של מי שמפר את החוק הכללי של כל המציאות, החוק הפועל על כל חלקי המציאות, על כל פרט ופרט שבה. ההשלכות מאי ציות לחוק הכללי מורגשות בכל פרטי ומקרי המציאות, הן אינן מסתכמות במשבר ביחסים בין בני אדם, הן באות לידי ביטוי בכל תחומי החיים, בכלכלה, בתעשייה, בחינוך, בתרבות, בכל מעשי האדם. לא רק פעולות חברתיות נפגמות גם היחסים בין בני אדם, מתעוררת שנאה הדדית, הכוחניות עולה, "אדם לאדם זאב". כך מורה לנו הדוגמא הרוסית.
ההבדל בין רוסיה הקומוניסטית והקיבוצים בארץ בא לידי ביטוי בסוגי משטר שונים ובדיכוי הציבור. חבר הקיבוץ כחבר בחברה פתוחה היה יכול לבחור להישאר או לעזוב. כל קיבוץ קיים תקנון משלו, ואדם היה יכול לבחור את המקום הנוח מכולם או לחלופין לגור בעיר. החברה הקיבוצית לא חייבה את חבריה לבחור בין חיים בקיבוץ או מוות מחוצה לו, כמו שבחר לעשות המשטר הרוסי.
הפגם אותו פגמו חברי הקיבוצים בחיבור ביניהם לא היה חמור כפגם הרוסי, ובכל זאת, למרות מתנות הממסד בארץ, הקיבוצים לא הצליחו לקיים את עצמם. אילו חברי הקיבוצים היו מושכים את הבורא ליחסים ביניהם, אזי היו זוכים לשגשוג. במקום חברה נזקקת שקיומה תלוי בחסדי המדינה היו זוכים להיות דוגמא לשגשוג והתפתחות בכל העולם.
הרעיון הסוציאליסטי קרוב מאוד ליהודים. היהודים למשל, מעולם לא חוו עבדות, במשך ההיסטוריה כולה ובניגוד ליתר אומות העולם, לעולם לא נוצר יחס של אדונים ועבדים בקרב העם היהודי. היהודים בעלי הממון לא היו מתגאים בממונם. תלמידי החכמים, ולא בעלי ההון, זכו להיחשב כגדולי הדור.
הערכים הרוחניים של העם היהודי בני שלושת אלפים שנה ויותר, שורשם מגיע עד לימי אברהם. כל עוד שמר העם על מדרגתו הרוחנית היה החינוך היהודי חינוך רוחני. כאשר נפל העם מדרגתו הרוחנית, הערכים הרוחניים הובלעו בסיפורים ואגדות, באופן מסוים ב"שולחן ערוך" ובממירות כגון "כאיש אחד בלב אחד", "שבת אחים יחד" וכ"ו.
היחסים בין המפקדים לחיילים בצבא הישראלי מעוררים פליאה בכל העולם, לא מובן איך חייל ומפקד יכולים להרגיש קירבה גדולה כל כך אחד לשני. יחסים כגון אלו מושרשים בנשמה, העם היהודי לעולם לא היה מחולק למעמדות, ולא לפי כל סימן אחר מלבד ההצטיינות הרוחנית. במשך שנים היהודי היה מוערך לפי קירבתו לתורה ולהשפעה בלבד.
המקור לתיאוריות הסוציאליסטיות נמצא ביהדות, ומשום כך התיאוריות הסוציאליסטיות קרובות ביסודן ליהדות. סיסמאות כגון "כל אחד לפי יכולת ולכל אחד לפי צרכו" מושתתות למעשה על מימרות מהתורה כגון "ואהבת לרעך כמוך".
יהודים רבים לקחו חלק במהפכה הרוסית. עשרות שנים לאחר שרוסיה עצמה התייאשה מהקומוניזם ומהמהפכה - למעשה עד לעליית הליכוד לשלטון ב1977 - המשיכו להתקיים בארץ מפלגות סוציאליסטיות.
גם בימינו לא נדרש מאמץ רב בכדי לעורר את העם בעזרת סיסמאות סוציאליסטיות, הסיסמאות הסוציאליסטיות שייכות לשורש נשמתו. היהודים כולם מקורם בגלגלתא ועיניים, בחסדים, ובחסדים אין מעלה ומטה, החסדים מסודרים בימין ושמאל, לרוחב. אין עליון ותחתון, כולם שווים. החסדים מתפשטים כמים, טבעם כטבע המים. משום כך לפי שורש נשמתו, נמשך עם ישראל למסרים סוציאליסטים.
הישראלי המצוי אינו יכול להסכים עם עליונות של אדם אחר עליו , לכאורה יש בחברה הישראלית נטייה לכוחניות וזלזול, אבל זה לא זלזול, היחס בין בני אדם בציבור הישראלי נובע משורש נשמה, כל אדם מישראל בטוח שכל יתר חברי האומה שווים לו. הישראלי אינו מעלה על דעתו שיכול להיות מישהו גבוה יותר ממנו. אלו עקרונות מהותיים החקוקים בטבע.
בדברי ימיו של כל עם אחר נרשמו תקופות בהם חלק מהאומה דיכא חלק אחר בטרור ופחד. בניגוד לאומות העולם מלחמות האחים בהיסטוריה היהודית בתקופת בית המקדש הראשון והשני היו על בסיס אידיאולוגי.
כל פעולותיו של העם היהודי נובעות לפי טבעו משורש נשמתו בגלגלתא ועיניים, ומשום כך שונים דברי ימי ישראל מיתר העמים וגורלו נבדל.
אין ברירה, מחובתו של כל אחד להשתמש כראוי בייחודו, רק כך נגיע כולנו יחד למטרה.
"והנה הוכחתי בעליל לעיניך מצד התבונה הנסיונית, מתוך ההסטוריה המעשית המתרקמת לעינינו, אשר אין תרופה לאנושות בשום פנים שבעולם, זולת אם יקבלו על עצמם מצות ההשגחה, שהיא "השפעה לזולתו כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך" בשיעור ב' הכתובים: האחד הוא "ואהבת לרעך כמוך", שהיא תכונת העבודה גופה, דהיינו ששיעור היגיעה להשפעת זולתו לאושרה של החברה, צריכה להיות לא פחות מזה השיעור המוטבע באדם לדאוג לצורכי עצמו, ולא עוד אלא שצריכים להקדים צרכי זולתו על צרכי עצמו. וכתוב השני הוא "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שזוהי המטרה המחוייבת להמצא לעיני כל בשעת היגיעה לצורכי חבירו, שהוראתו, שעושה ומתייגע רק כדי למצוא חן בעיני הבורא יתברך, שאמר ועושים רצונו יתברך."
את מסלול ההתפתחות הרוחנית מהמצב השלם באין סוף דרך העולמות המתוקנים א"ק, שבירת הכלים, תיקון הכלים וחזרה לאין סוף, ניתן למצוא גם בהיסטוריה של עם ישראל. מצב המתוקן של העם ניתן לו מלמעלה, הוא הושרש בו מהאבות, מהעביות שורש א' ב' ג'. כאשר עלה העם לעביות ד' התרחשה שבירה. בימינו צריך העם לחזור למצבו המתוקן בתיקון מצידו.
אחרי החזרה למצבים המתוקנים של בית מקדש השני והראשון, יגיע העם לבית המקדש השלישי בו יתגלה אור היחידה. אור החסדים מושג בבית מקדש השני ולאחריו, בבית המקדש הראשון, אור החכמה, או בשמו האחר מוחין דחיה, וכתוצאה משני העליות ממטה למעלה, יושגו מוחין דיחידה - בית המקדש השלישי.
התהליך ההיסטורי הגשמי, היינו נפילתו וחזרתו של העם לגובהו הרוחני תואם את התהליך הרוחני. בתהליך ממטה למעלה הכרח הוא לקבץ את כל הנשמות בדומה לתהליך הרוחני בשבירת הכלים.
גם בתהליך התפתחותה בולטת האומה הישראלית בייחודה, שלא כיתר העמים שלמות מושרשת ביסודה של האומה הישראלית. כל העמים מלבד ישראל התפתחו ממצב האפס, מצורה ברברית, משלב לשלב הם הלכו התפתחו ונעשו מפותחים יותר. התפתחותה של האומה הישראלית שונה המקצה אל הקצה. בראשיתה הייתה האומה הישראלית מפותחת ברוחניות, בדרגה גבוהה מאוד, הפער בין ישראל ליתר העמים היה בלתי ניתן לתיאור.
במשך ההיסטוריה עבר עם ישראל תהליך של ירידת הדורות, בשעה שיתר העמים שגשגו והתפתחו. את המוסדות החינוכיים בישראל של לפני שלושת אלפי שנה בנתה האנושות בהדרגה במשך אלפי שנים, ובניגוד לישראל הונהגה בהם צורה אחרת של לימוד, כתוצאה מההתפתחות.
תהליך ההתפתחות של אומות העולם וישראל שונה לחלוטין, ההתפתחות של אומות העולם היא טבעית ושל ישראל רוחנית. ישראל מתפתח על סדר של שלמות נפילה וחזרה ממטה למעלה לשלמות. משום כך בלתי ניתן להשוות את התהליכים בעם ישראל לאלו ביתר העמים. לעת עתה ההבדל אינו בולט, אבל כאשר יגיע זמן התיקונים יחדדו התיקונים את ההבדל בין ישראל לאומות העולם לכדי קיצוניות קוטבית.
"ואם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו, כי יחדל אביון וכל מעונה ומנוצל מן הארץ, ואושרו של כל אחד יעלה מעלה מעלה מכל ערך ושיעור. אולם כל עוד שתמאנו ולא תרצו לבוא בברית עבודת ה' יתברך בכל השיעור המבואר, אז הטבע וחוקיה עומדים הכן לנקום את נקמתה ממנו, ולא תרפה מאיתנו, כמו שהוכחנו בעליל, עד שתנצח אותנו ונקבל את מרותה לכל אשר תצוה אותנו, כמבואר.
והנה נתתי לך מחקר מדעי מעשי ע"פ ביקורת התבונה הנסיונית, בדבר החיוב המוחלט לכל הבריות לקבל עליהם עבדות ה' יתברך בכל לבבם ונפשם ומאודם."
קבלת הבורא כשותף בכל הפעולות בין בני אדם תביא להצלחה, כל יחס אחר יגזור על האנושות סבל והרס.