י) חוקי הדת השווה לכל העולם היא:
1. שיעבוד בשביל טובת בני האדם כפי יכולתו ויותר מיכולתו אם יהיה צורך, עד שלא יהיה רעב וצמא בכל העולם.
ב"חוקי הדת השווה לכל העולם", מסביר בעל הסולם את הפעולות הדרושות בעולם הזה כדי לדמותו ל"אדם הראשון" בצורתו המתוקנת בגמר התיקון. היינו מה נדרש מהאדם בכדי לחזור למצב הא' באין סוף, בחזרתו למצב הא' יחווה אותו האדם כמצב הג'.
החזרה למצב הא' מחויבת. כוחות הטבע פועלים על האנושות ויחייבו אותה לחזור אליו במוקדם או במאוחר, "באחישנה" או "בעיתה", בדרך תורה או בדרך ייסורים. האדם מחויב אומנם לחזור למצבו המתוקן, אבל בידו ניתנה הבחירה איך לציית לציווי, ברצון ובשמחה או במצוק ובייסורים.
החזרה למצב הא' הכרחית ותתרחש בוודאי תוך פרק זמן קצוב. בידי האדם ניתנה האפשרות למהר ולהקדים את השגת המצב המתוקן, לקצר את הדרך ולהנות מההליכה בה לכל אורכה, עד למטרה. אם האדם לא יבחר לזרז את התהליך, ימשיך הוא ללכת בדרך הארוכה, בייסורים, ויגיע, כך או אחרת, לאותה המטרה.
בעל הסולם מתאר את המצב הסופי, המצב אליו העולם מחויב להגיע ולחיות בו. הוא מסביר בפשטות מהו מצב האין סוף בעולם שלנו. הדיון על אופני השגתו של מצב האין סוף, מיותר. בעל הסולם אינו נותן את דעתו לסוגיות כגון אלו במאמרי הדור האחרון. הדרכים להשגת התיקון מבוארות ב"תלמוד עשר הספירות", במאמרי הדור האחרון מסביר בעל הסולם על המצב הסופי.
הדת היא אחת, אומר בעל הסולם, השפעה. לכל הדתות בעולם הזה מתייחס בעל הסולם כאל אוסף של מנהגים ופתרונות פסיכולוגיים, פרי מוחה של האנושות. את הדתות של העולם הזה בדה האדם ממוחו במטרה להמתיק באיזושהי צורה את חייו, בתקווה למצוא מזור לייסוריו. דת, אליבא דבעל הסולם, פירושה השפעה, המכנה המשותף לכל האנושות, המילוי לכל אדם.
תיקונם של בני האדם במידת ההשפעה תאפשר לכל אדם לחוש ברעבונו או צימאונו של מי מבאי העולם. כתוצאה מהקשר בין כל הנשמות באותו הגוף, "כאיש אחד בלב אחד", יורגש חסרנו של היחיד בכל אדם, מתוך ההתחברות לכלי אחד יתגלה הכלי. מן הידועות הוא שהכרת והרגשת אֵם את בנה עמוקה יותר מאשר הכרת והרגשת הבן את עצמו. כך, וביתר רגישות, ירגיש כל אדם את מחסורו של אדם אחר גם אם לא יראה או יכיר אותו. כתוצאה מהתחברות הנשמות ירגיש כל אדם מתוך עצמו את המחסור של חברו, וידאג לביטולם של כלים כגון אלו.
לאמתו של דבר, בדרגות תיקון של השפעה גמורה לא יתכנו כלים כאלו, הכלים כולם יתמלאו בשפע העליון. בעל הסולם מתאר מצב בו כל נשמה ונשמה עובדת בהשפעה גמורה.
2. אע"פ שהוא עובד חרוץ, לא יהנה מהחברה יותר ממי שהוא נחשל, באופן שתהיה רמת חיים שוה לכל נפש.
לא החרוץ ולא הנכשל קבעו את אופיים, כל אחד מהם רוצה להשפיע בצורה מרבית ולתת את המקסימום לחברה. ההשפעה לחברה היא המטרה העליונה בעבורם, זהו רצונם, הדחף שלהם. בדומה לרצונות לקבל המתגלים באדם במצבו הנוכחי, כך במצב המתוקן, היינו לאחר הופעת האור העליון והשינויים שהוא מוליד באדם, ירצה האדם להשפיע ולתת בעל כורחו, ההשפעה תהא בעבורו כדרישה, כחסרון גדול.
אין בעולם דוגמא אחרת שניתן ללמוד ממנה אפילו במקצת על תכונת ההשפעה מלבד מערכת היחסים בין אם לבנה. את האדם המתוקן ניתן למשיל לאם הנתונה בדאגה מתמדת לבנה הקטן, כל מחשבותיה מכוונות לסיפוק מחסוריו.
בחברה בה כל אחד מחבריה דואג להשפיע, אין תועלת בלשפוט את מעשי החברים, הצטיינותו של פלוני ופחיתותו של פלמוני תלויה בכלים שלהם אותם הם קיבלו מלמעלה, מהבורא, לפי טבעם. קנה המידה היחידי בחברה כזאת הוא הכוונה ולא המעשה. אף לא אחד מחברי החברה יעלה על דעתו להעריך את האנשים או לחלקם לקבוצות בהתאם להשפעתם בפועל בחברה, גם לא לפי דרגתם הרוחנית היינו לפי יכולתם לקבל בעל מנת להשפיע בכלי הכללי.
אם לאדם מסוים יש כלי בנפח של מאה קילו וביכולתו לקבל בו בעל מנת להשפיע, ולאדם אחר יש כלי של עשרים קילו לקבל בעל מנת להשפיע, עדיין שניהם שייכים לאותו הכלי הכללי וכל אחד מהם עובד ביכולתו המרבית.
האברים בגוף האדם נבדלים אמנם זה מזה, אבל כולם שייכים לגוף אחד. כל אבר כלול מכל היתר ומשרת אותם. בדומה לאברי הגוף, גם בני האדם המתוקנים בהשפעה שווים זה לזה. ההבדל ביניהם ניכר רק בכלים דקבלה, בהשפעה אין ביניהם הבדל, בהשפעה כל אחד נותן מעצמו את כול כולו, ולא חשוב מהו חלקו היחסי. לא חשוב אם היד נותנת מאה אחוז, הראש או הכליה, כאשר כל אחד מהאברים פועל ביכולתו המרבית, הגוף בריא. מיד עם התעלותם של בני האדם מעל לכלי קבלה שלהם מתפוגג ההבדל ביניהם, לא יתכן שפלוני ייהנה יותר מחברו.
3. עם כל זה, אע"פ שיש דת, יש להוסיף אותות כבוד על פי דת, שכל המהנה לחברה יותר, יקבל אות כבוד חשוב יותר.
דת פירושה השפעה, בהתאם להשתדלותם של האנשים להשפיע תחלק החברה ציונים לשבח. חלוקת האותות נראית לכאורה כמעשה שגוי, הרי אם אדם יחשב למשפיע יותר מחברו החברה תתחלק לקבוצות. אולם, הסיבה לאותות הכבוד שונה, החברה תזקק לאותות הכבוד בכדי להעלות את ערכה של ההשפעה, במטרה להציב את תכונת ההשפעה כערך העליון, החשוב מכל יתר ערכיה.
אותות הכבוד לא יחולקו במטרה להפחית או להעלות את ערכם של החברים. כדי לקיים את החינוך, התרבות ודת הכללית, הכרח יהיה לכבד את תכונת ההשפעה ולפרסם את יחסו של הציבור אליה. אם אחד מחברי החברה יראה כמשפיע יותר מחבריו, החברה תשתמש בו כדוגמא להעלות בעזרתה את חשיבות ההשפעה. האדם עצמו לא ירצה בכך, לחברי החברה העתידית לא יהיה צורך להתבלט.
על חשיבות ההשפעה יבוסס חינוך הילדים וחינוכו של העם, להשפעה אין גבול ותמיד אפשר יהיה להוסיף לחשיבותה.
בהתאם להבנתי את דבריו של בעל הסולם, ממדרגתי הנמוכה ביחס לגובהו הרוחני, נראה שהעבודה על חשיבות ההשפעה הינה בלתי פוסקת, גם בגמר התיקון יידרש האדם להמשיך ולהגדיל את ערכה של תכונת ההשפעה, ההשפעה היא בלתי מוגבלת וערכה עולה מעל לגמר התיקון.
לא ברור מהו קנה מידה לפיו ניתן יהיה לקבוע מי מהנה לחברה יותר, למען האמת אין לכך חשיבות. העיקר הוא לבחור באנשים לצורך הדוגמא, באנשים הבולטים בהשפעתם. למען החינוך, במטרה לעורר את נושא ההשפעה עצמו, יש לחלק לאותם המצטיינים אותות כבוד. גם אם כול חברי החברה מתוקנים, ונמצאים מעל תיקון הכלים מתוך חסרון, ההשפעה היא בלתי מוגבלת, אפשר להוסיף עליה גם אם אין לאדם כלים דקבלה להוסיף על פניהם.
גמר התיקון מציין את סיום תיקונם של כל הכלים, לאחר גמר התיקון העבודה בלקבל על מנת להשפיע מגיעה לקיצה, וההתקדמות הלאה מתאפשרת על ידי קנית מידת ההשפעה מהבורא, באמצעותה האדם גדל.
לאמתו של דבר, לא ידוע ולא מובן מה הם אופני התקדמותו של האדם לאחר גמר התיקון, ההסבר הנאמר הינו לא יותר מאשר האופן בו אני מתרשם מדברי המקובלים. כך או אחרת, את תכונת ההשפעה יש לכבד ולעורר בכל רגע. משום כך, אומר בעל הסולם, ידרשו גם חברי הדור האחרון לעבוד בהעלאת חשיבותה של ההשפעה. במצבים הקודמים לגמר התיקון, בשלבי הבניה של החברה העתידית, הכרח יהיה בוודאי לעודד את האנשים שמשפיעים יותר ולטפל במתרשלים, לפי החוקים המובנים לנו.
לא ברור איך ניתן למדוד את מידת ההשפעה של האדם, באיזה אופן אפשר לבדוק האם כל חברי החברה משפיעים, ועד כמה, מי משפיע יותר ומי פחות. את מידת ההשפעה אי אפשר למדוד לפי הצטיינות טבעית, כל אדם מתפקד בצורתו הייחודית כאבר בגוף הכללי. מידת ההצטיינות הטבעית של האדם אינה תלויה בו ומשום כך היא נפסלת כקנה מידה למדידת תכונת ההשפעה. המדידה היא יחסית, היינו כמה האדם משפיע ביחס להזדמנויות הניתנות לו.
במצב הנוכחי אין ביכולתנו למדוד את מידת ההשפעה של האדם. הכוחות פנימיים, הנשמה, היכולות, וההזדמנויות הנקרות לאדם במהלך חייו, נסתרים מאיתנו. המצע של האדם וסביבתו, התנאים בהם האדם מתייגע אינם גלויים לעיני כל. ידיעת הנתונים הללו מחייבת גילוי, גילוי של האדם עצמו וגילוי כלפי האחרים, הכלים של הזולת צריכים להיות ככלים שלו, מובנים לו. יכול להיות שבמצב אותו מתאר בעל הסולם נמצאים חברי החברה "כאיש אחד בלב אחד", כל חבר מרגיש את חברו כאליו הוא מרגיש את עצמו, ויכול לשפוט את הזולת כמו שהוא שופט את עצמו.
אבל אם מצאת את חברך כמי שאינו משפיע כראוי, האשמה אינה נופלת עליו, אלא עליך. אם חברך לא השפיע בצורה מספקת הרי לא נתת לו דוגמא טובה, לא עבדת איתו יחד, בכפיפה אחת. בחברה המתוקנת גם היחס בין החברים אלטרואיסטי, כל אחד רואה את הפגם שבו ולא באחרים. מאחורי מילותיו של בעל הסולם נחבאים הרבה דברים הפוכים מהאופן בו הקורא מפרש אותם.
4. כל המעכב מלגלות מדת חריצותו לטובת החברה יענש לפי חוקי החברה.
5. כל אחד ואחד מחויב להתאמץ על פי הדת להרים את רמת החיים של העולם יותר ויותר, באופן שכל באי עולם יהנו מחייהם ותהיה להם חדוות חיים יותר ויותר.
משלבי ההתפתחות אפשר לקחת דוגמאות רבות לכתיבת תקנון של קבוצה המתקדמת לקראת הדור האחרון. צריך לבדוק היטב באיזה אופן ניתן לקבל את חוקי הדור האחרון ואת ההגבלות של החברה העתידית, איך אפשר לקיים אותם, האם אפשר לחייב אחרים לקיים אותם.
בחוקים האלו מציב הרב אשלג סולם להתקרבות, חלקים מהציבור אפשר יהיה לקבל למסגרת הדור האחרון ואחרים לא, חלקים יותר וחלקים פחות. האדם יצטרף לחברה העתידית בהדרגה. אם יסכים להכניע את עצמו כלפי החברה וימסור את ילדיו למוסדות החינוך של החברה העתידית תינתן לו הזדמנות, גם אם לא תהיה לו מוכנות טבעית להסכים עם ההשפעה.
המצבים עליהם כותב בעל הסולם מגוונים, במאמרי הדור האחרון מתוארים גם מצביה של חברה לא מתוקנת. כך או אחרת בכל שלב ולכל רמה יש תקנון ייחודי לה, אותו בעל הסולם מבאר.
6. וכמו כן ברוחניות, אלא שברוחניות לא כל אחד מחויב לעסוק, אלא אנשים מיוחדים לפי הצורך.
כל אדם בחברה העתידית חייב יהיה לדאוג להשפעה לזולת מבלי להבדיל בין איש לרעהו, עד שהאדם האחרון בעולם יזכה לחלוקה שווה. מלבד החיוב הכללי לדאוג להשפעה יתעסקו אנשים מיוחדים מקרב החברה, ברוחניות.
מה פירוש "יתעסקו ברוחניות"? כלום יתכן שחלק מהחברה יתעסק ברוחניות וחלק אחר לא?
בחברה שאינה מתוקנת כחברת הדור האחרון, היינו בחברה המתפתחת בדרך לתיקונה כחברה העתידית, ובחברת הדור האחרון עצמה, יורגש הבדל ביכולתם של החברים להתעסק בכוונות, בלימוד ובעיבוד אמצעי ההתקדמות במטרה לשפר את יכולתם של החברים לציית לחוקי החברה. הרי להתקדמות הרוחנית אין גבול, אם לא מתוך חסרון אזי מעבר לחסרון, גם לאחר גמר התיקון. את דרכי ההתפתחות יש לעבד לטובת הקהל למען יידע את התורה הכללית.
בדומה לקבוצת חברים המקבלת על עצמה כקבוצה את הנהלים והתורה של המקובלים הגדולים, כך חברה בתהליך התפתחות לקראת יישומם המלא של תנאי החיים של הדור האחרון תקבל את התורה שלה מראשי החברה. ראשי החברה יהיו אותם האנשים שיתעסקו ברוחניות. את הפירות מעיסוקם הרוחני יגישו ראשי החברה לציבור בצורת אמצעים להתקדמות, נהלים וחוקי התנהגות.
בחברה העתידית המתוקנת לא יתגלו אמנם מחלוקות בין אדם לחברו, הרצון לקבל של כל אחד מחברי החברה יהיה מתוקן, אבל אפשרויות רבות לשיפור הכלי בכוונה על מנת להשפיע מעל הרצון לקבל, ימשיכו להתגלות. האפשריות לתיקון, גם אם לא יעוררו הפרעות, יחייבו בוודאי שינויים.
המצבים המתקדמים הללו בלתי ניתנים לתיאור, חסרות מילים. כך או אחרת מצד תיקון הכלים יהיה בודאי צורך ברשויות מחוקקות שיפוטיות ומבצעות, ובמערכות אכיפה. כל המערכות הללו יעבדו יחד כמערכת חינוך אחת גדולה. כל העבודה מתמצה בסופו של דבר בחינוך.
דרגות התיקון המתוארות במאמרי הדור האחרון עוד רחוקות מאיתנו והמאמרים כתבו כטיוטא, משום כך ראוי להתייחס לדברים הנאמרים בערבון מוגבל. ממאמרי הדור האחרון ניתן ללמוד במקצת על העתיד לבוא.
כל האנושות נתונה בכלי אחד ההולך ומתקן את עצמו, תפקידיהם של חלקי הכלי מרובים וכל פרט משלים את היתר. אם אדם לא התעורר לעבודה רוחנית הבעיה נעוצה בסובבים לו, היינו בקרובים אליו לפי טבעם. סביבתו של האדם יכולה להיות מרוחקת ממנו פיזית.
אפשר שאדם אחד יתעסק בלימוד וחברו לא, מצבים כאלו קיימים היום ויהיו גם בעתיד. הרי בעל הסולם עצמו כותב שחלק מהחברה יתעסקו ברוחניות והיתר לא, העיסוק הרוחני לא ימשוך את כל הציבור.
גם בימינו, מתוך רבבות אנשים המגלים עניין בלימוד רק עשרות בודדות מתמידים בו, האחרים מעדיפים עבודה פשוטה, להשפיע לפי טיבעם. אין כפייה ברוחניות ואי אפשר לחייב את האדם ללמוד.
הרבה' היה ממשיל את חלוקת התפקידים בגוף אחד לעבודה בבניין. אחראי אחד צועק על כל הפועלים המזיעים מעבודה קשה, ועל האחריות והדאגה הוא מתוגמל בשכר גבוה בהרבה משכר הפועלים הפשוטים. לפועלים אין שום רצון להחליף את עבודת הידיים הפשוטה שלהם בדאגתו של מנהל העבודה. לא כל אחד רוצה להיות מנהל.
חלק קטן מאוד מסך כל הכלים שייכים לראש הגוף. הראש בהקשר הזה אינו נחשב לגבוה יותר מיתר חלקי הגוף, העבודה בין חלקי הכלי מתחלקת לפי טיבעם של החלקים, ובמקרים מסוימים הגדול יותר סובל יותר.
בכל אומה ואומה ניתן למצוא אנשים הנמשכים לרוחניות, מבחינה רוחנית הם מכונים בשם "ישראל". האנשים האלו, נציגי כל האומות, ירכיבו את החברה הראשונה שתתקיים בהתאם לכתבי בעל הסולם.
במישור נמוך מהמישור הרוחני, בגשמיות, התיקון חייב לעבור על עם ישראל תחילה, על העם הנקרא בגשמיות ישראל. אותם ה'יהודים היפים' יצטרכו במוקדם או במאוחר לשייך את עצמם לקבוצה הרוחנית שתנוהל על פי החוקים הרוחניים. הם יתקרבו אליה בהבנה ובהסכמה, מחוסר ברירה.
סיבות מסיבות שונות ידחקו בעם ישראל להתקרב לחברה הרוחנית המתוקנת ולהצטרף אליה בהתאם ליכולתם האנושית להבין. הצטרפותם לקבוצה, לפי מידת האפשר, תגרום להתכללות ולתיקון הדדי.
כוחו של ההמון אינו ניכר באיכותו, בהתכללותו עם החברה המתוקנת הוא יוסיף כח כמותי, וביחס ישר להצלחת הקבוצה הפנימית בתיקונו של עם ישראל הגשמי ובהתייחסות נכונה אליו, יתעורר צורך גם ביתר אומות העולם להצטרף לתיקון. רק כך יתעורר העולם לתיקון. יוצאי הדופן הם אותם יחידי הסגולה מקרב אומות העולם המתעוררים לתיקון, בהתאם למשפטי הנשמות, עוד לפני היהודים.
לאחר התיקון יתבטל ההבדל בין האומות ויוותר עם אחד, עם ה'. בין שני חלקים הקשורים יחד כלב אחד, לא יתכן הבדל. במצב בו הרצונות מאוחדים יחד האדם מבחין בפנימיותו של הזולת בלבד ורואה בה כפנימיותו עצמו. החיצוניות נעלמת, מתגלה הרצון הכללי, והאדם מתחיל לראות רק אותו .
גם המצב בנוכחי, הלא מתוקן, בזמנים בהם העם חושב על משימה גדולה כגוף אחד, המחשבה על הגופים הבודדים מתבטלת. אם המחשבה מרוכזת באיזושהי משימה או אידיאה, ברעיון רוחני נעלה ונצרך, הגופים לא נלקחים בחשבון, המחשבה מרוכזת בביצוע של המשימה הכללית.
אם כך, איזה הבדל יתכן בין עמים או אנשים, אם כולם נכללים באותה האידיאה העליונה וחיים בה, הרי כל הרצון כולו נמצא בה.