בנין החברה העתידית | 07-02-2005 - 06-03-2005 | בנין החברה העתידית - שיעורים | בנין החברה העתידית | הרב יהודה אשלג, בעל הסולם | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / בנין החברה העתידית / בנין החברה העתידית - שיעורים / 07-02-2005 - 06-03-2005 / בנין החברה העתידית

בנין החברה העתידית

ח) "כל העולם משפחה אחת הוא. ומסגרת הקומוניזם ע"פ התורה צריכה לבסוף להקיף את כל העולם ברמת חיים שווה לכולם."

 חוקי החברה העתידית נובעים מהמבנה של אדם הראשון. כל עוד האנושות אינה משיגה ומממשת אותו על פני האדמה, האדם נחשב בחזקת לא מתוקן. כל עוד האדם אינו מתוקן הכח העליון ילחץ עליו ויחייבו להגיע בכל זאת למצבו המתוקן והשלם. לכן אומר בעל הסולם בצורה נחרצת ומחייבת, שכל העולם הוא משפחה אחת והכרח הוא שבני האדם יתחברו ביניהם ללא הבדל בין איש לרעהו.

  "אמנם התהליך המעשי הוא לאט לאט. דהיינו, כל אומה שרוב הציבור שבה יקבל עליו את הבסיסים באופן מעשי, דהיינו שכבר נתחנך בהשפעה לזולתו, ויהיה להם גורם בטוח לחומר דלק, יכנסו תכף במסגרת הקומוניזם הבינלאומי." 

 כל קבוצה אומה או אדם, יצטרפו מיד עם תיקונם לאותו המנגנון החי לפי הדעה של השפעה לזולת. אם יתקנו את עצמם יכנסו למעגל המתוקנים.  "וכל האומות שכבר נכנסו במסגרת הקומוניזם הבינלאומי, תהיינה להן רמות חיים שוות."

 הכלל המגדיר רמת חיים שווה חייב להיות כיסוד הראשון בחיבור בין כל חברי החברה השיתופית.

 "באופן, שהעודפים של אומה עשירה או חרוצה, ישבחו את רמת החיים של אומה נחשלת או עניה בחומר גלם ובאמצעי יצור."

 בחברה העתידית תונהג חלוקה צודקת. אם כל חברי החברה ישפעו לזולת, כל אחד לפי יכולתו המרבית, החלוקה לא תוכל להיות אלא לפי הצורך, ורק הוא יילקח בחשבון. ההבדל והריחוק בין העבודה לשכר יהיה מוחלט. כל חברי החברה יעבדו בכל המרץ במטרה להפיק את התועלת המרבית, כאילו היו עובדים ברצון לקבל על מנת לקבל למען ההכרחיות, בחלוקת השכר ייקח כל אחד לעצמו את ההכרח לקיומו, בידיעה שהיה שמח לו יכול היה לא לקחתו כלל.

 שוב, החלוקה בחברה העתידית תתבצע לפי צורכו של כל אדם ואדם, העבודה והשכר הגשמי יורחקו זה מזה. השכר הגשמי לא יחשב כשכר, התמורה על העבודה בחברה תתקבל מהבורא , כדביקות בבורא. 

 כל עוד אדם קבוצה או מדינה אינם מגיעים למצב בו דביקות בבורא נחשבת בעבורם כשכר העליון, אסור לצרף אותם לקומוניזם האלטרואיסטי.

 ט) "הצורה הכלכלית והדתית במידה המבטיחה את הקומוניזם היא אחת לכל האומות. פירוש, הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה של "ואהבת לרעך כמוך","

 בעל הסולם משתמש במילה דת במובן של השפעה, הדת היא ההשפעה. את הדתות הנפוצות ברחבי העולם בעל הסולם אינו קורא בשם דת, אלו הם מנהגים, שיטות פסיכולוגיות פרי מוחם הקודח של בני אדם, תכליתם להמתיק במקצת את שאלת הקיום. דת, אומר בעל הסולם, נקראת אמונה, אמונה למעלה מהדעת.

 אם כך, כל באי העולם חייבים להיות אנשים דתיים, היינו אנשים המקיימים את חוק ההשפעה במלואו, באמונה למעלה מהדעת בדביקות בתכונת הבורא הבאה לידי ביטוי בעולמינו בכלל "אהבת לרעך כמוך".

   "שהמוכשר ובר המזל לא יהנה מהחברה יותר מחבר נחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שתבואנה במסגרת הקומוניזם."

הרצון להצטרף לחברה העתידית יתגלה באנשים מתוקנים בלבד, אנשים שהשפעה לזולת תהיה בעבורם הזדמנות לביטוי עצמי. את הסיבות להשפיע הם לא ימצאו ביופי ובטוב שבפעולת ההשפעה, גם לא בקנית ביטחון ושגשוג, הם ישפיעו מכיוון שעל ידי ההשפעה לזולת תובטח להם דביקות בבורא, בפעולת ההשפעה הוא ישפיע נחת רוח לבורא. 

"חוץ מהצורות הדתיות שאינן נוגעות לכלכלה. ושאר המנהגים יהיה לכל אחד צורה בפני עצמו, שאין לשנותה בדיוק. פירוש: חוץ מענין "ואהבת לרעך כמוך" יכולה כל אומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה."

 המנהגים שאינם קשורים להשפעה לזולת, יישארו כמו שהם, ללא שינוי. החברה כולה תתעסק בהשפעה לזולת. כל יתר הפעולות יוסיפו ויתקיימו כמנהגים בלבד, פעולות נטולות המצב הנפשי הגבוה. מנהגים אלו לא יסכנו את החברה ביצירת קרע בין החברים, או בהכשלת האדם ברצון לקבל לעצמו. כל הטעמים, המנהגים והצורות שיישארו לאחר קיום "ואהבת לרעך כמוך"  יהיו כשרים כולם.

  האדם במצבו הלא מתוקן, לא מבין עד כמה התנאי "ואהבת לרעך כמוך" משנה את האדם והמציאות. כל הנשאר לאחר קיום התנאי של "ואהבת לרעך כמוך" נחשב כהרגל או מסורת, ולא יותר. אי אפשר להשתמש בהרגלים הללו בכדי להזיק לזולת, אין בהם דבר המבדיל את האדם מחברו או מעלה את חשיבותו ביחס לשני, הם לא יותר מאיפור וקישוט. העיקרון המתיר לכל אומה ללכת בדתה ומסורתה אינו שרירותי, התיקון משנה את המבנה הפנימי של האדם

 שאלות רבות עולות בנוגע לשמירת המסורת בחברה העתידית: איזה חפץ יהיה לאדם במסורת אם לא לצורך השפעה לזולת? האם שמירת המסורת תכנס תחת החשבון של הכרחיות, ואולי היא תישמר מפאת טעמים אחרים?  האם יהיה בכלל מקום למעשים שאינם מעשי השפעה, לקיום מנהגים עתיקים?

 המנהגים ושמירת המסורת יקבלו את הצורה של השפעה לזולת. אם האדם מתקן את עצמו בהשפעה לזולת בצורה הכללית, אם ההשפעה משמשת לו ככתר לחייו לרצונותיו וכליו, גם המסורת וההרגל נכללים בכוונתו להשפיע לזולת.  

 במצבו הלא מתוקן חסרה לאדם הבנה מהו התיקון האמיתי, התיקון באמצעות האור העליון המשנה את טיבעו של האדם. באדם המתוקן לא נשאר זכר מההרגלים שלפני תיקון הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. דבר לא נשאר באותה הצורה.

במצבו המקולקל האדם גונב בעל מנת לקבל והורג בעל מנת לקבל, במצבו המתוקן הוא הורג וגונב על מנת להשפיע. במצב המקולקל אי אפשר להבין מהי השפעה, הצורה בה האדם מדמיין את הרוחניות אינה דומה לצורה הרוחנית. האדם אינו מסוגל להבין מהן פעולות ההשפעה, באיזה צורה הם יתראו בחיצוניות. במאמר  "גילוי והסתר של ה'" כותב בעל הסולם שאדם המתקן את עצמו בראייה של השפעה, באור של השפעה ובעיני ההשפעה הוא רואה עולם הפוך.  

 בכותבו "חוץ מהצורות הדתיות שאינן נוגעות לכלכלה" מתכוון בעל הסולם לצורות שישמשו כקישוט. גםהעמים הפרימיטיביים החיים בכדי לשרוד, עמים החיים בשגרה של יציאה לצייד ואכילת הצייד, מקפידים לרקוד מסביב למדורה ולקיים ריטואלים טקסיים.  באדם מוטבע הצורך בפולחן, מלכתחילה הוטבעו בו כלים לכך.

אמת, האדם מאמין ביכולתם של טכסים מסורתיים להיטיב עם גורלו - לתפוס צייד טוב, אבל למנהגים פולחניים כגון אלו אין שום קשר לכלכלה.

בטכסים הללו יש רבדים השייכים לנשמה. גם הטכסים הללו נערכים מטעם הרצון לקבל, אבל אין בהם בצורה ישירה רצון לפרנסה, להרוג את האויב או להגנה עצמית, ביסודו של דבר גם הרצונות האלו נמצאים שם. בהמשך הזמן הטכסים הללו קיבלו עיוות ונעשו לקישוט.

 קישוט הוא כל דבר שאינו מביא תועלת פיננסית בצורה מעשית, הקישוט מייפה את חיי האדם ותו לא. הרצון לקבל מתמלא בוודאי גם מקישוט, אבל המילוי מקישוט אינו הכרחי לקיומו של האדם, הקישוט אינו גורם בצורה ישירה למילוי הכלים דקבלה.

 אותם הטכסים והקישוטים, יישארו אם כן גם בדור האחרון. חבר לא יוכללהשפיע על חברו בעזרתם, גם הם יכנסו תחת כוונת ההשפעה. 

 המסגרת של חברת הדור האחרון לא תידמה לקבוצות הלימוד דהיום. התנאי להצטרפות לקבוצות הלימוד הוא רצון כללי לתיקון. התלמידים החדשים בקבוצות הלימוד אינם יודעים תיקון מהו ולא יכולים להתחייב על רצונם להיתקן. מכאן נובע ההבדל בין החברה של קבוצות הלימוד ובין החברה המתוקנת, האלטרואיסטית הרוחנית.

 קבוצות הלימוד הקיימות עדיין לא נמצאות במצבן האלטרואיסטי הרוחני, אבל אם יוצרו בהן גופים מתוקנים, אם כמה עשרות חברים יתחילו להגיע לכוונות על מנת להשפיע, אפילו במקצת, לאהבת הזולת. במידה הזאת אפשר יהיה להנהיג במסגרת אותו הגוף איכות חיצונית על פני האיכות הפנימית. תידרש בדיקה כמובן, המחשבות זרות יבואו וילכו ומצבי הירידה והעלייה ישתנו תדיר, הם יחייבו את החברה לבדוק עד כמה אפשרית  העבודה באיכות החיצונית על פני הפנימית.

 בפעולות האדם, בתיקונים שהוא מבצע, ניתן להבחין בתיקון של להשפיע על מנת להשפיע – תיקון בו האדם לא משפיע דבר לאף אחד, אלא מתקן את כלי ההשפעה שלו - ובתיקון לקבל על מנת להשפיע בו האדם משפיע בצורה ממשית לזולת. לקבל על מנת להשפיע פירושו מוכנות להפוך את כלי הקבלה של האדם להשפעה לזולת. קבלה בעל מנת להשפיע אין כוונתה לקבל מהבורא תענוג ולהשפיע לו בקבלת התענוג. בקבלה על מנת להשפיע כלפי הזולת האדם אינו מקבל תענוג מהזולת בכדי להשפיע לו, אלא נהנה מעצם ההשפעה של תענוג לזולת, ובדומה להשפעה כלפי הזולת כך גם כלפי הבורא. האדם משפיע תענוג לבורא, ומקבל תענוג מהעובדה  שהבורא נהנה ממנו.

 האדם, אם כך, חייב להיתקן בכלים דקבלה, להיות ב'גדלות', רק אז תהיה לו היכולת להשפיע לזולת ולהתכלל בחברה העתידית, בגוף שבו מתקיים החוק כמו באדם הראשון

 הם כותב. בעל הסולם מתאר את התנאים והחוקים שלפיהם יתקיים המשטר הקומוניסטי אלטרואיסטי, מדינת הקבלה.

 תנאי ההצטאדם יעבור וודאי כמה שלבי הכנה לפני הצטרפותו לחברת הדור האחרון, אבל לא עליהם בעל הסולרפות לחברה העתידית יכולים במידה מסוימת לעזור להבין כמה גדולים וחדים הם התיקונים שאנושות תצטרך לעבור, ואיזה ייסורים -  ייסוריי אהבה, או יסורים גופניים - תצטרך האנושות לחוות בכדי להסכים ולרצות לעבור את התיקונים על בשרה. 

 אם האנושות לא תבחר בייסורי אהבה, מקרה שבני האדם יבכרו לראות את טבעם שלא כנגד האור, דינה של האנושות אחד הוא - לכליה. אם רצונו של האדם לתקן את עצמו לא יתעורר מתוך הכרת טבעו לעומת האור, שלא על ידי הכרת הרע, אלא כתוצאה מייסורים גופניים, כצאן המובל לטבח, אזי התחזיות של אנשי המדע על הפיכת כדור הארץ על כל תושביו לקרחון אחד גדול, יהיו כאין וכאפס לעומת למציאות. כל עוד האנושות לא תבין שכדי להיפטר מהצרות צריך להיפטר מהרצון לקבל ימשיכו להתרגש עליה צרות וייסורים בלתי ניתנים לתיאור.

 זהו השלב הראשון, לא לשמה. בהמשך התהליך, בכדי להגיע ל"לשמה" האדם יעדיף את הייסורים רק כדי להיות המשפיע. ההיפך הגמור משלא לשמה.

 האדם לא צריך להטריד את עצמו במחשבות על אופנים בהן יתקרבו החברות להשפעה לזולת. בעל הסולם לא כותב על מערכות התיאום, במאמרי הדור האחרון מתוארים תנאי הקבלה למדינת הקבלה, ותו לאו.

 קריאת המאמרים של בעל הסולם מחייבת את הקורא להבחין במדויק על מה בעל הסולם כותב. במאמרי הדור האחרון בעל הסולם אינו מתאר את  מנגנוני ההכנה. מערכות כאלו יתקיימו בוודאי, האנשים המתוקנים ימצאו בקשר עם החלקים בציבור שאינם מתוקנים ועם אלו שאינם מתוקנים ורוצים להתקן, יפעלו גם מנגנוני הפצה,  אלא שבעל הסולם לא כותב על כל אלו.

 האנשים המתוקנים יעברו את כל השלבים בדרך ויבינו וודאי באיזה אופן לבנות את המערכות בכדי להכין את היתר העמים והחברות, להביא אותם לתיקון. אדם שעובר מדרגה ברוחניות יודע איך להחזיק את הקטן ממנו ולעזור לו לעבור את אותם המדרגות, למרות שטיפולו של העליון נראה לקטן מוזר ומשונה בצורה יוצאת דופן, הוא חושב אותו למטומטם.

  ידרשו מערכות מורכבות. צריך יהיה להכין עמים שלמים, חלקם לא ירצו להתקן חלקם לא יבינו, חלקם יבינו אבל לא ירצו, ויהי מי שירצה אבל במקצת.  העזרה לכל אותם פלגים לא תהיה משימה פשוטה, מנהיגי החברה העתידית יטפלו בכך, הרבה שליחים יש למקום.

 החלוקה, אומר בעל הסולם, צריכה להיות צודקת. אבל, נשאלת השאלה, כלום יתכן שהחלוקה הצודקת תונהג  במשטר? האם תמנה החברה בעלי תפקידים שיקפידו על החלוקה הצודקת כך שאף אחד לא יקבל יותר מחברו? הרי העיקרון של חלוקה צודקת  מציב בפנינו בעיה, אין באפשרות האדם לדעת את צורכי חברו. אחד ידרוש עוד פרוסת לחם, אחר בשר והשלשי אורז, אי אפשר לדעת מנקודת מבט חיצונית מהם רצונות האדם ומהם צרכי גופו.

 מהי חלוקה צודקת? האם חלוקה צודקת פירושה סיפוק רצונותיו של כל אדם ואדם? חלוקה צודקת, לפי איזה קנה מידה? האם תיתכן חלוקה הצודקת על ידי גוף מוסמך, זר? ואם כן איך יוכל גוף כזה למדוד מי צריך וכמה?

 חלוקה צודקת תתיכן רק אם כל חברי החברה ימצאו בהשפעה לזולת, וכל אחד מחברי החברה לא ירצה לקבל גם לא גרם אחד יותר מההכרח לקיומו. התנאים לחלוקה צודקת מזכירים את תפקודם של תאי הגוף, כל תא מקבל את ההכרחי לקיומו במטרה לשרת את כל הגוף. בכל מצב אחר גוף ניזוק ונתקף חולי.

 לאמתו של דבר העולם כולו מתקיים על פי חוק ההשפעה. רק האדם, במקומות בהם הוא מוֹתַר על הבהמה, מתקיים בחוק של קבלה, בחוק האגואיסטי. מלבד אותו יוצא הדופן כל העולם אלטרואיסטי לגמרי.

 אין בעולם חיה הטורפת שלא למען קיומה, גם לא גרם אחד יותר. אריה שכרסו מלאה טרף לא יטרח להרים את עיניו לנוכח אדם החולף על פניו. נדמה שאין צורך לתאר את הסכנות האורבות בקרבה לאדם שבע...

  רק האדם, רק הרצון לקבל הנקרא אדם, מעל לבהמה ולחי, רק הוא נקרא אגואיסטי. כל היתר אלטרואיסטים לחלוטין.  כול עוד האדם לא יתקן את רצונו בעל מנת להשפיע, לא תתכן חלוקה צודקת, נקודת מבט חיצונית אי אפשר יהיה לדעת לעולם כמה האדם צריך. בתנאי החיים של הדור האחרון האדם ידרוש את צרכיו בעצמו, מחוסר ברירה, מתוך הבנה ברורה שאם הוא לוקח גרם אחד יותר הוא מונע מאדם אחר לקבל השפעה ממנו, והוא עצמו כבר לא משפיע. נפש האדם תדריך את האדם לדעת מהם צרכיו וכמה לקחת.

 המדידה של ההכרחיות פנימית היא ואינה נשקלת ביחס לקנה מידה חיצוני, קלוריות למשל. במצב המתוקן הגוף מתפקד כעטיפה לנשמה והאדם מכיר את צרכיו דרך הנשמה. כאשר הנשמה מתלבשת גם בגוף הבהמי, צרכי הגוף מובנים לאדם. צרכי הגוף פירושם כמה האדם מקבל לצורך ההכרחיות שלו, את התנאי הזה אפשר למדוד רק אם האדם נמצא בעל מנת להשפיע. האפשרות קיימת, ביתר דיוק ניתן לומר שלא מדובר באפשרות אלא בהרגשה, הרגשה מדויקת.

  אמת, כל הדתות האמונות והאידיאות בעולם קוראות לקיום הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ולהשפעה לזולת. כדאי לבדוק עד לאיזה רמה של קיום הכלל  הן מכוונות את דבריהן. קריאתן של הדתות לקיום "ואהבת לרעך כמוך" מכוונת לרמה האנושית, להשפעה והתחשבות בין אדם לחברו במטרה להיטיב איש לרעהו. בקריאתן של הדתות לקיום הכלל "ואהבת לרעך כמוך" אין כוונתם לקיום הכלל עד לרמת ההכרחיות. הן אינן מתכוונות לתנאי החיים בהם האדם לוקח לצרכי עצמו רק כדי לקיים את התנאי של "ואהבת לרעך כמוך" וכל חייו מסורים לזולת.

 אם כל קיומו של האדם מוקדש להתמסרות לזולת, הוא לוקח רק בכדי להתקיים. כל ההכרחיות שהוא לוקח, נלקחת במטרה להשפיע לזולת, ולעצמו לא נשאר דבר.  אם למשל אדם נזקק לאלפיים קלוריות ביום, הוא לוקח אותם במטרה שיוכל להשפיע לזולת. קבלה כזאת אינה נחשבת כקבלה, ההכרחיות לא תגונה ולא תשובח.   אם, לצורך הדוגמא, האדם זקוק לחמשת אלפיים קלוריות ובאמצעותן הוא משפיע ואדם אחר צריך אלף קלוריות בכדי להשפיע, אף אחד מהם אינו נחשב למקבל, הם מקבלים כדי להשפיע.  

 ביחס למרבית אברי הגוף הלב צורך הרבה יותר אנרגיה, אבל תפוקתו בהתאם, כל כולו משפיע לגוף וצרכיו אינם נחשבים לקבלה. 

   כוונתן של האמונות והדתות שונה. לשיטתן, הקיום של "ואהבת לרעך כמוך" אינו תלוי בתיקון מלמעלה, ובו בלבד. לדידן של הדתות העולם שלנו לא נידרש תיקון על טבע האדם, בקיום החוק של "ואהבת לרעך כמוך" הן אינן מתכוונות להגיע להשפעה אמיתית, לבורא, לכח העליון, למושג העליון ביותר, שאין עוד מלבדו.

    טעות היא להבדיל בין הבורא להשפעה. במציאות קיים רק דבר אחד, שדה או כח הנקרא השפעה. כל הדתות והאמונות אינן מכוונות את האדם להידבק, להיכלל ולהיטמע בכח ההשפעה, מתוך רצון, וויתור ומסירות הנפש

 המטרה להידבק בכח ההשפעה מחייבת את עזרתו של כח עליון ומכאן נובע הצורך בשיטת הקבלה, האדם זקוק ללימוד כדי למשוך עליו את האור המחזיר למוטב, וכ"ו. ההגדרה המדויקת של "ואהבת לרעך כמוך" מבדילה את חוכמת הקבלה מכל יתר השיטות.

 בעזרת חוכמת הקבלה אפשר לתקן את הרצון. הקונגרס האירופאי בגרמניה [ היידלברג, 11-13  פברואר 2005, ל.ג ] שימש כדוגמא טובהלכך. קיימת נטייה לחשוב את הגרמנים לעם קשוח וקר. המציאות מציגה תמונה שונה, גרמניה היא המקור של הפילוסופיה המודרנית המוסיקה והמדע, הישגיה הגדולים של האנושות צמחו מגרמניה. העם הגרמני אינו קר, כלפי חוץ יתכן שהם מתנהגים בקרירות בדומה לפינים או לעמים הפריבלטים. במשך שנות שהותי בליטא, למדתי להכיר את תגובותיהם החיצוניות השונות במקצת של העמים הללו.

 התנהגותם החיצונית של הגרמנים ודומיהם אינה מעידה על המתרחש בליבם, בקונגרס בגרמניה ניתן היה לראות עד כמה הם מתפעלים, האור של הקבלה השפיע עליהם לא פחות מהיתר. 

 תלמידנו באירופה הנמצאים במסגרות הלימוד, מסורים מאד לדרך ומתפעלים ממנה. האורות יכולים לתקן את כל הכלים, חוכמת הקבלה יכולה לגרום לכל אדם להבין את הקשר שלה לליבו ולנשמתו. העם הגרמני אינו עם קר, בפנימיותו הוא דומה ליתר העמים, ובחיצוניותו הבעתו שונה מאיטלקים או מהישראלים חמי המזג. ההתנהגות החיצונית של האדם אינה מעידה על מידת ההתפעלות שלו, אפשר שהחוכמה מרגשת פחות את האנשים המחצינים את הרגשתם ומרעישים כאילו היו בשוק. ההתנהגות החיצונית אינה מהווה שום קנה מידה להתפעלות הפנימית.  

 בשאלותיהם של התלמידים הגרמנים, בדרך בה נשאלו השאלות, יכולתי לראות אותן באות מתוך הרגש הפנימי. בחיצוניות השאלות עצמן יכלו להישמע קרות מאוד, אבל מקורן היה ברגש הפנימי. יתכן שהשואל עצמו אינו מרגיש בכך, אבל בכל זאת השאלות נבעו מתוך הרגש.

 ההבדלים בין העמים, במנטאליות או בכל קריטריון אחר, הם הבדלים ברמה האנושית בלבד. על ידי ההסבר של חוכמת הקבלה ובעזרת השימוש בכוח העליון, במימד גבוה יותר כול העמים וכול בני האדם משתווים לחלוטין, אין הבדל , כולם נכנעים. השינוי בא לידי ביטוי בהבעה או בתגובה חיצונית בלבד, בהתפעלות הפנימית אין הבדל.

 כמו שאומה נחשלת אינה בהכרח פרימיטיבית ואומה עשירה אינה בהכרח מפותחת, כך אין ביכולתנו להבדיל בהתפעלות ובהתפתחות הרוחנית של העמים השונים, בעל הסולם לא נותן סימנים או מעדיף מי מהם. אם קיים הבדל, אפשר שדווקא העמים בעלי המזג הקר מתפעלים יותר מכל היתר.

 

 

 

 

 

 

 

חזרה לראש הדף
Site location tree