טו) "הקומוניזם האלטרואיסטי סופו לבטל לגמרי ממשלת הכח, אלא "איש כל הישר בעיניו יעשה". ואין לתמוה ולפקפק על זה, כי כן לא האמינו שאפשר לחנך ילדים בהסברה, אלא רק במקל חובלים, עד שכיום רוב העולם קיבלו את זה, למעט את ממשלת הכח על הילדים. וזה אמור בילדים, שאין להם כח הסבלנות ואין להם דעת. ומכ"ש בקיבוץ אנשים בעלי דעת וסבלנות ומחונכים באלטרואיזם, שלא יהיה להם צורך במשטר של כח. ובאמת אין דבר משפיל ומבזה את האדם יותר מהיותו כפוף לממשלת הכח. ואפילו לבתי משפט לא יהיו צריכים."
האנושות, בניגוד לבהמות, מתפתחת. הנשמות של הדור הקודם יחזרו כמפותחות יותר בדור הבא. לפני אלפי שנים הושתתו היחסים החברתיים על כח, החברות האנושיות היו מסודרות כמונרכיות וההמון ציית לצוויו של השליט. במהלך הדורות היחסים החברתיים בין בני אדם הלכו והשתנו, אבל גם כך, עד לפני פחות ממאתיים שנה, עדיין היה מקובל להנהיג את הציבור בכח, על ידי חוק ודיכוי. הציבור עצמו הסכים לשליטה בכח מתוך הבנה שרק כך אפשר לשמור על הסדר. יוצא הדופן היחידי היה עם ישראל.
זמן תיקונו של העולם הגיע, התפתחותה של האנושות במהלך המאה העשרים הואצה והביאה אותה לכדי הבנה שאי אפשר להיעזר בכח כאמצעי שליטה. בדרגות ההתפתחות הקודמות ניתן היה להתבסס על הכח כאמצעי שליטה, עם גדילתו של אגו וההתפתחות השכלית כפעול יוצא מגדילתו, הבינה האנושות שכח לא יועיל בעבודה עם העביות החדשה, ונתעורר צורך חדש, נחיצות בעבודת ההסברה. הפחד כבר לא עוזר לשלוט באדם, האדם אינו דומה לבהמה שמפחדת ממכות ומתרצה מדבר מתיקה. האדם חייב להרגיע ולשכנע את עצמו, הוא נזקק להוכחות, המקל והגזר אינם מספקים אותו, הוא תובע הסבר, עליו לראות את המטרה. משום כך זנחה האנושות את החינוך למוסר ואת שיטות הדיכוי, ועברה חינוך של הסברה.
אם עד תחילת המאה העשרים הכאת החיילים כאמצעי חינוכי הייתה שיגרה מקובלת בכל צבאות העולם, הרי שבזמנינו המנהג בוטל והחינוך עבר לפסים של הסברה, להעלאת המודעות. הרצון לקבל כבר לא יכול להסתפק בכח האגרוף.
לכן, אומר בעל הסולם, הפחד לא יוכל לשמש כאמצעי לתיקון חברתי של המצטרפים לחברה האלטרואיסטית, התיקון תלוי בהסבר ובחינוך.
החינוך הנכון הוא לב הבעיה, בו צריך להשקיע את מירב הכוחות. אסור לבנות את החברה העתידית כל עוד הדור אינו מוכן, ואין טעם לחכות למוכנותו של הדור ללא החינוך הנכון. צריך לדאוג לתוכנית נכונה לטיפול ברצון לקבל בהתאם להתפתחותו, זאת אומרת לחינוך
לחברה העתידית יצטרפו אנשים מפותחים, לא הפחד יחייב אותם ליחסים נכונים בחברה, רק השכנוע עצמי וההבנה הפנימית.
העבודה הפנימית של האדם אינה הנושא הנידון במאמרי הדור האחרון, מאמרי הדור האחרון מבארים את עניין היחסים החברתיים. היחסים החברתיים שייכים גם הם בוודאי לעבודה פנימית, הרי בסופו של דבר כל פעולות האדם מטרתן להתחבר עם הבורא. לפעולות למען חיבור בחברה אין ערך בפני עצמן, כולן נובעות מתוך הדחף להתחבר לכח העליון.
אי אפשר לחייב את האדם לעבודה פנימית אלא על ידי יראת שמים, יראה מלהפסיק להשפיע ולהידבק בשורש העליון. היראה להישאר ללא קשר עם הבורא אינה דומה לפחד מלהינזק מקשר חברתי.
פחד במובנו המקובל פירושו סבל בכלים דקבלה, ואילו יראת ה' כוונתה לרצון להידמות לבורא, פחד שהכלים דהשפעה לא יתקיימו באדם. זהו פחד אחר לגמרי, יראת שמים, פחד מלא להגיע להשתוות עם הבורא, להשפעה לבורא.
יראת ה' היא היראה הרצויה אין בינה לבין היראה הבהמית מעונש ולא כלום, יראת ה' רחוקה מרחק שנות אור מהחינוך של הדורות הקודמים. החינוך בדור האחרון יתבסס על שכנוע, חינוך אישי. חבר בחברה העתידית לא ישתכנע בקיום החוקים מתוקף היותו חבר בחברה גדולה שקבלה על עצמה לקיים חוקים מסוימים ומשפיעה את דעתה עליו. החינוך בדור האחרון ,כחינוך אישי, יביא בהכרח את כל אחד מחברי החברה למצב בו גם אם היה חופשי לגמרי לבחור בכל מצב אחר, בבחירה עצמאית, ללא חשבונות צדדים או פחד מתוצאות רעות, בכל זאת היה בוחר בחינוך של השפעה, במעשה ההשפעה.
החינוך על פי חוכמת הקבלה פירושו להקנות לאדם את הכלים הדרושים להגיע לתיקון, למשוך את האור המחזיר למוטב, לתת לאדם אמצעי להתמודד עם הרצון לקבל בכל פעם שהוא מתעורר בו, לדעת איך להתייחס אליו.
החינוך על פי חוכמת הקבלה שונה מהחינוך של הדורות הקודמים, בדורות הקודמים האדם היה מקבל על עצמו לקיים חוקים מתוך הרגל כבהמה. החינוך של העולם הזה מרגיל את האדם להתנהג בצורה מנומסת, באמצעות מכות חוזרות ונשנות גורמים לאדם להרגיש אי נעימות אם הוא מתנהג בניגוד לחינוך, חינוך של קופים.
אם מתעורר באדם רצון לקבל חדש, החינוך הבהמי הדומם, חינוך הקופים, לא יעזור לו להתמודד עם הרצון החדש.
הרצון לקבל החדש המתעורר באדם הוא הסיבה לאוזלת היד של מערכות החינוך. עיננו הרואות, למרות המאמצים הגדולים שהושקעו במערכת החינוך יותר ויותר בני נוער נפלטים ממסגרות הלימוד ומופנים מחוסר ברירה אל מסגרות נוקשות יותר, בהם מונהגת מדיניות חמורה יותר של ענישה. חברות החוששות על הפרת תנאי המסגרת בדומה החברה החרדית, נדרשות ליתר הקפדה ומציעות תגמול לנשארים במסגרת החינוך. חברות ממין זה עושות ככל שביכולתן לחייב את האדם בקיום המסגרת למרות הרצון לקבל הגדול החדש, הבוחרים להישאר במסגרתן עושים זאת מתוך פחד, פחד מענישה ומלאבד את ההטבות שהמערכת מספקת להם.
כניסתן של המפלגות הדתיות לפוליטיקה אינה מקרית. כדי לקיים את מערכות החינוך שלהן, כדי להחזיק את המסגרת ולתגמל את האדם, נידרש כסף, ללא כסף האדם יברח.
הרצון לקבל גודל ואין באפשרות האדם להתמודד איתו. החברה הדתית לא בחרה בחינוך הנכון, ואין ביכולתה ללמד את הציבור הדתי את אופני ההתמודדות עם האגו החדש. לראשי הציבור הדתי לא נשארה ברירה אלא לחלק לעדתם סוכריות ועונשים. עיקר דאגתם של ראשי החברה הדתית מופנת לסוגיה זו, היינו איך לעורר באדם הרגשה שלא כדאי לברוח מהמסגרת הדתית. הפיתרון מצריך כסף רב ועמדות שליטה. לעת עתה החברה הדתית עדיין משתדלת להחזיק במסגרת הקיימת.
החינוך הנכון יציע לאדם הסבר על העולם שבו הוא נמצא, החינוך הנכון יסביר לאדם למה האגו שלו גודל ולאיזה צורך, איך להתמודד עם האגו בצורה מכוונת למטרה. החינוך הנכון יעורר בציבור צורך לחכמת הקבלה, הרי אין אמצעי אחר מלבדה לתקן בעזרתו את האגו ההולך ומתפתח. חינוך של "בעלי בתים" לא יעזור לתיקון האגו, רק החינוך על ידי האור המחזיר למוטב, חינוך על ידי התורה. בחינוך על ידי האור האדם מחנך את עצמו, הוא מקבל על עצמו את הכללים ומדריך את עצמו, בעצמו.
חברי קבוצה ששמה לעצמה למטרה ללכת בדרכו של בעל הסולם לא צריכים להיות מודאגים מחינוך ילדיהם כל עוד הם מקפידים לשמש להם דוגמא וללמד אותם. ילד לא צריך יותר מאשר לדעת שאביו מתעסק בלימוד חוכמת הקבלה ולשמוע הסבר למה בחר לעשות כך. יותר מזה אין מה לתת לילדים , ולא צריך.
הילדים של חברי הקבוצה חייבים להימצא בחברת הוריהם ולשמוע מהם הסבר מדוע בחרו בדרך זו דווקא, כך ניתן יהיה לשמור על הילדים מלצאת לחינוך אחר של חברה אחרת. כך או אחרת הילדים מסתובבים בסביבת הוריהם, ולהסבר הילד מחכה בצורה טבעית.
אין חינוך טבעי יותר מהחינוך של חוכמת הקבלה, חינוך טבעי המאפשר לאדם לעשות פעולות נגד הטבע.
"ואפילו לבתי משפט לא יהיו צריכים, אלא אם יארע איזה מקרה יוצא מהכלל. שהשכנים לא יפעלו על אדם יוצא דופן, אז יזדקקו לו מחנכים מומחים להטותו בויכוחים ובהסברת טובתם של החברה, עד שיחזירו אותו אל השורה. ואם יארע איזה אדם עקשן, שכל זה לא יועיל לו, אזי פרשו ממנו הציבור כמו ממנודה, עד שיהיה מוכרח להתחבר לחוקי החברה, דאם לא כן יוכל לקלקל אחרים מן החברה."
מחובתה של החברה העתידית לשמור על כל אחד מחבריה שלא יינזק ולא ישמש דוגמא רעה לאחרים.
בני האדם נמצאים בכלי אחד, מקושרים יחד, וככל שישתוקקו לקיים את התנאי "כאיש אחד בלב אחד", כמו שהוא בא לידי ביטוי במצבם המתוקן באדם הראשון, כך יִמְשֵכו עליהם את המצב המתוקן, את האור והכח המצויים בכלי של אדם הראשון. לאמיתו של דבר, האדם אינו מקלקל דבר בכוחות עצמו. בהתאם למידת התרשלותו של האדם בקיום התנאי, או במידה שהפר אותו, כך הוא גורם לחסרון הכח של אדם הראשון בכל יתר הכלים, בכל ההתכללות שלו ביתר פרטי המציאות. משום כך אסור להסכים עם מקרים של יציאה ממסגרת החינוך, היינו מהשתתפות נכונה עם יתר האנשים.
"היוצא מזה, שאחר שיתיסד קיבוץ אחד מקומוניזם אלטרואיסטי, וימצא בו רוב שקיבלו עליהם אותם החוקים בפועל, תיכף יקבלו עליהם שלא להביא איש את חבירו לשום בית משפט או לסוכני הממשלה, או לכח איזה שהוא, אלא הכל בהסברה רכה כנ"ל."
ככל שהחברה תתקדם יהפוך החינוך הכוחני לחינוך הסברתי והגיוני, בהתאם למצבה של החברה. אבל כול עוד האדם נמצא בשלבי ההתפתחות, ובשלבי התיקון, הכרח הוא לשלב בין המשטר הכוחני לחינוך הסברתי.
"ומחמת זה אין מקבלים איש לחברה מטרם שיבדק, אם אינו איש גס ביותר ואינו מסוגל לחינוך האלטרואיזם."
אדם שאין ביכולתו להבין את חוקי הדור האחרון, אדם שאינו מבין משטר אחר מלבד משטר הכח ורק למולו מתכופף, לא יתקבל כחבר בחברה העתידית. הרי המגמה החד משמעית של החברה העתידית תהיה לעבור כמה שיותר מהר לשכנוע הפנימי, להסברה, להשפעה ולקידום החברה. לחברה העתידית לא תהיה ברירה אלא לבדוק את האדם, לבחון עד כמה הוא מושפע מההסבר ומהאחראיות ההדדית הקולקטיבית של החברה העתידית. אם האדם יגיב בחיוב לעקרונות החברה ניתן יהיה לקבלו, אם לאו, אסור יהיה לצרפו כחבר לחברה החדשה. תנאי החיים של הדור האחרון יחייבו את החברה למדוד את התפתחות האדם, האם הוא יוכל לעבור מהחינוך הבהמי לחינוך הרוחני.
טז) "עובדה היא שהיהודים שנואים על רוב האומות והן הולכות וממעטות אותם, הן הכנסיה שלהן והן החילוניות שלהן והן הקומוניזם שלהן. ואין עיצה להלחם כנגד זה אלא להביא מוסר אמיתי אלטרואיסטי בלב האומות."
שנאת היהודים טבעית היא. ביהודים נמצא השורש של ההשפעה, ובעולם שלנו ההשפעה מתראה כדבר שנוא. אם לא די בכך, שורש ההשפעה מתעורר ביהודים בצורה מקולקלת ולא נכונה, ומלבה עוד יותר את שנאתם של הגויים. היהודים אינם משמשים כדוגמא נכונה לשורש אלטרואיסטי שבתוכם. נהפוך הוא, כתוצאה משבירת הכלים גם היהודים נמצאים בהופכיות לפנימיותם.
כול עוד היהודים לא יתחילו בתיקונם, כל זמן שלא יציגו בפני העולם את פנימיותם כהפוכה לאגו הגדול, ואת האגו כתוצאה של שבירת הכח האלטרואיסטי, לא תבוא לקיצה שנאתם של אומות העולם. על היהודים להתחיל בהשגת הכלי האלטרואיסטי המתוקן.
התיקון הפנימי של ישראל הוא האמצעי היחיד להתחיל בתיקון העולם, לשינוי היחס של האנושות לעצמה ולבורא. פתרון אחר אינו בנמצא, וליהודים אין וודאי שום הצדקה להטיף מוסר לאומות העולם או לדרוש מהם יחס הולם. דרישה ממין זה מנוגדת לחוקי הטבע, ואת חוקי הטבע האדם לא יכול לשנות.
ככל שהיהודים יפגרו בתיקונם ביחס לשלבי התפתחותם הגישה השלילית של אומות העולם כלפיהם תלך ותגדל, יותר ויותר אומות ירצו בהשמדתה של ישראל.
"אין עצה להלחם כנגד זה" כותב בעל הסולם, "אלא להביא מוסר אמיתי אלטרואיסטי בלב האומות". שנאתם של אומות העולם לישראל לא תוציא אותה למלחמה, כוחה דל ולא יעמוד כנגד כל אומות העולם, אפילו מוסר אין ביכולתה להטיף. בעל הסולם כותב על "מוסר אמיתי", על חכמת הקבלה, ואותה ניתן לעורר בלב האומות רק על ידי תיקנו של ישראל. ההתכללות של ישראל באומות העולם תעורר גם בהן רצון להתקן .
באחת מתוכניות הטלוויזיה הפופולאריות ששודרו לאחרונה התמודדו המשתתפים מי מהם ייטיב להציג את ישראל בפני העולם. המשימה שנהגתה באולפני הטלוויזיה בלתי אפשרית בעליל, שמח הייתי לפגוש את האדם שיכול להציג את היהודים בפני העולם כעם טוב...
אם ההסבר היה מכוון לקהל נטול פניות יתכן שהיה מסכים לקבל את ישראל כמדינה טובה, על אחת כמה וכמה אם היה מובטח לו רווח בעבור הסכמתו. אבל כל אדם הוא אגואיסט וללא סיבה טובה לא יקבל את ישראל ככזו.
אם נפשיט מההסברה את לבושיה החיצוניים נמצא שמדובר באקט של מכירה, שכנוע. בסיכומו של דבר ניתן לתמצת את עניין ההסברה במשפט אחד, "אם תתייחס אלי באהבה, אתן לך מתנה", אין אפשרות אחרת. אם כך, נשאלת השאלה, מה יכולים היהודים להוציא מכיסם כמתנה בעבור יחס טוב ?
שום דבר !
רק לאחר תחילת תיקונו של ישראל, כאשר כל הרע האגואיסטי הגדול בעולם יתחיל להתהפך לאלטרואיסטי, לטוב, יכירו אומות העולם בתועלתם של היהודים. בהשתדלותו של ישראל להיתקן, עוד מטרם הגעתו לתיקונים, יעבור המאמץ של ישראל לתקן את עצמו על ידי התכללות הנשמות לכל יתר הנשמות של אומות העולם, ותתעורר בהם ההרגשה שיהודים מועילים לעולם. זוהי הדרך הנכונה להיות שגריר, שליח ביתר הנשמות, אף הסבר אחר לא יצליח.
לא שכל ולא הצטיינות מיוחדת יעזרו להציג את ישראל כמדינה טובה, החשבון היחידי הוא חשבון של כדאיות. כל עוד היהודים לא יכולים להוכיח את תועלתם הם משתדלים לברוח מהשמדה. מאבק הכוחות בין רוסיה לאמריקה והמעמד המיוחד של ישראל בהקשר הזה שומרים על ישראל מפורעניות, אבל אם היה נשבר האיזון המיוחד הזה, אם רוסיה ואמריקה היו מניחות זו לזו המצב של ישראל היה מחמיר. ללא אינטרס ברור האמריקאים לא היו תומכים בישראל. בימינו שוב נכנסים היחסים בין שתי המעצמות למבוך, ומצבה של ישראל משתפר בהתאם. מצבה של ישראל כלשון מאזניים בין שתי המעצמות הגדולות מקנה לה יתרון, אבל זהו הקלף האחרון שנשאר בידה. הבורא נותן לעם הזדמנות נוספת עד שיתברר לו מצבו האמיתי ויעשה את המוטל עליו, תוספת זמן ולא יותר.
לעת עתה אין לישראל מה 'למכור', ולאומות העולם אין סיבה לאהוב את ישראל. בצדק מטים אומות העולם את כל הישגיה של ישראל כנגדה. ישראל משתמש בתורה שלו בעל מנת לקבל, משום כך ניכסו לעצמם אומות העולם את תורתו של ישראל, ומשתמשים בה. לשיטתם התורה שייכת להם ולא לישראל, לבעלות של ישראל על התורה היה תוקף לפני אלפי שנים. עם נפילתו של ישראל ממדרגתו הרוחנית אימצו לעצמם אומות העולם את תורתו וחידשו אותה, אומות העולם כבר אינן מכירות בסמכותו של ישראל .
גם לפי גרסתם של אומות העולם האלוקים והתורה היו שייכים אמנם לישראל אבל לאחר שחטא הבעלות עברה אליהם. הרוחניות מכתיבה את הגשמיות, נשמות ישראל ירדו מדרגת ישראל לאומות העולם, וכך קרה גם בחיצוניות.
אם כך, לישראל אין דבר להציע לאומות העולם, העם היהודי איבד את כל הקניין הרוחני שלו. אם לא די בכך היהודים נשאים באחריות לירידתו ולנפילתו של העולם כולו.
אין לישראל מה להסביר, רק להצביע על התיקון. את התיקון אי אפשר להציג בצורה חיצונית, בכל הקשור לחיצוניות ישראל גרוע מכל אומות העולם, האגו שלו גדול יותר. ממדרגתו הרוחנית הגבוהה נפל ישראל עמוק יותר מכל יתר העמים.
הברירה היחידה של ישראל היא להתחיל את התיקון בעצמו, מבלי הכרזות או שאלות ללא כל סממן חיצוני. מתוך התחלת התיקון הפנימי, בתוך האדם, תעבור הפנימיות לכל יתר נשמות והעולם ישתנה בפתאומיות. רק אז יבינו אומות העולם את הכדאיות בקיומו של ישראל, רק אז תדע האנושות שדתם של ישראל היא דת של השפעה.
ההשפעה, כותב בעל הסולם, היא הדת האמיתית. כל יתר הדתות הן כזבים שהאדם בדה לעצמו מתוך האגו שלו. עם תחילת התיקון יאבדו כל הדתות את משמעותן והאנושות תזדקק לדת ההשפעה בלבד. התיקון יעבור בצינורות הפנימיים, מנשמה לנשמה, בפנימיות ולא בחיצוניות.
אם נשהה את דעתנו על צמיחתן של הדתות, אם נבדוק איך מצאו הדתות את מקומם ביחס לישראל, נמצא שכל התהליכים הללו התרחשו בגשמיות בהתאם לשורש רוחני. היסוד לכל הדתות והטענות שלהם כלפי ישראל, הם לא יותר מאשר תוצאות חיצוניות של יחסים בין ישראל לאומות העולם בפנימיות האדם. אם כך אין בסיס לטענותיה של ישראל לאומות העולם.
כמו הקלקול כך התיקון, תיקון הפנימיות של ישראל יגרום גם הוא לתיקון בחיצוניות. האדם לא צריך לתת את דעתו לחיצוניות, לחיצוניות אין כח כלל, היא כולה תולדה של הפנימיות, ותלויה בה לגמרי. אילו האדם היה מבין ששמונה מיליארד הגופות המשוטטות בעולם זניחות לחלוטין, היה מתגלה לו במה כדאי להתרכז. האדם לא מתאר לעצמו שבכל המציאות יש רק נשמות, אין כדור הארץ, אין גופות, אין שום דבר מלבד נשמות. האדם צריך להתחשב רק בנשמות, לבדוק מה הוא יכול לעשות כדי לקבץ אותן בחזרה לכלי אחד.
בדיקה כזו תגלה לאדם עד כמה התיקון תלוי בו ולא בנשמות הנקראות אומות העולם, רק בפנימיותו. בנשמה שבנשמה שם מתחיל התיקון, הכלים דקבלה לא שייכים לתיקון בשלב ראשון צריך לטפל רק בכלים דהשפעה. כאשר מתקנים את הגלגלתא ועיניים מִתקנת ההתכללות של גלגלתא עיניים באח"פ, אח"פ נכלל בגלגלתא עיניים ומתעורר בו רצון להצטרף אליהם.
מתקפות ההסברה הנרחבות של ישראל באמצעי התקשורת העולמיים חסרות כל ערך, הטענות של אומות העולם צודקות. לא מזמן האשים ראש ממשלת מלזיה את יהודים כמקור כל הרע בעולם. כך הוא הרגיש, דבריו לא נאמרו כדי לרצות את הציבור וגם לא כדי לזכות בהעלאת דרגה, הוא הרגיש בליבו את היהודים כמקור כל רע, וכל העולם מסכים איתו.
מספרם של האנשים מקרב אומות העולם המתעוררים לרוחניות, זניח. אין לצפות להתעוררות בקרב אומות העולם לפני שישראל יתחיל בתיקונו ויתייחס לכך בכובד ראש.
לאורך ההיסטוריה כולה התעוררו נשמות בודדות מקרב אומות העולם לעבודה רוחנית, נשמות שלמרות שייכותן לאומות העולם, הרגישו זיקה טבעית לישראל. נשמות כנשמת רבי עקיבא ואונקלוס ירדו לעולמינו במשך כל הדורות, נשמות מסוג זה לגמרי לא שייכות לרצון להתקן שבאומות העולם.
הרצון להתקן יתעורר באומות העולם רק לאחר תיקונו של ישראל. בתיקונו יתקן ישראל את התכללותו באומות העולם, וכפועל יוצא מתיקון התכללותו יתעורר רצון לתיקון גם באומות העולם. במצב הנוכחי, כל עוד ישראל לא התחיל לפעול למען תיקונו, לא יכול להתעורר באומות העולם רצון להיתקן. אין בהם חלק שיתעורר לתיקון, החלק של ישראל הכלול בהם מקולקל, מקולקל עוד יותר מחלקם עצמם. הרי ממה עשויה הקליפה? מאותו החלק הגבוה בקדושה, המשפיע יותר מכל האחרים.
הגרועים מבין הכלים השבורים רוצים את שרצה פרעה, הם רוצים שהבורא ישמש לטובתם, הם רוצים את האורות של הבורא, את הגדלות שלו, את הבורא עצמו.
הכלים דהשפעה נפלו בשביים של כלי הקבלה. לולי נפילתם של הכלים דהשפעה בשביים, היו נשארים הכלים דקבלה בניתוק מהרגשת הכלים דקדושה והאור שבהם. נפילתם של הכלים דהשפעה תחת שליטתם של הכלים דקבלה, מולידה בכלים דקבלה הכרה במציאותם של אורות דהשפעה. הכלים דקבלה מבינים שהכלים דהשפעה אינם כלים פשוטים של אכילה ושתייה. כתוצאה מנפילת הכלים דהשפעה לכלים דקבלה, מרגישים כלי הקבלה את האורות של גדלות הבורא.
רק ההשפעה יכולה לגרום להופעת אורות של גדלות הבורא בעולם. האורות של גדלות הבורא אינם אורות בדרגת הנפש, אלו הם אורות בדרגת נרנח”י. אור הנרנח"י מופיע כתוצאה מרצון להשפיע, משימוש ודבקות בגדלות הבורא.
אור הנרנח"י אינו האור הממלא בעלמא את הרצון לקבל, בדומה לבחינה א'. נרנח"י הוא האור הממלא את הרצון לקבל בבחינה ד'. בבחינה ד' האדם משתמש בגדלות הבורא, בגדלות הבעל הבית. בעל הבית עומד ליד השולחן והאדם נהנה מהאוכל וממי שנותן לו את האוכל, מהכיבוד ומבעל הכיבוד. ההנאה מהכיבוד היא אור הנפש, ההנאה מבעל הכיבוד מוסיפה לאור הנפש נרנח"י. הרגשת הנרנח"י ברצון לקבל, ההרגשה בקיומו של תענוג גדול מאין כמוהו, מקורה בנפילת הכלים דהשפעה, היינו היהודים, לכלים דקבלה. מכאן ניתן להבין מדוע היהודים נחשבים לגרועים ביותר, הרי הם מביאים לעולם את האגו הגדול ביותר.
כאשר מתחיל ישראל בתיקונו, מורגש תיקונו לאלתר בכל יתר הכלים מפאת עביותם הפחותה. התיקון הוא עניין איכותי, לא נדרש יותר מפרומיל אחד של יהודים מסך כל אוכלוסיית העולם בכדי להרגיש את התיקון בעולם כולו. ההבדל בין כח התיקון האיכותי והכח הכמותי, בין הנרנח"י לנפש, עמוק מני ים.
המציאות מלמדת אותנו שקבוצת בני ברוך לא תתפתח להיות קבוצה גדולה. לקבוצה יצטרפו אנשים מיוחדים השייכים לחלק מסוים באדם הראשון. מתפקידה של "בני ברוך" לדאוג למגוון רחב של מערכות לימוד ותיקון שאינן מבוססות בהכרח על אותם הכללים של קבוצת הלימוד המרכזית, מערכות מיוחדות לתיקון הכלל.
אי אפשר לדרוש מכלל האומה לעמוד באותם התנאים של קבוצת הלימוד המרכזית, מסגרות הלימוד צריכות להיות מסודרות בצורה הדרגתית ולא מחויבת. יש לקחת בחשבון את המבנה של האדם, החיים שלו, המשפחה, הילדים. הלימוד צריך להשתלב בצורה יפה עם חיי המשפחה, הילדים והאישה, יש לחסוך מהתלמיד את ההרגשה שהלימוד מחייב אותו להיאבק כנגד חייו.
צריך לסדר תנאי לימוד שימשכו את המונים ללמוד במערכות הלימוד שלנו. לימוד של פעם בשבוע אולי פעמיים, בשעות נוחות ולפי תכנית נוחה. הלימוד צריך להבטיח לאדם תמיכה וסיפוק אגואיסטי, האור יחזיר את הלומדים בהדרגה למוטב. אסור לבוא לכלל הציבור בדרישה וגם לא להגביל אותו. "בני ברוך" עוד רחוקה מיסודם של מסגרות לימוד כאלו, למען האמת העבודה טרם התחילה.
אין לי ניסיון בהקמת מערכות לימוד כאלו, גדלתי בחברה מאוד נוקשה. "בני ברוך" לומדת לפנות בוקר בלבד, קבוצת הלימוד של הרב'ה הייתה לומדת גם בשעות הערב, מחמש עד שמונה וחצי בערב, ארבע וחצי שעות. התלמידים היו מתאספים לאחר שעות העבודה, חלקם היו באים בחמש, חלקם בשש, היו כאלה שבאו לחצי שעה האחרונה בלבד, אבל כמעט כולם היו מקפידים להגיע. בקבוצת הלימוד של הרב"ש הכל היה מאוד קשה.
הזמנים השתנו, הדור אינו אותו הדור, מחובתה של "בני ברוך" לפתח מערכות לימוד נוחות להמונים, צריך להקים מרכזי לימוד, לימוד מקוון בעזרת האינטרנט, אולי שידורי טלביזיה,צריך להביא את הקבלה לעם.
הציבור שמגלה עניין בחוכמה מרגיש שייכות לתיקון ולקבלה, לעידן החדש. אבל אם הלימוד מציב בפניו תנאים בלתי אפשריים, כמו התנאים של "בני ברוך", הוא יעזוב את הלימוד. האמצעי מוצג בצורה לא נכונה, "בני ברוך" מציגה בפני הקהל אמצעי שאינו תואם למידותיו. כתוב, "חנך את הנער על פי דרכו", במילים אחרות כותב על כך גם הרמב"ם.
מיד אחרי קונגרס האביב [ סיטרין 2005 , ל.ג ] תידרש מאיתנו עבודה מאומצת. כבר עכשיו נמצאת "בני ברוך" בתהליכים כאלה, עלינו לפתוח בדיונים על ההפצה בארץ, על השינויים הנדרשים. לא צריך לדאוג לקבוצה הפנימית ואין צורך לסחוב אליה תלמידים חדשים. אני חושב שהמסגרות החדשות יאפשרו לאלו שעזבו את הלימוד לחזור.
המסגרת צריכה להיות רב גונית, אינטרנט, שיעורי ערב, שידורים בטלביזיה, אפשר שנפתח קורסים ללימודי תעודה. לא חשוב איך, צריך למשוך את הקהל. הקמתן של מסגרות לימוד נוספות הוא עניין הכרחי, במצב הנוכחי "בני ברוך" היא קבוצה אגואיסטית המצפה לראות את כל העולם מתנהג כמוה. "בני ברוך" מפגינה כלפי הציבור יחס מזלזל. במקום להציג בפני הציבור אמצעי העונה על דרישותיו היא מעמידה בפניו ברירה לקבל את תנאיה או לוותר על הלימוד.
אני לא מצטיין בהקמת מערכות לימוד להמונים, אבל אם לא נדאג למערכות לימוד כאלו לא נמלא את חובתנו כלפי האומה. מתוך עשרות הקורסים שנפתחו במהלך השנים בודדים הגיעו לקבוצה המרכזית וגם הם עזבו, גם קבוצות הלימוד החיצוניות אינן מתקיימות בצורה הנכונה. עלינו לאמץ גישה עממית, לא לוותר בודאי על הלימוד, ולא להחליף אותו בהבטחה להצלחה זיווג וכסף. הלימוד צריך להיות הלימוד הנכון, אבל המסגרת, הלבוש שלו צריך להיות מותאם להמונים, קרוב אליהם, טוב.
מעגלי הלימוד החיצוניים הרחבים מסמנים תחילתו של התיקון הכללי. כתוב, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם", זו המטרה שלנו, עלינו לחבר את כל בני האדם לכלי של אדם הראשון. לכלי הזה עלינו להתייחס בכללות.
לאותם האנשים שהתעורר בהם הרצון לרוחניות נקבעו תנאים משלהם להגיע למטרה ולהידבק בה, בדומה לתנאים של "בני ברוך" או יתר סוגי הקבוצות, אני לא מבטל אותן. כל היתר חייבים להצטרף לדרך התיקון.
לדברי בעל הסולם גם אם האדם אינו מבין דבר אבל מגלה מוכנות להתקן יש לצרפו לחברה. האנשים המוכנים לבצע את ההוראות המקובלים ואינם מסוגלים ליותר מכך, אנשים שאינם מבינים או מרגישים את הלימוד, חובה לצרף אותם לחברה ולספק להם תנאים להתקדמות. לעזור להם למצוא את מקומם כך שירגישו סיפוק. לאפשר להם לתרום לחברה לפי יכולתם ולקבל ממנה את שמגיע להם.
אי אפשר להזמין את הציבור להצטרף לדרך התיקון מבלי להקדים ולסדר בעבורו סביבה נכונה ולחנך אותו להתייחס לחברה כתא אינטגראלי בגוף.
צריך להתחיל בעבודה, משום כך אנחנו לומדים את מאמרי ה"דור אחרון". צריך להתחיל ביישום, אין סיבה לחכות. בתירוצים כמו 'אנחנו עוד לא נמצאים בזה', אין ממש. מחובתנו להתחיל בעבודה, במהלכה יתברר איפה אנחנו נמצאים ביחס למצבים המתוארים במאמרי הדור האחרון, כל התקדמות בהקשר הזה היא מבורכת. בעל הסולם קובע שהזמן הגיע.
בגשמיות לעולם לא יהיה זמן ראוי להתחיל בעבודה, אלא עוד ועוד ייסורים יחייבו את האדם להתחיל בה. לא תתיכן פניה נינוחה, המציאות לעולם לא תאפשר להזמין את הציבור לעבוד בהשפעה מתוך הסכמה והבנה, החיים לא יהפכו לנוחים יותר ולא יאפשרו להתעסק בחכמת הקבלה. לא תתכן מציאות בה האדם עובד פחות, מתפרנס בכבוד, הכלכלה משגשגת והאנשים מקדישים את עצמם לתיקון. ההיפך , המצב ילך ויחמיר והייסורים יחייבו את האדם להתעסק בקבלה.
אם כך, אין סיבה לחכות. טוב יותר לא יכול להיות, מיום ליום המצב הולך ומחמיר.