אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 218. ישראל הם בני מלכים
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

218. ישראל הם בני מלכים

ישראל נקראים בני מלכים, מפני שכל מי שממליך עליו את שמו יתברך, הוא נקרא בן מלך, כמו שכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'". כי כל מי שמקדש עצמו נקרא קדוש, מטעם שה' נקרא קדוש.

ויש להבין מהו הפירוש "קדוש". בירושלמי (פ"ב דיבמות), "כל הפורש עצמו מן הערוה נקרא קדוש". ובמדרש רבה ויקרא, "שכל מקום שאתה מוצא גדר של ערוה אתה מוצא קדושה", שענין קדוש הוא פרוש. היינו שהאדם צריך לפרוש את עצמו מלהנות.

ומהו השם הקדוש אצל הקדוש ברוך הוא, שהרי אין שייך לומר אצלו יתברך ענין קבלה לעצמו, וה' הוא רק משפיע. לכן גם האדם צריך להיות רק משפיע לה'. וזה, "והתקדשתם והייתם קדושים", היינו שתהיו רק משפיעים, "כי קדוש אני ה'", משום שה' הוא המשפיע. וזה ענין דביקות.

וזהו, "כל מקום שאתה מוצא גדר של ערוה", שענין ערוה הוא מקום שאסור להנות, שרק במקום מצוה מותר להנות. כי "זה לעומת זה עשה אלקים". כנגד שכינה הקדושה יש אשה נכריה, הנקראת "קליפה", שהשכינה הקדושה נקראת בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא ענין להשפיע. ואם האדם עושה מעשים בכוונת להשפיע נחת רוח ליוצרו, נקרא שהוא מתיחד עם השכינה הקדושה. ואם הוא עושה מעשים על מנת להנות לעצמו, נמצא שמתיחד עם האשה נכריה, שכוונתה רק לקבל לעצמה.

שענין יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא הוא, שכמו שהקב”ה הוא רק המשפיע, כך השכינה הקדושה, שהיא בחינת מלכות, נמשכים ממנה כל הרצונות למטה להתחתונים, בזה שהם מהפכים אותם הרצונות על מנת להשפיע. והם גורמים בזה, בשורש כל הרצונות, שיהיה רק להשפיע. וזה נקרא יחוד, היינו שמיחד שתי בחינות שיהיה לאחד.

וזה ענין "איש ואשה, זכו שכינה ביניהם" (סוטה יז.). היינו שבחינת אשה הוא היפך לבחינת משפיע, אז נקרא שכינה ביניהם, היינו שאז ניכר שהשוכן שורה במקום הרצונות האלו. אזי הרצונות נקרא בשם שכינה, משום שהשוכן, הנקרא קדוש, יכול להתיחד שם, שיש בחינת השתוות הנקרא דביקות.

לכן בכל מקום שהאדם פורש את עצמו מלהנות לעצמו, וגורם בחינת יחוד, אתה מוצא בו קדושה. היינו משום שהאור העליון יכול לשרות שם, משום שהכלים יכולים לקבל את אור ה' הנקרא קדושה, שהקדושה שורה רק במקום טהרה. שטהרה נקראת טהרת המדות, ואז הקדושה שורה במקום טהרה.

אבל יש לפעמים, "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אפילו שעוד אין הכלים מוכנים להיות בהשתוות, אבל בכדי לסייע להאדם שיבוא לידי זה, מוכרחין לעוזרו מלמעלה. כי זהו ענין שלא לשמה, המאור שבה מחזירו למוטב. המאור הזה נקרא "ה' השוכן אתם בתוך טומאתם".

וזה שייך דווקא אם האדם רוצה לבוא לשמה, אלא שאינו יכול לנצח את גופו. לכן נותנים לו את המאור הזה, בכדי שיוכל לנצח את הרצון לקבל, וללכת בדרך ה', שהוא השפעה.

ובזה נבין את הפסוק, "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אלה הדברים אשר מדבר ה' אל בני ישראל. אלה הדברים, לא פחות ולא יותר, והיינו כנ"ל, שיותר מזה לא צריכים.

חזרה לראש הדף
Site location tree