אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 238. שמחת חתן וכלה
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

238. שמחת חתן וכלה

התאספנו כאן להשתתף ולהנות בשמחת חתן. וחייב אדם לשמח את החתן, כמו שאמרו חז"ל "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו..." (ברכות ו':).

והנה בהשבע ברכות אנו מברכים "משמח חתן עם הכלה". אם ה' משמח את החתן וכלה, על כן גם עלינו מוטל להשתתף בשמחה וגם כן לשמח את החתן והכלה. הנה חז"ל אמרו, "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", היינו שפסקו לשמח את החתן. ואצל הכלה אנו רואים "כיצד מרקדין לפני הכלה, כלה נאה וחסודה" (כתובות טז:).

וצריך להבין מדוע דווקא ריקוד שייך אצל כלה. ובכלל צריך להבין מה זה ריקוד. הנה אנחנו רואים שבריקוד יש עליות וירידות ופניות לד' רוחות שבעולם, אבל בסופו נשארים עומדים על הארץ.

הנה החתן מרמז להקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "ביום חתונתו וביום שמחת לבו", וכמו שכתוב "וירד ה' על ההר", שהוא ענין נחות דרגא. כלה נקראת כנסת ישראל. ובזמן החתונה, שהיא רמז לשורש העליון, צריך לדעת שאפילו כל ד' רוחות שבעולם ירצו לדחוף את הכלל ישראל, ואפילו אחרי כל ירידות, יהיה נשארים על מקומם. ולכן אומרים "כלה נאה וחסודה" היינו שהיא נמצאת במצב של יופי, ואין חס ושלום מצב של שיפלות. ולא אומרים כמו שכתוב, שהיא עכשיו בגלות. ומעוררים את השמחה שיהיה בגמר התיקון.

והשמחה שיש מהריקוד דומה לניגון עצוב, שהעולם נהנה ממנו, שהניגון מביא בציור קיבוץ של יסורים שכבר עבר זמנם, אבל עכשיו כבר נהנים מהרווחים שהרווחנו מהיסורים. כמו כן הריקוד, יש שמחה מה שעבר אחר כל עליות וירידות, מכל מקום נשארו עומדים איתן על מושבם.

* * *

התאספנו כאן לשמח את החתן והכלה, כמו שכתוב בהשבע ברכות "ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה". ואם מצינו אצל ה', שהוא משמח את החתן והכלה, אזי גם עלינו מוטל להשתתף בשמחה זאת. הנה בחתן מצינו, "נהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", היינו שצריך לשמח את החתן ולא אמרו במה. ואילו אצל כלה מצינו "תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה", וגם לומר "כלה נאה וחסודה" כבית הלל, ולא כלה כמות שהיא.

והענין הוא, שחתן נקרא הקדוש ברוך הוא, מלשון נחות דרגא, כמו שכתוב "וירד ה' על ההר". כלה נקרא "הכלל ישראל". הנה מצד הקדוש ברוך הוא אין שום השתנות, כמו שכתוב "אני הוי-ה לא שיניתי". ורק מצד המקבלים באים כל השינויים. לכן כלה מרמזת על המקבלים, שהוא הכלל ישראל, ששם שייך עניןעליות וירידות, היינו זמן הגלות וזמן הגאולה.

ואנחנו צריכים לומר, שהשגחת ה' יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", "גם זו לטובה". נמצא שבזמן הריקודים, שיש שינויים, צריך לומר "כלה נאה וחסודה". וזה ודאי על שם סופה, היינו בעשיית מצוה הגשמית מעוררים את השורש למעלה, בחינת היחוד דגמר התיקון. ובזה יש לשמוח.

חזרה לראש הדף
Site location tree