אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 239. בחינת אלמנות
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

239. בחינת אלמנות

"וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים" (שמות כג). "אמר רבי אלעזר, ממשמע שנאמר "וחרה אפי והרגתי אתכם" יודע אני שנשותיהם אלמנות ובניהם יתומים, אלא מה תלמוד לומר "והיו נשיכם", מלמד שנשותיהם מבקשים לינשא ואין מניחים אותן, ובניהם רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותם". ופרש רש"י, היינו שילכו בשבי. אם כן יהיו שם שתי קללות. א' חרב, וב' שבי. שעל ידי זה שילכו בשבי לא יוודע אם בעליהן חיים, וכמו כן אם הבנים יכולים לירד בנכסי אביהם (בבא מציעא לח:).

ויש להבין על דרך המוסר, שעל ידי זה שיסור מדרך ה', אז האדם נופל בשבי אצל הקליפות, שהם שולטים על האדם ואינם מניחין להאדם, שיצא מתחת רשותם. שענינו הוא, שאז אי אפשר שהאדם יוכל לעסוק בתורה ומצוות, מטעם שהקליפות שולטים על האדם.

והנה בזמן שהאדם הולך בדרך האמת, היינו על יסוד האמונה, הנקרא "אשת חיל מי ימצא", נמצא שהאדם מפרנס להשכינה. כמו שאמרו חז"ל "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים", שההתעסקות בתורה ומצוות לשם שמים נקרא "פרנסה להקדוש ברוך הוא". וזה ענין "את קרבני לחמי". ואז האדם משיג הבנה ודעת דקדושה בתורה ומצוות, כמו שכתוב "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה".

לכן בזמן שהשנים כתיקונן, אז יש להאדם "אשה ובנים". מה שאין כן בזמן שהאדם פוגם באמונה, נמצא ש"האדם" נהרג, ונשאר רק בבחינת בהמה, דהיינו שאין לו מושג יותר רק להשיג תאוות בהמיות. נמצא ש"האשה" היא בחינת אלמנה, כי בחינת אדם, שהוא בעלה והמשפיע של האמונה, נהרג. אבל אין מניחין אותן לינשא, כי הוא הולך בשבי אצל הקליפות, ולכן לא ידוע אם הוא נהרג.

לכן אפילו ש"הנשים מבקשות לינשא", אין מניחין אותן. היינו שהשכינה הקדושה רוצה להתחבר שוב לכל אחד ואחד, ורוצה לתת לכל אחד ואחד הרהור תשובה, שזה ענין פירוש "מבקשים לינשא" ואין מניחים אותן. היינו שהאדם בעצמו אינו רוצה להתחבר שוב להקדושה,מטעם שהוא בשבי, תחת הקליפות.

מה שאין כן אם לא היה הולך בשבי, אלא שהיה נהרג בודאות, בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", אז סוף כל סוף היה יכול לתת דין וחשבון לעצמו, מה תהיה התכלית שלו. ואז שומע הרהור תשובה מהשכינה הקדושה, שהוא סוד הכרוז והתעוררות שבא מלמעלה להאדם, שזה נקרא ש"הנשים מבקשות לינשא", אבל האדם אינו רוצה. ואפילו כשמקבל את ההתעוררות ומרגיש תענוג בזה, אין הוא מתעורר על ידי זה לבחינת אמונה, אלא הוא מקבל התענוג הבא ביחד עם ההתעוררות. אבל הוא לא לוקח את ההתעוררות שתתקן את מעשיו, היינו שישתדל שמעשיו יהיו לשם שמים.

ומאותוהטעם גם כן הבנים אינם יכולים ליכנס בנכסי אביהם, כי ההבנה והדעת שורה רק על מעשים בזמן שהם לשם שמים, אז יש בזה בחינת רזי תורה. מה שאין כן כשאין נכנסים, היינו שאינו לומד תורה לשמה.

חזרה לראש הדף
Site location tree