אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 265. מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

265. מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות

אמר רבה בר רב הונא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר, שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל? מכריז רבי ינאי, חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד (שבת ל"א).

והקושיא ידועה. מהמשל הזה משמע שהתורה היא הפנימיות, ומדברי רבי ינאי משמע שהתורה היא החיצוניות, ויראת שמים היא הפנימיות. ועוד יש לשאול, איך הוא מדמה היראה למפתחות החיצוניות, הלא "יראת ה' היא אוצרו", משמע מכאן שהיראה היא הפנימיות.

ויש לומר שיש תורה שנקראת פנימיות, ויש תורה שנקראת חיצוניות, ויראת שמים היא בתווך. לפי זה, תורה בחיצוניות נקראת "תרעא", היינו שער, ויראת שמים נקראת פנימיות. היינו, שעל ידי התורה באים ליראת שמים. ויראת שמים לגבי התורה הפנימית, נקראת יראת שמים חיצוניות, היינו שעל ידי היראת שמים באים לפנימיות התורה. ולכן נקראת יראת שמים אוצר משום שמשמע שהיא רק פנימית, משום שבאים לידי זה אחר תורה.

דהנה הכתוב אומר, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, המאור שבה מחזירן למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א). ולכאורה איך שייך לשמור את התורה בלי הקדוש ברוך הוא, ואיך אומר "הלואי אותי עזבו". אלא הכוונה לאלו אנשים שרוצים לזכות לבחינת "אותי", היינו שתהיה להם יראת שמים, שתהיה להם דביקות בה'. אז נאמר להם, אל תעמדו בעבודה זו לזכות לדביקות, על ידי זה שיהיה לכם הרצון והחשק לה'. כי אין הקדוש ברוך הוא יכול להתחבר לאיש שהוא במדת השקר, כמו שכתוב, "דובר שקרים לא יכון נגד עיני", או למי שיש לו גאות, כמו שאמרו חז"ל, "כל אדם שיש בו גסות רוח אמר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולין לדור בעולם" (סוטה ה'). וכמו שכתוב, אם אין אדם מתקן את היצר הרע הנקרא נחש, אזי כמו שאמרו חז"ל, "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת", ומכל שכן הקדוש ברוך הוא. אלא שצריך לתקן את מעשיו, אז הוא יכול לזכות לאמונת ה' יתברך. ותיקון זה נמצא בתורה. לכן הם מפרשים את "תורתי שמרו", שהמאור שבה מחזירן למוטב. היינו על ידי המאור התורה יחזרו למוטב, ואז יזכו להאוצר יראת שמים.

נמצא לפי זה שהתורה היא בחינת שער, שעל ידי שער זה יכול להכנס לתוך האוצר. והאוצר נקרא בית שהוא דרתא. לכן מי שהוא רוצה לעמוד רק בהשער, ואינו שם לב שיוכל לעבור את השער, היינו שיקח מהתורה את המאור בכדי שיחזור למוטב, ואז יזכה לאמונת השם יתברך, נקרא אוצר של יראת שמים, אז הוא דומה למי שעוסק רק לעשות לעצמו שער, ואין בדעתו לעשות לו בית.

כי ענין השער הוא רק לשמש את הבית. אבל בזמן שאין לו בית, היינו שאין בדעתו לבא ליראת שמים, ולמה לו את התרעא. כי ענין פתח משמש רק למקום מעבר, היינו כשרוצים לכנס לאיזה מקום אז צריכים למצוא את הפתח, איך להכנס לתוכו. או במקום שסגור סביב סביב, אז הוא עושה לעצמו פתח בכדי להכנס. אבל לעשות פתח ולא לכנס לתוך הבית, נמצא שכל עבודתו בהפתח, היא לריק ולבטלה.

ואחר כך כשכבר נכנסים להבית, הנקרא יראת שמים, שזהו האוצר. ואחר כך באים לפנימיות התורה. וזה ענין הלומד תורה לשמה, היינו לאחר שהתורה הביאתו לידי לשמה, שנקראת יראת שמים, אז מגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר. נמצא לפי זה עיקר העבודה היא לזכות ליראת שמים, הנקראת לשמה.

לכן מכריז רבי ינאי, אם העיקר היא יראת שמים ואחר כך זוכין לתורה מן השמים, אם כן מי שלומד תורה ואינו דואג שהתורה תחזירו למוטב, שיזכה על ידי התורה ליראת שמים, היינו שכל דאגתו ויגיעתו יהיה להדרתא, היינו להבית שהוא האוצר של יראת שמים, ורוצה רק התורה לבד, שכל ענין התורה הוא רק לשמש לפתח של יראת שמים, אם כן זה דומה למי שאין לו דרתא, ותרעא לדרעא עביד. אם כן הפתח הזה שהוא עושה הוא לריק ולבטלה.

ועל דרך זה יש לפרש את המשל של המפתחות, לאדם הדואג ורוצה לזכות לפנימיות התורה ואין שם לב שתהיה לו את בחינת לשמה שהיא יראת שמים, ועל זה אומר בהי עייל. כי מי שלומד תורה לשמה, היינו שהתורה הביאתו לשמה, וזכה לבחינת יראת שמים, אזי הוא זוכה לבחינת מגלין לו רזי תורה. אבל כשעדיין לא זכה לבחינת לשמה, אז אין מגלין לו. נמצא כאן שעבודתו לזכות לפנימיות היא לריק ולבטלה. לכן צריכין בעיקר לשים לב על בחינת לשמה, היינו ליראת שמים, ושכל המעשים שהאדם עושה יתרכזו רק לנקודה זו, שהיא יראת שמים. כי דבר זה גנוז והאדם צריך לגלותו.

וזה פירוש, "אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר יראת ה' היא אוצרו". שפירוש, שהאדם צריך לתת יגיעה למצוא את יראת שמים. מה שאם כן התורה, הקדוש ברוך הוא מגלה לו בלי שום יגיעה, כמו שאומר רבי מאיר, "כל העוסק בתורה לשמה", שכל מה שהוא עוסק בתורה הוא רק כדי שיבוא לשמה, שהוא בחינת יראת שמים, ובזה כל היגיעה של האדם, מה שאם כן כשהאדם כבר זכה לבחינת יראת שמים, אז מגלין לו את הרזי תורה.

דענין "גניזה" משמע שצריכים לחפש, דמשמע בלי חיפוש אי אפשר למצוא. וזה ענין יגעת ומצאת, שעל ידי זה שהתיגע הוא זכה להמציאה. היינו שמצא מה שגנז בבית גנזיו, שהוא אוצר של יראת שמים. מה שאם כן תורה, אומר רבי מאיר, שמגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. וזה ענין, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שהוא בעצמו צריך למצוא את האוצר של יראת שמים.

חזרה לראש הדף
Site location tree