אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 266. כל המתיישב ביינו
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

266. כל המתיישב ביינו

כ"א אדר ב' תשכ"ב

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' אותיות, וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד (עירובין ס"ה). ופירש רש"י המתיישב ביינו ששותה יין ואין דעתו מטורפת, יצא סוד, וזה הואיל ולא יצא סודו, שקול הוא כסנהדרין של ע'.

ויש לשאול: א) לפי זה מי שרוצה להיות שקול כסנהדרין לא צריך כל כך להתיגע בתורה ועבודה, ויש לו עצה פשוטה לשתות יין וישגיח שלא תהא דעתו מטורפת ודיו. ב) מהי התשובה, אם לא יצא סודו. וכי בשביל זה שהאדם לא מוציא סודו, כבר יש לו השלימות כמו הסנהדרין. ומה בכך אם יוציא סודו. והאם מי שיוציא סודו, כבר עבר איזו עבירה כל כך גדולה, עד שיאמר שבשביל זה הוא מאבד את ערכו, שכבר אינו נחשב לע' סנהדרין. ואם שומר את עצמו שלא להוציא, כבר יש לו הערך כמו הע' סנהדרין.

ויש להבין זה על דרך המוסר, דהנה דרך התורה שהאדם יאמין בה' בלי שום ידיעה והשגה, אלא רק למעלה מהשגה ודעת. ואז כשעוסק בתורה ומצוות, הוא נחשב ליהודי. מה שאם כן למי שרוצה להיות עובד ה' רק בבחינת ידיעה והשגה, זה כבר נחשב לעובד עבודה זרה (כמבואר בהסולם בכמה מקומות). ואפילו כשזוכה אחר כך לבחינת השגה ודעת, אסור לו לקחת זה בתור סמיכה על העבודה, היינו לומר שעכשיו הוא כבר שמח בזה שיש לו השגה, שכבר נעשה חפשי מעול האמונה, שהיה לו עבודה בזה, שהיה צריך ללכת בלמעלה מהדעת, שזוהי יגיעה גדולה. ועכשיו הוא שבע רצון בזה שאינו צריך להתייגע בענין האמונה ופטור מלשאת על עצמו את העול הזה, הנקרא "כשור לעול וכחמור למשא".

אלא הוא צריך להבין, בזה שזכה להשגה שהוא עכשיו שמח, שהוא רואה שהדרך שהיה הולך מקודם, בדרך אמונה שהיא דעת תורה, זהו דרך אמיתי. והוכחה לזה, במה שזכה עכשיו להתקרבות ה', שה' נתן לו את ההשגה. לכן הוא מקבל עכשיו כח מהשגה כדי שיוכל להמשיך ללכת בדרכי אמונה, נמצא לפי זה שהשגה היא תמיכה לאמונה, באופן שהוא ממשיך ללכת בדרכי אמונה.

מה שאם כן להיפך, אם הוא לוקח את האמונה לתמיכה בהשגה, היינו שהאמונה תהיה אמצעי לזכות להשגה, וממילא כשמשיג את המטרה, כבר זורק את האמצעי, לכן הוא בועט בהאמונה, ולוקח לעצמו את הדרך ללכת רק במקום שיש לו השגה, וזו אינה דעת יהודית.

וכמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין רועי מקנה אברהם ורועי מקנה לוט. שענין רועי מקנה אברהם נקרא הקנינים של אברהם, היא בחינת אמונה, שאברהם נקרא אב האמונה. וענין "רועי" היינו מזונות, שהוא בחינה שהשגה ודעת שהוא מקבל, הוא בכדי לחזק את האמונה, שהשגה היא הוכחה, שצריכין ללכת בדרכים כנ"ל, זאת אומרת שמקבל מזה הוכחה. נמצא שכשהולכין בדרך האמונה, אז הקדוש ברוך הוא מקרב אותו, ונותן לו את האור תורה.

מה שאין כן רועי מקנה לוט, שענין לוט הוא בחינת קללה, מלשון לטיא. זאת אומרת מי שמקבל את השגה בכדי שיוכל עכשיו לעבוד את ה' בתוך הדעת, מזה נמשך בחינת קללה, היינו שנסתלק ממנו האור תורה, ונשאר בערום וחוסר כל. והטעם שצריכין ללכת בדרכי אמונה, היות שיש ענין קבלה בין במוחא וכין בליבא. והקבלה בבחינת מוחא נקראת ידיעה. עד כאן תמצית דבריו.

ועם כל הנ"ל אכן מתפרש המאמר של רבי חייא כל המתיישב ביינו. שענין יין נקרא יינה של תורה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, היינו האור תורה, שנקרא בחינת מגלין לו רזי תורה. וזהו בחינת השגה ודעת. וכל המתיישב ביינו, היינו על ידי שמקבל את האור תורה אין דעתו מטורפת, היינו דעת שהיה לו מטרם שקיבל את היין של תורה. "אינו מטורפת", היינו שאינה נעלמת ממנו, אלא להיפך שמתיישבת אצלו הדעת שהיה לו מקודם. שעל ידי שהשיג יינה של תורה מתיישבת אצלו הדעת. שצריכים ללכת בדרכי אמונה, שלקח מכאן הוכחה, שהדרך של אמונה הוא דרך האמיתי. וראיה מזה, שקירב אותו ה' ונתן לו את האור תורה. נמצא שעל ידי האור תורה מתיישבת דעתו שהיה לו מקום שזכה לבחינת יין.

וזה ענין "נכנס יין יצא סוד". שענין סוד נקרא בחינת אמונה. כי דבר שאין בו השגה ודעת, הוא בבחינת סוד. לכן כשנכנס יין, שהוא בחינת השגה, יצא סוד. כי התורה היא בחינת גילוי, שהוא היפך מהסוד. לכן מי שזכה לאור תורה ואינו מוציא סוד, שענין האמונה שהיה בו מקודם אינה מוציאה ממנו, אלא שהוא ממשיך ללכת בדרך הסוד, נמצא שהוא שקול נגד ע' סנהדרין. ובזה שמתחזקת אצלו בחינת האמונה, הוא דומה לסנהדרין. ואף על פי שהם היו בחינת עיני העדה, שכבר זכו לבחינת חכמת התורה, ומכל מקום הם החזיקו את עצמם בבחינת אמונה. לכן האדם שזכה לבחינת יינה של תורה, ואינו מוציא את הסוד, ונשאר בדעתו להמשיך ללכת בדרכי הסוד, אף על פי שיש לו עכשיו בחינת גילוי והשגה, הרי הוא דומה לע' סנהדרין.

וזה ענין "יין ניתן בע' וסוד ניתן בע', נכנס יין יצא סוד". כי בכל דבר יש בחינת פנים ואחוריים, שהוא בחינת אור וכלי. היינו בהכלי צריך להיות מרומז כל בחינת האור, כיון שהכלי הוא מכשיר שיהא מסוגל להמשיך את האור בתוכו. לכן נקרא ע', בסוד ע' פנים לתורה, שהכוונה שבזמן שהוא עובד בבחינת סוד, שהוא בחינת אמונה, הוא צריך לדמות ולצייר בעצמו שיעבוד את ה' באותו מרץ, כאילו כבר זכה לבחינת יינה של תורה, שנקרא בחינת "ע' פנים לתורה". שענין עין רומז על בחינת ידיעה וראיית השכל הנקרא בחינת עיני העדה, שהכוונה על חכמי העדה. וכשמחזיק את עצמו בבחינת זה, אפילו כשיש לו מקום לקבל בחינת ראיה והשגה, הרי הוא שקול כסנהדרין.

וזה דומה כמי שמאמין בה' שהוא שומע תפילה, אף על פי שבכל יום שהוא מתפלל, ואינו רואה שה' שומע תפלתו, ומכל מקום הוא מאמין שה' שומע תפלה. מה שאם כן מי שכבר זוכה שכל מה שהוא מבקש, ה' ממלא את בקשתו, אזי הוא כבר לא צריך להאמין שה' הוא שומע תפלה, היות שהוא רואה בעין שה' נותן לו מה שהוא רוצה. לכן המקום שצריך להאמין נקרא בחינת סוד. ומקום הגילוי נקרא בחינת יינה של תורה. והאדם צריך להתחזק בבחינת אמונה, גם במקום שהוא יכול לקבל בחינת גילוי, שה' הוא שומע תפלה.

חזרה לראש הדף
Site location tree