אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 287. מסיר אזנו משמוע תורה
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

287. מסיר אזנו משמוע תורה

שבת שובה תשכ"ג ב"ב

"אמר רבי חנינא בר פפא כל מי שמסיר אוזנו משמוע תורה תפילתו נמאסת, שנאמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" (מדרש רבה האזינו).

ויש לשאול: א) מה הלשון "מסיר אזנו", ולמה לא אמר פשוט כי מי שלא שמע תורה, כי מלשון "מסיר" משמע שצריכים רק לשים את האוזן לשמוע ודי ולא צריך ללמוד תורה, כי רק בשמיעה לבד כבר יוצאים ידי חובת תורה.

ב) ומדוע תהיה תפילתו נמאסת, וכי אפשר שכל העולם יהיו לומדי תורה, וכי מי שאינו בגדר של לומדי תורה כבר תהיה תפילתו תועבה.

ג) הלא ידוע שיש ענין של הכרחיות ומותרות. תפילה נקרא הכרחיות ותורה נקרא מותרות, ולכן נקרא תורה בשם מתנה, כי מתנה שייך רק על מותרות. ולפי זה צריך להבין אם מסיר אוזנו משמוע מותרות, מדוע גם ההכרחיות תהיה תועבה.

ויש לפרש כי ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו, ורק שיוכלו לקבל את מתנת ה' בהרחבה, ושתהיה מתנה בשלימות בלי שום הרגש של אי נעימות. לכן נתן לנו את העבודה של בחירה ושתהיה כוונתו לשם שמים, אחרת האדם מונח תחת שליטת הצמצום, היינו שאינו מרגיש שיש תענוג בעבודת ה'. וכל זה היה בכדי שעל ידי זה יבוא האדם לידי מצב שיוכל לקבל את כל מתנותיו של המלך, ולא יהיה בזה בחינת נהמא דכיסופא, ותהיה בה שלימות התכלית. נמצא, שכל ענין העבודה והתפילה הוא שיוכל לקבל את בחינת המותרות שיש לו לקדוש ברוך הוא עבור האדם. וזה נקרא בחינת תורה, שהיא מתנה הנקראת בחינת מותרות. ולכן מי שמסיר אזנו, היינו שאינו מכין את עצמו לשמוע את בחינת תורה, כי תורה שהיא בחינת מתנה הוא צריך לקבל מאת המלך.

וזה ענין "נעשה ונשמע". כי "נעשה" לבד לא מספיק, אלא צריך גם לבחינת "נשמע", היינו שעל ידי ה"נעשה" יזכה לבחינת "נשמע", כי רק על בחינת "נשמע" היה תכלית הבריאה. לכן מי שמסיר אוזנו משמוע תורה, אז תכלית דבר שאינו לצורך, לכן היא נמאסת, כי כל דבר שאין בו צורך הוא נמאס.

חזרה לראש הדף
Site location tree