אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 293. כל שומר שבת כדת מחללו
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

293. כל שומר שבת כדת מחללו

ענין שמירת שבת על דרך עבודה, היות שיש ששת ימי המעשה שהוא חול, ויש שבת שהוא אסור בעשיית מלאכה. חול נקרא בזמן שהאדם מרגיש שהוא רחוק מקדושה, אזי יש לו עבודה לתקן את מעשיו, בכדי שיקרב את עצמו להקדושה. שענין קדושה הוא דווקא שיש לו השתוות הצורה, אז בשיעור הזה שהוא מתקרב, הוא מרגיש את השפע דקדושה. וממילא כשהוא בא לידי הרגשת הקדושה, אין לו אז עבודה בתיקוני הרע. לכן נקרא אז שבת, משום ששבת מכל מלאכתו. זאת אומרת כי רק בזמן שהאדם נמצא בימות החול, שאינו מרגיש את הקדושה, אז שייך עבודה בתיקון הרע.

לכן העבודה דימות החול נקרא אתערותא דלתתא ועל זה בא אתערותא דלעילא הנקרא שבת, כשהקדושה שופעת עליו מצד הבורא יתברך. ואז צריכים להיות שומר שבת, היינו שכל עבודתו בשבת היא רק בשמירת השבת, היינו שלא יסיר דעתו מקדושת השבת. וענין השמירה מתפרש בחשיבות שבדבר. כי יש כלל בהטבע, שכל דבר היותר חשוב הוא צריך שמירה יותר מעלייתא, וכל הדבר שלא כל כך חשוב אז גם השמירה על זה לא כל כך גדולה. לכן עבודה של שמירת שבת מתבטאת בענין גודל וחשיבות של קדושת השבת.

ועל זה נשאלת השאלה, איך יכול האדם לבוא לידי הרגשת חשיבות הקדושה. התשובה היא שזה בא מעבודה דימות החול, בשיעור שהיה מצטער בימות החול שהוא חול ולא קודש, בשיעור הזה הוא מחשיב את השבת. וזה שכתוב "כל שומר שבת כדת מחללו", היינו זה שיכול לשמור את השבת כדת, זה תלוי מחללו, היינו מכפי עבודתו בימות החול.

חזרה לראש הדף
Site location tree