אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 295. כל מקדש שביעי (א')
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

295. כל מקדש שביעי (א')

מוצש"ק וישלח תשל"ב

בפיוט "כל מקדש", ושכרו הרבה מאד על פי פעלו. קושית העולם ידועה, במה שאמר "שכרו הרבה מאוד", ואחר כך הוא סותר את עצמו ואמר "על פי פועלו" - משמע דווקא על פי פועלו ולא יותר.

להבין את הנ"ל צריכים מקודם לדעת מהו השכר. והלא ידוע מה שאמרו חז"ל "הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס", אלא שצריכים לעבוד לשמה. ענין שכר הוא, ששכר שייך לומר שבא אחר יגיעה. שהאדם מייגע את עצמו בכדי למצוא את הדבר, שאי אפשר למצוא בלי יגיעה. מה שאם כן בדברים הנמצאים לא שייך לומר ענין יגיעה. בדומה שאי אפשר לומר שהאדם מתייגע למצוא אבן קטנה בגודל סנטימטר על סנטימטר, כי לזה הוא יכול להכנס לאיזה בנין שבונין, ואז הוא ימצא אבן חצץ עוד יותר גדולה מס"מ על ס"מ. לכן אין שייך לומר שקיבל שכר כמה אבנים קטנות של חצץ, מטעם שכל דבר הנמצא לא שייך יגיעה. לכן, כשמשיגים את זה, לא שייך לומר שכר על השגת הדברים הנמצאים.

מה שאם כן בכדי להשיג יהלום בגודל ס"מ על ס"מ, שקשה במציאות למצוא דבר כזה, לכן האדם צריך לתת יגיעה גדולה בכדי להשיג את היהלום. ובזמן שמשיג אותו נקרא שכבר קיבל את שכרו עבור היגיעה.

והנה אנו צריכים להאמין, מלא כל הארץ כבודו, כמו שכתוב "את השמים ואת הארץ אני מלא". וכמו שכתוב בזהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, שכל התענוג שאנו מרגישים בתענוגים הגשמיים הוא רק בחינת נהירו דקיק מאור ה'. ומובן מאליו במקום שהאור ה' מגולה אין קץ להתענוג. נמצא לפי זה, כשאנו מאמינים שמלא כל הארץ כבודו, אז התענוג ממלא את כל העולם. ובדבר שכל העולם מלא, זאת אומרת שלא צריכים לחפש אחר תענוג, כי אין שום מציאות של מקום בעולם שלא יהיה ממולא עם תענוג, מובן מאליו שלא שייך ליתן יגיעה על התענוג, ולא שייך לומר בזמן שמקבלים את התענוג שקיבל שכר, כנ"ל. כי על דבר שאין יגיעה, לא שייך לומר על קבלת הדבר שם של שכר. אם כן נשאלת השאלה, מהו השכר שאנו מקבלים תמורת היגיעה שלנו.

אלא על מה שאמרנו, שהעולם ממולא עם תענוגים מבחינת "מלא כל הארץ כבודו", נשאלת השאלה למה אין אנו מרגישים את האור ה' הממלא את העולם. על זה יש תירוץ שהקדוש ברוך הוא עשה צמצום והסתרה לא להרגיש את אור ה', מטעם שלא יהיה נהמא דכסופא (כמובא בפתיחה לחכמת הקבלה ד' א').

אלא בזמן שהאדם בא לידי דרגה שהוא רוצה להשפיע לה', היינו נחת רוח ליוצרו, ואז מתחיל לחשוב מה חסר לה', בכדי שיוכל להמציא לו, כי כל דאגותיו הן רק שתהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, אז הוא רואה שכל מה שברא את העולם, בכדי שיקבלו תענוגים ממנו, ויותר מזה לא חסר להקדוש ברוך הוא. לכן הוא ממלא אז את רצון ה' ומקבל את התענוגים.

ואז כבר אין שום ענין של נהמא דכסופא, מטעם שהוא לא מקבל את התענוגים משום שהוא רוצה להנות, אלא מטעם שרוצה להשפיע להקדוש ברוך הוא. כי בזמן שהאדם בא לדרגה שרוצה רק להשפיע לה', אז עובר ממנו הצמצום, ורואה את העולם שהוא מלא כל הארץ כבודו. ואז הוא רואה שכל זה נגלה לעיניו בכדי שיהנה מזה. לכן אחר שהשיג את דרגת השפעה, היינו שהשיג את המדרגה שכל רצונו הוא רק להשפיע נחת רוח לה', אז האדם ממלא את עצמו מכל התענוגים מה שעיניו רואות, כנ"ל בביאור "מלא כל הארץ כבודו".

נמצא לפי הנ"ל, מה האדם צריך להשיג שנגיד עליו שכבר קיבל את שכרו, אחר שיגע ועמל כמה שנים, זהו רק דבר אחד, הרצון להשפיע. דהיינו את הדרגה שרוצה לשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס. וכל היגיעה שהאדם צריך לייגע את עצמו בתורה ומצוות היא רק להשיג דבר זה. וזה נקרא יראת שמים, כמו שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי".

כי ענין היראה מתבטא כמו שאמרו חז"ל, "בשכר ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט זכה לתמונת ה' יביט" (ברכות ז.). כי ענין היראה מתבאר היות שהאדם צריך להתקרב לה', היינו להתדבק בו, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכביאור חז"ל "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום" (סוטה יד.), היינו השתוות הצורה. והאדם צריך לירא, שלא יהיה חס ושלום מרוחק מה' בזה שהוא לא יכול לצאת מאהבה עצמית, שהיא בחינת קבלה הנקרא רצון לקבל.

לכן כל השכר שהאדם צריך לקוות הוא רק להשיג את בחינת כח השפעה. וזה פירוש "שכרו הרבה מאד על פי פעלו". אם הוא פועל ומייגע את עצמו בתורה ומצוות, אז ישיג את שכרו, שהוא כח השפעה, אז כח ההשפעה הנקרא "שכרו הרבה מאוד", השכר יגדיל את בחינת "מאד", כמו שכתוב בזהר, "טוב" דא מלאך חיים, "מאד" דא מלאך המות, דאיהו יתיר (תרומה ד' קמ"ט ע"ב).

היינו, זהו השפע השייך לבחינת הרצון לקבל המקורי שהוא בחינה ד', שעליו היה הצמצום. ומי שנכנס לתוך הרצון לקבל הוא מת, מחמת שמסתלק האור החיים ממנו. אבל על ידי שמשיגים את הכלי דלהשפיע, אז מקבלים חלקים מהתענוג השייך לבחינה ד', עד שיהיה גמר התיקון, היינו שיקובל כל התענוג המתייחס לבחינה ד' לבחינת על מנת להשפיע, וזה נקרא גמר התיקון.

חזרה לראש הדף
Site location tree