אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 332. בענין השתוות הצורה
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

332. בענין השתוות הצורה

תשל"ט, מנחם אב

בענין השתוות הצורה, שזהו תיקון שלא יהיה ענין נהמא דכסופא. אפשר לפרש על דרך הפשט, היות מה שמותר עליו יתברך מבחינה ממעשיך היכרנוך, שיש נחת רוח לו יתברך בזה שהוא משפיע להנבראים, המכונה רצונו להטיב לנבראיו. ובשביל זה גם התחתונים צריכים להגיע למידה זו, היינו שיהיה להם תענוג בעת שהם מושפעים. וזה נקרא בדברי חז"ל "הדבק במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום".

והיות שהנבראים נולדו במצב הפוך, כי הרצון העליון, הנקרא להטיב לנבראים, ברא בהנבראים רצון לקבל ולא להשפיע, ויש לו רצון להשפיע רק אם הוא יכול להשיג על ידי זה תענוג יותר גדול, הוא יקבל איזו תמורה עבור השפעתו. אבל בלי תענוג אין האדם מסוגל להשפיע שום דבר. נמצא שהוא בהופכיות הצורה מהבורא. וענין הפכיות הצורה ברוחניות נבחן לפרוד.

ובזמן שהאדם נפרד מהבורא יתברך חס ושלום, איך אפשר לו להתחבר. אלא זה כל הרע שיש בהנבראים, שצריכים לתקן אותה, וזה נקרא הכרת הרע. שהאדם צריך להגיע לידי הכרה, שאין שום דבר שבעולם שיפריע לו לבוא לטוב ועונג רק הרצון לקבל. ואמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל:). ודבר זה מפורש היטב בהקדמה לספר "תלמוד עשר הספירות".

נמצא לפי זה, כשהאדם עוסק בתורה ומצוות, צריך שתהיה סיבת התעסקותו לבוא לידי כך שה' יתן לו תמורת עבודה בתורה ומצוות שכר עבודתו. והשכר שלו צריך להיות להפטר מהרע ולהגיע להטוב. היינו שיוכל להתדבק עם הבורא יתברך, הנקרא טוב. וצריך תמיד שתהיה הסיבה לנגד עיניו, שהוא רוצה להגיע לידי דרגה שהוא יהנה ממעשים של השפעה, בדומה להבורא יתברך, שיש לו הנאה מזה שהוא משפיע, ולא צריך מהנבראים שום דבר שיתנו לו. כך האדם צריך לבקש מה', שיתן לו תמורת עבודתו שכר. והשכר, שיוכל לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, שלא צריך שום תמורה עבור עבודתו, אלא בזה המעשים שיהיה לו הנאה ותענוג בזמן השפעתו.

נמצא שהאדם מתגבר על עצמו ועושה מעשים דלהשפיע, היות שהוא צריך התגברות וכפיה. נמצא מצד אחד יש לו השתוות שהוא אינו מקבל, רק משפיע. אבל אין לו הנאה ותענוג בזמן שהוא משפיע בלי פרס. נמצא שאין לו השתוות עם הבורא יתברך. נמצא עיקר עבודתו של האדם צריכה להיות, שתהיה לו הנאה בעת שהוא עוסק במעשים של השפעה. וזה מה שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", היינו כדי שתהיה השתוות הצורה. כמו שכשהוא משפיע יש לו הנאה, כמו שאמרו חז"ל "רצונו להנות לנבראיו", כמו כן האדם צריך להגיע לדרגה זו. וזה צריך להיות כל השכר של האדם. וזה נקרא שהוא משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס, מטעם שאין לו הנאה יותר גדולה מזה.

אבל אחר שזכה לדרגה זו, שכל התענוג שלו הוא בזה שמשפיע לה', אז הוא רואה ומרגיש שאין הוא יכול לתת שום דבר להבורא, שיהיה לו נחת רוח, חוץ מזה שיקבל ממנו התענוגים שהכין ה' לבריותיו, שזוהי מטרת הבריאה. לכן הוא נמצא אז במדרגה שאומר להבורא, תן לי תענוגים גדולים, מסיבת שאני רוצה לעשות לך נחת רוח. והיות שלא חסר לה' שום דבר, אלא מה שמותר לנו לומר בחינת חסרון הוא רק בזה שהבריאה תגיע למטרתה, שהיא להנות לנבראיו.

נמצא לפי זה, שלא על מנת לקבל פרס נקרא שהאדם מגיע לידי דרגה, שנתנו לו במתנה מן השמים, שאין לו שום הנאה, רק מה שהוא משפיע לה'. אבל אם הוא משפיע, ואין לו אז שום תענוג, נמצא שאין לו השתוות הצורה, מטעם שאין לו תענוג בזמן השפעה, ורק משתוקק שיתנו איזה דבר עבור עבודתו בעניני השפעה. מה שאם כן בזמן שהאדם עוסק בעניני קבלה, הוא לא מבקש מה' שום תמורה ושכר עבור עבודתו בעניני קבלה. לכן צריכה להיות תמיד המטרה לנגד עיניו, מה הוא מבקש עבור עבודתו בתורה ומצוות, שהוא רק שה' יתן לו במתנה השתוות הצורה, הנקרא שיהיה לו תענוג בעת שהוא עוסק בהשפעה.

חזרה לראש הדף
Site location tree