אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 349. עץ הדעת טוב ורע
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

349. עץ הדעת טוב ורע

מוצש"ק וארא תשל"ב

איתא בזהר הקדוש, "עץ הדעת טוב ורע, זכו טוב, לא זכו רע". ומפורש בהסולם, אם הוא זוכה, אזי מדת הדין, שהיא הבחינה ד' הבלתי ממותקת, גנוזה, ומדת הרחמים מגולה, היינו המלכות הממותקת במדת הרחמים מגולה. מה שאם כן לא זכה הוא להיפך.

ויש להבין ענין גילוי וגניזה מהו. הנה ידוע שהאדם מורכב ממעלות ומידות טובות וכמו כן ממידות רעות. כי אדם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", היינו תמיד נמצא אצל האדם חסרון, שיש לו עוד מה לתקן, אחרת אין לו עוד מה לעשות בעולם. והיינו כששני אנשים מתחברים זה עם זה ויש ביניהם ידידות, ופתאום שמע חבר אחד שהשני עשה לו רע, אז תיכף הוא מתרחק ממנו, ואינו יכול להסתכל פניו, ואינו יכול לעמוד בד' אמותיו של חבירו. ולבסוף נתפייסו.

ובאו חז"ל ואמרו, "אל תרצה חברך בשעת כעסו". נשאלת השאלה מדוע. אלא בשעת כעסו, אז מגולה לחבירו החסרון של חבירו, וממילא הוא לא יכול לסלוח לו, משום שהחסרון של חבירו מגולה. ואילו המידות טובות של חבירו, שבשביל מדותיו הטובות בחר בו להיות לו לחבר, עכשיו זהו מכוסה, ורק החסרון של חבירו מגולה, ואיך הוא יכול לדבר עם מישהו שיש לו רע. אבל אחר כך כעבור כמה זמן, שנשכח ממנו הרע שעשה לו חבירו, אז יש בכוחו לחזור ולגלות בו את המדות הטובות של חבירו, ולגנוז את המדות הרעות של חבירו, זאת אומרת לתת חיות נשמה במדות טובות של חבירו. וממילא המדות רעות של חבירו, בזמן שלא נותנים להן כח וחיות הן נדחקות ונגנזות, כי כשמדברים מאיזה דברים אז הדיבור נותן כח וחיות להדבר שעוסקין בו. לכן כשהכעס נשכח, היינו שנאבדת לו החיות מזה שהרגיש את הצער שחבירו עשה לו, אז יכולים להתחיל לדבר מהתענוג שקיבל מהמדות טובות של חבירו.

והציור הזה יותר מורגש בין איש לאשתו. לפעמים הם במחלוקת עד שהם רוצים להפרד זה מזה. ואחר כן נעשה שלום ביניהם. ונשאלת השאלה, מה עם הדברים הרעים שהיו ביניהם בזמן שהיו מריבים זה עם זה, האם כבר עבר מהעולם. אלא מוכרחים לומר שהם גנזו את הסיבות, היינו המדות רעות שהיה כל אחד ואחד רואה בהשני. ועכשיו, בזמן השלום, כל אחד ואחד זוכר רק המדות הטובות שיש ביניהם, שבשביל המעלות שיש להם נעשה השידוך. וגם אז, אם בא מישהו מהמשפחה, ומתחיל לדבר עם האיש או האישה, ומראה את המדות רעות של השני, ונותן כח וחיות בהדברים שאצלם דחוקים וגנוזים, והוא מגלה אותם, אז יש בכוחו של אדם לעשות פירוד ביניהם.

וכמו כן בין אדם לחבירו. שבא איש שלישי ומתחיל להראות למי מהחברים את הגרעונות והחסרונות של חבירו, ונותן כח וחיות על ידי דיבורו בהדברים שאצלם הם בגניזה, אז אדם השלישי גורם פירוד ביניהם. ואפשר זהו הטעם של לשון הרע שאסור לדבר, הגם שזהו אמת, מסיבת שמגלה את הדברים שהיו מקודם גנוזים, והוא עושה עכשיו להיפך, את המעלות הטובות הוא גונז, ומגלה את הגרעונות של חבירו. לכן הוא גורם פירוד ושנאה ביניהם. והגם שכל מה שהוא מדבר הוא אמת, והטעם כנ"ל שהכל תלוי מה שהוא מגולה ומה שהוא מכוסה.

וזהו גם כן בין אדם למקום. כי בזמן שהרע של האדם מכוסה, והאדם מחזיק את עצמו לבעל מעלה, אז הוא מרגיש שהוא מוכשר לעסוק בתורה ובמצוות, כי הוא מוכשר לעלות בדרגה. מה שאם כן להיפך, שהמעלות שלו הן מכוסות, ורק הגרעונות שלו מגולים, אז הוא לא יכול לעסוק בתורה ומצוות, כי מרגיש את עצמו שהוא לא מוכשר לשום דבר. לכן לכל הפחות שהוא יהנה מעולם הזה כמו בהמה, כי להיות אדם הוא לא מסוגל. ועל זה אמר אאמו"ר ז"ל, כי מדרך העולם כל זמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות הוא מרגיש את שיפלותו. ובזמן שעוסק בדברים גשמיים, אז הוא לא מרגיש שום שיפלות. והדבר צריך להיות להיפך: בזמז שעוסק בדברים גשמיים, אז ירגיש את שיפלותו, וממילא יעשה הכל בלי חיות, ובזמן שעוסק בתורה ומצוות, אז יחזיק את עצמו לשלם, וזהו אותו ענין כנ"ל.

חזרה לראש הדף
Site location tree