אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 373. וירא כי לא יכול לו
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

373. וירא כי לא יכול לו

וישלח תשמ"ב

"וירא כי לא יכול לו", מה עבד, מיד "ויגע בכף ירכו" דאתחכם לקבליה, אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא, מיד אורייתא לא אתתקף, וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון "הקול קול יעקב והידים ידי עשו". ולא הכירו.

כי "תמכין דאורייתא" נקרא שהם סומכים את התורה, שעל ידם יכול התלמיד חכם ללמוד, כי בלי פרנסה לא יכולים ללמוד, אם אין קמח אין תורה. "פרנסה" נקרא ממה שהגוף מתפרנס ונהנה. כי הגוף צריך שיפרנסו אותו, שעל ידי הפרנסה יש להגוף קיום. וכפי שיעור הנאה שיש לו להאדם, בשיעור זה הוא רוצה בקיומו. ויש אנשים שהפרנסה שלהם מכסף, היינו אם נותנים להם כסף, מזה באות כל הנאות שלהם, היינו שמוותר על תאוה וכבוד, ורוצה רק כסף. וכל כמה שהכסף מתרבה אצלו, בשיעור זה הוא יכול לעבוד ונהנה מהחיים.

"ובכן תן כבוד לעמך". וכי אפשר לשאול מה' שיתן כבוד. הלא אמרו חז"ל, "מאוד מאוד הוי שפל רוח".

והענין, הלא ידוע שהאדם הוא עולם קטן שכלול מע' אומות. שפירושו שיש לכל אומה ואומה תאוה משלה, שהן כנגד ז' מדות, וכל אחת כלולה מעשר ספירות, הרי הם ע'. דהיינו שהאדם כלול מע' רצונות של הע' אומות, שהוא חושק לאלו הרצונות שהם רוצים, דהיינו תאות כסף וכבוד וכו'. ואלו התשוקות שהם רוצים זהו מכובד אצל האדם. עד שבעלי המוסר אמרו שצריכים למאס התאוות האלו. מה שאם כן בחינת "עמך", מה שעם ישראל צריכים להשתוקק לעשות נחת רוח ליוצרו, זהו לא מכובד, אלא להיפך. כי בזמן שהאדם עושה איזה מעשה, והוא לא רואה שיהיה מזה שום טוב לתועלת עצמו, אלא שצריך לעשות זה רק מטעם להשפיע, אז האדם מרגיש את עצמו בבחינת מצב השיפלות, שאין לו שום חיות מעבודה, כי אינו רואה שום תועלת עצמו.

לכן מתפללים לה' "ובכן תן כבוד לעמך", שיהיה לנו מצב של השפעה מכובד, ולא בביזיון, שזה נקרא כבוד השכינה, לאוקמא שכינתא מעפרא. שפירושו, בזמן שצריכים לעשות מעשים לשם ה' בעל מנת להשפיע, יש טעם בעבודה זו בחינת עפר. לכן מתפללין שעם ישראל יהיה מכובד, והע' אומות יהיו רק עבדים שישמשו לעם ישראל. היינו שמה שהוא עוסק בצרכי גשמיות, שהם הרצונות של הע' אומות, יהיה רק בתור לשמש על ידי זה לבחינת ישראל שבאדם.

חזרה לראש הדף
Site location tree