אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 380. כל מקדש שביעי (ב')
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

380. כל מקדש שביעי (ב')

בא תשמ"ג

"כל מקדש שביעי כראוי לו... שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". יש להבין מהו הפירוש "על פי פעלו". ומהו החידוש, הלא גם בגשמיות מקבל שכר רק על פי פעלו. ומי שעובד שעות נוספות מקבל שכר רב יותר ממי שאינו עובד שעות נוספות. אם כן מהו החידוש שאומר "שכרו הרבה מאוד". ואחר כך אומר שיקבל שכר רק על פי פעלו.

חז"ל אמרו, "הולך ואינו עושה שכר הליכתו בידו". ויש להבין ענין העשיה מהו. הנה חז"ל אמרו, "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה" (קידושין מ:). ופירש אאמו"ר ז"ל, ש"מעשה" נקרא מה שהאדם מהפך את כלי קבלה שלו לכלי השפעה, שזה שאמרו רז"ל, "כל מעשיך יהיו לשם שמים". ומביא המדרש שעשיה הזאת זהו ענין, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שלעשיה הזאת צריך האדם להגיע. חז"ל אמרו, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". ויש להבין למה לא נתן הקדוש ברוך הוא כח לאדם שיכול לנצח את היצר הרע. ואם אין זה בידי אדם, למה הקדוש ברוך הוא לא עושה את הכל. היינו למה צריכים שהאדם יעשה מלחמה עם היצר הרע, והקדוש ברוך הוא רק עוזרו, אבל אם האדם לא נכנס למלחמה, אין לו עזרה מה'. ובשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא שהאדם יעשה מלחמה ואחר כך הוא בא ועוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", ופירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה" (ברכות דף ה'.). משמע מכאן, שמקודם צריך האדם להכנס למלחמה ואחר כך בא הקדוש ברוך הוא ועוזר לו.

אאמו"ר ז"ל אמר פשט על מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל את ה', "במה אדע כי אירשנה". "ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ואמר ז"ל, כיון שראה את ההבטחה שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא, שאמר לו, "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז אמר "במה אדע". כי אין אור בלי כלים, והוא לא ראה שהבנים שלו יהיה להם צורך להשגות האלו, אלא שהם יסתפקו במועט.

לכן אמר לו, "ידע תדע" שהם יהיו בגלות, והם ירצו לצאת מהגלות. ואז בלי העזרה לא יוכלו לצאת מגלות מצרים. לכן על ידי זה הם יהיו מוכרחין לקבל ממנו את העזרה. וכל פעם הם יצטרכו לקבל השפעות גדולות, ועל ידי זה כבר יהיו נצרכים לאור התורה, כי רק התורה היא התבלין. וזהו על דרך שאמרו בזהר הקדוש, "הבא לטהר מסייעין אותו. ושואל, במה. ומשיב, בנשמתא קדישא, כד איתייליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא, זכה יתיר יהבין ליה רוחא". נמצא שעל ידי זה הם יהיו נצרכים לעזרת ה', ועל ידי זה יהיה להם כלים לקבל את ירושת הארץ. ובזה נוכל לפרש מה ששאלנו, מה זה ההולך ואינו עושה. הכוונה - מי שמתחיל ללכת בדרך ה' להגיע לידי מעשה, שזה פירוש "כל מקדש שביעי". ופירש אאמו"ר זצ"ל "שביעי" פירוש שבי - הוא. ולפי זה יהיה הפירוש, בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות כנ"ל.

נמצא שהאדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע. לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, משום שעל ידי העזרה הוא משיג ירושת הארץ, שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום. נמצא לפי זה, "על פי פעלו", יהיה פירוש ההיפך מגשמיות. כי בגשמיות כל פעם שנותנים עבודה טובה אז משלמים בשביל טיב עבודה. וכאן ממש להיפך, כי עד כמה שהאדם רואה שאין הוא מסוגל לשום דבר שבקדושה, אז הוא צריך לעזרה יותר גדולה. לכן מוכרחים לתת לו כל פעם עזרה יותר גדולה, היינו השגה יותר גדולה. נמצא ששכרו הרבה מאוד על פי פעלו, שהוא רואה את החסרון שלו, אז הוא מוכשר לקבל מילוי יותר גדול. וזה פירוש, הולך ואינו עושה. הוא הלך במלחמה ואינו עושה, היינו שלא יכול לעשות שכל המעשים שלו יהיו לשם שמים. אומרים לו, שכר הליכה בידו, שדוקא שהולך ואינו עושה אלא הוא צריך לעזרת ה', דווקא על ידי זה הוא מקבל את ירושת האבות.

חזרה לראש הדף
Site location tree