אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 381. כי שומע אל אביונים ה'
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

381. כי שומע אל אביונים ה'

מוצש"ק בשלח תשל"ב

"אמר רבי חייא תהוונא על האי קרא דכתיב, כי שומע אל אביונים ה', וכי אל אביונים שומע ולא לאחרא. אמר רבי שמעון, בגין דאינון קרובין יתיר למלכא, דכתיב, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה... תו אמר רבי שמעון, תא חזי, כל אינון בני עלמא, אתחזיין קמי קודשא בריך הוא, בגופא ונפשא, ומסכנא לא אתחזי אלא בנפשא בלחודוי, וקודשא בריך הוא קריב לנפשא יתיר מגופא". ומפרש הסולם וזה לשונו, ועני אינו נראה לפני הקדוש ברוך הוא אלא בנפש לבד, כי גופו שבור, והקדוש ברוך הוא קרוב לנפש יותר מלגוף (זהר ד' ק"ג אות שס"ז).

להבין את הנ"ל צריך לדעת מה זה "עני". זה ידוע כי מדרך העולם הוא שהאדם מסוגל לעשות מעשים שיביאו לו שני דברים: א) דעת. היינו שיבין עם השכל שלו את העבודה שהוא עושה, זאת אומרת לראות את התועלת מהמעשה הזה. מה שאם כן אם הוא צריך לעשות מעשה שהשכל שלו מחייב לו את ההיפך ממה שמצווין לו לעשות, זה קשה לו לעשות את העשיה. ב) תענוג. האדם יכול לעשות מעשים שיביאו לו תענוג. מה שאם כן אם הוא עושה מעשה ואינו נהנה, מעשה זה קשה לו לעשות.

לכן כשיש בהמעשה שהוא עושה את הב' תנאים, היינו שכל ותענוג, המעשה הזה נקרא מצב של "עשירות", משום שהמעשה הזה משפיע לו שכל ותענוג, שיותר מזה אין במציאות בעולם דבר שהנבראים ישתוקקו לו. ואם יש בהדבר רק תנאי אחד, היינו שהמעשה לא ישפיע לו שכל, זאת אומרת שהשכל לא מחייב לו לעשות את העשיה, אבל תענוג יש לו מהמעשה, זה עוד נחשב למעשה, והוא מתגבר על השכל ועושה את המעשה, משום שהמעשה עוד לא נקרא עני, משום שיש לו מה לתת, היינו שהמעשה נותן לו תענוג. ולפעמים המעשה אינו משפיע לו תענוג, אלא על כל פנים הוא משפיע לו שכל, שהשכל מחייב לו את המעשה. וכאן כבר הוא צריך להתגברות יתירה, להיות נמשך אחר השכל ולא להיות זקוק להתענוג. אבל בזמן שלמעשה אין מה לתת לו, לא שכל ולא תענוג, היינו למעלה מהדעת ולמעלה מהתענוג, זה נקרא "עני ואביון", שאין להמעשה לתת לו שום תמורה.

הנה יש להאדם גוף ונפש. הגוף נקרא כלי של הרצון לקבל תענוג ושכל. הנפש נקרא כח השפעה שיש בהאדם. והאדם יש לו גוף ונפש. לכן כשאדם מתפלל לה' ומצפה שהקדוש ברוך הוא ישפיע לו שפע, אבל המצב שבו הוא נמצא יש לו גוף בריא, זאת אומרת שהגוף עוד יכול למצוא בעבודתו בחינת שכל ותענוג, או לכל הפחות אחד משניהם, עוד לא נקרא עני ואביון, משום שהגוף יקבל תמורה עבור עבודתו. אבל בזמן שהאדם רוצה לילך על דרך האמת, היינו למעלה מהדעת, וגם על מנת להשפיע, אז אין להגוף מה לקבל, ואז נקרא הגוף שבור. אם כן מהו מתפלל אז, שה' יעזור לו ללכת עם הנפש, היינו עם הרצון להשפיע. והגוף מפריע לו, משום שהוא רואה שאין לו שום תמורה מדרך הזה, שהאדם רוצה ללכת על דרך האמת. והקדוש ברוך הוא, שהוא המשפיע, הוא קרוב אל הנפש, היינו שיש השתוות עם הנפש, משום שהנפש רוצה ללכת בדרך השפעה, מזה הוא כל תפילתו, לכן הקדוש ברוך הוא שומע את תפילתו.

וזה פירוש "כי שומע אל אביונים ה'". מה שאם כן כשאדם עשיר או שהמעשה משפיע לו תענוג ושכל, או לכל הפחות אחד משניהם, נמצא שכל תפילתו היא רק עבור הגוף, היינו להרצון לקבל. לכן לא כתוב כי שומע אל העשירים, אלא רק לאביונים, כי רק אל אביונים הוא קרוב, שענין קרוב הוא השתוות הצורה.

חזרה לראש הדף
Site location tree