אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 390. בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

390. בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא

תרומה תשמ"א

"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", ופרש רש"י, לי, לשמי. אשר ידבנו לבו, ופירש רש"י, לשון נדבה והוא לשון רצון טוב.

ויש להבין: א) קיחה משמע בעל כורחך. ידבנו לבו, הוא רצון טוב. אם כן זהו בסתירה ל"ויקחו". ב) מדוע כתוב "את תרומתי", משמע שהיא כבר תרומת ה', היה לו לומר אשר ידבנו לבו תקחו תרומה, ומה משמע שאמר תרומתי. ג) מה משמע בזה שאומר "לשמי". ד) יש להבין קושית העולם על הפסוק "בכל מקום אשר אזכיר את שמי", תזכיר היה לו לומר.

והענין שיש ב' מדרגות: בחינת "אתכפיא" ובחינת "אתהפכא". וכזה נמצא מה שאמרו חז"ל באבות דרבי נתן, "איזהו גיבור, שעושה את שונאו לאוהבו". "גיבור" נקרא שכובש את יצרו, שנקרא בחינת אתכפיא בעל כורחו. וזה ענין "ויקחו", לשון בעל כורחו. ואחר כך הוא מבטיח שתבואו לידי אתהפכא, ששונאו נעשה אוהבו. וזהו "מאת כל אשר ידבנו לבו", היינו אחר כך יהיה לו רצון טוב. וזה כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על מאמר בזהר הקדוש, "כד אתייליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא", שפירושו שנפש הבהמי שלו תסכים ללכת בדרכי ה'. ואמר כד אדם נולד ונכנס בקדושה, סימן לדבר שזכה לנפש דבעירא דכיא, שנפש הבהמי שלו כבר מסכימה ללכת בדרכי ה'. וזה נקרא אתהפכא. נמצא מתחילה צריך האדם לקחת בעל כורחו, אף על פי שהגוף שלו לא מסכים ללכת בדרכי האמת, שנקרא לי, לשמי. בזמן שאומרים ללכת בדרך שהכל יהיה לשם שמים, אז הגוף מתנגד. אבל אחר כך יזכה לבחינת "ידבנו לבו", היינו שהגוף יסכים. וזה פירושו "אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", היינו הלשם שמים שהיה מקודם, בבחינת תקחו תרומתי, הנקרא לשם שמים, ואז אחר כך זוכים שיהיה בבחינת "ידבנו לבו", ברצון טוב.

וענין מה שפירש "לי, לשמי", פירוש, שבאמת אין לאדם מה לתת לה', כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו", שאין לו להאדם לתת לה' רק בחינת הכוונה לבד, שנקרא "לשמי". ויותר מזה אין לו מה לתת, כי אין הקדוש ברוך הוא בעל חסרון, שיתנו לו משהו, וכל מה שנותנים לו זוהי רק הכוונה לבד. וגם הכוונה לשם שמים, גם כן אינה לטובת ה', אלא לטובת האדם, שעל ידי זה האדם יקבל כל התענוגים בלי שיהיה נהמא דכסופא, כיון שעל ידי השתוות הצורה האדם יוצא מבחינת מקבל לבחינת משפיע. ואז האדם יכול לקבל כל התענוגים. וזה נקרא "לשמי". אם הקדוש ברוך הוא יכול לומר שמקום הזה הוא שמי, משום שהאדם אמר שהוא לא רוצה שום דבר לתועלת עצמו, אלא הכל לה'. נמצא שה' יכול להזכיר את שמו שם, משום שהאדם ביטל את רשות עצמו, ועשה את המקום בשביל השם. ואז, "אבוא אליך וברכתיך". אז יכולה לבוא שם ברכת ה', כל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה להטיב לנבראיו.

חזרה לראש הדף
Site location tree