אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 391. הקדוש ברוך הוא לא ניסה את איוב
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

391. הקדוש ברוך הוא לא ניסה את איוב

מוצש"ק תצוה תשל"ב

"אמר רבי שמעון, הקדוש ברוך הוא לא ניסה את איוב, ולא בא עמו בנסיון כנסיון שאר הצדיקים, שהרי לא כתוב בו, והאלקים נסה את איוב... ולא נאמר לו שיתן, אבל נמסר ביד המקטרג בדינו של הקדוש ברוך הוא" (זהר תצוה ד' ט"ז אות מ"א בהסולם).

וצריך להבין את ההבדל בין איוב, שנקרא חסידי אומות העולם, לבין ישראל. שאצל איוב אנו רואים שהקדוש ברוך הוא לא ניסה אותו, מה שאם כן אברהם, כן ניסה אותו. הנה אנו רואים כאן שיש מעשה וכוונה, שעל שניהם שייך ענין נסיון. זאת אומרת לאברהם ניתן לו הנסיון במעשה וגם בהכוונה, אם עבודת ה' שלו בשמחה, היינו אם היה שמח בזה שעושה עכשיו רצון ה'. ובאיוב ניתן לו הנסיון רק על הכוונה ולא על המעשה, משום שעל המעשה משמע שה' יודע שבודאי לא יוכל לעמוד בנסיון. לכן ניתן לו הנסיון רק על הכוונה.

(וכמו כן אנו צריכים לומר אותו דבר הוא, אם לא רוצין לתת והוא מאמין שהכל הוא בהשגחת ה', לכן הוא צריך להצדיק את קונו ולא לפגום באהבתו לה', על ידי זה שחסרים לו כמה וכמה דברים, מה שהאדם מבין שנחוצים לו. זאת אומרת ... לא יקבל ממנו מה שנחוץ לו. או לתת לו מה שנחוץ לו להאדם).

ובזה יש הבדל בין חסידי אומות העולם לצדיקים. כי שתי מדרגות אלה נוהגות באדם. כי מטרם שהאדם נעשה לבחינת מדרגת ישראל, מבחינת שהאדם הוא עולם קטן, יש לו בחינת אומות העולם וחסידי אומות העולם ובחינת ישראל. וכשהאדם מתחיל ללכת בדרכי ה', נקרא "חסידי אומות העולם", אז הנסיונות שלו הם רק בבחינת הכוונה ולא במעשה. כי בענין מעשה לא נתנו לו לנסיון אלא רק בכוונה. דהיינו שיש כלל, שכל אדם יש לו טענות להבורא על כך שהוא לא נותן לו מה שהוא דורש. ומבין שכל מה שהוא נחוץ לו ה' צריך לתת לו, כדכתיב "ורחמיו על כל מעשיו", ומדרך הטוב להטיב. אם כן נמצא שכל מה שהאדם מבין שחסר לו, זה דומה כאילו היה לו והקדוש ברוך הוא לקח ממנו. אם כן המעשה אינו עומד ברשותו לענין שנאמר שיש לו נסיון שלא לעשות את המעשה, כי לא נתנו לו מכתחילה.

ולענין נסיון זהו דומה כאילו היה לו אלה הצרכים שהוא דורש עכשיו, ולקחו ממנו. וכל מה שיש לו בהנסיון זוהי רק הכוונה. היינו יש לומר שכל מה שה' עושה הכל לטובה, ולהיות בשמחה ובאהבה, כאילו ה' נתן לו כל מה שהוא דורש. וזה נקרא נסיון הכוונה. כמו שהיה אצל איוב, אלא על הכוונה, אם הוא יכול להצדיק את הדין. מה שאם כן כשזוכה לבחינת ישראל, אז נותנים לו את הנסיון גם במעשה, דהיינו שנותנין לו כל הדברים הטובים, והאדם בעצמו צריך להיות מוכן להחזיר הכל, ולא לקבל יותר, שהוא בטוח בעצמו שזה יהיה רק בעל מנת להשפיע.

כדוגמת פורים, שאאמו"ר זצ"ל אמר, שענין מגילה, היינו שהיה אז זמן של התגלות. ועל זה אמר המן שצריכים ללכת בדרך הידיעה. וזה פירוש "ואת דתי המלך אינם עושים". ומרדכי טען, כי הגילוי בא רק כדי לעמוד בנסיון, ולקבל עליהם את ההסתר, שזהו בחינת נסיון במעשה.

חזרה לראש הדף
Site location tree