אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 395. בחינת דומם ובחינת צומח
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

395. בחינת דומם ובחינת צומח

כי תשא תשל"ט

זה ידוע שיש בחינת כלל ובחינת פרט. הכלל ישראל נקרא בחינת "דומם". וזה בחינת "בהמה", שהיא בחינת נפש, מלשון נפישה, שיש לה רק תנועה כללית, לכל מין ומין יש בחינה מיוחדת לכולם.

מה שאם כן בחינת "צומח" יש להם תנועה פרטית. וזה נקרא בחינת "אדם", "כי האדם עץ השדה". שעל צומח יש תמיד חידוש, שמתגדל והולך.

מה שאם כן להדומם לא ניכר איך שהדומם מתגדל, שזה נקרא תנועה כללית, שבאופן כללי יש בחינת צמיחה להדומם. לכן אצל הכלל הם תמיד באופן כלל בסדר.

מה שאם כן בבחינת הפרט, אלו ששייכים לבחינת אדם עץ השדה, צריך תמיד להיות בחינת חידוש, היינו צמיחה. שכל פעם מתגדל והולך, מטעם שכן דרך התגלות השפע עליון, בבחינת "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף" (יבמות סב.).

לכן אין בחינת חידוש אור שלא יהיה נמשך מאין סוף ברוך הוא, כי באופן כזה מתפשט השפע בזה אחר זה. לכן כשאדם מחדש תמיד את עבודתו, הוא תמיד בבחינת "הולך". ואם הוא נשאר על מדרגתו, אז מורידין אותו מלמעלה, ואז הוא נעשה "יורד". וזה בכדי שיהיה לו צורך לעלות עוד פעם למדרגה חדשה, מטעם שכל פעם שעולה בחזרה, אין הפירוש שהוא עולה למדרגתו הקודמת, אלא תמיד הוא מצב חדש. נמצא לפי זה או שהוא הולך למעלה או שיורד למטה, אבל "עומד" לא שייך לבחינת אדם.

מה שאם כן באנשים שהם שייכים לבחינת דומם דקדושה, הם כן בחינת עומדים, היינו שלא צריכים ליפול ממדרגתם. אלא שהם בבחינת הדומם, שיש לו רק תנועה כללית ולא פרטית, כמו הצומח.

חזרה לראש הדף
Site location tree