אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 397. קחו מאתכם תרומה לה'
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

397. קחו מאתכם תרומה לה'

ויקהל תשמ"א

"קחו מאתכם תרומה לה', כל נדיב לבו יביאה". ענין שצריכים לקחת מאתכם, הכוונה מאתכם ממש, היינו מגופו של אדם ממש. ופירשו בזהר הקדוש, תרומה פירושו תרום ה', שצריכים להעלות את ה' לה- ו'. וכעין זה כתוב בזהר הקדוש, תשובה נקרא תשוב ה' לגבי ו', שענינו הוא, מפרש בהסולם, שה' נקרא מלכות, שהוא ענין הכלי המקבל צריך להשיב אותו לו', שו' נקרא המשפיע. ובזמן שהאדם עוסק בעניני השפעה, אז בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. אז הוא גורם בשורש נשמתו מה שיכלל בהמלכות, שגם תהיה בעל מנת להשפיע, כמו שהאדם דלמטה עוסק בהשפעה. וזה נקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.

ועם זה מובן תרומת ה'. שהוא ענין כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת". וזה נקרא לאוקמא שכינתא מעפרא. שענין נפילה בגשמיות, הנה אנו רואים לפעמים שמתפרסם שהזהב נפל בעולם, שפירוש שנפל מערכו, שאינו כל כך חשוב כמו שהיה צריך להיות. כמו כן ברוחניות, אם הרוחניות אין לה הערך כמו שצריך להיות, אז לא משלמים עבור זה את התשלום הדרוש. והיות שדורשים מהאדם שצריך לעבוד במסירות נפש, אז אם אין להאדם את הערך האמיתי, שיהיה כדאי לתת את המחיר של מסירות נפש, זה נקרא שהשכינתא בעפרא.

ועל זה מתפללים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", היינו שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הרגשת הרוממות של עבודת הקודש. וזה פירושו, "קחו מאתכם תרומה לה'", היינו שהכלי קבלה של האדם יתנו לה', שנקרא ביטול במסירות נפש לה'. שעל ידי זה שהאדם יתן את האתערות להרים את ה' מעפר, אז הקדוש ברוך הוא יעזור מלמעלה, שיהיה "כל נדיב לבו יביאה". שענינו הוא, שכל הלב יסכים להדבר של מסירות נפש לה', שפירושו "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'", שזה נקרא "הבא לטהר מסייעין אותו".

אבל לפני זה צריכים להתחיל את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת, בין במוחא ובין בליבא, היינו בעל מנת להשפיע. כי אלו אנשים שהם מחוסרי עבודה בגשמיות זה נובע מסיבת שהם לא רוצים לעבוד במחיר נמוך. מה שאם כן אם כולם היו מסכימים לעבוד בלי תמורה, אז היה עבודה לכולם. אלא היות שרוצים מחיר עבור עבודתם, לכן לא תמיד הבעל הבית יכול להחזיק פועלים, משום שאין לו לשלם עבור טרחתם.

לכן בלי תשלום אינו מרגיש רצון לעבוד, ולפיכך אינו עובד. אבל ברוחניות מה שאומרים שהאדם צריך לעבוד בלי תמורה, הוא מסיבת דביקות, הנקרא השתוות הצורה, בכדי שלא יהיה נהמא דכיסופא. וכל עבודתו צריכה להיות על יסוד "בגין דאיהו רב ושליט". לכן כשמגיעים לידי מצב זה שאינו מקבל לעצמו כלום, זוהי כל החשיבות שלו.

חזרה לראש הדף
Site location tree