אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 398. אלה פקודי המשכן (ב')
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

398. אלה פקודי המשכן (ב')

פקודי תשי"ז, סאטפורט

"אלה פקודי המשכן משכן העדות". במדרש רבה, מהו משכן שתי פעמים. אמר רבי שמואל שנתמשכן שתי פעמים. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים "חבול חבלנו". ואין חבול אלא משכון, שנאמר "לא יחבול". מהו העדות. אמר רבי שמעון, עדות היא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל.

צריך להבין ענין משכן מהו. דרך העולם הוא מי שנותן לחבירו כסף, והוא רוצה להיות בטוח שישלם לו את חובו, לכן הוא מקבל ממנו משכן. אם כן מהו כאן פירוש משכן, שהקדוש ברוך הוא לקח חזרה את בית המקדש. מה צריכים ישראל לשלם ולא שילמו, שבשביל זה לקח את המשכן, שיהא בטוח שנפדה את המשכון. ועוד, מהי העדות. ועוד, מדוע יש תיכף רמז למשכן שנתמשכן שתי פעמים.

"אלה פקודי המשכן, ר' שמעון פתח, בראשית ברא אלקים" (זהר). וצריך להבין מהי הסמיכות בראשית לפקודי המשכן. במדרש הגדול, "בראשית ברא... ברא מאין". וצריך להבין מהו היש מאין. ומקודם צריך להבין מה אנחנו שעלינו יש לפרוע את החוב ולפדות את המשכן.

והבריאה נקראת רצון לקבל, וזה נקרא יש מאין. והצורך להסתרה, משום נהמא דכסופא. "רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרו תרווייהו כיוון שנצרך אדם לבריות, נשתנה פניו ככרום, שנאמר "כרום זולות לבני אדם". מאי כרום, עוף אחד יש בכרכי הים ושמו כרום, ובשעה שהחמה זורחת עליו מתהפך לכמה גוונים" (ברכות ו').

ענין ה"שמש" כוונתו להשפע. "כרכי הים", היינו אלה שעומדים בשפת הים. "ים" נקרא חכמה. "עוף" נקרא בזמן שהאדם משים את עצמו מארציות, שדרכו של העוף בזמן שפורח שמצניע את רגליו ופושט את כנפיו. שענין "רגלים" היינו מרגלים. וענין "כנפים" היינו כיסוי ראש, על דרך "ובשתים יכסה פניו". וענין "כיסוי" היינו אמונה. ובזמן השפע המופיע עליו, הוא מתבייש, היינו נהמא דכסופא.

ענין "בית המקדש", היינו גילוי התענוגים, המכונה השראת השכינה. וענין התשלומים, היינו שתהיה קבלה על מנת להשפיע. וקבלת המשכן, שיש רמז על זה תיכף בהתחלה, שזו עדות שיש סליחה, מטעם שלא לקח את בית המקדש בחזרה הוא רק בתורת משכן, ועתיד להחזיר לנו במהרה בימינו אמן. אם כן יש עדות שיש סליחה, היינו שבדעתו להחזיר לנו מתי שנשלם את החוב, היינו שיהיה לנו את כח ההשפעה, שאז תהיה בחינת הדביקות התגלות אלוקותו יתברך בשיעור מסוים, שהתחתונים יכולים לקבל.

נמצא שענין נשמה היא רק חלק מהשכינה הקדושה, שהיא נקראת כללות נשמת ישראל. היינו כל השיעור שהקדוש ברוך הוא רצה שישיגו אותו, שזה נקרא הרצון להטיב לנבראיו. ונשמה נקראת חלק מהשכינה, היינו חלק שהתחתון יכול להשיג לפי שיעור הטהרה. לכן אמרו חז"ל, "שקול משה כנגד ששים רבוא", היינו שמשה רבנו עליו השלום היה זוכה לשיעור התגלות אלוקות מה שהיה מוכן להתגלות להכלל ישראל. וזה, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", היינו שמשה זכה להתגלות הכללי הנקראת שכינה.

חזרה לראש הדף
Site location tree