אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 201-400 / 400. מחצית השקל (א')
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

400. מחצית השקל (א')

פקודי שקלים תשמ"א

בזהר הקדוש (פקודי): "ליתן מחצית השקל... אבנא לישקל בה דא יוד, ו' ממוצע בין שני ההין... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו'".

יש להבין דדרך העבודה היא ללכת בעמודא דאמצעיתא. הנה "עשיר" נקרא מי שהוא שמח בחלקו. כמה שיש לו הבנה בהמצוה זה מספיק לו. למשל, כשהוא מתעטף בציצית ועושה ברכה על מצות ציצית, זה מספיק לו. ויש לו הספקה גמורה בזה שמקיים המצוה, כאילו קיים אותה ככל פרטיה ודקדוקיה. והוא צריך לומר שאין לו צורך בשום הוספה וכוונה, אלא העשיה בעצמה מספיקה לו, בכדי להרגיש בזה שמקיים מצות המלך. ויאמר, הלא יש כמה אנשים בעולם שלא נתנו להם רצון וחשק לקיים לעשות את המצוה, ולו כן נתנו מחשבה ורצון.

לכן הוא שמח בחלקו, שיש לו אפשרות לקיים מצות ה'. וזה נקרא בחינת "כי חפץ חסד". ואין לו שום צורך בכוונת המצוה. אז הוא נקרא עשיר. וזה נקרא ה' ראשונה, שהיא בחינת בינה, שהוא כי חפץ חסד. אם כן הוא נעשה מרכבה לספירת הבינה. ו"דל" נקרא שהוא עני בדעת, שאין לו שום כוונה בהמצווה וידיעה והבנה בהקשר שבין המצוות להאדם. וגם זו היא עבודה רבה להרגיש שהכוונה שצריכים לכוון תהיה בעל מנת להשפיע. והוא רואה שהוא כבר קיים הרבה פעמים את המצוות, והמצוות ניתנו בכדי לצרף את הבריות, ולא זז כמלא נימא מעת שהתחיל לעסוק במצוות. ואז אין הוא מרגיש שום עליה בדרגה, אלא להיפך, כל פעם הוא רואה איך שהוא מרוחק מהכוונה האמיתית.

ועל זה כתוב "העשיר לא ירבה ממחצית". היינו שלא ירבה על הרגשת השלימות בבחינת שמח בחלקו, רק חצי ולא יותר. ומחצית השניה מסדר העבודה, הוא צריך להיות בבחינת דל, ולראות את הרגשתו מבחינת הכוונה שלו, אז הוא ממעט את עצמו, היינו שאין בעבודתו שום טעם והרגש. אבל לא ממעט את עצמו יותר מחצי, וחציו השני יעזוב לעבוד בבחינת העשיר, היינו בבחינת שמח בחלקו, כמה שיש לו חלק בעבודה שיהיה המעשה בבחינת קטנות, גם כן ירגיש שלימות. וזה נקרא עמודא דאמצעיתא. שלא יסטה לא לכאן ולא לכאן, אלא תמיד הוא צריך לשקול שיהיו שניהם שוים. אז יכולים להגיע לשלימות.

חזרה לראש הדף
Site location tree