אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 401-600 / 402. אשה כי תזריע (א')
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

402. אשה כי תזריע (א')

עש"ק תזריע תשל"א

"אשה כי תזריע. תנינן אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. רבי אחא אמר הא תנינן דקודשא בריך הוא גזר על ההיא טיפא אי איהו דכר או איהו נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. אמר רבי יוסי ודאי קודשא בריך הוא אבחין בין טיפה דדכורא ובין טיפה דנוקבא, ובגין דאבחין גזר עליו או להוי דכר או נוקבא" (זהר אות ט'). הקושיא היא, אם אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, אם כן כבר לא צריכין לגזירת הקדוש ברוך הוא. ורבי יוסי מתרץ, ודאי שהקדוש ברוך הוא מבחין ומשום שהבחין גזר עליה. ובתירוץ אין שום ביאור.

ובהסולם מפרש, כי ג' שותפין באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. שאביו נותן הלובן שבו, ואמו האודם שבו, והקדוש ברוך הוא נותן הנשמה. וההבחנה זו שהקדוש ברוך הוא מבחין בהטיפה, שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה, נחשבת לגזירה. שאם לא הבחין בזה ולא שלח נשמה של זכר, לא היתה הטיפה נגמרת להיות זכר.

ולהבין זה על דרך העבודה. ענין "זריעה", היינו שלוקחין איזה דבר, ונותנין בארץ, ונשרש בארץ, אז נולד מזה איזו מציאות. לכן כשאשה מזרעת תחילה, היינו שהאדם משים בארץ את הרצון לקבל, הנבחן לבחינת נקבה, אז צומח מזה זכר. היינו שזוכה לרצון להשפיע, הנקרא זכר. אם כן הקושיא של רבי אחא היא: אם זה תלוי בעבודת האדם, היינו באתערותא דלתתא, אם כן מה שלמדנו שהקדוש ברוך הוא מבחין בהטיפה וגוזר, מה ענין הגזירה הזאת, הלא כבר נגמר הדבר בעבודת האדם דלמטה.

ועל זה מפרש הסולם, ג' שותפין באדם, אביו נותן את הלובן. היינו בחינת אביו ואמו, היינו המחשבה, המולידה את המעשה, נקראת "הורים". אבא נקרא כח השפעה שלו, שהוא בחינת זכר. והוא נותן את הלובן, היינו שמלבן את עצמו מלהיות מקבל, היינו שמוריד מעצמו את הרצון לקבל. נמצא שנבחן לבחינת זך, שנעשה אז לבחינת עפר ממש. וזה ענין, "ונפשי כעפר לכל תהיה". זאת אומרת לגבי כל הדברים שישנם בעולם הוא בחינת עפר, היינו שאין לו שום צורך ורצון, אלא הוא בטל ממש כעפר.

ואמא נותנת את האודם, זאת אומרת בחינת "אדמה לעליון", שרוצה להיות בחינת משפיע. ואפשר להבחין בזה, שבחינת לובן היינו בחינת "סור מרע", ואודם דאמא לבחינת "ועשה טוב". שענין טוב נקרא בחינת משפיע, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך", שהוא רוצה לעשות מעשים להשפיע להמלך. אבל כל זה הוא רק בחינת כח, שהוא על דרך הכפיה, כי הגוף לא מסכים לכל אלו הדברים שהן נגד הרצון לקבל. וכל מה שעושה אין בזה בחינת נשמה וחיות. עד שהקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה ושולח נשמה דדכר, אז כבר משיג טעם דהרצון להשפיע. וכל מה שהוא עושה, כבר יש בזה בחינת נשמה וחיות.

נמצא שאף על פי שמצד אתערותא דלתתא כבר הכל כשורה, אבל הנשמה עדיין חסרה. וזה נבחן, "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזהר הקדוש, במה. ומשיב, בנשמתא קדישא. וזה פירוש שהקדוש ברוך הוא מבחין איזו טיפה היא בחינת זכר או נקבה.

והוא על דרך שפירש אאמו"ר זצ"ל על מה שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה), "עד שיעיד עליו יודע תעלומות". ושאל, וכי אפשר לאדם לעלות למעלה ולשאול להקדוש ברוך הוא, שהתשובה שלו כבר ראויה ומקובלת. וביאר, כי בזמן שעבודתו של אדם היא כבר כשורה, אז הוא זוכה לגילוי פנים, שהוא ענין השגת שכר ועונש. היינו שמרגיש התענוג הנפלא בעת קיום המצוה, ומרגיש היסורים של עבירה. וזה נבחן שאז ישועתו יתברך, היינו הגילוי פנים מעיד עליו שלא יחטא. וזה נבחן שהיודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא. ובזה יש לפרש שהקדוש ברוך הוא גזר ונותן לו נשמה של זכר.

ולפי זה אפשר לפרש שהקדוש ברוך הוא מבחין בהטיפה אם זה זכר, היינו שהתשובה שלו היא ראויה וטובה. ואז ה' מעיד עליו, ושולח לו נשמה. שזה נבחן, וגזר. היינו מלשון גזירה, שאין לו אז עצה אחרת, אלא מוכרח ללכת בדרך הישר, מטעם הגילוי פנים שזכה.

או ששולח לו נשמה של נקבה, היינו מקבלת ואינו משפעת. היינו שהוא לא בתמידיות, שלפעמים הוא מקבל איזו התעוררות מלמעלה, ואחר כך זה מסתלק. וזה נקרא בחינת חסרון, מלשון נקבה, שאין זו שלימות, משום שלא יכול להיות בקביעות. מה שאם כן נשמה של זכר, הוא תמיד ממשיך בחינת נשמה וחיות, בעת שהוא עושה מצוה, מטעם שכבר זכה לבחינת עדותו מצד ה', "שלא ישוב לכסלה עוד".

ובזה אפשר לפרש הפסוק "זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך". "מה רבו מעשיך ה'", היינו על כללות הבריאה, "כולם בחכמה עשית", היינו שכוונת הבריאה היא להטיב לנבראיו, הנקרא בחינת חכמה. "מלאה הארץ קניניך", היינו שיש בעולם הרבה בחינות. "זה הים גדול", היינו על ים החכמה. "ורחב ידים", היינו על אור דחסדים, המכונה הרחבה. "רמ"ש, מלשון רמשא, שהוא לילה. "ואין מספר", שאינם מאירים. "חיות קטנות עם גדולות", שיש הרבה מיני חיות, בחינת קטנות ובחינת גדלות.

חזרה לראש הדף
Site location tree