אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 401-600 / 414. והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

414. והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה

"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה... בלתי אל המן עינינו". יש לשאול: א) מהו "התאוו", תאוה סתם, והיה לו לומר, התאוו לבשר. ב) מה שייכות לבקשת בשר מה שהיו אוכלים דגים. ג) מה לשון "חינם". ד) הלא לא התרעמו על המינים דחשיב להו אלא הבשר, ובשביל איזה צורך חשיב להו כל המינים. ה) פירש רש"י, וכי לא היה להם בשר, אלא שהיו מבקשים עלילה. ויש להבין, דאין מדרך המתעולל לבקש דבר שאפשר לו ליתן תיכף ומיד, דהיינו בשר שהיה מצוי להם.

לבאר כל זה נקדים את הבחינות שנוהגות אצל עוברי עבירה: "להכעיס", ו"לתאבון". ויש בחינה ממוצעת, היינו הגם שאין לו תאוה, מחזר הוא אחר תרופות וסגולות, כדי שתהיה לו תאוה ויהנה. אוכל לתיאבון נקרא שאין לו היכולת לכבישת היצר, מסיבת שהתאוה עוקצתו. ובחינה הממוצעת היא שמחפש אחר תאוה, בכדי שיהנה. וזהו יותר גרוע ממי שכבר יש לו תאוה. מה שאם כן להכעיס נקרא אפילו שאין לו שום תאוה, הוא עושה הדבר להכעיס, כמו שאמרו חז"ל באמון המלך שבא על אמו ושאלו לו, מה הנאה יש לך ממעין שבאת. והשיב, כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי.

ונראה לפרש הכתוב הנ"ל שהתאוו תאוה, היינו שהיו מחפשים אחר דברים שיביאו להם תאוה, כמו בחינה אמצעית הנ"ל, הגם שהיה להם בשר אבל לא היה להם תאוה. מה שאם כן במצרים היו להם דברים חריפים. שהיו מעוררים בהם תאות אכילה. וזה שכתוב דגים חנם, היינו אפילו שהיה בחנם, היינו אפילו שהיו משליכים מחמת שכבר לא היו טובים, מכל מקום אפילו את זה היו יכולים לאכול מטעם שעל ידי השומים והבצלים היה מתעוררת תאוה כל כך גדולה, שאת הכל היו יכולים לאכול. מה שאין כן עכשיו "כי אם אל המן עינינו" (יסוד התורה, רבי ברוך קאסוב).

חזרה לראש הדף
Site location tree