אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 401-600 / 427. זאת חקת התורה (א')
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

427. זאת חקת התורה (א')

כי תשא תש"מ, פרשת פרה

בזהר הקדוש הקשה על מה שכתוב "זאת חקת התורה", למה שכתוב "וזאת התורה". ומתרץ, "וזאת", היינו יחוד הוא כלל ופרט יחד, ו' הוא בחינת זעיר אנפין שהוא כלל. ומלכות היא פרט. אבל "זאת", בלי תוספת ו', היא חקת התורה, שהיא המלכות, הנקראת חקה. ובאה מזעיר אנפין, שנקרא תורה, ולא התורה עצמה, שהוא זעיר אנפין רק דין התורה, גזירת התורה שהיא מלכות, כך מפורש בהסולם.

ויש להבין מדוע זעיר אנפין נקרא "כלל", ומלכות נקראת "פרט", ומדוע מלכות נקראת דין וגזירת התורה. והענין הוא, ידוע דעיקר העבודה היא האמונה, דהיינו למעלה מהדעת, ומה שצריך להיות למעלה מהדעת, הוא מסיבת שהיה דין על מלכות, הנקראת רצון לקבל, שאסור להיות מקבל על מנת לקבל, משום שצריכה להיות דביקות, שהיא בחינת השתוות הצורה, אחרת הוא נמצא בפרודא. לכן כל מקום שיש חסרון בקדושה, הוא מסיבת שעל מקום הזה שורה דין, היינו האיסור של קבלה עצמית.

וכשהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מהדעת שם אין מקום לקבלה. שזה נקרא "גזירת התורה", משום שאין המקבל יכול להסכים לעבוד למעלה מהדעת. כי דעתו של אדם מחייבת שאין לעשות שום תנועה בלי רווחים. ובזמן שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, היינו רק בעל מנת להשפיע, אז אין הגוף מסכים לזה. לכן צריך לקבל על עצמו את העבודה בבחינה זו רק למעלה מהדעת. וזה נקרא "פרט", שעבודה זו היא בבחינת צדקה, כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". אבל לאחר שקיבל על עצמו את העבודה למעלה מהדעת, הוא זוכה לבחינת תורה. ותורה נקראת בחינת "כלל", משום שהיא כוללת ב' דברים היינו אמונה ותורה. כי אסור ללמוד תורה לעכו"ם כמו שכתוב "ומשפטים בל ידעום".

לכן הבחינה הראשונה שהאדם צריך לזכות היא לבחינת אמונה. ואחר כך הוא בא לבחינת תורה. וזה נקרא יחוד זעיר אנפין ומלכות שמים, דכר ונוקבא. כי בזמן שהאדם עוסק בקבלת עול מלכות שמים, האדם עדיין בחסרון. אבל כשזוכה לבחינת תורה, האדם נקרא דכר, משום שהתורה משפיעה לו את האור תורה. ואז כבר אין דין, משום שכבר יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

בזה נבין מה שכתוב בזהר הקדוש שם, אשר פרה אדומה נקראת מלכות מבחינת מצב הא', הנקראת בחינת קו שמאל דבינה, היינו שיש לה שלימות מבחינת החכמה. וזה נקרא "אשר אין בה מום, ואשר לא עלה עליה עול". ומפרש שם, ש"עֹל" נקרא בחינת חסד. ומשום זה צריכים לשריפת הפרה, שהיא בחינת מיעוט הירח, וחוזרת ונבנית למצב הב', שבמצב הב' היות כל קיומה... (בהסולם אות כ').

חזרה לראש הדף
Site location tree