אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 401-600 / 436. ג' תפילות
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

436. ג' תפילות

תמוז תשל"ח

"אבל ג' הם הנקראים תפילה, תפילה למשה איש האלקים, תפילה זו שאין כמוה באדם אחר. תפילה לדוד, שאין כמוה במלך אחר. תפילה לעני, תפילה היא. מאלו ג' התפילות, מי חשובה מכולן. הוי אומר, תפילה לעני. תפילה זו קודמת לתפילה של משה וקודמת לתפילה של דוד, וקודמת מכל שאר תפילות העולם".

"שואל, מהו הטעם, משום שעני הוא שבור הלב. וכתוב קרוב ה' לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מקשיב, ושומע דבריו, כיון שכשהעני מתפלל פותח כל חלונות רקיע. וכל שאר התפלות העולות למעלה, דוחה אותן אותו העני שבור הלב, שכתוב תפילה לעני כי יעטוף. והיה צריך לומר כי יתעטף, מהו כי יעטוף. אלא הפירוש הוא, הוא עושה איחור, שמאחר כל תפילות בעולם שאינן נכנסות עד שתפילה שלו נכנסת. עטופא, פירושו איחור מלשון והעטופים ללבן" (זהר בלק בהסולם, דף עא).

יש לנו תפלות משה, דוד, שאר תפלות, ותפלת עני. מהו ההבדל. מהן התשובות שהעני עושה ריב להקדוש ברוך הוא. מה פירוש מאחר, כאילו יש תור, שאחד הולך אחר השני, וכי איכא ערבוביא קמיה.

א) ההבחן בין התפילות, משה, דוד, שאר תפילות, ותפילת עני.

ב) מהו היחס של העני מזה שעושה ריב עם הקדוש ברוך הוא.

ג) מהו שמאחר כל התפילות עד שתפלתו מתקבלת, כאילו שבשעה שהעני מתפלל יש לעסוק אך ורק בו, ולא יכולים באותו זמן לענות על תפילות של שאר אנשים.

ענין תפלה נקרא עבודה שבלב, היינו חסרון, מה שהלב מרגיש שחסר לו. יש לפעמים שאדם מרגיש שחסרה לו תורה, שהיא בחינת משה. ויש לפעמים שאדם מרגיש שחסר לו בחינת משיח, היינו שדואג שהגאולה עדיין לא באה לכלל ישראל, הנקרא בחינת דוד מלכא משיחא. וכמו כן שאר תפילות, כל אחד ואחד לפי מה שהוא מרגיש.

ויש תפילה שהאדם מרגיש שאין לו שום דבר, והוא ממש דומה לבהמה, אין לו אמונה ויראת שמים, שזה כל יסוד היהדות. לכן הוא עושה ריב עם הקדוש ברוך הוא, למה ברא אותו אדם, היינו שעושה חשבון לעצמו והוא דואג ודואב על מצבו. היינו שאין לו שום חסרון יותר מתועלת עצמו. והרגש הזולת אין לו, רק מה שנוגע לתועלת עצמו.

ועל זה הוא מתרעם כביכול על הקדוש ברוך הוא, מדוע ברא אותו אדם, עם מוח ולב, שהם צריכים להביא איזו תועלת להעולם. ושניהם, היינו המוח והלב, טרודים רק בתועלת עצמו. ואם ברא אותו אדם, מדוע הוא לא מרגיש מציאות ה'. הוא רוצה להאמין, אבל הלב שלו מטומטם והאמונה שלו אינה מביאה לו שום הרגשה, שיהיה לו לידע ולהרגיש, בדומה שאמרו חז"ל, "דע לפני מי אתה עומד". כשמדבר לאנשים, אפילו לבהמות וחיות ועופות, הוא מרגיש שמדבר למי שהוא. וכשמדבר לה', וכשלומד תורת ה', הוא לא מרגיש את מציאות ה'.

נמצא שאין לו שום דבר, כי עיקר היסוד חסר לו, היינו אמונת ה'. וממילא אין הוא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, שאינו מרגיש את גדלות ה', שיהיה לו כדאי לבטל את עצמו ואת כל רכושו לה'. ותמיד הוא מתרעם ועושה ריב, מדוע הקדוש ברוך הוא מסתיר את עצמו ממנו, בכדי שלא ירגישו. ותמיד הוא מתרעם, מדוע הקדוש ברוך הוא עזב אותו, היינו מדוע הקדוש ברוך הוא נותן לו פתחון פה לומר כאילו הקדוש ברוך הוא ברא אותו.

ואחר כך, כשבא לבחינת לידה, היינו כשבא לרשות עצמו, היינו בזמן שאדם מרגיש בעולם שהוא מציאות נפרד מהקדוש ברוך הוא, והוא עומד ברשות עצמו, והוא צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא עומד מקרוב לו, אבל עליו לא שורה אמונה זו, אז הוא בטרוניה מדוע עשה ה' ככה שלא יהיה לו כח האמונה, שיוכל להאמין שהקדוש ברוך הוא עומד לצדו, כמו שכתוב "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".

לכן מטרם שהאדם נענה על תפילה זו של עני, איך שייך לומר שיענה לו על תפילת משה, שהיא בחינת תורה, מטרם שיש לו אמונה, שהיא יסוד הראשון. וכן כשמתפלל על הגאולה, גם כן לא שייך לענות לו, וכן שאר תפילות, טרם שיש לו היסוד שבכלל הקדוש ברוך הוא שומע תפילה. ולכן שום תפילה לא יכולה להתקבל אם עדיין לא נענה על תפלת העני. וזה נקרא שמאחרות כל התפילות, שכוונתו אחת, ששום תפילה לא מתקבלת מטרם תפילתו נתקבלה, שהיא היסוד. ואחר כך יכול להוושע עם שאר דברים.

חזרה לראש הדף
Site location tree