אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 401-600 / 470. והיה כי תבא
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

470. והיה כי תבא

כי תבא תשל"ט

"והיה כי תבא אל הארץ, אשר ה'אלקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". ופירש רש"י, "מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה".

על דרך הרמז יש לפרש, כי "עבודת האדם" היא עד כמה שאפשר לו לעסוק במשך כל היום בדרך ה'. וכשבא לעשות חשבון נפש איך עבר עליו כל היום, זה נקרא "כיבוש הארץ". ואז מתחיל לחלק את סדר העבודה - עבור מי עבד, היינו לטובת מי עבד. אז כתוב, "ולקחת מראשית כל פרי האדמה", שהוא מלשון "אדמֵה לעליון".

זאת אומרת, ראשית כל צריך לראות אם הפירות שלו נתנו לו את בחינת השתוות הצורה. שראשית כל צריכים לראות אם העבודה שלו נתנה את הפירות, כי "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". אם זכה לבחינת "תבלין", שהוא בחינת השתוות הצורה, הרי אז הוא צריך לראות כמה שיעור בהשתוות הצורה היה לו בזמן עבודתו, ומה נשאר לו מזה לאחר עבודתו.

ואם הוא רואה שאין עבודתו כראוי, אז, "וענית ואמרת... ארמי עובד אבי". היינו היות שיש בו היצר הרע, שהוא רמאי, שמרמה את האדם בכל פעם באופן אחר, ובעיקר הוא מראה לו שאין הוא צריך לתקן מעשיו, לכן כתיב "וענית". ופירש רש"י, לשון הרמת קול. שצריך לצעוק בקול גדול, כדי שישמע היטב שעדיין יש לו הרמאי בתוך לבו. והוא צריך להיות בשמחה מדבר אחד, שעל כל פנים הגיע להאמת, לראות את מצבו האמיתי.

וזהו, "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה'" וכו'. "טוב" נקרא לאחר שזכה לפירות אמיתיים. "בכל הטוב", שהוא צריך להיות בשמחה שעל כל פנים זכה לראות את הרע, שעל ידי הכרת הרע הוא יכול להגיע אל הטוב. אם כן "בכל הטוב", היינו הרע, שהוא הכלי להטוב, מזה הוא צריך לשמוח. היינו שתמיד צריך האדם להיות בשמחה, כי אחרת הוא דבוק בסטרא אחרא.

ואת השמחה יכול האדם להרגיש רק מאיזו מציאות ממשי. או שעדיין לא הגיע לראות האמת, אז יש לו שמחה מזה שהוא חושב שיש לו שלימות. וכשמתחיל לראות האמת, הוא צריך לשמוח בזה שזכה לראות האמת. ואחר כך הוא זוכה לשמחה אמיתית, שהוא זוכה להאמת, ואז מביא ביכורים.

היינו שביכורים הם הפירות המתגלים על ידי העבודה, בבחינת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". כי "זריעה" נקרא שכל מה שיש לו הוא נותן בארץ, עד שנרקב, ואין לו שום דבר. היינו כי אפילו השיעור הקטן מה שהיה לו, גם כן נאבד לו. לכן יש אז בחינת דמעות על מה שאין לו שום דבר במה להאחז בו. והיסורים שמצטער על השלילה שיש בו, הם הכלים שיכולים אחר כך להתמלא. שזה נקרא "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". שהם בחינת כלי ואור, חסרון ומילוי, שלילה וחיוב. נמצא, כשזוכה להאור, אז חוזר על החסרונות שהיו לו. לכן מספר "ארמי עובד אבי וירד מצרימה", שזה מכונה על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, כי לעת גדלות צריכים לקבל יראה ממאי דעבר עליה (עיין בהקדמת הזהר במאמר "תפילה לחבקוק").

חזרה לראש הדף
Site location tree