אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 401-600 / 543. תגיד לבני ישראל
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

543. תגיד לבני ישראל

יתרו תשל"ח

בזהר (דף ס"ח בהסולם): רבי שמעון אמר, "כה תאמר לבית יעקב" באמירה, והיינו מסטרא דדינא. "ותגיד לבני ישראל", כמא דאתמר "ויגד לכם את בריתו", וכתוב "הגדתי היום לה' אלקיך", "לבני ישראל" דוכרין, דאתי מסטרא דרחמי.

ומפורש, שהגדה הוא רחמים לבני ישראל, היינו הזכרים, הבאים מצד הרחמים. ורש"י מביא, לבית יעקב, אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה, ותגיד לבני ישראל עונשין ודקדוקין, פרש לזכרים דברים הקשים כגידין (מכילתא).

אם כן מזהר משמע להפך, לנשים במדת הדין, ולזכרים במדת הרחמים. ומכאן משמע, שרכה לנשים וקשים כגידין לזכרים.

ושם בזהר (הסולם דף ע' אות רס"ט) מביא וזה לשונו: אמר לון, כל אדם צריך לדבר עם אדם אחר כפי דרכיו. לנקבה, לפי דרכיה, ולגבר לפי דרכיו, ולגבר שבגברים כפי דרכיו. אמרתי לר' חייא בני, היינו שכתוב, כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל.

לפי מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות תשובה, וזה לשונו: לפיכך, כשמלמדים את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז מעט מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.

לפי זה יוצא, "כה תאמר", היינו אמירה רכה, שהוא שלא לשמה, היינו לשם אהבה עצמית, שהיא עבור הרצון לקבל, שנקרא מדת הדין, מטעם שעל הכלי הזה היה צמצום, שאסור להשתמש עמהם. לכן מצד אחד הוא רכה, משום שנשים, הם אותם שאינם מבינים רק מה שנוגע לכלי קבלה שלהם, שנקרא בחינת נקבה, היינו כלי המקבל.

מה שאין כן זכרים, היינו שיכולים להבין את הענין של השפעה, שעיקר התיקון הוא השתוות הצורה, שנקרא בלשון חז"ל, "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום", שהוא ההיפוך מכלי קבלה, שנקרא מדת הדין, זה נקרא קשה כגידים, מטעם שעל הגוף קשה לקבל עבודה זו של השפעה.

אם כן נמצא מצד אחד נקרא רחום, שהוא בחינת השפעה, אבל הוא קשה לגוף כגידים, שהדרך הזה בעבודת ה' על דרך האמת, שהוא בעל מנת להשפיע, אין הגוף מסכים.

ובזה מובן לנו, מדוע צריכים לשנות את הסדר של האמת, משום כמו שכתוב בזהר, שצריכים לדבר לכל אחד ואחד כפי הבנתו, שיוכל להבין, שעל ידי המטרה הזו יהיה לו כדאי לקבל עליו תורה ומצוות, וממילא מוכרחים לשנות את הדיבור לכל אחד ואחד, כפי הבנתו.

בזהר יתרו (דף ע"ב אות רע"ט בהסולם): אתם ראיתם, אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים. מאי כנפי נשרים, אמר רבי יהודה, ברחמי... דאמר רבי שמעון דרך הנשר בשמים. מאי בשמים, ברחמי. מה נשר אשתכח ברחמי על בנו, ודינא לגבי אחרנין, כך הקדוש ברוך הוא אשתכח ברחמי לגבי ישראל, ודינא לגבי עמין עכו"ם.

ויש לשאול, למה צריכים ללכת במדת הדין על אומות העולם, מדוע לא ללכת אתם גם כן במדת הרחמים. וכי משוא פנים יש בדבר. אלא יש לומר, כי המדובר הוא באדם בעצמו, שהוא בחינת עולם קטן, שהאדם כלול מבחינת בן, הנקרא "בני בכורי ישראל", וגם מבחינת אומות העולם. היינו הכלי קבלה של אדם, נקרא בחינת אומות העולם, וכלי השפעה של אדם נקרא בן להקדוש ברוך הוא.

ובדרך כלל בחינת הקבלה הוא ברום המעלה והחשיבות, ובחינת השפעה של אדם הוא בבחינת שיפלות. וזה פירוש, "ואשא אתכם על כנפי נשרים", היינו שהקדוש ברוך הוא מעלה את בחינת בן שלו, היינו הכלי השפעה, שזה יהיה אצלו חשוב, וממילא זה יפול, היינו הכלי קבלה יהיה אצלו בבחינת מטה בחשיבות. וזה נקרא בחינת דין לאומות העולם, ובחינת זו נקרא בחינת הכנה לקבלת התורה.

משום שאין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה, היינו את בחינת עצמיותו, שהוא הכלי קבלה, הוא צריך להמית, היינו על ידי זה שלא יתן לו מזונות, רק בתנאי על מנת להשפיע. ממילא זה נופל וזה נחשב למת. ובחינת השפעה הוא בחינת חי.

חזרה לראש הדף
Site location tree