אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 401-600 / 576. תבשיל של שבת
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

576. תבשיל של שבת

"אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה, מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף. אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו. אמר ליה, תן לנו הימנו. אמר ליה, כל המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו שומר את השבת אינו מועיל לו". ופירש המהרש"א, שהקיסר חשב שיש מין ירק, שנקרא שבת (שבת קי"ט ע"א).

ויש לשאול מנין היה יודע הקיסר, שריחו נודף, בטח שטעם את התבשיל. אם כן מהו הפירוש, תן לנו. ויש שמפרשים, שהכוונה היא תן לנו, היינו שהוא בעצמו יבשל את התבשיל, שרק בזמן שישראל בשל, אז יכול גם הנכרי לטעום ומרגיש את הטעם, שריחו נודף. אבל בזמן שהנכרי מבשל לעצמו, היות שהוא לא שומר שבת, לכן אין הוא יכול להרגיש את הטעם, של ריחו נודף. וזהו שמשיב לו ר' יהושע בן חנניה, מי ששומר שבת מועיל לו וכו'.

המובן בזה על דרך המוסר הוא, היות שידוע, שיש באדם בעצמו נכרי ויהודי, היינו הקיסר, שנקרא מלך זקן וכסיל, והיצר טוב. וההבדל בין שבת לימות החול הוא, שיש זמן עבודה ויש זמן של קבלת שכר. שבת היא בחינת אתערותא דלעילא, שפירוש הוא, שבשבת אין זמן של עבודה, כי שבת הוא מעין עולם הבא, שענינו הוא, זמן של קבלת שכר.

לכן בשבת אסור בעשיית מלאכה, כי הוא זמן של שלימות. ואסור לגרום שום חסרון בשבת. ובזמן שהוא עושה מלאכה, זה מראה, שחסר משהו. ובימות החול, שהוא זמן העבודה, זאת אומרת היגיעה במלחמת היצר, כי האדם צריך לעבוד נגד הטבע, היות שטבע של האדם הוא לקבל תענוג לעצמו, כי אין האדם מסוגל לעשות שום תנועה, אם לא יצמח מזה תענוג לעצמו, ובגלל זה, בזמן שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, זהו יגיעה גדולה, ובשיעור שהתרגל את עצמו לעשות מעשים לשם שמים, וכשבא שבת, אז הוא טועם טעם בשבת.

ואז גם הגוף נהנה משבת, היינו שגם הנכרי, הנקרא קיסר, שהוא המלך זקן, נהנה. וזה מה שאמרו חז"ל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (עבודה זרה ג' ע"א). כי שבת הוא זמן של קבלת התענוג. וזהו לפי שיעור שיש לו כלים של לשם שמים, באותה הכלים מתלבש השבת, ומתפשט גם לגוף, היינו גם להגוי, כמו שאמרו חז"ל, "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו", זה היצר הרע (ירושלמי תרומות פ"ח). ומשום כך גם הגוף נהנה משמירת שבת, היות שהוא מרגיש טעם בשבת.

וזה ששאל הקיסר, תבשיל של שבת ריחו נודף, היינו בכל עשיית, שהוא עושה בשבת, הוא מרגיש טעם שהוא ריחו נודף, לכן הוא אמר, תן לנו הימנו, שהכוונה, שהוא בעצמו רוצה לבשל את התבשיל, ורוצה שיהיה אצלו ריחו נודף. שהכוונה הוא, שהוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות שלא לשם שמים, ויטעום טעם של שבת בעת עשיותיו. ומדוע בזמן שהוא עוסק בכוונה ליהנות את עצמו, הוא לא ריחו נודף.

ועל זה השיב לו, תבלין אחד יש לנו ושבת שמו. היינו ששבת הוא אור, המאיר בבחינת תכלית שמים וארץ, שהוא מעין עולם הבא, לכן טועמים אז תענוג בשבת. אז הגוף טוען, תן לנו, היינו שאני אבשל לעצמי, שאני רוצה, בזמן שאני עושה עשיית המצוות בכוונה להנות את עצמי, שאני ארגיש את הטעם הזה, אז אני תמיד לעשות מצוות ומעשים טובים, כי כל הקושיות בעשיית המצוות, הוא משום שאני רוצה ליהנות מהעשיות שאני עושה, ואיני מרגיש שום טעם. לכן תן לי ליהנות מהעשיות שלי, ועל ידי כך אני אתן לך תמיד לעסוק בתורה ומצוות. אז הוא השיב לו, מי ששומר שבת, מועיל לו עשיית המצוות, שירגיש טעם.

היינו, מתי האדם יכול להרגיש טעם בשבת, רק בזמן שהוא שומר שבת, שרק בשבת הוא נזהר שלא לעורר שום חסרון, ורק רוצה לשבח את הקדוש ברוך הוא. אבל אין כוונתו על התענוג.

ובכל ימות החול הוא עובד, שרק כוונתו יהיה לשם שמים, ועל ידי זה שבא שבת, כבר יש לו כלים מוכנים לקבלת השפע, היינו שיש לו רצונות, שרוצה להשפיע למלך נחת רוח. ברצונות האלו מושפע השפע של שבת. מה שאין כן אם הוא לא שומר שבת, שאין כוונתו לשבח את המלך, אלא שכוונתו הוא רק לקבל את התענוג, נמצא שאינו שומר את השבת, שלא יחלל אותו עם רצונות של הגוף, הנקרא רצון לקבל תענוג, ממילא אין כלים, שיוכל השבת להתפשט בתוכו.

היוצא מכל הנ"ל, שרק בזמן שכוונת האדם לשם שמים, אז הוא מרגיש טעם של ריחו נודף בתורה ומצוות, כנ"ל "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". מה שאין כן אם כוונתו רק ליהנות את עצמו, אז אין הוא מסוגל לטעום טעם משבת. לכן אין הוא מרגיש שום טעם בתורה ומצוות, כי רק לאחר היגיעה בששת ימי המעשה, מכשיר לו שיהא ראוי לקבל את האור של שבת.

חזרה לראש הדף
Site location tree