אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 401-600 / 590. ההולכים לארץ ישראל
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

590. ההולכים לארץ ישראל

ערב ר"ח שבט תשי"ח

"שלח נא ידך, וגע אל עצמו, ואל בשרו... אך את נפשו שמור" (איוב ב'). היינו שנתן לו השליטה על כל קנייניו, אבל לא על נפש, שענין נפש, היינו האמונה, בסוד "גם נפש בלי דעת לא טוב", זאת אומרת שעל כל הדברים נתן לו רשות, שיוכל ליגע בו, אבל לא על בחינת אמונה.

כי כל הדברים שאדם רוכש, יכול להיות נגיעה לסטרא אחרא. והסטרא אחרא יכול לקטרג ולומר, שאין כוונתו לשם שמים. אבל על בחינת אמונה אי אפשר להיות לסטרא אחרא שום נגיעה, משום שכל היסוד של אמונה הוא למעלה מהדעת. ממילא אי אפשר להיות שם נגיעה להסטרא אחרא, כי כל הקשר שיש לסטרא אחרא הוא רק במקום שיש דעת, שם יכול מקום להאחז. אבל במקום שלמעלה מהדעת אין לו שום פה.

ולכן, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב", היינו משום ששם יש מקום לנסיונות ויסורים. ולפי זה אל תחשוב לומר, למה לי להכנס בעניינים שבדעת. על זה אומר הפירוש, "גם נפש בלי דעת לא טוב". אלא מוכרחים לעסוק בבחינת קניינים גם כן, כי "חכמת המסכן בזויה" וצריכים גם כן לעשירות, כמו שכתוב "אורך ימים מימינה ומשמאלה עושר וכבוד", שענין אריכת ימים היא דווקא בבחינת נפש, הנקרא אמונה, כי שם אין להסטרא אחרא שום נגיעה.

וזהו נקרא "ימין", שאין שם שום פחד. מה שאין כן צד "שמאל" נקרא פחד יצחק, היינו בחינת עשירות וכבוד, יכול הסטרא אחרא לקטרג ולומר, שאינו לשם שמים, אלא שמקבל זה להנאת עצמו. אבל מכל מקום את שניהם צריכים, כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו". אלא שהקדוש ברוך הוא עושה, שנקבל ממנו את כל הטוב, מה שהוכן בעדינו, היינו שמוכרחים לגלות את כל הנרנח"י, הנקרא בחינת עושר וכבוד.

"ר' שמעון אמר, האי דאיוב, לאו נסותא איהו דקוב"ה, כנסותא דשאר צדיקיא, דהא לא כתיב והאלקים נסה את איוב... דאברהם איהו בידיה אקריב לבריה יחידאי דיליה לגביה קוב"ה, ואיוב לא יהיב כלום, ולא מסר לקב"ה כלום... דהא גלי קמיה דלא יכיל לקיימא ביה, אבל אתמסר בידא דמקטרגא" (זהר בא ד', ט').

ויש לשאול, מהו ההבדל בענין הניסיון, אם זה בא מצד הקדוש ברוך הוא או מצד המקטרג. כי נתן טעם, לכן לא נתנסה בידו דקב"ה, דלמא לא יכול לעמוד בניסיון.

ויש לפרש על דרך צמצום ומסך: אם זה בא מצד הקדוש ברוך הוא, אזי אף על פי שהקדוש ברוך הוא מאיר לו את השפע בהתגלות, מכל מקום אם הוא רואה, שיש רצון עליון לסלק את עצמו מכל השפע ולעבוד רק בבחינת חסדים מכוסים, אזי תכף הוא בוחר לעצמו את הדרך של חסדים מכוסים.

נמצא שהוא עומד בניסיון, היינו שעושה הכל מבחינת בחירה חופשית, היינו שיש לו ברירה להחזיק את השפע, משום שהניסיון בא מידו של הקדוש ברוך הוא, היינו שעומד במדרגת התגלות השפע, שזה נקרא ידא של הקדוש ברוך הוא. ואז, כשעומד בניסיון, היינו שעושה הכל מצד הבחירה, ולא מטעם הכרח, זה נקרא שהניסיון בא מצד הקדוש ברוך הוא.

מה שאין כן אם אין האדם מוכשר לעמוד בניסיון, היינו מצד בחירה, אז נימסר בידא דמקטרג. היינו מצד מסך, שהוא שליטה בכוח, היינו שלוקחים ממנו את גלוי השפע. וזה נקרא בידא דמקטרג, היינו שהניסיון הוא בזמן הסתלקות, אם הוא מתרעם על מידותיו יתברך או לא. נמצא בזה שכאן לא הבחירה על נתינת השפע בחזרה, כי זה נלקח ממנו לא מרצונו, ועל זה לא ניתן לו הבחירה, אלא כל הבחירה ניתן לו על אחר הסתלקות השפע.

ולפי זה יצא, הניסיון מידא של הקדוש ברוך הוא נקרא שהניסיון בא בזמן שיש לו השפע, והניסיון מידא דמקטרג נקרא, שהניסיון בא לאחר הסתלקות השפע. וזה על דרך שאמרו בזהר, "ואהבת... אפילו נוטל את הנר"ן דילך". וזה על דרך שאמר דוד, "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי". כי הוא מעורר את ההסתלקות ולא ההסתלקות מעוררת אותו לניסיון, להתרעם אחרי מידותיו כנ"ל.

כתוב (זהר בא, אות ל'): ובדינא דקוב"ה איתעביד על שסיבב את העבודה הקשה לישראל במצרים (כמו שכתוב באות ט"ו), כי איוב היה מיועצי פרעה, ובזמן שפרעה היה רוצה להרוג את ישראל, אמר לו איוב, קח את כספם ומשול על גופם שלהם בעבודה קשה.

חזרה לראש הדף
Site location tree