אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 601-800 / 693. התורה נקראת "תושיה" (ב')
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

693. התורה נקראת "תושיה" (ב')

הנה חז"ל אמרו, אמר רבי חנן, למה נקרא שמה תושיה, שהיא מתשת כחו של אדם. דבר אחר, תושיה, שנתנה בחשאי, מפני השטן, ופרש רש"י, שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים, ולא ימסרו הלוחות ביד משה. דבר אחר, תושיה, דברים של תהו, שהעולם משותתעליהם, ופרש רש"י, דברים של תהו, דיבור וקרייא בעלמא, וכל דיבור אין בו גשישה ממש כתהו הזה, ואף על פי כן עולם משותת עליהם, ונוטריקון הוא תי"ו תוהו שייה משותת (סנהדרין כו:).

ויש לשאול: א) כאן הוא אומר שמתשת כחו של אדם, הלא חז"ל אמרו, "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא" (ערובין נד.). ואיך אמרו כאן להיפוך.

ב) מהו הקטרוג של השטן, שטוען, שיתנו רק לעליונים, ולא בידו של משה. איזה פגם הוא מוציא בידו, עד כדי כך שיש לו טענה מספקת ובכדי שלא יוכל לקטרג היה הכרח לתת התורה בחשאי. ואם הצדק עם השטן, למה באמת נתנה התורה בידו של משה, וכי משוא פנים יש למעלה. ובטח אחד משניהם צודק. ואם יש לו איזה טענות צריכים לתת לו תשובה אמיתית, ולא שיתנו בחשאי שהוא לא יראה, דמשמע שאין מה לענות על טענותיו.

ג) מה הפירוש, שהעולם משותת על דברים של תהו. וכפירוש רש"י, וכל דיבור אין בו גשישה של ממש כתהו הזה, ולמה היה דווקא הצורך להשתית העולם על תהו דוקא.

ויש לפרשזה על דרך המוסר, הנה הקטרוג של השטן הוא, היות שהתורה הוא דבר יקר וחשוב מאד, צריכין לתת התורה לעליונים, היינו מי שהוא במדרגה עליונה, זאת אומרת,מי שיש לו שכל גדול, וכל דרכי עבודתו הן רק בתוך הדעת. ולא בידו של משה, כי ידיו של משה הן בחינת אמונה, שהיא כנגד הדעת. ולהיפוך, מי שרוצה ללכת בתוך הדעת, אף פעם לא ישיג את התורה, בתוך הדעת.

והנה כמו שיש שטן כללי, כמו כן יש שטן בכל אדם פרטי, שהשטן שבאדם טוען שרוצה לקיים התורה רק בדרך של עליונים, היינו שיוכל להבין את דרכי ה' בדרך השכל, היינו בתוך הדעת, ולא ללכת בדרכי התורה למעלה מהדעת, שנקרא "בידי משה". לכן כל זמן שאין משיג בשכל השגחת ה', הוא לא רוצה לקיים התורה.

ועל זה באה התשובה, שרק בידי משה תתקבל התורה. ולזה הרמז, "תושיה", להורות שאי אפשר שתתקבל התורה, רק בחשאי, שהוא בחינת "צניעות". זאת אומרת,שצנוע מהשכל, שאין השכל משיג אותה, אלא דווקא למעלה מהדעת. מה שאין כן "בפרהסיא"- מורה שהוא גלוי לכל, היינו שהוא גלוי לשכל, שיכולים להשיג בתוך הדעת. ובזה דוחין טענת השטן, שטוען שיתנו התורה בתוך הדעת, שנקרא בחינת עליונים, כי על זה בא הרמז, שהתורה נקראת "תושיה", שנתנה בחשאי ולא בפרהסיא, כנ"ל. כי ענין "הצנע לכת עם ה'", הכונה שלא יהא מגולה בתוך השכל, אלא דווקא בבחינת אמונה יש יכולת לקבל התורה. ובזה מוסתר טענת השטן, ולא הפירוש כפשוטו, שחשאי הוא, שאין השטן רואה.

אם השטן הוא מלאך, איך אפשר לומר שהוא לא יודע שנותנין התורה, שנוכל לומר, שניתנה בחשאי. אלא כנ"ל שחשאי הפירוש לא בפרהסיא, היינו שלא יהיה מגולה בתוך הדעת.

ובאמת, למה מוכרחין לקבל התורה למעלה מהדעת, ומאי איכפת ליה להקדוש ברוך הוא שיתן התורה בתוך הדעת. והענין הוא לפי מה שאאמו"ר זצ"ל נתן הכלל, שיש לדעת בכל מעשה שצריך להיות בבחינת להשפיע, בין במוחא ובין בליבא. לכן מוכרח להיות למעלה מהדעת, שאז יש מקום לקבלת התורה בעל מנת להשפיע. ורק אז נוהג ענין העבודה בשכר ועונש, שהוא ענין הבחירה, אחרת לא היה מקום לבחירה. וטעם הבחירה הוא גם כן להכוונה הנ"ל, שעל ידי זה יכול האדם לבוא למדרגת מקבל על מנת להשפיע.

וכמו כן יש להבין מה שאמרו, "דבר אחר, תושיה, דברים של תהו שהעולם משותת עליהם", שדבר אחר אינו חולק על רבי חנן, אלא מפרש יותר, שהעולם, היינו כל מה שיש לנו לעשות בעולם, שענינו הוא תורה ומצוות, הוא משותת על תהו, היינו על בחינת אמונה למעלה מהדעת, שאין שום יסוד בדרך האמת, אלא בבחינת אמונה.

וזה נקרא "דברים של תהו", היות שאין האדם מבין, לכן הוא תמיד בבחינת תהו. ודוקא על דרך זה יש קיום לעולם, שעניינו שדוקא על דרך זה,יבוא העולם לשלימותו.

חזרה לראש הדף
Site location tree