אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 601-800 / 732. אל מול פני המנורה
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

732. אל מול פני המנורה

בהעלותך תשי"ח

"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". ופרש רש"י, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך.

ובשבת (כ"ב ע"ב), מקשה הגמרא: וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורה של שכינה. אלא עדות היא לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות, אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. והתוספות שם: תימא אמאי נקט מ' שנה, לעולם כל העולם כולו לאורו של מקום הולכין.

ויש לשאול: איזה שוטה ישנו בעולם, שיחשוב שטות כזו. הלא אנחנו מאמינים, שהוא אחד מי"ג עיקרים, שהקדוש ברוך הוא אינו גוף, ואיך שייך לומר, וכי לאורה הוא צריך, עד שצריכים להביא ראיה על זה, והלא כל מ' שנה וכו', לא הלכו אלא לאורו. וכמו כן קושית התוספות, שכל העולם כולו לאורו של מקום הולכים, ובלי הראיות האלה, איך יעלה על דעת מישהו לחשוב, שהקדוש ברוך הוא צריך לאור הגשמי.

והענין, דתכלית הבריאה הוא להטיב לנבראיו, וכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, צריכים לעשות מעשי המצוות, כדי שיהיה על מנת להשפיע. והמנורה היא הרומזת על אור ה', המתגלה לתחתונים. ואנחנו על ידי אתערותא דלתתא מעוררים את האתערותא דלעילא, כמו שכתוב בזהר הקדוש.

וזה פירוש, "כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך", היינו שאין הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו כל טוב בלי שום מעשים טובים, כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו". אלא כל מעשה המצוות הוא לצרף בהם את ישראל. לכן מעשה המנורה באה לרמז על עבודתנו, היינו כדי שנכשיר את עצמנו שיהיה כוונתנו להשפיע.

וזה שמביאה הגמרא, וכי לאורה הוא צריך, היינו שאין הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו כל טוב, הרי שישראל שהלכו במדבר מ' שנה ואכלו מן, שנקרא לחם מן השמים, היינו רק התעוררות מלמעלה. ואף על פי כן היה להם כל טוב, שהרי הם נקראו דור דעה, שאין תואר כזה לשום דור.

והתוספות הקשה: הלא כל העולם הולכים לאורו של מקום, היינו שבכללות העולם, היינו בין יהודים בין אומות העולם, ניזון בלי שום התעוררות, שזה מראה שאין הקדוש ברוך הוא זקוק למעשי המצוות. אלא רק זה בשבילנו, היינו להכשיר את עצמנו, שיהיה כוונתנו אך להשפיע. ואזי יהיה שלימות בקבלת ההטבה של הקדוש ברוך הוא.

וזה שאמר, עדות הוא לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל, היינו שבאמת הקב"ה הוא הפועל, כמו שכתוב שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים, אפילו בלי שום עבודתנו. ומפרש רב, מאי עדות זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק, ובה היה מסיים.

דהיינו, שאם ההטבה של הקדוש ברוך הוא תלויה דווקא במעשה ידינו, היינו כפי עבודתנו, אזי נר המערבי לא היה צריך להאיר יותר משיעור שמן שנותנים בה, היינו כפי שיעור עבודתנו. וזה מראה, שהקדוש ברוך הוא יכול ליתן לא לפי שיעור מעשינו, אלא שהוא כל יכול. וכל מעשינו הם רק כדי להשיג שלימות במתנות המלך.

וענין "נר מערבי" זה סוד שכינה במערב, שזה ענין אמונה, שהוא בחינת ערב ולא יום, וזה שנקרא השכינה בחינת מסכנא. וזה ענין צדקה לעניים. וזה "עשר בשביל שתתעשר", היינו שמבחינה זו אין צורך לעבודת האדם, שיכול להשלים את הרווחים שלו, כי בדרך כלל לפי עבודתו כך שכרו. מה שאין כן על חשבון הצדקה יש עדות, שכאן עוזר ה' בלי אתערותא דלתתא.

חזרה לראש הדף
Site location tree