אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 801-945 / 804. מקימי מעפר דל (ב')
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

804. מקימי מעפר דל (ב')

"מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון". עפר, היינו בלתי תנועה מעצמו, אלא הכל דשין בה. היינו כל מי שרוצה לבנות את ביתו בונה עליה, ואין לה כוח למחות, לכן בין דברים טובים וכן להיפוך. לכן הדל, שהוא המסכן, היינו הנקודה שבלב, שהאדם בא לידי שיפלות כזה, שאין בידו למחות לאנשים שאינם רצויים, שיבנו את בנינם. הואיל והאדם קבל בצוואה מרבותיו, שלא יתן לבנות על העפר הזה, אלא בית המקדש.

צריך לתת אל לבו בימים שבין כסה לעשור. "כסה", היינו שיש לו כסה על ההשגחה, ועשור, מלשון "אסרו חג בעבותים". היינו שהאדם קשור ידיו ורגליו, ואין יכול למחות למחשבותיו שאינם מהוגנים, שיבנו את בנינם שמה.

וזה שאמרו חז"ל, "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (יבמות ק"ה). ולמה דווקא בזמן הזה הוא קרוב. זהו מטעם, "רם ה' ושפל יראה", היינו בחינת מוחא. "מאשפות", היינו בחינת ליבא, שהוא מונח באשפה, היינו בתוך תאוות עולם הזה. ואז האדם בא לידי הכרה מלאה, ש"אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו". ולכן דווקא אז אסור להתייאש, מלזכות לבנין בית המקדש.

חזרה לראש הדף
Site location tree