אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 801-945 / 821. נעשה ונשמע (ב')
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

821. נעשה ונשמע (ב')

בפסוק "והאיש משה ענו מאוד".

ענין עניוות, שהפירוש הוא, שיפלות, דהיינו שהאדם מבטל את עצמו לשני, אינו דווקא התבטלות בחיצוניות, אלא גם בפנימיות. שענין חיצוניות נקרא מה שמגולה לחוץ, שהוא בחינת נגלה, שמתראה לעיני כל שהוא אינו מחשיב את עצמו לכלום, אלא שמחשיב את חברו, שהוא במדרגה יותר חשובה ממנו. וזה מראה את המעשים שהוא עושה לפני חברו.

ויש גם כן בחינת פנימיות, הנקרא בחינת נסתר, שהוא המחשבה והדעת, שגם זה הוא צריך לבטל לפני חברו. וזה שכתוב, "נפשי כעפר לכל תהיה". ונשאלת השאלה, איך אפשר שאדם שהוא בר דעת ובעל מחשבה, שיהיה לו מציאות לומר, שהדעת שלו יהיה בטל לפני כל אחד ואחד, בו בעת שיודע ומרגיש בעצמו, שהוא עומד במדרגה יותר גבוהה פי מאה מחברו.

אלא שיש בחינת "חלק" ויש בחינת "כל". שענין הכלל הוא יותר גבוה מהפרט, והאדם צריך להתבטל לפני כל חלק וחלק, בזה שהוא חלק מהכל. היינו שהכלל ישראל, אף על פי שבאופן פרטי אין להם כל כך חשיבות, אבל מבחינת הכלל כולו, אז כל אחד ואחד בפני עצמו חשוב הוא מאד, מצד הכלל כולו.

והאדם צריך לבטל צרכי עצמו בפני צרכי הכלל. והיות שהאדם צריך לבטל את דעתו ומחשבתו לפני ה', לכן הוא צריך להרגיל את עצמו בחיצוניות, הנקרא בחינת עשיה, הנקרא בחינת נעשה. ושכל אלו הביטולים ישפיעו עליו, שיוכל לבטל את דעתו ומחשבתו לה'.

ולפי זה יוצא, מי שהוא יותר בעל דעת, אז יש לו יותר עבודה לבטל את עצמו לה'. מה שאין כן מי שהוא טיפש, אין לו מה לבטל את דעתו, היות שאין לו דעת. נמצא לפי זה, שכל מעלת הדעת הוא רק שיהיה לו מה לבטל. ורק בשביל זה צריך האדם להשתוקק לדעת. ומי שאינו מוכן לזה, אזי יותר כדאי בשבילו, שלא יהיה לו דעת.

וזה נקרא, "חכמתו מרובה ממעשיו", היינו שיש לו דעת יותר מכפי שהוא יכול לבטל אותו, כי ענין הביטול נקרא בחינת עשיה, ולא שמיעה. כי ענין שמיעה נקרא בחינת הבנה, וענין עשיה הוא רק בחינת כוח בלי דעת. וזה "נעשה ונשמע", היינו אם יש לו כוח של בחינת עשיה, אזי יוכל לקבל בחינת שמיעה, משום שהבסיס שלו הוא בחינת אמונה, ולא ידיעה.

חזרה לראש הדף
Site location tree