אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 801-945 / 861. עבודת הקווים
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

861. עבודת הקווים

"אמרו, הואיל ועת רצון הוא, נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעי רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי, ובעו בעיתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח. אמרו, היכי נעביד נקטליה כליא עלמא, ניבעי רחמיא אפלגא, פלגא ברקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה ושבקוהו, ואהני דלא מיגרי בי לאיניש בקריבתה" (יומא סט ע"ב).

"יצרא דעבירה", היינו היצר דקבלת התענוג, שנקרא בחינת חכמה. "נקטליה כליא עלמא", היינו שיתבטל תכלית הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו, שהוא קבלת התענוג.

"נבעי רחמי אפלגא", שיתפשט למטה רק חצי מדרגת חכמה. היינו, למה לנו לעשות את הקו האמצעי, לבטל את הקו שמאל, ויש חשש שמא לא ימשיכו את הקו האמצעי. לכן יותר כדאי שלא יתפשט למטה רק חצי קו שמאל, היינו רק הארת חכמה, כמו שיהיה אחר כך, על ידי הכרעת דקו אמצעי.

"פלגא ברקיע לא יהבי". מלמעלה בא תמיד שלימות, כי רוחניות כשמתגלה למטה היא תמיד בשלמות.

"כחלינהו לעיניה ושבקהו". היינו דווקא על ידי קו האמצעי. שענין החכמה, שנקרא עינים, ופרש רש"י, סימו את עיניו על ידי כחול, בסוד "גבול שמת לים", שהכוונה, שאינו רואה למטה, שהוא התפשטות מלמעלה למטה, ורק במקומו הוא מרגיש. "ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה", היינו בזמן הדביקות יש לו.

חזרה לראש הדף
Site location tree