אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 801-945 / 886. מלכויות זכרונות ושופרות
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

886. מלכויות זכרונות ושופרות

כ"ב אלול תש"ך

ראש השנה (ד' ט"ז ע"א, ל"ד ע"ב): אמר רבה, אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפני בראש השנה מלכויות, זיכרונות, שופרות. מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם. זיכרונות, כדי שיבוא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה בשופר. ובדף ט"ז, הלשון "כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה".

ויש לשאול דמכאן משמע, על ידי השופר הוא יזכור אותנו, והלא אין שכחה לפני כסא כבודך, וכמו כן מה הענין שיהא זיכרון לטובה, והלא מדרך הטוב להטיב.

וכמו כן יש להבין את המאמר חז"ל, "אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקדוש ברוך הוא, תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם, כאלו עקדתם עצמכם לפני".

גם כן יש לשאול, ובלי תקיעת התחתונים הוא שוכח את עקידת יצחק, שדווקא על ידי מעשינו אנו מזכירים אותו, ונחשב אז הזכות של העקידה, כמו שאנחנו בעצמנו נעקדים לפניו, ומה יש להקדוש ברוך הוא מזה שאנו נעקדין לפניו.

וכמו כן את המאמר חז"ל, אמר רבי יצחק, למה תוקעין בראש השנה, למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו. אלא למה מריעין, רחמנא אמר, "זיכרון תרועה". אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב השטן.

בחדש זה תחדשו מעשיכם בשופר, בחדש הזה שפרו מעשיכם. אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, אם שפרתם מעשיכם, הרינו נעשה לכם כשופר הזה. מה שופר זה, מכניס בזו ומוציא בזו, כך אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, והופך לכם מדת הדין למדת הרחמים. אימתי, בחדש השביעי (מדרש רבה אמר פרשה כ"ט).

הנה ידוע דתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובשביל כוונה זו ברא הקדוש ברוך הוא יש מאין את הרצון לקבל תענוגים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, נעשה סוד הצמצום, שהוא סוד ההסתר. ואז יש מקום לעבודה ובחירה, שהאדם יקבל עליו את התורה ומצוות, בזמן שאינו מרגיש את העונג שבהם. ואחר כך כשגמר את עבודתו, שזהו על ידי הסתגלות במעשים דלהשפיע, היינו שאינו רוצה לקבל שום תענוג, אלא כל כוונתו הוא אך להשפיע לה', היינו כל מה שיש ברשותו, הוא מוכן לתת להקדוש ברוך הוא, היינו אפילו החיים שלו, שהוא כל היקר, כי "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו", גם את הנפש הזה הוא מוכן לתת להקדוש ברוך הוא.

וזהו עבודה דמסירות נפש, שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו אחר כך כל התענוגים שהוכן עבורו, ולא יהיה במתנת המלך שום פגם של בושה. מה שאין כן לפני זה, היינו מטרם שהאדם הגיע למדרגת מסירות נפש, אלא שיש בו רצון לקבל הנאה ותענוג לעצמו, שורה עליו בחינת צמצום ודין. היינו שהדין הוא שלא יכולים לתת לו, משום שהאדם יקבל זה בכלים דרצון לקבל.

אלא לאחר שהאדם השיג הכלים דהשפעה, הנקרא בחינת רחום, כמו שאמרו חז"ל, "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו כל התענוגים שהכין בשבילו. ובזה נבין, הגם כי יותר מהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, מכל מקום אין הקדוש ברוך הוא משפיע לאדם, הגם שברצונו להשפיע מטעם הנ"ל, שיהיה פגם במתנת המלך. כמשל מהעשיר, שבאופן בלתי ישר הוא משפיע לעני בזיון. וכל תפילתנו ועבודתנו הן לתקן את מעשינו, בכדי שיהיה לנו כלים לקבל את שלימות התענוגים.

חזרה לראש הדף
Site location tree