אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 801-945 / 895. ענין חנוכה
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

895. ענין חנוכה

נר חנוכה, שיעורו "עד שתכלה רגל מן השוק". רגל מלשון "מרגל". שוק הוא רשות הרבים. כי בזמן שנמצאים ברשות היחיד, אזי הולכים בתמימות ואין מקום למרגלים. ובחנוכה צריכים להמשיך האור של חנוכה, עד שתתבטל כל בחינת מרגלים מן השוק, כי במקום האור אין מקום להסטרא אחרא.

"לשנה אחרת קבעום בהלל והודאה". ומדוע המתינו לשנה אחרת. משום שבשנה הראשונה כשנצחו, מגודל הנס והבהירות נתדבקו ביוצרם, ונעשו גוף אחד כביכול, עד שלא הצריכו לקבוע בהלל והודאה כגוונא דיליה. אמנם לשנה אחרת היו צריכים לקבוע, כמו קובע במסמרים לא ימוט, בהלל והודאה, שיהיו דבוקים בה' על ידי הודאה (עבודת ישראל).

פלפולי דחנוכה לא נזכרו במשניות, הגם שיש פלוגתא בית שמאי ובית הלל, כי המשנה היא סוד פנימיות העולם. אלא רק בברייתא, שהיא חיצונית, כמו שכתוב "פוק תני לברא", כי ענין חנוכה הוא לרמז כי עיקר הבהירות לשלשל הקדושה להאיר מבחוץ (שם).

דעת בית שמאי "פוחת והולך", כמו פרי החג, שהרמז הוא שעל ידי הקדושה החיצונית נדחין והם פוחתין והולכין. ולבית הלל "מוסיף והולך", הרמז הוא על הקדושה, להמשיך הקדושה בבחינת מעלין בקודש (שם).

"ופרצו חומות מגדלי". ענין חומה, היינו שהיא שמירה לבל יכנס זר לתוך המגדל. וענין המגדל, היינו הקדושה הנקרא "מגדל מלא כל טוב". מה שאין כן הסטרא אחרא אין לה יותר מריקנות. החומה נקרא "תחום וחותם בין קדושה להסטרא אחרא", שהיא אמונה. ונקרא תחום, היינו גבול על המחשבה והשכל החיצוני, וזה נקרא "חותם אות ברית קודש".

להבין מדוע היוונים רצו בדוקא לבטל מילה ושבת.

הנה מילה נקרא "אות" ושבת נקרא "אות", שהכוונה על ברית קודש. שענין ברית הוא אמונה, שרמז הוא "ומלתם את ערלת לבבכם", שעל ידי אמונה זוכה אדם לדביקות ה'. והקליפה, הנקראת "ערלה", מתפרדת ממנו, וממילא יש מקום להשראת הקדושה. וכל עמלם היה רק לבטל אותם ולהכניסם בתוך הפילוסופיא הארורה, שהיא נגד האמונה. וזה נקרא "חומה", בשיעור שהכניסו את הפילוסופיא, באותו שיעור נחשב שנבקע החומה. וזה שכתוב "ופרצו חומות מגדלי וטימאו כל השמנים", ששמן נקרא הבהירות שיש בתורה ועבודה. ונעשה טמטום וסיתום על קדושה, שלא הרגישו שום חיות בתורה ועבודה. ולא מצאו, אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים.

"ובידו הגדולה הוציא את הסגולה".

ויש להבין הסגולה זו מהי. הנה במתן תורה (דף מ"ב אות כ') מביא שם "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ". ושואל מהו הקשר של סגולה ל"כי לי כל הארץ". ומפרש שם, שאתם תהיו לי סגולה, שעל ידיכם יעברו ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף אל כל העמים, כי סגולה הכוונה על רצון להשפיע.

ובאמת יש להבין מדוע נקרא זה סגולה. כי ידוע כי מדרך העולם הוא, דבר שאין מחייב מצד השכל, שיבוא לידי מצב השני. נמצא שהסיבה אין לה יחס ישר להמסובב, וזה נקרא "סגולה".

כדוגמת מי שצריך כסף, שתהיה לו עשירות, אומרים לו שיש סגולה, שאם יפזר הרבה ממון לצדקה, זו סגולה לעשירות. ולכאורה זהו נגד השכל, כי מי שרוצה להיות עשיר, חבל על כל פרוטה ופרוטה שהוא נותן לאחרים. אלא "עשר בשביל שתתעשר", זה נקרא "סגולה".

לעניננו, "מי שרוצה לחיות ימית את עצמו", הינו מי שרוצה לחיות חיי תענוג, צריך לא לרצות ולא לקבל לעצמו שום דבר, רק להשפיע, ורק על ידי זה הוא יקבל טוב ועונג. נמצא שהרצון להשפיע הוא סגולה להשיג על ידי זה כל טוב.

לכן אמרינן "ובידו הגדולה", שנקרא יד החסד, שחסד נקרא "גדולה", הוציא מעם ישראל את הסגולה. שעל ידי זה שהיה משפיע לנבראים את מדת החסד, הם יכולים להוציא לפועל את כלים דהשפעה, ממה שהאדם נכלל.

וזה פירוש "כי ימינך פשוטה לקבל שבים". "שבים", היינו כשהאדם לא רוצה להיות מקבל, אלא תמיד הוא רוצה להיות מהשבים, היינו לכל דבר שהוא צריך לקבל הוא משיב חזרה. ואז מי שרוצה להיות מהשבים, ימינך פשוטה, היינו מדת החסד שה' שולח לו, על ידי זה מוציא את הסגולה.

חז"ל אמרו, "מאי חנוכה, חנו כ"ה". הנה ידוע ש"כה" מכונה מלכות, שם ב"ן אה"י במלוי ההין דמלוי דמלוי. פירושו, שאלו אנשים שהיתה להם מלחמה לקבל עליהם עול מלכות שמים, משום שקבלת מלכות שמים בנויה על בסיס של על מנת לקבל, אז יש מלחמה גדולה, היות שזהו נגד הטבע. לכן לצאת מבחינת זאת נקרא "נס חנוכה".

וזה נבחן "משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום", שענין להשפיע הוא אצלנו בחינת שיפלות, כי בזמן שהאדם רואה שמפעולה זאת לא תהיה שום תמורה לתועלת עצמו, אז הוא מרגיש בזה מצב של שיפלות.

וזה פירוש, שבנרות חנוכה "אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד". כי ענין שימוש הוא עם כלי קבלה, וכאן היה הנס ששימשו לבורא על כלים דהשפעה.

וזה הבדל בין חנוכה לפורים, שנס של חנוכה הוא על כלים דהשפעה, מה שאין כן בפורים היה הנס על כלים דקבלה. לכן שם נוהג משתה ושמחה, מה שאין כן בחנוכה הוא רק לראותם בלבד ולא להשתמש.

חזרה לראש הדף
Site location tree