אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / למה לא ביקשת? / הפנייה לקבוצה

הפנייה לקבוצה

מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה ייסורי הפרט, מחלות ומכאובים, וייסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני".

(כתבי רב"ש ג', מאמר "אהבת הזולת")

 

לכתוב יחד, ברצון אחד לבורא

נפתחת לנו הזדמנות לפנות לבורא ולבקש ממנו, לחייב אותו, עלינו רק לדעת איך למלא את הטופס. זה נקרא "להתחבר", לכתוב יחד, ברצון אחד לבורא ולתאר אותו כאחד. לא שעכשיו תחייב אותו לעבוד ולעשות, אין דבר כזה. אתה נמצא מול חוק הבריאה, מול האור העליון, אם אתה מסדר נכון את הפנייה שלך אליו, האור פועל מיד.

25.11.2014

 

משחק כדי לעורר את האור העליון

אומרים לי, תיקח חברה ותהפוך אותה לסביבה. ושהסביבה הזאת תתנהג כאילו יש בתוכה כוח עליון והיא רוצה להתקרב אליו. ויהיה ברור לכולם שזה משחק, אבל כולם עושים זאת ב"כאילו", כדי לעורר את האור העליון.

אנחנו מתפללים, אני מבקש שתפתח לי את הפה והאוזניים את כולי ותקרב אותי לחברים, גם זה משחק. אני רוצה? אם הייתי רוצה הייתי מבצע. אם יש לי רצון, אני לא צריך כלום, אם יש לי רצון אני לא צריך את הבורא. רצון זה כבר כוח. אבל אין לי, לכן הכול משחק. תפילה, בקשה, והפעולות שלנו גם הן משחק. אנחנו מודעים לזה, אנחנו ריאליים מאוד, אנחנו לא משחקים בדמיונות. הכול מדעי, הכול חכמה, זאת שיטה, לכל דבר יש מקור ויסוד.

17.11.2017

 

צריך להיות דחף מהחברה

אין כל כך מה לבקש, אני לא מרגיש דחף מבפנים לפנות לבורא. לא צריך להיות דחף מבפנים, צריך להיות דחף מהחברה. מבפנים אף פעם לא יהיה לך דחף לפנות לבורא. לא יהיה. כתוב, שהאדם עצמו לא מסוגל לפנות לבורא, אלא אם הוא מקבל הזמנה מיוחדת.

6.1.2017

 

שנזדקק לו

אני משתדל בצורה כלשהי להתקרב לחברים ולקבוע איתם צורה נכונה של התקשרות ואני לא מצליח. כי אנחנו לא יודעים מהי צורת הקשר הנכונה, אלא אני רואה שאני לא מצליח, אני רץ לכיוון הזה, הוא מתרחק, אני רץ יותר והוא מתרחק יותר, וכך כל הזמן. למה? כדי שאחליף את צורת המחשבה שלי, שאבקש מהבורא שיעשה זאת, ולא שאגיע בעצמי לתיקון. כל העבודה שלנו זו תפילה, והבורא גומר את העבודה. לכן, אנחנו פשוט צריכים להבין את העניין. הבורא מעביר אותנו דרך כל מיני מכשולים, צרות, בעיות, חוסר הצלחה בכל, רק כדי שנזדקק לו. ואם ה' לא יבנה בית, לא יעזור לך כלום.

3.2.2018

 

שהחברים יגיעו לחיבור

אני רוצה שיתממש רק רצון אחד, שהחברים יגיעו לחיבור ביניהם עד כדי כך שהבורא יתגלה בהם. גילוי הבורא בנברא נקרא "נשמה". את זה אני רוצה, זאת התפילה שלי? נניח שהייתה לי אפשרות לבקש כל דבר, אפילו רק לעצמי, האם בכל זאת הייתי מבקש כך, או לא? אם לא, אז יש לנו תפילה לפני תפילה, איך לגרום לכך שארצה להתפלל עבורם.

4.9.2017

 

תפילה לפני תפילה

תבקש שיהיה לך רצון לבקש עבור החברים, זה נקרא "תפילה לפני תפילה". כי באמת אני לא רוצה להתפלל עבור החברים, אבל יש תפילה לפני כן, "הבורא, תן לי בבקשה רצון שיהיה לי רצון להתפלל עבור החברים".

26.3.2018

 

מבקש עבור החברים

אם אני מבקש עבורם, אני רואה אותם כלא מתוקנים. אם אני רואה אותם כלא מתוקנים, איך זה יכול להיות? אם כך, אני מבקש מהבורא שיהפוך אותי למתוקן כדי שאראה אותם מתוקנים. אבל מה לעשות בינתיים? בינתיים לבקש שהבורא יעזור להם, שיוציא את כולם, שישחרר אותם. אך מה זאת אומרת "ישחרר אותם"? מה זה אומר שאני מבקש כך עבורם? למעשה אני מבקש עבור עצמי. הרי אני הוא הרואה את עצמי באופן שבעיניי הם זקוקים לעזרה. בעיניים שלי הם נמצאים בתוך האגו, וכשאני מבקש עבורם, זה אומר למעשה שאני מבקש שהבורא שיתקן אותי.

תראו מה יוצא לנו כאן, מעגל סגור. נראה לי שהחבר לא מתוקן, אני מבקש עבורו מכל הנשמה. אבל למה אני מבקש עבורו? עליי לבקש שהבורא יתקן אותי כי החבר נמצא במצב מתוקן לחלוטין, זה אני שרואה אותו לא מתוקן. אם כך על מה עליי לבקש, עבורי שאני אתקן כך שאראה אותו מתוקן או עבורו, שהבורא יתקן אותו? אני צריך לבקש עבורו. למה? כי בצורה זו אני נמצא במצב של השפעה. אם אני מבקש עבורי, זוהי בקשה אגואיסטית.

20.10.2018

 

יותר מועיל לבקש עבור החברים

הרבה יותר מועיל לבקש עבור החברים לא באמת משום שבצורה זאת אני מקדם את עצמי כנגד המצב הפנימי שלי. אני מבקש מהבורא עבורם, בעצמי אני לא רוצה, האגו שלי מתנגד לכך, המצב הפנימי שלי מתנגד לכך אבל בכל זאת, אני מבקש מהבורא כנגד זה ובצורה כזאת אני מתקדם אל הרוחניות.

20.10.2018

 

אני תופס את הקבוצה כך ולכן יכול לבקש מהבורא

רק לבקש מהבורא עבור הקבוצה. אתם יכולים להגיד, מה יש כאן לבקש עבור הקבוצה, הבורא בכוונה יוצר בקבוצה כאלה בעיות, הוא מקרין לי סרט. האמת, כל זה לא קיים, הבורא מקרין לי סרט בו קיימת הקבוצה, היא סובלת, יש לה בעיות וכן הלאה. למה צריך את כל זה? כדי שאני אבקש ממנו. והם באמת סובלים? לא יודע. הם בכלל קיימים? לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, אני תופס אותם כך ולכן אני יכול לבקש מהבורא. זה ניתן לי כדי שאני אפנה אליו, אבקש ממנו ובצורה כזאת אתקרב אליו. כלומר, הקבוצה קיימת למעשה באופן אגואיסטי, עבורי, היא קיימת בשבילי. הבורא מראה לי אותה בצורה פרטית כדי שאני אבקש ממנו עבור הקבוצה. והמשמעות של כל זה, היא רק ההתקרבות שלי לבורא.

20.10.2018

 

צורת הגילוי

הבורא נסתר ונתן לנו לעבוד בינינו במקומו. מכאן אנחנו יכולים לנחש ולתאר לעצמנו מה זה נקרא "צורת הגילוי", לראות שאנחנו לא מסוגלים להתקרב זה לזה מתוך מה שאנחנו רואים בעולם הזה ולמעלה ממנו, ולבקש מהבורא שיטפל. התוצאה היא שאיננו מגלים את הבורא בצורה גלויה אף פעם, כמו שאפשר לראות בעולם הזה, כי כאן הגילוי אחר לגמרי. הגילוי הרוחני מתבטא בבקשה שלי מהבורא להתגלות, כי בלעדיו אני לא מסוגל לקבוע את הצורה הנכונה.

2.2.2018

 

ההכנה למטה, הבקשה וקבלת הכוח מלמעלה

הפנייה שלנו למעלה צריכה להיות מיוחדת, היא צריכה לכלול את החיסרון הנכון, את החיבור הנכון שלנו, המצב העתידי שאנחנו מתארים לעצמנו עד כמה שאפשר, ואליו אנחנו משתוקקים. כלומר, תפילה שנקראת "מ"ן", מי נוקבין, כוללת גם את המצב הנוכחי וגם את המצב העתידי, עד כמה שאנחנו מסוגלים לתאר אותו. המצב הנוכחי זה המצב בקבוצה, לא לקחת בחשבון אחד אחד, אלא רק קבוצה. והמצב העתידי הוא מה שאנחנו מתכוונים להגיע אליו כקבוצה, מה שנקרא אצלנו ה"הישג", ועד כמה ההישג הזה נכון גם מלמעלה, מצד הבורא. העבודה הזאת, ההכנה למטה, הבקשה וקבלת הכוח מלמעלה היא בעצם מה שנקרא "עבודה ה'", כך אנחנו מתקדמים צעד אחר צעד למימוש, כלומר לדבקות.

20.3.2017

 

פונים לקבוצה, כאשר אנחנו יכולים להגיע להשתוות עם הבורא

התפילה, זו התגובה והפעולה שקיימת בכל נברא, באבן, בעץ, בבהמה או באדם. זו תמיד תמיד תפילה לכוח המחייה, לכוח המחזיק, לכוח המוליד, לבורא, הוא קיים ועל כך אין לנו שאלה. אלה החיים שלנו, על כך אף אחד לא שואל, כך אנחנו פועלים באופן אוטומטי. מה שאנחנו צריכים זה לבנות את המערכת השנייה. המערכת השנייה לא קיימת בעולם שלנו, היא נוצרת מתוך הנקודה שבלב, זו תחילת הנשמה שלנו. אנחנו פונים לקבוצה, כאשר אנחנו יכולים להגיע להשתוות עם הבורא, אחרת הוא לא ישמע ואנחנו גם לא נארגן את עצמנו נכון, ואז אנחנו פונים לבורא. ומהבורא דרך הקבוצה, דרך ההשתוות איתה, אנחנו מקבלים את התגובה. אבל אנחנו לא מקבלים בחזרה תגובה לנשמה, אנחנו נמצאים בנשמה. אני מעביר את עצמי כביכול לקבוצה בכך שאני כבר נמצא, נכלל בקבוצה, שם אני מקבל, זה ההבדל. ודאי שההבדל הוא בהעלאת מ"ן ובקבלת מ"ד. אני מקבל את זה כבר בחיבור עם אחרים, בכלי המשותף, לא בכלי הכללי כבהמה. זה מה שאנחנו בונים יחד.

20.3.2017

 

מגלים שאיננו מסוגלים, ואז עלינו לבקש

יש לנו שני כוחות, כוח הפירוד וכוח החיבור, זה כנגד זה. הם הופכים להיות אצלנו כשני קוים שמהם אנחנו מרכיבים את הקו האמצעי. זאת אומרת, עמלק שרוצה להפריד בין כולם, ומרדכי שרוצה לחבר את כולם, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, כך עובדים. הבעיה היא שאנחנו חושבים שאנחנו עושים זאת. אנחנו לא עושים כלום, אנחנו רק מגלים שאיננו מסוגלים לעשות זאת, ואז עלינו לבקש. אז יש לנו כאן שתי בעיות, האחת לנסות להתחבר, להרגיש שלא מסוגלים, והשנייה לבקש את כוח החיבור, לקבל אותו ולממש אותו בתוכנו. עד גמר התיקון אלה אותם השלבים.

2.3.2018

 

הגלאי שלנו הוא הקבוצה

תתארו לעצמכם שהקבוצה היא כל המציאות, היא כל העולם. כמו שאני רואה דרך המשקפיים שלי את המציאות, אז הקבוצה היא המשקפיים שלי, אני רואה הכול דרכה. ועליי לראות בה את כל המצבים המתקדמים שלי, הם כולם בתוך הקבוצה, אין "אני" אלא קבוצה, להחליף "אני" ל"אנחנו". אם נעשה זאת כך, כל אחד בעשירייה שלו, אין שום בעיה, העיקר להחליף את הפוקוס הפסיכולוגי. בשינוי הפוקוס אנחנו מתחילים להתקשר מיד לכוח העליון. ואז אם כל התפילות, הבקשות, הפניות, נעשות דרך הקבוצה לבורא, אז יש גם ערבות, חיבור, ברית, עזרה הדדית, הכול כלפיו, ויש לנו קשר איתו. כי הבורא הוא כמו Wi-Fi טוב, נמצא בכל מקום, אבל אנחנו לא מפעילים את הגלאי שלנו שהוא הקבוצה. יש שלב אחד, על כולנו "לקפוץ" לחיבור כמה שאפשר, וזה לא חשוב אם אתה קטן או גדול, אתה עומד לפני אותה הדילמה, אותו המעשה, אותה הפעולה, אותו המקרה, להכניס את עצמך לחברה ולבקש עבורה.

8.9.2017

 

לקבוע עימו קשר בקבוצה

יש כוח עליון, מתחתיו הקבוצה ולמטה האדם. אין לך שום סיכוי לעבוד עם הכוח העליון, לקבל משהו או להשפיע אליו, אלא רק דרך הקבוצה. הקבוצה נקראת "אדם", זו כל המערכת. כלומר, גם העשירייה וגם האנושות כולה, זה קבוצה. לכן אם אתה מתייחס לבורא לבד, אתה כביכול רוצה לעקוף את העניין הזה, אתה טועה. יש לך יחס לבורא, אבל כך זה נראה למתחיל, לא יהיה שום דבר. אם אתה באמת רוצה לקבוע עימו קשר, אתה חייב לקבוע את הקבוצה ואת היחס לקבוצה ובקבוצה אתה מגלה את הבורא. אף פעם לא תרגיש שטח עליון יותר מהקבוצה. הבורא נמצא בתוך הקבוצה. כלומר, גם הקבוצה היא מרכיב קבוע אבל נעלם, וגם הבורא הוא מרכיב קבוע אבל נעלם ואתה מגלה אותם. הקבוצה היא כביכול הדגמה פיזית, כביכול הקבוצה והחברים, אבל ברגע שאתה מגלה את הקבוצה, הכוונה למקום הרוחני, לאיכות הרוחנית, אתה מגלה גם את הבורא בתוכה, לא יכול להיות אחד ללא השני.

29.6.2018

 

מבקשים דרך הקבוצה

החיבור בינינו הוא כדי שבסופו של דבר התוצאה תהיה נחת רוח לבורא. אפילו אם החיבור בינינו מורגש בינתיים כאגו שלנו, ועשיית נחת רוח לבורא כשכר, שזה טוב, שנרוויח מזה, זה לא חשוב. החיבור שאנחנו מבקשים בדרגה שלנו, זה כבר בניית הכלי הרוחני, בניית השכינה. זה מה שאנחנו צריכים, לבנות מקום שבו בפעם הראשונה נרגיש שאפשר להתחבר כך שבחיבור הבורא נִגלה מיד.

8.9.2017

 

קו פתוח, לפנות לבורא דרך הקבוצה

אם עלינו לפנות לבורא כדי שיהיה לנו קו פתוח אליו קבוע, אנחנו יכולים לעשות זאת דרך הקבוצה. איך אנחנו מתפללים לקבוצה ודרך הקבוצה לבורא? בסך הכול אין יותר מלבד "ישראל, אורייתא, קב"ה, חד הוא". תחתון, עליון ועלי עליון.

אינני יכול להגיע לבורא בתפילה שלי, כי התפילה שלי היא מתוך הרצון לקבל. כשהתפילה עוברת דרך הקבוצה, היא מקבלת כבר צורה של רצון להשפיע ואז היא נקראת "מ"ן". אינני יכול לבקש השפעה, אני לא מסוגל, לא אצליח. כשהבקשה עוברת דרך הקבוצה, אז התפילה שלי מקבלת צורת השפעה, ואז היא יכולה להגיע לבורא.

1.12.2017

 

שני שלבים בתפילה: חיבור והשפעה לבורא

להתפלל זו עבודה שבלב. זה לא נקרא "הרגשה שבלב" אלא "עבודה שבלב", כי יש מה שמתרחש בלב ללא מאמץ, ללא עבודה מכוונת שלנו להגיע לתוצאה, כך זה מתעורר בלב, ויש תהליך שאנחנו עוברים ורוצים להגיע לכך שהלב שלנו ירצה לקבל צורה חדשה. לכן "עבודה שבלב" שהיא תפילה כוללת כמה שלבים. השלב הראשון יכול להיות פנייה מלאכותית שחייבת להיות כולה לכיוון השפעה, וכיוון ההשפעה הוא שאני מתפלל ומבקש עבור החברים. לא יכול להיות אחרת, אלא רק מתוך החיבור בינינו, אנחנו יכולים להגיע להשפיע לבורא. לכן, ברור שהתפילה שלנו צריכה להיות רק לחיבור ומתוכו אנחנו פונים לבורא ומשפיעים לו. בתפילה יש לנו שני שלבים, השלב הראשון, חיבור, השלב השני, השפעה לבורא, שכתוצאה ממנה ישנה דבקות. כך אנחנו רוצים לבצע את הפנייה שלנו שנקראת "תפילה", "ישראל, אורייתא, קב"ה, חד הוא".

7.6.2017

 

חיסרון לחיבור הוא חיסרון לגילוי הבורא

הכול מושג רק בכוח התפילה, כי אין מהיכן לקבל את העזרה, ההבנה, השינוי, רק מלמעלה, מהאור. ואנחנו מגיעים לאור במידה שבה אנחנו מגלים את החיסרון לחיבור במרכז הקבוצה.

בינתיים נראה לנו שאנחנו רוצים להתחבר, אבל זה לא באמת נכון. עלינו להבין שחיסרון לחיבור הוא חיסרון לגילוי הבורא, כי צורת החיבור שאנחנו רוצים לגלות בינינו זו צורת הבורא. מהי צורת החיבור בינינו? הויה. אנחנו משיגים הוי"ה בכל מיני פרטים, והמילויים שלה נקראים "גילוי הבורא לנברא" זה מתרחש בתוך צורות החיבור, אופני החיבור, שאנחנו משיגים בחברה.

21.3.2017

 

הכול מושג בכוח התפילה

כל עבודתו של האדם נקראת - יגיעה שסופה צריכה להסתיים בתפילה. ביגיעתו לתפילה, האדם מרכז את גדלות הבורא שרכש, את שפלות עצמו, והכנעתו כלפי הקבוצה. כל אלו מתחברים בסך הכול לתפילה, כמו שכתוב, "הכול מושג אך ורק בכוח התפילה". אך הצורך להגיע לבקשה הנכונה, אינו נמצא באדם בצורה ברורה, לכן צריכים מאמצים גדולים של כל הקבוצה, כדי לשכנע זה את זה. שמלמעלה למטה משתלשלים אורות וכלים בהתאם לכבדות שלהם בעולם אין סוף ובאים עד העולם שלנו, אך מהעולם שלנו ומעלה, זה רק בכוח הבקשה, התפילה, וגילוי החיסרון למדרגה הבאה הנמצאת לפני האדם, בעלייתו בסולם.

28.11.2017

 

חיסרון לתפילה בחברה

אינני חושב שיהיה לאדם חיסרון לתפילה אלא אם כן הסביבה עוזרת לו. כמעט ולא ייתכן שיתעורר באדם רצון להעלות את הבורא, לרומם אותו, כי זה נגד טבע האדם, אולם זה בעצם הסיכום של כל המצוות, כל התיקונים. זה לא יכול להיות אלא רק על ידי "איש את רעהו יעזרו", שכולם מסכימים עם זה ופועלים לכיוון הזה, אז זה קורה.

8.1.2017

 

התפילה לבורא עבור החברים

התפילה צריכה להיות מורכבת מכמה נתונים, עד כמה שקודם כל ובסופו של דבר, כל הרצון שלי מכוון לעשיית נחת רוח לבורא. וכדי לעשות זאת, עליי להיות מנותק מעצמי. לכן אני צריך לכוון לעשות נחת רוח לחברים, כי זה ברור יותר מאשר לבורא, זה יותר מוחשי, יותר מעשי. לעשות להם נחת רוח אני גם לא מסוגל, לכן אני פונה לבורא שיעשה להם. זאת אומרת התפילה שלי לבורא היא עבור החברים, כי אם הם יתוקנו זה יגרום לו נחת רוח. זאת בסופו של דבר כל התפילה.

17.5.2017

 

הבורא, הקבוצה ואני

אני לא יכול להתפלל סתם כך לאוויר שלכולם יהיה טוב. זו לא תפילה, זה מה שהאנושות ניסתה במשך מאות ואלפי שנים. אני חייב קבוצה שאליה אני מרגיש קשר, צורך, רק בצורה כזאת אני מתקן את עצמי. מצד אחד הבורא, מצד שני אני, ובינינו הקבוצה. אני מבקש עבורם, ובהתאם לכך הבורא מבצע עליהם את הניתוחים שלו, ואני מקבל את ההשלכות מתוך העבודה שלו. בצורה כזאת אנחנו עובדים ביחד.

24.3.2017

 

להרבות בבקשות דרך הקבוצה

תפילה, רק תפילה לבורא. ואפילו אם אני לא מקבל שום תגובה נכונה, עליי להאמין למעלה מהדעת שהבורא עומד לעזור לי ורק הוא. כך על ידי זה שמרבה בתפילה לאט לאט מתקן את עצמו. למה? כי אין דבר כזה שמתוך האדם מגיעה תפילה דרך הקבוצה בצורה שלמה או חלקית, לא חשוב איזו, והיא לא מעוררת תגובה מלמעלה, כי אנחנו נמצאים במערכת סגורה. לא יכול להיות שאדם עושה משהו כמו שכתוב "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו ממעלה", וגם להיפך. לכן, אנחנו צריכים פשוט להרבות בבקשות יותר ויותר ושהן יתקבצו כמה שיותר מתוך הקבוצה.

16.1.2018

 

אני, חברה, בורא

בין כל הפניות שלנו לבורא אין משהו שנמצא בניגוד זה לזה. בין אם זה חיסרון, או הודיה, או בקשה לבצע פעולה, לעשות, להבין, כי כל אלה צריכים להיות מכוונים על מנת להשפיע, לאותו הכיוון. ולכן, לא חשוב אם אני מבקש חיסרון לזה, או שאני מבקש לעזור, לפעול בכיוון זה, להבין משהו, או שאני עושה זאת כלפי החברה, או כלפי הלימוד, זה בכל זאת חיבור. אני, חברה, בורא, לכיוונו. לכן, אני לא רואה שום פעולה שנמצאת בניגוד ליתר הפעולות, שמפריעה. אין פעולות שמכוונות נכון ומפריעות זו לזו, כי הכיוון שלהן, הכוונה שלהן היא אחת.

6.10.2017

 

להפוך את המתח שאנחנו יוצרים בהשתדלות לחיבור, לתפילה

אם נתאסף יחד, אז נראה שלא נוכל להתחבר, כי כל אחד מאיתנו דוחה את האחרים. אם אנחנו משתדלים, צריכה להיות כאן השתדלות, ואנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים, אבל איננו מסוגלים, אבל למרות שאיננו מסוגלים אנחנו משתדלים, אז את המתח שאנחנו יוצרים בהשתדלות, עלינו להפוך לתפילה שהבורא יעזור, ואז המאור המחזיר למוטב, האור מקיף עוזר לנו ומחבר אותנו. ואז בתוך הקשר בינינו אנחנו מתחילים להרגיש שאכן קיים כוח ההשפעה, כוח החיבור, כוח האהבה, שלא נמצא בעולם שלנו.

2.3.2018

 

לדבקות בבורא

"סוף מעשה במחשבה תחילה". מהו סוף מעשה? אף שהמעשה לא מגיע ללב, עליי לבנות נוסחה כמו שצריך, איך אני כותב את הבקשה, כשהמטרה הסופית שלי היא להגיע לדבקות עם הבורא. אני מגיע לדבקות בבורא בתנאי שאהיה מחובר עם הקבוצה כאחד וכולנו נשפיע לבורא, אז כולנו נגיע לדבקות עימו, כל הקבוצה ואני בתוכה. כדי להגיע לדבקות נלך עוד צעד אחורה, צריך שהקבוצה תהיה מתוקנת בהשפעה, אז אני מבקש מהבורא שיחבר את החברים לרצון אחד, להשפיע לו כדי להגיע לדבקות בו, ובכך לעשות לו נחת רוח. זה הכול. תמיד צריכים להתחיל מהסוף ואז לא נטעה.

5.5.2017

 

הצלחה בבקשה לעליון

המערכת קיימת כמערכת אחת והיא לא משתנה, החל מד' בחינות דאור ישר ועד עולמנו. כל זה קיים בסך הכול כלפי הנברא המשיג את מה שקורה. ולכן אנחנו לא צריכים לבקש שום דבר, רק תיקון של עצמנו. עד כמה שנשתדל, נשתכלל בכלי הקליטה שלנו, כך נרגיש זאת.

מפני שאנחנו אף פעם לא יכולים לראות ולתאר נכון את העליון, אז עלינו להבין שהמערכת ירדה כל כך הרבה מדרגות בכוונה בשדרוג שלה יותר ויותר, דווקא כדי שתהיה לנו אפשרות ללמוד איך להידבק בה. איך לשמור על חוק השתוות הצורה של התחתון כלפי העליון. לכן, העיקר זו העבודה הפרקטית בינינו, להשתכלל יום יום יותר ויותר ולהוסיף בנטייה לחיבור. וכמו ילדים קטנים, להשתדל להרכיב בינינו דימוי של המערכת העליונה.

מתוך העבודה הזו, נתחיל להרגיש אם אנחנו מבינים או לא, מצליחים להתחבר או לא, וכתוצאה מכך נעלה מ"ן. נבקש ממנו מתוך המעשים, ההשתדלות, החסרונות שלנו, מחוסר ההצלחה שלנו להתחבר נכון, ונשמח שאיננו יכולים להתחבר, ויכולים לפנות ולבקש מהבורא. כי המטרה היא לא שנצליח בעצמנו, אלא המטרה היא שנצליח לבקש. וכך נתקדם יום יום.

עלינו להסתכל על ההצלחה שלנו כהצלחה בבקשה לעליון והצלחה שכולנו בפה אחד פונים אליו בחיסרון משותף, מבינים, מרגישים זה את זה. ברגע שאנחנו נכללים יחד במרכז העשירייה, ברגע זה אנחנו גם נכנסים למגע עם העליון שנמצא באותו מרכז. אם אנחנו מצליחים להתחבר, אז אנחנו באמת מגלים את נקודת המגע עימו.

לפי חוק השתוות הצורה, כולנו מגיעים למידת ההשפעה הנדרשת מאיתנו, הצורך הנדרש להשפעה, ואז פונים אליו. אנחנו משתוקקים לחיבור, אנחנו לא יכולים להגיע לזה, אבל את הצורך בחיבור אנחנו משיגים סוף סוף, ואת זה אנחנו מבקשים. כשמגיעים לצורך בחיבור, לבקש חיבור כדי להשפיע נחת רוח לבורא, בכך אנחנו מייצבים את המ"ן שלנו. אין יותר מזה, בזה כל העבודה.

12.1.2017

 

תפילה עבור החיבור

אם אנחנו מדברים על קבוצה, אנחנו מדברים רק על תפילה אחת, עבור החיבור. מכיוון שאם אנו מתפללים עבור החיבור, אנו מרפאים את כל יתר החסרונות שיכולים להיות בינינו ובתוך כל אחד ואחד. שום חיסרון, בעיה, מחלה, מקרה רע, אינם נובעים אלא מחוסר החיבור בינינו בלבד. לכן התפילה עבור החיבור בינינו, היא מרפאה את כל הבעיות והחסרונות, אפילו הגשמיות.

23.11.2018

 

הבורא עונה אם אתה דורש חיבור

הבורא עונה רק לדבר אחד, אם אתה דורש חיבור, אם אתה רוצה לתקן את מערכת אדם הראשון שנשברה במיוחד בשבילך, כדי שתתקן, בקשה כזו הבורא מוכן לשמוע ולבצע את התיקונים. אבל אם אתה לא מבקש תיקון של מערכת אדם הראשון, לחבר את כל החלקים האלה יחד, הוא לא שומע. כי הוא הכוח הפנימי שבתוך המערכת הזאת ורק לבקשה כזו הוא מגיב, לא לשום דבר אחר. הוא לא יכול אחרת, פשוט לא נמצא, כי מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, כל הבריאה היא מערכת כללית מתוקנת, מחוברת, אחידה. כלפיך היא נשברה כדי שתרצה לתקן אותה, לכן את זה הבורא שומע.

15.12.2017

 

עבודה ה'

תפילה שנקראת "מ"ן", מי נוקבין, כוללת גם את המצב הנוכחי וגם את המצב העתידי, עד כמה שאנחנו מסוגלים לתאר אותו. המצב הנוכחי זה המצב שיש לנו בקבוצה, הכוונה לא לקחת בחשבון כל אחד בנפרד, אלא רק קבוצה. והמצב העתידי זה למה אנחנו מתכוונים להגיע כקבוצה, מה שנקרא אצלנו "ההישג", ועד כמה ההישג הזה נמצא נכון גם מלמעלה, מצד הבורא. העבודה הזאת, ההכנה למטה, הבקשה וקבלת הכוח מלמעלה היא בעצם מה שנקרא "עבודה ה'", ובעבודה הזו אנחנו כבר מתקדמים צעד אחר צעד למימוש, כלומר לדבקות.

20.3.2017

 

מבקש חיבור בקבוצה

תפילה היא התגברות מיוחדת מאוד, התארגנות מיוחדת מאוד בין כמה בני אדם. זה לא אדם אחד, אם אנחנו רוצים באמת לארגן את מבנה הנשמה. אם אני רוצה לעבוד על חשיבות וגדלות הבורא, אני צריך לעבוד על הגדלות והחשיבות שזה כוח ההשפעה, ואיפה אני יכול להדגים שאני רוצה את הכוח הזה, שאני נמשך אליו? רק אם אני מנסה להדגים את הנטייה שלי בקבוצה כלפי החברים, להראות שאני רוצה להשפיע להם, לעזור להם, לתמוך בהם, להיות כערב להם. אם אני משתדל לעשות זאת בכל כוחי ולא מסוגל, אז אני פונה לבורא ומבקש שייתן לי אפשרות לגרום לחיבור של הקבוצה. אז אני לא מתפלל עבור עצמי, אלא אני מתפלל עבור הקבוצה. לכן מובן מכאן שאמנם התפילה יוצאת ממני אבל היא עבורם. וכך האדם שמתפלל הוא דווקא זה שמשיג את כוח ההשפעה ויכול כבר להמשיך ולממש אותו בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה. אנחנו צריכים כל הזמן לנסות לבצע, כמו עם שק על הגב וכשלא יכולים, צועקים. זאת תפילה.

2.3.2018

 

אין ברירה צריכים חיבור

פעולת החיבור היא תמיד הפעולה היחידה שעלינו לעשות כדי לשקם את נשמת אדם הראשון. אנחנו צריכים רק להתחבר, רק לשם כך אני צריך לפעול. לבקש מהמאור המחזיר למוטב, כי הוא לא יעשה את זה עד שאבקש. אני חייב לבקש. בבקשה שלי יכול להיות שאתרשם מחברים ואבקש מהאור והאור יחבר, או יכול להיות שאני אגיע למשברים ואחטוף מכות, ואז אבין מתוך החיים הגשמיים ולא מתוך הנטייה הרוחנית, שזה לא בסדר, שאין ברירה, וצריכים לבקש חיבור.

30.6.2017

 

כל הזמן נמצאים לקראת החיבור

צריכים לבחור את המצבים שבהם מתקדמים לחיבור, לתפילה, ממש להחליף זה את זה נניח אחד בנפילה אני בעלייה, אחר בירידה וכן הלאה. איך יחד אנחנו כל הזמן פועלים לקראת חיבור, מי שנופל מוסיף עביות, כל האחרים מוסיפים זכות, וכך מתקדמים.

20.3.2017

 

רק חיסרון לפנות לבורא

העיקר זו הנקודה שבה צריך להשקיע מאמצים, והיא נמצאת בחיבור בינינו. ומתוך החיבור בינינו, בחיבור עם הבורא, לגלות בזה חסרונות ולהעלות אותם כתפילה. בסופו של דבר אנחנו צריכים לגלות חיסרון לבקשה, חיסרון לתפילה. רק חיסרון לפנות לבורא. זה מה שחסר.

6.11.2017

 

לקנות את צורת הבורא

את החיבור בינינו אנחנו משיגים על ידי תפילה, בקשה, התקרבות לבורא. כשמבקשים אותו להיות כעד בינינו, ככוח מחבר. ובמידה שאנחנו מוכנים לרכוש את הכוח הזה שהוא יהיה בנו, אנחנו דבוקים זה בזה וכך אנחנו חוזרים לתיקון. ובאמת, גם הקלקול וגם התיקון קיימים בדמיון שלנו, וזה לא באמת קורה, אלא אך ורק כדי שתהיה לנו אפשרות "לקנות" את צורת הבורא.

23.8.2017

 

חסרונות נוספים בתפילה

מתוך הרצון שלכם להיכנס ליתר חיבור וחוסר היכולת לעשות משהו ביניכם, מתוך מאמץ, כמו של תינוק שרוצה ולא מסוגל, צריך להתפרץ בתפילה לבורא ולבקש ממנו לראות חסרונות נוספים בחיבור ביניכם, וחסרונות נוספים בתפילה, ולקבל ממנו מענה לתפילה, כוח. כוח לראות את המצב שצריכים לתקן ולתקן אותו, ואז העבודה שבאמצעותה אתם מגלים את המצב הזה בנוסף לעבודה הרגילה, נקראת "יגיעה". כך לעשות.

6.12.2017

 

איך להגיב נכון

אנחנו עושים המון פעולות שכביכול אין בהן שום צורך. בסופו של דבר הן מביאות אותנו, אבל בדרך ארוכה מאוד לאותו הסיכום, שחייבים רק לפנות לבורא. אם אנחנו לא עושים זאת ומחפשים כל מיני תחבולות ואמצעים אחרים, אז אין ברירה, מוסיפים עלינו הכבדה מלמעלה כל יום יותר, בכל מיני אופנים, עד שהאדם צועק "הצילו". ואז הקבוצה מתחילה להתפלל במקום האדם ולבקש. זה נקרא שאם הוא לא מסוגל, הם מוציאים אותו ובצורה כזאת הוא משפיע עליהם, מחייב אותם לתפילה. הכול כלפי התפילה. שיהיה ברור לנו בתוך הלב, הלב מבין שכל מה שאנחנו מקבלים מהבורא מיד יש לנו תגובה אליו, וכך עובדים כל הזמן "אני לדודי ודודי לי", אין באמצע שום דבר.

29.6.2018

 

מכוון נכון בחברה

אנחנו רואים שעלינו לפנות רק לבורא ולא לכוחות של האדם עצמו, רק החברה יכולה להחזיקאת האדם ולתת לו את ההכוונה הזאת. אנחנו צריכים זיכרון חיצון, עוד כוח חיצון וזו החברה, בצורה כזאת אני יכול להיות בטוח שאהיה מכוון נכון. כי אנחנו נמצאים בעליות, ירידות, אנחנו מבולבלים, אנחנו לא מסוגלים להיות לבד. החברה זו המערכת שאני בונה לעצמי כדי לשמור כל הזמן על הכיוון הנכון, בלי החברה אין לי סיכוי. עוזבים אותי ואני מתפזר לכל הרוחות, אני לא יודע מתי הבורא יזכיר לי על כך שאני נמצא בכלל במשהו ומה קורה לי, עד כדי כך, אין כיוון. כיוון יכול להיות רק על ידי המערכת, זאת החברה הקטנה שיכולה להחזיק אותי, ואז הבורא בהתאם לכמה שאני קשור לחברה, נותן לי תרגילים למיניהם ואם אני קשור לחברה בצורה טובה והחברה חזקה, אני מקבל תרגילים קשים, אבל הם מקדמים אותי בצורה משמעותית.

1.12.2017

 

מהקשר בינינו לפנות לבורא

עלינו להתקשר בינינו ומתוך הקשר לפנות לבורא, כדי שנגלה בקשר גם את הנכונות וגם את חוסר היכולת להתקשר, ואז נפנה לבורא שיעזור לנו להיות בקשר בינינו. למה? כדי שנהיה בקשר בינינו והוא יוכל להתגלות בנו. בינתיים אנחנו פונים למאור המחזיר למוטב ואחר כך לבורא עצמו, לאור עצמו שימלא אותנו כאור פנימי.

6.11.2017

 

לתלות בבורא את ההצלחה שלנו

כשאנחנו מבקשים מהבורא שיחבר בינינו, אנו עושים מאמצים בכוחות עצמנו. בהתחלה אנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים, אחר כך אנחנו מאוכזבים מחוסר היכולת שלנו להתקרב זה לזה. זה לוקח שנים רבות גם כדי להתאכזב ועוד יותר כדי לפנות לבורא, כי זה ממש נגד הטבע שלנו. כך בסופו של דבר מתחילים לפנות, לתלות בבורא את ההצלחה שלנו.

לכן כתוב "ראיתי בני עלייה והם מועטים", מפני שאותה הנקודה שדוחפת אותנו קדימה להכיר את הבורא, לא מתעוררת בהרבה אנשים, אלא במעטים, גברים ונשים. ורק מהם הבורא מצפה שתתעורר אותה הנקודה, הוא מעורר אותה אישית בכל אחד ואחד, מביא אותם למקום הנכון. הוא אומר, קחו בידיכם את הגורל ותתחברו, אבל החיבור לא מצליח, עד שאנחנו מתאכזבים מכוחותינו ולומדים איך לפנות אליו. אז אם הבורא מלמד אותנו איך לפנות אליו, זאת אומרת, איך להשיג חיסרון נכון לחיבור נכון, אז זה קורה ואנחנו מתקדמים.

4.5.2018

 

חיבור הלבבות

בחיבור בינינו, בחיבור הרצונות, ההשתוקקויות, הנקודות שבלב מה שנקרא, כשאנחנו מבטלים את עצמנו אחד כלפי השני, ומחברים את עצמנו זה לזה, בכך אנחנו מארגנים את עצמנו כדי לגלות חיסרון להשפעה. כי לכל אחד יש חיסרון קטן, ואם אנחנו מתחברים יחד את החסרונות, וכל אחד יכול לקבל את החיסרון הזה מהאחרים, אז לכל אחד יהיה חיסרון גדול פי עשר. במקום הנקודה שבלב שלו יהיה לו אוסף של כל הנקודות, זה נקרא "חיבור הלבבות".

12.5.2017

חזרה לראש הדף
Site location tree