תפילה לעיבור
הכניסה לעולם הרוחני
התפילה מבטאת את כל המאמצים, היגיעות, כל מה שהאדם עבר. אם האדם מוכן למדרגה שהוא עומד לקבל מהבורא, זה מתבטא בתפילה, בגילוי החיסרון. בפנייה שלו לבורא דרך החברים, עבור כל מה שהוא עבר, עליות, ירידות, מהן למד מיהו, מה מיוחד בתכונת ההשפעה, שהוא כבר מבין שצריך לרכוש אותה. לא כדי שיהיה לו טוב אלא אך ורק מפני שיש בה, בתכונת ההשפעה, ייחודיות. היא נעלה וגבוהה עד מאוד. הוא גם מבין אז, שאם הוא פונה לבורא ועדין לא זוכה לתגובה, יש לו להוסיף ביגיעה עד הסאה השלמה. זאת אומרת, כמות היגיעה ואיכות היגיעה יתחברו יחד למידה השלמה, לחיסרון השלם המתאים למדרגת העיבור. זו בעצם המדרגה הקשה ביותר מפני ששאר המדרגות הן ב"קודם ונמשך". ומדרגת העיבור, זו תחילת העולם הרוחני, כניסה לעולם הרוחני והיא מיוחדת מאוד. זו ממש מהפכה שאין כמותה ביתר המדרגות.
1.12.2017
תפילה שהיא כלי
באמצעות פעולות של חיבור הרצונות, חיבור הכוונות, ובדיקה נכונה של ה"עביות" ו"רשימו" נוצרת התפילה. תפילה זו היא הכלי, החיסרון, בו אנו מתחילים לקבל. הכלי הזה ייקרא "עובר". אנחנו מגיעים כביכול מאפס או אפילו משלילה, לבניית אותו ה"זרעון" ממנו מתפתח הגוף הרוחני.
14.6.2017
רוצה להיות כעובר
אתה צריך להראות עכשיו בתפילה שלך עד כמה שאתה רוצה להיות עובר. עובר הוא אילם, אין לו פה, הוא לא מקבל דבר. הכול נמצא בשליטת העליון, זו דרגה ראשונה, פסיבית כזאת. הוא נכלל עם הסביבה, מבין שהוא בידיים שלהם והם המרכיבים שלו ממש. הוא נמצא בקבוצה, והיא בעצמה מהווה את מבנה הנשמה שלו, וכולי. זאת אומרת, עלינו לאתר את המצב הזה ולהעלות אותו כתפילה, כחיסרון. כבקשה שזה מה שאנחנו רוצים.
28.11.2017
הכוח הקטן ביותר שנמצא בינינו לבורא
מה זה "עובר"? בפעם הראשונה אנחנו מגלים מעצמנו התעוררות מלמטה, חיסרון לבורא. החיסרון הזה עדיין קטן, והוא מגיע לנו כתוצאה מההתעוררות שקיבלנו מלמעלה. הוא עדיין כתגובה, לא יותר מכך. אין בו עדיין עבודה ממשית מצדנו אבל זה כבר חיפוש אחר מה אנו יכולים לעשות בעצמנו, איך אנחנו יכולים לעורר משהו מעצמנו, חיסרון מסוים, להראות שאנחנו קיימים. מה זה "עובר"? העובר קיים כבר בנקודה אחת, בהתעוררות מלמטה, בכך זה נמדד. ועל זה אנחנו עכשיו מדברים, כיצד נתעורר ממצב האפס בעצמנו לדבקות בינינו ולבורא. אם נעורר את הכוח הקטן ביותר בינינו לבורא, זה ייקרא "עובר". אחר כך, כשנתחיל להתקדם, נצטרך להתקדם יותר בהתעוררות מלמטה, בהתעוררות משלנו דווקא, בה אנחנו משתוקקים ומשתוקקים. רק ההשתוקקות. ישנו רצון וישנה השתוקקות. הרצון מגיע אלינו מהבורא, הוא ברא רצון, רצון לקבל. ההשתוקקות היא תוספת לרצון שעלינו לייצב בעצמנו, ועכשיו נותנים לנו תנאים לכך. לפי זה אנחנו בודקים את העובר.
6.11.2017
מבנה חדש, שקודם לא היה בבריאה
אתה מתחיל להיות אדם, מתחיל לגדול כאדם. אדם הוא מי ש"עיניו בראשו", הוא כבר מסתכל קדימה. אל תחשוב שזה עוּבר כמו עוּבר בגשמיות, תא חדש, לא. זהו תא הכולל בתוכו חלק מהנברא וחלק מהבורא. חלק ממלכות וחלק מבינה. עכשיו זהו גוף הכולל את שניהם יחד, שלא היה קיים במציאות קודם לכן.
זהו לא אדם הנברא על ידי האור העליון ממעלה למטה. זה משהו חדש, התכללות מאוד מיוחדת של הרצון והאור, המגיע מהחיסרון ברצון האדם. זהו מבנה חדש שלא היה קודם בבריאה, ודווקא אליו התכוון הבורא. מהמבנה הזה הוא נהנה, זאת המטרה, המימוש של הציפייה שלו, של החלום שלו, אם אפשר כך להגיד. ועכשיו סוף סוף מתחיל להיוולד האהוב הזה, שהוא כל כך מצפה לו.
לָמָּה מצפה? כי יש בכך עצמאות של התחתון שהולך להידמות לו, שהוא בעצמו לא מסוגל לעשות. יתר הבירורים, זה אנחנו. אל תמחק מזה את הבחירה החופשית. לכן יוצא שהעובר, העיבור, ההתחלה הזאת היא מאוד מיוחדת, היא למעלה מכל הבריאה, מכל מה שהיה קודם.
28.11.2017
שכל מ"ן, מכל הבחינות, המה מחויבים לעלות ב' פעמים למ"ן: ובפעם הא' לעלייתם אינם מקבלים שום ציור כלל. ובפעם ב' לעלייתם, הם מקבלים ציור של מוחין דעיבור. ובזה פירש דברי חז"ל שאין אישה מתעברת מביאה ראשונה כי בביאה קדמאה, נבחן המ"ן של האישה, דהיינו גו"ע של המדרגה התחתונה אליה, הדבוקים באח"פ שלה, אשר המה אז בביאה קדמאה שלהם, דהיינו בפעם הא' וע"כ עדיין אינה יכולה להתעבר מהם, כי שום מ"ן לא יוכלו לקבל בביאה קדמאה שלהם שום ציור. אלא רק בביאה השניה, אז יוכלו לקבל ציור העיבור, ואז מתעברת מהם.
(בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק ט', הסתכלות פנימית, אות ג')
הולדת התחתון
פעם אחת העליון לוקח את התחתון כדי לבנות לעצמו גדלות. ופעם שנייה הוא כבר לוקח אותו המ"ן ומבצע עליו זיווג דהכאה ומוליד את התחתון. זה מה שנקרא "אין אישה מתעברת מביאה ראשונה", כי צריכה קודם לבנות מקום שממנו היא מולידה.
2.2.2018
העובר גדל מהשתוקקות
אנחנו צריכים להשתוקק, ולצרף ככל הניתן את הניצוצין שלנו, כי להם שייך הצירוף והחיבור בכל אחד מאיתנו. לא ברצונות שלנו, הם קיימים רק כדי לתמוך בכך. במידה בה יוכלו לתמוך, יגדל הניצוץ הכללי שלנו, המשותף. מאיפה גדל העובר? קיים חומר המגיע מאבא, מ"מוח האב", מה שנקרא, וזו הטיפה שנעתקת מלמעלה ומגיעה למקום הנכון בתוך האם. כל מה שמגיע לאחר מכן בנוסף לטיפה הזאת, הם כוחות המגיעים מאימא, רצונות מהמלכות שיכולים להגיע לדרגת הבינה ולתמוך בכך, לשייך עצמם לאותה הפעולה בדומה לאותה הטיפה. הטיפה יורדת מלמעלה, מאבא לתוך אימא, ויתר החומר, כדי לגדל את הטיפה, מגיע ממלכות לתוך אימא, לתוך הבינה.
6.1.2017
כוח האבא והאימא מוזמן
האם אנו יכולים לתאר מערכת בה הבורא העליון, כוח עליון אחד, "אין עוד מלבדו", פועל דרך כוח ההתגברות אצלנו, הנקרא אבא. האדם מתפלל ומבקש דרך העשירייה ומהבורא, מקבל כוח לאבא ונכנס לעבודה בעיבור, לקבוצה.
כאשר הוא מתחיל להרגיש את הקישוי, מה שנקרא קושי, ישנו כוח האימא. שהוא מרגיש שנמצא בעשירייה, ויש מגע בין כוח האבא הפועל דרך האדם בהתגברות שלו, ויש גם את כוח האימא. כאן היא נקודת המגע שבה הוא הופך להיות עובר. עלינו לארגן את הדברים האלו, שהעשירייה היא כמקום הרחם, וכוחות האבא והאימא, הם מוזמנים, ונמצאים שם בתוך העשירייה. האדם אז משתמש בכל הכוחות האלה בפנייה לבורא.
13.9.2017
שיבנה מאיתנו את צורת העליון שבו
אנחנו פונים לכוח העליון, הנסתר, ומבקשים ממנו שיבנה מאיתנו את צורת הרחם של העליון, צורת העליון שבו. בעליון הזה נוכל להתכלל כולנו יחד וכך להתקיים.
26.12.2017
נקודת החיבור עם הבורא
קודם אני מוצא נקודת החיבור עם הבורא, דבקות, כמו עובר. לאחר מכן אני משתדל לפתוח את ההפרעות אך ורק במידה בה הן עוזרות לי ליתר דבקות. אז זה נקרא שהעובר שלי גדל, שטיפת הזרע שלי מתחילה לגדול לעובר.
7.3.2018
כלפי התפקיד הנכון
"עובר", משמע שהוא הולך לתפקיד הנכון ומבצע אותו בביטול כלפי התחתונים וכלפי העליון. הוא נמצא באמצע והופך לעובר. רק תבינו כלפי מה מתבטלים, כלפי התפקיד שיש לנו מהבורא ומהתחתונים. מתוך זה שהוא פועל כך, הוא מתחיל להיות ראש. אחר כך אנחנו נפעל בצורה יותר פעילה גם כלפי התחתונים וגם כלפי הבורא. נוכל להעביר את החסרונות הללו ולעשות פעולות. בינתיים זה כך.
23.10.2017
רק להפעיל בקשה אחרונה
בעוד רגע הוא צריך להיכנס לעיבור. באמת מגיע לו, הוא עשה את כל היגיעה ונשאר לו רק להפעיל בקשה אחרונה. הוא יכול להתבלבל ולא להבין בדיוק לְמה הוא הולך, לָמה, איך, למי. זאת "מדרגת העיבור". לכן מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו משתדלים לגלות חיסרון נכון, אמיתי, מורכב נכון, מיוצב נכון כדי לקבל את התגובה הנכונה מהבורא. האמת היא, שיתכן שלא נקבל, אבל לפחות נקבל הרגשה והבנה, זה יהיה ממש בעצמות שלנו, לקראת מה אנחנו הולכים, מה זה נקרא להתבטל, מה זה נקרא להתכלל, מה זה נקרא להתחבר. אלו מרכיבים שאנו מחויבים לרכוש בהרגשה בכדי להיות בעיבור. נשתדל להגיע לתפילה אמיתית, על חיסרון אמיתי, וכך גם נקבל תשובה אמיתית.
1.12.2017
העיבור הראשון
הבורא מבקש מאיתנו, הוא מבקש ממך, תגלה אותי, תגלה אותי. ואתה, "בסדר, אני אגלה אותך", אבל אתה מסכים להישאר באפס כל הזמן, מוכן להישאר לנצח באפס, עד שהוא ממש מבקש ומבקש ורק אז אתה מסכים. איך אנחנו מגיעים למצב כזה שאנחנו לא רוצים שום גילוי, כלום, אלא רק להישאר בנקודת הדבקות, בעיבור הראשון ממש וחוץ מזה לא רוצים דבר? כל היתר קורה רק מפני שהבורא מבקש ולכן אנחנו עושים לו נחת רוח, אחרת לא. רק לפי בקשה שלו.
24.11.2017
מה כוללת התפילה לעיבור
נניח שאני עובר הנמצא בעליון, באח"פ דעליון. אני עכשיו מרגיש בפעם הראשונה את העולם הרוחני. זהו קודם כל ניתוק מהרצון לקבל. אני שולט בו. אינני מנותק. מה זה נקרא "מנותק"? מנותק מהשליטה שלו עלי. כפי שאתה הגעת בכוחות רבים, בבירורים, למצב שאתה רוצה להיות עובר, מה תעשה כשתהיה עובר, בשביל מה אתה צריך את זה? זאת אומרת, אתה צריך לתאר בדיוק איזה נחת רוח לבורא אתה תעשה בצורת עיבור. זאת התוצאה שצריכה להיות מצדך, אחרת בשביל מה אתה משתוקק להיות עובר? תגיד לי בשביל מה? כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. איך? במה? הכול צריך להיות כלול בתוך הפנייה.
28.11.2017
שנתעבר וניוולד במערכת העליונה
הקבוצה היא הרחם של אימי. כלומר, אותו המקום בו אני יכול לפתח את עצמי כעובר של המצב הרוחני הבא שלי. כל התרגילים שאנחנו עושים הם אך ורק כדי ליצור מעצמנו עובר כזה. לכן נאמר שכל מה שהאדם מרגיש, כל מה שהאדם חושב, את הכול הוא חייב לשייך למערכת העליונה של ההנהגה המפעילה אותו, המביאה לו את כל המחשבות והרגשות שלו, והוא למעשה רק התוצאה ממנה. מכיוון שאנו תוצאה של מערכת זו, ונמצאים לגמרי תחת השליטה שלה, עלינו להרגיש שאנחנו רוצים להיות תחת השליטה שלה מתוך האגו הקטן שלנו בו אנו נמצאים היום. האגו הזה יגדל בנו לאחר מכן ויתנגד ללא הרף להתמוססות שלנו במערכת העליונה הזאת, בבורא. אנחנו מצדנו תמיד נעבוד עליו כדי שלמרות כל ההפרעות שיהיו בנו, שיתעוררו בנו, אמירות כגון "הנה אנחנו בעצמנו חושבים", או "חוץ מאיתנו יש עוד כל מיני מקורות זרים שמעוררים אותנו, וכל מיני שונאים, אויבים וכולי", למרות כל זה, נשייך הכול לכוח אחד עליון, מחשבה אחת עליונה, מקור אחד עליון, הבורא. אם אנחנו לא יכולים לעשות זאת, ואכן לא נוכל לעשות זאת, אז נשארה לנו הדרך הבטוחה ביותר, שהיא לבקש. לבקש מהמערכת העליונה שתאסוף אותנו, תעלה אותנו אליה כדי שנתעבר וניוולד בה.
למעשה, אף מאמץ מצדנו לא יכול להניב דבר אלא רק בקשה אמיתית, בה האדם מרגיש מצד אחד שאין לו כל אפשרות לצאת מעצמו ולעלות למערכת הזו, שהיא מעל השכל והרגש שלו, ומצד שני, שבזכות המאמצים שלו בקבוצה ובלימוד, הוא מאוד משתוקק לכך. לא כדי להתרחק מהבעיות הגשמיות, שאף מהוות כעזר להכריח את האדם, לדחוף אותו מלמטה שירצה לעלות, אלא כדי בכל זאת לצאת אל המערכת העליונה, השכל העליון, הרגשות העליונים, כדי להתקיים בדרגת הבורא. אולי לא באופן אגואיסטי אלא כדי להשפיע נחת רוח למערכת הזאת, לבורא באופן זה. יוצא מכל זה, שכל הבעיות שלנו, כל הדחיפות שאנו מקבלים, כל השטויות, כל מה שעברנו בחיים שלנו, כל המעשים הפעוטים שלנו, הכול נועד, בסופו של דבר, להביא אותנו להכרה שאנחנו לבדנו לא יכולים להשיג כלום. אנחנו תמיד ניזרק ממצב למצב בתוך האגואיזם שלנו. רק דבר אחד ניתן לעשות, לבקש דרך הקבוצה מהבורא באופן נחוש שיעלה אותנו אליו, שהוא יתעבר בנו.
4.11.2017