אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / למה לא ביקשת? / אני מעורר את השחר

אני מעורר את השחר

אסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' ייתן לי התעוררות מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. כי הוא זצ"ל אמר, שעל עתיד אדם מחויב להאמין בשכר ועונש. היינו שהוא צריך לומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי" (אבות פרק ראשון).

אם כן אסור לחכות על רגע אחד אחרי כן. אלא האדם צריך לומר, אם לא עכשיו אימתי. ואסור לחכות על זמן יותר מוכשר, ש"אז אני אקום לעבוד עבודת הקודש". אלא כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני) "ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה".

(כתבי רב"ש א', מאמר "מי הוא הגורם לתפילה")

 

התעוררות מצדנו

היינו יחד במצב עליון, וירדנו ממנו ועכשיו אנחנו נמצאים למטה. למעלה זה פלוס, למטה זה מינוס, באמצע מצב אפס שבו לא מרגישים רע או טוב. אם תהיה מצדנו נטייה למעלה, אז יהיה כוח מלמעלה, זו התעוררות מלמעלה, חיובית. אם יהיה כוח מלמטה זו התעוררות מלמעלה, אבל שלילית. כדי לא לעורר אותנו, אנחנו לא מרגישים כלום. אפס, זה המצב שלנו.

איך אנחנו עולים דווקא ממצב האפס? מוסיפים. מה אנחנו מוסיפים? גם עשירייה וגם בורא. אנחנו מתפללים, מתחברים ודורשים. מה דורשים? דורשים שיהיה לנו שטח לחיבור, לתוספת. לא רוצים התעוררות מלמעלה, לא דורשים התעוררות שלנו על ידי ההתעוררות מלמעלה, חיובית או שלילית. אנחנו רוצים התעוררות על ידנו. לכן זה נחשב לעבודה האמיתית, היגיעה האמיתית.

6.12.2017

 

תדרוש את מקום העבודה

כדי לעורר את החושך, כדי לעורר את המצב שאתה יכול לתת יגיעה בעצמך, אתה צריך לייצר מקום עבודה. אתה בעצמך בונה מפעל שבו אתה תעבוד. אז מה אתה עושה? תפנה לקבוצה ותפנה לבורא, ותדרוש את מקום העבודה. אז תגלה את מקום העבודה בחיבור ביניהם ובתפילה לבורא, ויהיה לך שטח נוסף, גם הוא יהיה יחסית מוגבל, אבל יהיה לך עוד שטח נוסף. בשטח הזה אם תעבוד בו, תרצה להתקשר עם החברים, תרצה להתקשר עם הבורא, ברצון, בהתעוררות הנוספת שעכשיו אתה מגלה, זאת נקראת "יגיעה".

באמצעות דחיפות כאלו קדימה מצדך, בסך הכול אתה דווקא ממלא את הסאה, נותן יגיעה, ובתמורה אתה מקבל עלייה. עוד דחיפות כאלו, עוד עלייה, וכך עוברים. זה מאוד חשוב, כי יש חלק מהעבודה שלנו שנחשב שאנחנו עובדים על חומר דלק מלמעלה, ויש עוד פתח, עוד שטח שאנחנו פותחים ועובדים עם הקבוצה ועם הבורא, שאנחנו בעצמנו נכנסים לשם ומוסיפים, וזה נקרא יגיעה. זה ההבדל בין עבודה סתם, לבין יגיעה.

6.12.2017

 

איך אנחנו מעוררים את השחר

את המצב העתידי אני לא יכול לתאר לעצמי, אבל את המצב הקודם כן. אני לא יודע מהן בדיוק הרשימות הנוכחיות, אני יודע רק שאני יותר מבולבל, שהתרחקתי מהחיבור שהיה קודם, אבל מה שאני יכול לעשות זה לבנות מזה תפילה. מה אנחנו מבקשים? איך אנחנו מעוררים את השחר. כי נמצאים במצב אדיש, לא לכאן ולא לכאן. אפשר להמשיך, שום דבר לא מפריע לי. זה ששום דבר לא מפריע לי, סימן שאני בדרגת חי וטוב לי, אין לי שום בעיות. הכול בסדר בינתיים. לכן לפני שמגיעות אליי מכות, כמו שלפעמים אנחנו אומרים, מתי סוף סוף לפחות יבוא משהו, תבוא מכה כלשהי, כי אי אפשר להמשיך בצורה כזאת בהמית, הבורא יודע להתיש כך את האדם. כאן אנחנו צריכים ללמוד איך מעוררים אותו ולא לחכות.

5.12.2017

 

חסרה לי המדרגה הרוחנית

לגלות שנאה בצורה ישירה אנחנו לא יכולים, אלא רק בלהימשך לאהבה. אבל חייבים לגלות, בלי שנאה לא תהיה לך תפילה, לא יהיה לך גילוי הרע. לכן אתה לא נמצא בתפילה, לא נמצא בבקשה. אנחנו מגלים עכשיו שחסרה לי המדרגה הרוחנית ואני לא יכול להגיע אליה מפני שאני לא זקוק לעזרה. אני לא זקוק לעזרה, אני לא זקוק לבורא, אני לא זקוק לאמונה למעלה מהדעת, מפני שאני לא מגלה את הטבע שלי.

4.6.2018

 

אין טוב אלא שיוצא מתוך הרע

בכמה שהאדם מרומם את הבורא בעיניו, באותה המידה הוא מתרומם בעצמו מעל לרע הראשוני, ההתחלתי שבו. לכן שלמות הכול היא השילוב הנכון בין טוב לרע, הקו האמצעי. לא בשמאל באגואיזם, ולא בקו ימין בתכונת האהבה, אלא כשאנחנו עובדים איתם בצורה נכונה, אז אנחנו בונים קו אמצעי.

הרע הכרחי במידה שבה אנחנו נזקקים לטוב, ואנחנו נמשכים לטוב כתוצאה מגילוי הרע. לכן הרע מהווה סיוע גדול עבורנו. אין טוב אלא שיוצא מתוך הרע, ובטוב הזה מתעלה כבודו של הבורא. אנחנו כבר אגואיסטיים גדולים, ולא יכולים לפנות לבורא. תנסו לפנות אליו, אתם יודעים עד כמה שזה קשה, שוכחים אותו וכולי. רק אם רע לאדם אז הוא שם לב לכך שכנראה קיים בורא שיכול לעזור לו, אז הפנייה נכונה. עבודה נכונה עם טוב ורע זו העבודה השלמה, כך כתוב בספר הזוהר.

9.10.2018

 

לעורר חיסרון מעצמי אליו

לא אכפת לי כל כך להרגיש. אני רוצה לתת יגיעה משלי, התעוררות משלי. במידה שאני מפתח ההתעוררות משלי, במידה הזאת אני אקרא "נברא". ולפני כן אני לא נקרא "נברא". כמו שדומם, צומח, חי ובני אדם, כתוב שכולם כבהמות נדמו, הם לא נקראים נבראים ברוחניות, מפני שאין בהם חיסרון משל עצמם. אצלי יהיה חיסרון משל עצמי, כי קיבלתי ההתרשמות קודמת, הבורא הביא אותי דרך כל מיני מצבים. אבל עכשיו אני יכול, על ידי הקבוצה, לעורר חיסרון אליו בעצמי, חיסרון לחיבור ואליו וכתוצאה מהחיבור. חיסרון לכוח השפעה ואהבה הדדית. זהו חיסרון ברור, שסוף סוף ניתן יהיה לראות ממנו תוצאה.

6.12.2017

 

מכריחים אותו שיתקן את החיבור בינינו

אנחנו צריכים להשתדל לבקש מהבורא שיתקן אותנו. הוא עשה את הכול, והוא מוכן לתקן מה שעשה, רק בתנאי שנבקש ממנו. בבקשה הזאת שלנו אליו אנחנו מרימים אותו, שיהיה כבורא. הבורא הוא מי שיצר את הרע, ואנחנו מבקשים ממנו שיתקן אותו לטוב, שיתקן את האגו להשפעה ואהבה. במובן הזה אנחנו לא מתביישים בכלל, אלא מבטאים את הדרישה שלנו אל הבורא. הבורא מאוד שמח מזה שאנחנו מכריחים אותו שיתקן את החיבור בינינו. המצב הזה, שהבנים הכריחו אותי, נקרא "ניצחוני בני". במצב הזה אנחנו צריכים להיות. כל הזמן לפנות לבורא בבקשה, אפילו בדרישה, ולא לפחד או להתבייש בזה.

20.10.2018

 

מנקודת האפס

אם אנחנו לא מוסיפים כוחות לחיבור איפה שאנחנו רואים שיש עוד מקום להתחבר, אז אין לנו חיסרון. היה חיסרון ועכשיו אין. היינו "דלוקים" להתחבר עד כדי כך שנגיע לגמר התיקון למצב שלא יישאר בינינו שום שטח ריק, כלום. ולפתע הכול נרגע, ואנחנו לא יודעים מה לעשות, הכול בסדר. כך אנחנו תלויים בין שמיים לארץ, לא טוב, לא רע, לא שום דבר. זהו מקום העבודה. איך אתה לא מוסיף מצידך עבודה. אם זה נהיה במצב של פחות מאפס, כלומר לא תלויים בין שמיים לארץ אלא פחות מזה, אז הבורא מעורר אותנו על ידי הרע. אם אנחנו יותר מנקודת האפס הזאת, אנחנו כבר נמצאים בהתעוררות חיובית מלמעלה, או בהתעוררות שלילית מלמעלה. מצב האפס זה המקום האידיאלי, הוא לא מעורר אותנו בכלום, אלא רק אנחנו יכולים לעשות משהו בינינו.

6.12.2017

 

השטח החדש שאנחנו צריכים לפתוח

אתה צריך לגלות שטח שבו אתה זקוק לקבל כוח מהבורא, ואתה פונה אליו ומקבל ממנו דרך הקבוצה. זה בדיוק השטח החדש שאנחנו צריכים לפתוח.

הפנייה לבורא היא האמצעי. השטח החדש הוא קשר הדוק יותר בין החברים, בדרגה יותר גבוהה. היה לי אור הנפש, עכשיו זה אור הרוח.

6.12.2017

 

המימוש בבקשה

את מטרת הבריאה משיגים בחיבור. כדי להשיג את מטרת הבריאה, אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור, והאור העליון ישפיע על החיבור שלנו ויתקן אותו. האור יסדר אותנו ויחבר אותנו לכלי אחד שבו אנחנו נשיג מקום לגילוי הבורא, והוא יתגלה, אנחנו נהיה עימו בדבקות. זאת מטרת הבריאה. הכול בסדר חוץ מדבר אחד, אין לי רצון לזה. אפילו כשאני משיג במקצת רצון לזה, מספרים, מחברים, מה עושים? כל ההפרעות באות מאותו המקום, מאותה נקודת החיבור, מאותה נקודת תכלית הבריאה, את זה אני צריך להבין. אז העבודה שלי היא לבקש רצון, לבקש חיסרון מהבורא, לבקש שייתן לי. אנחנו לא בנויים כדי לממש משהו חוץ מהבקשה, שום דבר חוץ מזה. לכן כשאתה יושב ובוכה ואומר "אין לי רצון", בסדר, אין. מה הלאה? אתה צריך להשתדל לחפש חיסרון לחיבור. תשתדל להתחבר עם החברים, ואתם יחד כשכל אחד ייתן פרוטה מהחיסרון הקטן שלו, אז יהיה לכל אחד משהו שאיתו הוא יוכל לפנות לבורא.

28.6.2018

 

מבקשים התקדמות

איך אנחנו על כל מצב, מצב רע, טוב, בינוני, מבקשים התקדמות? זה נקרא ש"אני מעורר את השחר". כל העבודה שלנו היא לעלות מדרך "בעתו" לדרך "אחישנה", זה נקרא "עובד ה'", שהוא לוקח על עצמו את ההתפתחות של הבריאה.

8.12.2017

 

התוספת שנרשמת על האדם

יגיעה מתחילה מעל הכוח האנושי. אני חושב שאני צריך כאן לעשות משהו וכאן לעשות עוד משהו, ואני עושה ועושה ויותר מזה אני לא יכול. מהשלב הזה שאני אומר "יותר מזה אני לא יכול", משם מתחילה היגיעה, משם מתחילה תוספת העבודה. משם עושים חשבון שאת זה אני עושה, ולא הבורא. איך לעשות זאת? תפילה. כאן זו בעיה. אם זה למעלה מהכוחות שלך, אז תתפלל. זה למעלה מהיכולות שלך, אז כנראה שאין מספיק קשר בין החברים, כי שם דווקא מקום התיקון. כי בלי חברים ובלי בורא אני לא יכול לתת תוספת מצדי, ועד הגבול שאני יכול לתת תוספת, אני נותן. אני מתקן, אני עושה, אני לומד, אני קם ועושה, גם בבוקר ובכלל, אבל זה לא נחשב. מה שנחשב זה מצב שבלי חברים ובלי בורא אני לא מסוגל לבצע, לא במחשבה ובוודאי שלא ברצון. ושם זה מקום היגיעה, התוספת שנרשמת על האדם. מתי העבודה נרשמת על האדם? כשהוא פונה לקבוצה ולבורא כדי לבצע.

6.12.2017

 

תחת איזו שליטה להיות

אנחנו בוחרים תחת איזו שליטה להיות. זה לא שאנחנו שולטים, אלא תחת איזו שליטה אנחנו רוצים להימצא, או של מלכות שמיים, או בתוך היצר הרע שלנו. איך אנחנו בוחרים ומעבירים את עצמנו משליטה אחת לשנייה, עד כדי כך שאנחנו לא נותנים גם לבורא להעביר אותנו ממצב למצב, אלא אנחנו אלה שעושים זאת. מעלים את עצמנו באמצעות תפילות, בקשות, על ידי הכוח שלו, ומורידים את עצמנו, מחפשים כמו זקן "מה עוד אפשר להוסיף", ושוב מעלים ומורידים את עצמנו. אנחנו עושים את הכול.

29.12.2017

 

סגנון התפילה

תפילה נכונה צריכה להיות גם בזמן הירידה וגם בזמן העלייה. אם אני נמצא בירידה אבל מחובר לקבוצה, אז אני מרגיש בזה רק שוני בסגנון העבודה שלי, בסגנון התפילה שלי, אבל לא שאני נופל ללא כוחות וממש לא יכול לעשות פעולה כלשהי. זה לא נכון. אם אני מחובר לקבוצה, אז הירידה שלי מאוד אקטיבית, ואני יכול לפי זה לבדוק עד כמה הכנתי את עצמי נכון. אז מגיע מצב שהירידות האלה דווקא משמחות לא פחות מהעליות, אפילו ההיפך. אז מרגישים בהן כזאת תועלת שמתחילים לחפש, לעורר את השחר. עד כמה שהירידות יבואו, אנחנו מוכנים להפוך אותן לעליות, כמו שכתוב בזוהר, מי מכם שעושה את החושך לאור ולילה ליום.

20.3.2017

 

מהירידה הזאת תהיה עלייה גדולה

היחס שלנו כלפי העבודה מחולק לשתי תפילות, תפילת הודיה ובקשה. בזמן שיש לי כוח אז אני כל הזמן נמצא בהודיה ובהשפעה כלפי הסביבה, החברה, ובהתקדמות. אני משפיע עוד ועוד כמה שאפשר עבור הקבוצה, פועל ומתפעל. אבל בזמן שאני נופל, אני בכל זאת מוסיף את הכוח שלי לקבוצה, רק שזה כוח שלילי, ורוצה שגם הוא יצטרף ויהיה יחד, כי דווקא בכוח הזה, אם אנחנו מסדרים אותו נכון, אז כולנו עולים. כמו במקרה של רבי שמעון, שכתוב על "שמעון מהשוק", שהבין שמהירידה הזאת תהיה עלייה גדולה ממש לגמר התיקון. כך גם אנחנו צריכים לאתר את זה. לכן תפילה נכונה צריכה להיות גם בזמן הירידה וגם בזמן העלייה.

20.3.2017

 

להפוך את החושך לאור

ההפרעות לא ייעלמו, לבטח. איך ייעלמו? איך הוא יקבל העלאת מדרגה אם ייעלמו? חס ושלום. העיקר זה איך האדם מתגבר עליהן על ידי זה שמזהה ש"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב", והולך ומתגבר עליהן אחת אחת על ידי חיבור עם החברים ועל ידי תפילה בצורה ממשית. כל עוד ההפרעות לא נעלמות כך שהופכות להיות לתומכים, זה נקרא להפוך את החושך לאור, אסור לנו להתפלל שהרשעים ימותו, אלא שיחזרו בתשובה.

19.4.2017

 

מבקש את המאור המחזיר למוטב

יחד עם ההפרעות שאני מרגיש, אני צריך לפנות כל הזמן. כדי לזהות את ההפרעות, אני מבקש את המאור המחזיר למוטב. כדי לדעת מה לעשות איתן, אני מבקש את המאור המחזיר למוטב. כדי לדעת מה לעשות עם התוצאה מהפעולה, גם לזה צריך את המאור המחזיר למוטב. אני רוצה להיות בתוך האור, שדרכי יעשו את הפעולה. כמו שאני מקבל עכשיו את פעולות הבורא שהכין לי את שדה הקוצים הזה, אני רוצה עכשיו במוח ובלב שיכנס האור וייתן לי הכוונות נכונות, מה אני צריך לעשות. זה מה שחסר. אנחנו קיימים כדי למשוך את המאור.

30.6.2017

 

מתפללים לפני הירידה

אנחנו צריכים להיווכח שהרוחניות מאפשרת לנו כל הזמן להיות בעלייה, שאנחנו נמצאים במקום שיכולים תמיד להוסיף חיסרון ועבודה עליו, חיסרון ועבודה עליו.

"ואם הוא לא מרגיש חיסרון, אי אפשר להתקדם. בגלל זה נותנים לו ירידה מלמעלה, כדי שיהיה לו חיסרון. וירידה נקרא צרה. ואז הוא מתפלל. לכן יש עצה, מטרם שהגיע אליו הצרה, הוא כבר מתפלל".(כתבי רב"ש ג', מאמר "התקרבות מהירה")

לא אחרי שהצרה הגיעה, כי זאת תגובה טבעית, שיש לי חיסרון. יש לי בעיה, ירידה, ואז אני עובד עליה כדי להפוך אותה לעלייה. זו עבודה רגילה, גם רוחנית. אבל כאן מדברים על עבודה עוד יותר גבוהה, שאנחנו מתפללים לפני הירידה, כלומר מבקשים ממצב של עלייה, עלייה יותר גדולה.

25.2.2018

 

לפנות לבורא בחושך

אתה לא מאמין שהבורא קיים, מוכן לשמוע ויש לו במה לענות לך, לכן אתה לא מבקש. אם הייתי רואה אותו, ולידו הייתי רואה משהו שאני רוצה ממנו, אז הייתי איכשהו בא אליו, באופן כזה או אחר מתחבר, איכשהו מתקרב, "אולי אני יכול לקבל משהו ממה שיש לך שם קצת?". אבל אתה לא רואה, לא אותו ולא את מה שיש לו, ובאמת אתה אפילו לא יודע בדיוק מה אתה צריך. לכן אתה צריך לפנות אליו בחושך, ולבקש שייתן לך מה שהוא חושב שאתה צריך. זה הכי פשוט.

2.5.2018

 

שהתיקון, שהאדם הולך בקו שמאל, הוא, כי אינו מחכה שיקבל ירידה ויפול, ויחכה עד שתבוא לו התעוררות מלמעלה. אלא הוא ממשיך עליו את השמאל. ואז הוא רואה, שהוא נמצא במצב של ירידה. היינו, שאין לו שום ניצוץ, שירצה לעבוד להשפיע, ולא לתועלת עצמו. אז כבר יש לו מקום לתפילה.

וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרוויח זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו.

(כתבי רב"ש ב', מאמר "מהו, שהמלך עומד על שדהו כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה")

 

כל מה שמתגלה זה כסיבה לפנייה

אם אנחנו מסודרים נכון לדו שיח עם הבורא, אנחנו אפילו מחכים לכל הבעיות בדרך, כי אנחנו מבינים שהן בדרך, שאין אחרת, שהכול מתגלה מתוך הנטייה שלנו להגיע לבורא. בכלל, כל הצרות בעולם הן כאלה, מתגלות אך ורק כי מעלים בקודש ולא מורידים בקודש. כשאנחנו תופסים את החוט הזה בקצהו, אנחנו כבר מבינים שעלינו בכל מקרה רק לפנות אליו, וכל מה שמתגלה זה כסיבה לפנייה, לפנייה נכונה, מסודרת, מורכבת, עם הקבוצה. אז אנחנו דווקא מצפים, אנחנו מעוררים את החושך, זה נקרא "ישראל מזרזים את הזמנים". אנחנו מחפשים, כמו זקן שנפל לו משהו ומחפש אולי אבד לו משהו. כי כל החסרונות האלה שמתגלים, מכל מיני סוגים וצורות, הם רק כאמצעי שוב ושוב להיכנס במגע עם הבורא, ועל ידי זה להתקדם.

1.12.2017

 

לעורר חסרונות בדרך

אנחנו מעוררים את השחר, ועל ידי זה יהיה לנו מקום לתפילה, נלמד איך להתפלל לבורא. כי לזה אנחנו צריכים להגיע, לעורר חסרונות בדרך, שעליהם הוא עונה, ועל ידם אנחנו פונים, דורשים, מבקשים, והוא מקדם אותנו. אנחנו נגלה כאלו מצבים שאנחנו בעצמנו לא יכולים לשנות ולתקן אותם, אבל רואים את מה שצריך לתקן, ומה קורה בנו.

26.6.2018

 

ביחס נכון דרך החברה לבורא

השאלה היא עד כמה אנחנו יכולים לעורר בהתעוררות מלמטה את כל הפעולות, כך אנחנו מעוררים את ההתעוררות מלמעלה. צריכים לסדר בסופו של דבר כך שאנחנו מנהלים את הכול, "נצחוני בני". כלומר, שגם עליות, גם ירידות, כל המצבים בדרך, מהרגע שבו אנחנו נמצאים עכשיו והלאה, אנחנו רוצים לעשות בעצמנו, לשלוט בעצמנו על כל מצב ומצב. אם אנחנו משתדלים לעשות זאת בצורה נכונה כמה שאפשר, ודאי שבצורה מוגבלת, אבל יחסית כמה שניתן בהשפעה, באהבה, ביחס הנכון דרך החברה לבורא, אז אנחנו לגמרי יכולים לנהל את כל ההתפתחות שלנו, לשלוט בכל ההתפתחות. העיקר שאנחנו משייכים את זה לבורא, משתדלים להגיע לדבקות בכל רגע ורגע, ואז הדרך שלנו סלולה.

25.2.2018

 

מבקשים שהוא ישלוט בנו

אם הבורא ברא אותנו, שבר את הכלי, ייצב אותנו במצב מסוים ומנהל אותנו, אז הוא נותן לנו גם את האפשרות לשנות את המצב, או שאנחנו נבקש ממנו והוא משנה. אנחנו עובדים נגד הבורא, זה נקרא "נצחוני בני". "אני בניתי את העולם, ואותם בצורה מסוימת, והם דורשים ממני לשנות את המצב". הוא מרוצה מזה שאנחנו גדלים ורוצים שבאמת התכונות שלו ישלטו בנו. זה דבר עדין. מה זה נקרא ש"אנחנו מבקשים שהוא ישלוט בנו?", הוא ישלוט רק באותם הכלים שאנחנו מבינים ורוצים שתהיה בהם שליטת הבורא. הבורא שמתלבש בנו, הוא לא מתלבש ושולט בנו כמו בדרגות דומם, צומח וחי, אלא הוא מתלבש בהקדם להסכמה מצדנו, כלומר בצמצום, מסך ואור חוזר. אני מרשה לבעל הבית למלא אותי, במידה שהכלי שלי מוכן למלא אותו.

18.5.2018

 

דו שיח עם הבורא "אני לדודי ודודי לי"

המטרה היא להגיע להתפלל לה' שיעזור. העזרה יכולה להיות בכך שאנחנו מגלים בעצמנו את השחר, את החושך, את החיסרון. העלאת החיסרון זו תפילה. ייתכן שהתפילה היא כזאת שבאמת נתחיל לקבל מהבורא תגובה, ואז ניכנס לדו שיח עימו. "אני לדודי ודודי לי", זה כבר שלב חדש. מאוד חשוב ללמד איך להתייחס לגורל, לכוחות, כדי להשתמש בהם נכון.

26.6.2018

 

איך נדאג להשתוקק לעלייה בלבד?

ברור שאם אנחנו לא נתעורר, אז נקבל התעוררויות בדרך ייסורים. מתי? זה כבר לא תלוי בנו, וזה לא נקרא שאנחנו כך מגלים בכלל את נטייתנו לבורא ולתיקון. איך בכל זאת אנחנו קובעים זאת בעתיד, להתעורר יחד לגילוי החושך בינינו, ולהשתוקק לאור בינינו? איך אנחנו קובעים פעולה מהירה, סדירה, משותפת, בכל מקום ומקום להשתדל לגלות את החושך? כי אפילו שאני נמצא במצב הגבוה ביותר, אני יכול לגלות את החושך בו, את האחוריים של מדרגה יותר עליונה. איך אנחנו מסדרים שנשתוקק לעלייה בלבד, שבכל מקום נרגיש אפשרות לעלייה?

6.12.2017

 

להתפרץ בתפילה

זה שאתם לא רואים עוד איפה להוסיף, זה הגבול שבכלל לא נחשב ברוחניות. מהגבול הזה והלאה אתם צריכים לפרוץ קדימה, על ידי זה שאתם רוצים להיכנס ליתר חיבור. מחוסר היכולת לעשות משהו ביניכם, מהמאמץ, אפילו שלא מסוגלים, כמו תינוק שלא מסוגל, אבל הוא רוצה ולא הולך לו, צריכים להתפרץ בתפילה לבורא, ולבקש ממנו לראות חסרונות נוספים בחיבור ביניכם, וחסרונות נוספים בתפילה, ולקבל ממנו את עניית התפילה, כוח לראות את המצב המצריך תיקון ולתקן אותו. העבודה הזאת שאתם עושים בנוסף, שאתם מגלים את המצב הזה בנוסף לעבודה הרגילה, נקראת "יגיעה". כך עלינו לעשות.

6.12.2017

 

תפילה אמיתית

אני צריך להכיר את המצב שלי, עד כמה שכנגדי עומדת המערכת השלמה, ועד כמה שאני מסוגל להפעיל אותה באיזו צורה, ואז אני בעל הבית על העולם. הבורא נותן לי מפתחות, ואני יכול להפעיל את כל המערכת הגדולה. אבל מתוך מה אני עושה את זה?מתוך החושך. איפה אני מרגיש את החושך, איך אני מגלה את החושך? עד כמה שאני רוצה להשפיע על החברה, ומגלה שאני לא רוצה. עד כמה שאני מסוגל כאילו להשפיע עליהם לטובה, ואני מגלה שאני לא מסוגל. עד כמה שאני כל הזמן משתדל ומשתדל, ואני רואה שההשתדלות שלי היא רק לרגע קט ואחר כך אני שוכח, מפסיק וזהו. מכל ההשתדלויות האלה, מכל הגיחות האלו, הגישות, קורה שאני מגיע למצב שאני רוצה בכל פעם לקחת על עצמי שק גדול לפי דוגמת בעל הסולם והרב"ש, ולסחוב אותו. אני חושב שזה אפשרי, ואני גם לא מגלה בינתיים צורך שמישהו יעזור לי. אבל כשאני משתדל לסחוב את השק, אני רואה שהוא נופל. אני משתדל עוד ועוד והוא נופל, ואז אני צועק. זאת התפילה.וכוח התפילה הזה מסוגל לעורר את הכוח העליון שהוא יעזור לי, שיחזיק את השק, שיעשה את העבודה, העיקר שאני כל הזמן אבקש. אם אני מרגיש שאני ממש לא מסוגל להחזיק את העבודה הזאת, אז "ה' יגמור בעדי". והתפילה שלי היא תהיה תפילה אמיתית שהיא תעורר אותו, ושאני אזכה לעזרת ה'.

12.12.2018

 

"הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"

הבורא נותן הכול "חוץ מיראת שמיים". מתי הבורא נותן? כשאתה תבקש. את כל היתר תקבל בלי בקשה. לא חשוב מה, חוץ מיראת שמיים הכול תקבל. כשתרצה את זה ותבקש, אז תקבל ותדע.

9.6.2018

חזרה לראש הדף
Site location tree