ב. כיצד לשפר את חיי?
אין האדם מסוגל כלל לראות בחושים של העולם הזה, את מה שטמון בו. הוא אינו יכול לראות מהיכן באות הצרות שלו. הדבר מתגלה לפניו רק כעובדת חיים, כמציאות שנולד לתוכה. כדי להצליח לראות את התמונה הזאת מצטיירת לפניו, בחושיו, הוא צריך ללמוד קבלה.
באמצעות חוכמה זו הוא לומד לדעת איך תמונת המציאות הזאת נבנית אצלו. אין בזה שום חוכמה מיוחדת שהוא צריך לרכוש בשכל שלו, מספיקה ההתעניינות בה. אבל כאן הבעיה שלנו, כי אין אנו מתעניינים בלימוד הזה.
ואם אין בנו די התעניינות ורצון להבין מה קורה לנו, בא הכוח הכללי של המציאות ופועל בנו כך שכדי לברוח מהיסורים, נהיה חייבים, בסופו של דבר, לפתוח את הספרים, או לפחות להתעניין קצת בשייכותנו למציאות כללית, שדרכה אנחנו צריכים להשפיע על העולם הזה.
אדם יכול לשפר את חייו מיד אם יתחיל להתעניין בחוכמת הקבלה, ירצה להיות שייך לה, ירצה לעזור לשפר את העולם. אחרי זה, אם הוא יגביר את לימודיו ויתקדם בהם, יתחיל לפעול על העולם הרוחני בצורה רצונית, הכרתית, כדי לבנות לו עתיד יותר טוב.
זאת אומרת, שהעיסוק בקבלה יכול להיות בכמה רמות, תלוי באדם עצמו. בדומה לכך שבעולם שלנו ישנם אנשים שחיים ופועלים בצורה פסיבית, פשוטה, עוסקים בדבר אחד קבוע כל החיים. לעומתם ישנם אנשים שחיים בצורה אקטיבית, יוזמים, עושים, משנים את חייהם, משפיעים על החברה, פועלים על כל העולם. אותו מבנה של פירמידה קיים גם בהשפעה שלנו על העולם הרוחני, על כל המציאות.
כבר ברור היום לנו ששום אמצעי שפיתחנו בגשמיות לא עזר לנו להיות בריאים, בטוחים ושלווים, כפי שהיינו מצפים להיות, לא עזרו מערכות הבריאות, לא מערכות החינוך, לא הצבא והמשטרה. האנושות אינה מפיקה תועלת לעצמה משום אמצעי שפיתחה, באף אחד מהם לא נמצא הפיתרון המושלם לצרותיה.
אנחנו צריכים להתחיל להכיר בכך, שישנם אמצעים אחרים, שעדיין לא למדנו אותם, כדי להגיע לחיים יותר טובים ושקטים.
האמצעים שעדיין לא הכרנו באים מהעולם העליון. מלמעלה מתפשט אור עליון, שמוכן למלא את כל הנשמות, ובכך להביא להן הרגשה של נצחיות, שלמות ושלווה. כל עוד אין אנו מפתחים כלים, חושים, לקלוט את האור הזה, אנחנו מרגישים בחיים צרות ויסורים, שהם בעצם רק הרגשה של חסרון האור בתוכנו. אם אין לנו קשר עם האור, הדבר מזמין רגשות שליליים, מחלות, סבל, יסורים, אפילו עד מוות, בכל הרמות, הן לפרט והן לכלל.
אנחנו מרגישים שטוב לנו, רק אם אנחנו חשים, בכל זאת, איזושהי הארה שבאה אלינו מלמעלה, בכל מיני לבושים; זה כל מה שעושה לנו טוב בעולם שלנו. אבל זו הארה קטנה ומוגבלת מאוד, שאין בה כדי לשפר את חיינו כפי שהיינו רוצים.
לא אומַר שמעכשיו נסמוך רק על לימוד בספרי הקבלה, נפרק את הצבא, נוותר על המשטרה ונפסיק ללכת לקופת חולים. כרגע אין אנו מסוגלים לטפל בבעיות שלנו רק באמצעים רוחניים. עדיין איננו מסוגלים ואיננו צריכים לוותר על כל האמצעים שפיתחנו בעולם הגשמי, אבל אנחנו כבר צריכים להתחיל לטפל בבעיות שלפנינו בצורה משולבת. בינתיים נטפל בהן באמצעים של העולם הזה, ולאט לאט נרכוש את היכולת, ונטפל בבעיות שלנו באמצעים רוחניים, דרך הכוחות העליונים.
בלימוד הקבלה יש שתי רמות: הרמה הראשונה, הפשוטה, שכולם מתחילים בה, היא שלב ללא הכרה. אדם מתעניין קצת, לומד קצת, ובאמת מאמין שבכך הוא מושך לעצמו אור עליון, מין סגולה, ואז חייו יהיו יותר טובים. בעל הסולם כותב על זה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", באות קנ"ה, כי אלה שלומדים קצת, הגם שאינם מבינים מה הם לומדים, מתחילים "לשפוך" על עצמם אור עליון. האור הזה מתחיל לטהר אותם ולמלא אותם בכל טוב.
הרמה השניה, היא שלב שבו האדם נמצא בהכרה מלאה. אדם מגיע אליה רק כשנפתחים לו השמים, כשנפתחות לו העיניים. זה שלב שנותנים אותו מלמעלה. האדם מתחיל לראות מה יש מחוץ לעולם שלנו, הוא מתחיל לראות מציאות-על, מראים לו איך להכנס בה, איך לחיות בה, ואיך לשנות באמצעותה את מה שקורה בדרגה הנמוכה יותר, שנקראת העולם הזה.
האנשים ברובם משפיעים על העולם ברמה הראשונה, על ידי לימוד רגיל, ללא הכרה. ישנם אנשים שתפקידם להגיע מעבר לזה, למצב הכרתי וברור. הם משפיעים, בצורה מעשית, על כל העולם. תפקידו של עם ישראל הוא להיות בשתי הרמות. אם לא נעשה את זה עכשיו, הגויים יחייבו אותנו בכוח, כי לפי אותו כוח רוחני, לפי אותה מחשבה כללית, הם חייבים להיכנס אחרינו לכל המסגרת הזאת. אם אין אנו זזים, גם הם מתעכבים, ואז נתחיל להרגיש מצדם את הלחץ בצורה איומה. מיום ליום ומשנה לשנה נרגיש את זה בצורה יותר גרועה.
מאז חורבן בית המקדש השני ועד לדור שלנו רק יחידים העלו את השאלה "מה הטעם בחיי?", ורק הם זכו להגיע לתשובה. רוב העם היה בגלות חיצונית ופנימית ולא היתה בפיו שאלה כזאת. רק עכשיו, מאז תקופת ההשכלה ותחילת החזרה לארץ ישראל, אנחנו חייבים לחזור לעיסוק בקבלה, והשאלה מה טעם בחיים מתעוררת בקרב אנשים רבים.
המקובלים הם אלה שבעבר חסמו בפני כולם את חוכמת הקבלה, והיום הם אלה שפותחים אותה לכולם. אבל בכל הדורות הם צועקים, זועמים, מתריעים, מנסים שוב ושוב לעורר את העם, ואומרים לנו בכל הכתבים שלהם, שחייבים להתחיל בלימוד הזה.
בכתבי מקובלים ובדבריהם ישנה דאגה עמוקה, אפילו חרדה, שנאבד את חיינו על פני כדור הארץ, אם לא נמלא את תפקידנו ולא נלמד קבלה. עם ישראל אינו יכול להתחלף בתפקידו עם אחרים, עליו למלא את תפקיד העם הנבחר, עם סגולה, ואם לא נמלא את תפקידנו בעצמנו, יאלצו אותנו לעשות אותו.
ישנן שתי דרכים למלא את התפקיד שלנו. דרך התורה, שבה אנחנו הולכים בעצמנו, בהכרה שלנו, ללמוד בספרי מקובלים, כדי להבין את תפקידנו ולהתחיל למלא אותו. או אז האור העליון נכנס בכלים שהכנו מראש, ואין אנו מרגישים סבל ויסורים. ישנה דרך שניה, קשה וכואבת, שנקראת דרך יסורים, שבה, רק בהשפעת מכות מבחוץ מחייבים אותנו לפתוח ספרים כדי להבין את תפקידנו המיוחד, בדרך השניה אין לאור העליון כלים מוכנים כדי להכנס בהם וחסרון האור מורגש בתוכנו כיסורים.
עד לדור שלנו נכתבו ספרי הקבלה רק בשביל מקובלים שכבר נמצאים בהשגה רוחנית. אלה היו ספרים שאין אנו יכולים להשתמש בהם. אבל בדור שלנו, כתב בעל הסולם ספרים למתחילים, לאלה שרוצים להיכנס מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון, ולדעת מה לעשות, איך לעבור את המחסום בין העולם הזה לבין עולם הרוחני ולחיות בשני העולמות. בספרים האלה צריכים ללמוד בצורה אחרת לגמרי מאשר בספרים שמיועדים למקובלים עצמם.
אדם רוכש במשך הלימוד טכניקה, איך לגשת ללימוד, באיזו צורה להסתכל במה שכתוב, איך לחשוב, איך לשפר את עצמו, איך להגיע להכרה רוחנית. לאדם שמתחיל ללמוד כדאי לקרוא בספרים הקלים, כמו ספר מתן תורה וספר קבלה למתחילים; הללו כתובים בשפה שכל אחד יכול להבין. כיום נחוץ שהם יהיו גם בתוכנית הלימודים של משרד החינוך בבתי הספר.
בקרוב מאוד נגלה שאין לנו דרך להפסיק את הנסיונות לפגוע בנו ולסלק אותנו מהארץ, אלא על ידי לימוד הקבלה על ידי כל הציבור. אמנם בינתיים אין אנו מסוגלים, דרך רוחניות, להחזיק את הכל, לכן אנחנו מחוייבים לשמור על עצמנו באמצעים חומריים כמו צבא, משטרה וכיוב'. אבל כדי לפתור באמת את הבעיה, נצטרך לעקור אותה מהשורש, אשר מצוי דווקא בנו ולא בהם; שהלא. הם אינם אלא בובות, שהכוח העליון מסובב אותן כלפינו, והשנאה שלהן נועדה לחייב אותנו לעשות את מה שמוטל עלינו.
מקובל יכול לעזור לאדם בדרך אחת בלבד. אם האדם עוזר לו בזה שהוא רוצה להיות חלק מהעבודה שלו, הוא יכול לזרז את ההתקדמות של האדם בזמן הלימוד. לא בזה שהאדם קונה תמורת כסף תעודת יושר שפוטרת אותו מיסורים והוא יכול להמשיך בחיים הרגילים שלו בלי לתקן דבר.
אנחנו צריכים להבין שהפיתרון ליסורים שלנו הוא פשוט. ככל שאדם מתקדם יותר מהר לקראת האור העליון, ומפתח כלי לקליטת האור, עוד לפני שהאור לוחץ עליו לעשות את זה, הוא נפטר מהיסורים. אם הוא נשאר באותו מצב ואינו משפר את עצמו, שום תעודה, שום סגולה ושום דבר אחר, לא יעזרו לו.
מקובל יכול לעזור לאדם, רק אם זה יבוא ללמוד אצלו, ואז הוא יוכל להראות לו איך לשפר את עצמו ובכך לשפר את העולם. ספר קבלה אמיתי הוא אמצעי לעזור לאדם להתקדם לקראת האור העליון, להיות בקשר עם האור העליון. על ידי הספר אדם בונה כלי שאליו יכול להיכנס האור העליון. ככל שיותר אנשים ילמדו מהספרים, ישפרו את עצמם, ויהיו כלי לאור העליון, כך ייעלם האיום על חיינו.
בשלב ראשון, מומלץ לכל אדם, שיפתח ספר קבלה למתחילים, שבו יש כל מה שהוא צריך וחייב לדעת. הוא יבין ממה שכתוב שם, מה צריך לעשות כדי להבטיח עתיד טוב יותר למענו, למען עם ישראל ולמען כל האנושות.
כל אימת שהשאלה "מה הטעם בחיי?" מטרידה את האדם ואינה נותנת לו מנוח, כך הוא יפתח ספרים או יחפש מקובל שילמד אותו כיצד לשפר את חייו.
מי שלא יתרצה ולא יזוז ממקומו עכשיו, יצטרך לצערנו לקבל כמה יסורים נוספים, כדי שתגבר בו השאלה מה טעם בחייו ותחייב אותו, בסופו של דבר, לעשות משהו.
מקובלים נסתרים
בכל הדורות היו וישנם מקובלים נסתרים, שאיש איננו מכיר, שתפקידם לעשות תיקונים בעולם. זו עבודה שנותן להם הכוח העליון, הוא שולח אותם לכאן, ומקצה לכל אחד מהם משימה שעליו לבצע. תפקיד האנשים האלה הוא לשמור על איזון הכרחי כדי שהעם שלנו לא ייעלם, וכדי שכדור הארץ לא ייהרס מחמת פצצות גרעין, אסונות אקולוגיים, ואסונות טבע.
ההנהגה הכללית היא זו שבעצם שומרת על המסגרת שלנו כדי שלא תיהרס ותיעלם. כשהייתי במחיצתו של הרב שלי זכיתי להכיר כמה מאנשי ההנהגה שבאו לבקר אותו והוא נסע אליהם. גם כששמעתי מה דיברו, לא יכולתי להבין אותם, כי מקובלים יכולים לדבר ביניהם בשפה שאין אנחנו מבינים.
אלא שכבר הגיע הזמן, שכל אחד חייב להתחיל להימשך לרוחניות. לכן, בכל הדורות וגם היום, ישנם מקובלים שתפקידם ללמד את האנשים מה לעשות, ללמד את העם איך להינצל מהצרות, איך להתקדם נכון. להם יש תפקיד שונה משלנו, משימה אחרת של הכוח העליון. וישנם אנשים שלמדו מה לעשות ואינם מלמדים, אלא רק ממלאים משימות חשובות.
ישנם אמצעים רבים שפותחו כדי שהאדם יוכל, באמצעות כל החושים שלו, להרגיש קצת הרגשות רוחניות. אפשר להשיג ספרים, סרטי וידאו, שיעורים מוקלטים, מוזיקה קבלית, מהם יוכל האדם להתפעל ולהכיר את העולם הרוחני. למשל, אם אדם שומע מוזיקה של מקובל כמו בעל הסולם, שבה הוא מבטא התרגשות מרוחניות, די אם שיאזין לה, וכבר יש לו קשר כלשהו עם דרגות רוחניות. אין האדם צריך להבין שפה חדשה כלשהי, או לקרוא משהו, אלא פשוט להרגיש.
די אם יפתח אדם ספר ויתחיל להתעניין בכתוב בו. הוא אינו צריך, ואינו יכול, להכריח את עצמו כי אין כפייה ברוחניות, כל אחד לומד כמה שלבו חפץ, כמה שהוא משתוקק לפתור את הבעיות בחייו. אין לי מירשם לגבי מה שכל אחד צריך לעשות. רק להמליץ אני יכול על האמצעים שהזכרתי, כדי שאדם יבחר את המתאים לו וישתמש בהם, למשל מוזיקה, מאמרים, שיעורים מוקלטים ואתר האינטרנט.
באיזו צורה אדם יעשה בזה שימוש, כמה זמן ביום יעסוק בזה, איזו סביבה יבחר לעצמו כדי להתקרב ללימוד, האם ילמד לבדו או בקבוצה, כל זה תלוי באדם עצמו, בשורש הנשמה שלו, במבנה שלה. לנו אסור להתערב בזה ואסור לנו לקבוע דבר. אין אנו רוצים לחייב איש, אנו רק ממליצים לאנשים שהפיתרון נמצא כאן, וכדאי למצוא אותו יותר מהר ככל האפשר. בזה נחסוך לעצמנו צרות ויסורים רבים.
פתיחת הספר
בספרי קבלה אמיתיים כתוב בדיוק איך עובד המנגנון שפועל על המציאות. מתואר שם חדר הבקרה על כל המציאות, מלווה בשרטוטים ונוסחאות, שהם כמו הוראות הפעלה. אלה מלמדים אדם איך פועלים החוקים ברוחניות, ואיך אפשר לפעול עליהם באמצעות הרצון והמחשבה שלו ובכך להשפיע על התוצאה שיורדת אל האדם בחזרה.
ספר הזוהר כתוב בצורת סיפורים ואגדות. הוא נכתב כך בכוונה, וזה מוזכר בספר עצמו, שרק אנשים שחיים כבר במציאות הרוחנית יכולים לדעת מה כתוב, ולראות מה שמתואר בספר באמת. הללו רואים בעצמם את התמונות ומזהים את התמונה והסיפור כאחד. ואילו אנחנו איננו יכולים לעשות זאת, כי אין לנו עדיין ראייה רוחנית, לכן ספר הזוהר, שהוא ספר קבלה חשוב, נראה בעינינו כמו ספר סיפורים ואגדות. בגלל זה אין מתחילים כיום ללמוד קבלה מספר הזוהר. ישנם הקדמות וספרים של בעל הסולם שמלמדים אותנו איך להבין מה כתוב בספר הזוהר.
ספר הזוהר אינו ספר שאפשר באמצעותו להצליח להיכנס לרוחניות, אלא הוא מיועד לאנשים שכבר נמצאים ברוחניות. כדי להבין את ספר הזוהר צריכים ללמוד קודם כמה ספרים והקדמות כמו: פתיחה לחוכמת הקבלה, פתיחה לספר הזוהר, הקדמה לספר הזוהר, מבוא לספר הזוהר. בלי לרכוש מהם ידיעה ברורה ונכונה, ספר הזוהר נשאר בשבילנו סתום לחלוטין.
מאידך, כתבי האר"י מיועדים לנשמות מפותחות יותר, לגלגולים מאוחרים יותר, לכן הם נראים לנו שונים. המתאימים לנו ביותר הם כתבי בעל הסולם המיועדים לדור שלנו. לכן הם נראים לנו כספרי לימוד שיטתיים של כל מדע, ספרי לימוד באוניברסיטה. יש בהם שאלות ותשובות, פירוש למילים ופירוש לעניינים, ישנה חלוקה לסעיפים ברורים על מה מדובר ואיך לבצע. לספרים נלווים גם מאמרים מיוחדים איך אדם צריך להתייחס באופן אישי ללימוד הזה.
כך שבדור שלנו גם אדם חסר השכלה יוכל לגשת בלי עיכובים ללימוד חוכמת הקבלה. זו חוכמה שאינה דורשת לימוד קודם, בניגוד לכל החוכמות והמדעים האחרים. די לאדם להרגיש שהחיים שלו רוויי צרות, שאין לו מנוחת הנפש, שאין טעם לחייו, כדי להתחיל ללמוד בספרים ולהתקדם בהם.
בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", שהוא הספר הקשה ביותר בלימוד הקבלה, שכתיבתו יבשה ועניינית, כותב בעל הסולם, בסעיף הראשון, למי הוא מיעד את הספר הזה. מי שבוערת בו השאלה מה טעם בחייו, הוא בלבד צריך ללמוד בספר הזה. בעל הסולם מוסיף בסעיף קנ"ה, מהאחרונים בהקדמה, כי על ידי זה שאדם לומד, למרות שאיננו יודע מה הוא לומד, אלא רק רוצה לדעת מה כתוב כדי לברוח מהיסורים שלו, כי אז נפתח לו מה שכתוב, והוא מתחיל לגלות איך להתנהג כדי שיהיו לו חיים טובים יותר.
בלימוד הקבלה לומד האדם, בעצם, על המבנה הפנימי שלו, איך בנויים הרגשות שלו, איך בנויה הנשמה שלו. בתוכו נמצא המפתח להבנת המדע הזה, ולימוד בספרי קבלה אמיתיים יספיק לו כדי לגלות את מה שכבר טמון בו.
גם אם אדם אינו מבין דבר במדע הזה, ברגע שהוא פותח ספר, מתחילים הלב והנשמה שלו להיפתח. הוא מקבל ידיעות על הרוחניות בצורה טבעית, כשם שאנחנו מרגישים במר ובמתוק, בחם ובקר. כדי להרגיש דברים כאלה אין צורך ללמוד בבית הספר או באוניברסיטה.
הלימוד עצמו נועד רק לעזור לנו לפתוח את הנשמה, לפתוח את החושים הרוחניים שלנו שעדיין סתומים. וכאשר הלב והנשמה נפתחים, אנחנו נכנסים להתפעלות, להתרגשות, להכרה טבעית לגמרי של המציאות שבה אנחנו נמצאים. דומה הדבר לאדם שנמצא בעולם שלנו, אין זה משנה אם הוא איכר או פרופסור, הוא מרגיש את המציאות שהוא חי בה.
מדובר בהשגה מוחשית ברורה, שאינה דורשת מאדם להיות חכם ומלומד, ואינה דורשת פלפולי שכל. זו שיטה שמפתחת את הרגשת הלב. זו שיטה לגילוי העולם הרוחני, להשגת התפעלות מהחוקים שבאמת קיימים בטבע, אלא שעכשיו אין אנו רואים ולא מרגישים אותם; אבל החוקים האלה פועלים עלינו כל הזמן גם ללא הכרתנו אותם.
בכך שאדם יושב, מדבר, חושב, מרגיש, הוא פועל על העולם סביבו. מהעולם העליון, הרוחני, כל הרצונות והמחשבות שלו עוברים דרך כל המציאות וחוזרים אליו. אבל מאחר שאין לו עדיין קשר אתם, הוא אינו יודע איך הם חוזרים אליו, אם גרם לעצמו טוב או רע. בלימוד הקבלה אדם לומד איך להשפיע בצורה נכונה על המציאות כדי שיהיה לו טוב, איך לקבל בחזרה משוב טוב מכל המציאות. זה המדע, והיום הוא יכול להתגלות לכל אחד.
אפשר להתחיל ללמד קבלה לילדים קטנים בבתי הספר, כי זה שייך גם להם. גם הם קיימים בשני העולמות וגם אצלם, כמו אצל המבוגרים, הדבר עדיין אינו בהרגשה שלהם ועדיין לא התגלה להם. גם מקובלים גדולים קיוו להגיע לכך שילמדו קבלה לגילאים צעירים מאוד. למשל, הגאון מוילנה אמר, שלו היה הדבר אפשרי היה מתחיל ללמד ילדים קבלה מגיל 6 או מגיל 9, כי לפי העולם הרוחני הם נחשבים גילאים מיוחדים.
המטרה של הלימוד הזה היא שנשפר את העולם בצורה מכוונת, גלויה וברורה, למען הכל. הידיעה הזאת, האמונה שלעם שלנו יש ייחוד מקננת בתת ההכרה של כל אומות העולם. והן גם דורשות מאתנו שנעסוק בזה. כשנכנסים לרוחניות רואים את החוקיות שפועלת שם, ומסתבר שכל הצרות שיש לנו, נובעות מסירובנו להתערב במקום שאנחנו חייבים להתערב.
הכוח העליון הכתיב מעמד מיוחד לעם שלנו, לא רק לנו אלא לכל בני האדם. בעל הסולם כותב בספר "מתן תורה", שעם ישראל ואחרי כן כל האנושות, חייבים להגיע למעמד שבו הם קובעים את החיים שלהם. אם אנחנו מסרבים ללכת בכיוון זה, אנחנו מייפים את כוחו של הטבע לקרב אותנו על ידי יסורים. בכך שאנחנו מזניחים את תפקידנו ומתעקשים לא למלא אותו אנחנו גורמים לגדילת היסורים שלנו, עד שלבסוף הם יחייבו אותנו לעשות, בכל זאת, את מה שמוטל עלינו.
מי שרואה איך פועלת החוקיות הרוחנית, נוכח לדעת ששנאת העם הערבי כלפינו ושנאת כל העולם, באות מרצון הכוח העליון, הבורא, לקרב אותנו לתפקידנו.אין אנו יכולים ולא יניחו לנו לברוח ממנו. עברנו כבר ארבע גלויות, ואין יותר גלויות, עכשיו אנחנו כאן ואין לנו ברירה אחרת, אלא להתחיל למלא את תפקידנו, לקחת בידינו את המושכות של הנהגת העולם והשגחתו, כדי לעזור לכל האנושות להגיע לזה בעקבותינו. או אז ייעלמו מיד כל הצרות שלנו, כי מלכתחילה הן באו עלינו כדי שנבצע את התפקיד שלנו.
ראוי לקרוא מה שכותב בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר, שמופיעה גם בפירוש הסולם לספר הזוהר. אנסה לתאר בכמה מילים מה הוא כותב שם:
הכל נחלק לפנימיות ולחיצוניות, הן העולם העליון והן העולם שלנו. בעולם העליון, העולם הרוחני, ישנו חלק פנימי שנקרא יהודים, מלשון איחוד עם הכוח העליון. ישנו חלק חיצוני שמחוץ לאיחוד הזה. לכן, גם בעולם שלנו, הגשמי, יש חלק פנימי של העולם, שנקרא יהודים; ובין אם אנחנו רוצים או לא, אנחנו תמיד במרכז ההתפתחות של כל העולם, בכל הזמנים ובכל הרמות. ויש חלק חיצוני של כל העולם, שנקרא אומות העולם.
הכוח הכללי של הטבע מסודר בצורה כזאת, שחייבת להיות השוואת צורה, השתוות, חייב להיות איזון בין הרמות של כל המציאות. הפנימיות חייבת להיות במקום שלה, ופירושו, השתוות בין החלק הפנימי שבעולם הרוחני לבין החלק הפנימי של העולם שלנו. החיצוניות חייבת גם היא להיות במקום שלה, שהוא השתוות בין החלק החיצוני של העולם הרוחני לבין החלק החיצוני של העולם שלנו.
אם אין השתוות, אין איזון, ובמקרה זה כוחות הטבע מחזירים את המערכת הזאת לאיזון בצורה אכזרית ביותר, ואז אנחנו מרגישים אסונות, צרות, סבל ויסורים, אפילו עד כדי איום של השמדה.
נכון שהמקובלים יכולים לעשות הכל במקומנו, אבל הם אינם עושים זאת, וזה אינו תפקידם. אדם מקבל כל מיני קשיים בחיים כמו מחסור, מחלה, אובדן, כדי שיתפתח ויבנה בתוכו קשר עם העולם הרוחני. אם מקובל מבטל את הקושי שניתן לפני אדם, הוא מקלקל את ההתפתחות שלו להכרת העולם העליון.
אין זה נכון להיטיב עם האדם לפני שהוא מבין מה טוב בשבילו, כשם שלא ניתן לילד קטן כל מה שהוא מבקש, בלי לחייב אותו בשום דבר, כי אז פשוט נהרוס אותו. כך הדבר גם אתנו, מה שנראה לנו עכשיו טוב אין זה טוב מוחלט, אלא אנחנו חושבים שזה טוב מאחר שאנחנו מוגבלים בראיה שלנו.
הטוב המוחלט
אדם רוצה שיהיה לו רק טוב, ואין זה משנה אם יגיע לזה באמצעות עבודה טובה יותר, מכונית חדשה יותר, אשה רכה יותר, ילדים מוצלחים יותר. מאחורי כל השינויים האלה עומדת הרדיפה אחר הרגשת הסיפוק.
אדם שמתחיל להרגיש רוחניות, סולם הערכים שלו משתנה. הוא מתחיל לגלות מה חשוב יותר ומה פחות חשוב. הוא מתחיל להעריך את החיים שלו, לא רק לפי מה שהוא רואה ומכיר בגלגול הזה, כלומר לא לפי כל מה שמתגלה כלפי הגוף הפיסי שלו עכשיו אלא הוא מתחיל להרגיש את הגלגולים הקודמים שלו, והוא מתחיל לראות את העתיד שלו, ולפי זה הוא מתחיל לגלות מה לטובתו ומה לא. ההערכה שלו כלפי הסביבה שלו משתנית באורח טבעי, ושוב אינו רוצה מה שרצה קודם, לא עבודה שונה, לא מכונית חדשה, לא אישה אחרת, אלא משהו אחר.
במידה שהאדם נכנס לעולם הרוחני, כך הוא משתנה, הוא מתחיל להבין מה לטובתו. כמו בעולם שלנו, ילד קטן רוצה מכונית צעצוע וכשהוא גדל הוא רוצה מכונית אמיתית. אדם שגדל ברוחניות, הרצונות שלו משתנים, הוא רוצה משהו אחר ממה שרצה כשהכיר את העולם הזה בלבד. ובחיפוש הזה הוא מגיע, בסופו של דבר, לטוב המוחלט.
אלא שאדם יכול לבקש רק מתוך מה שבאמת הוא רוצה. ילד רוצה צעצוע קטן ואבא מבטיח לו, שאם ילמד היטב יקנה לו זאת. הילד שוקד ולומד בתקווה לקבל צעצוע קטן, אבל כשסיים ללמוד הוא כבר רוצה אופניים. כלומר, בכל פעם שאדם משתנה, הוא גם משיג דברים לפי רצונו.
אבל כשאדם מתחיל ללמוד קבלה ומתחיל להתערב במציאות, הוא עושה זאת בכוח הרצונות הנוכחיים שלו. אדם אינו צריך דבר, חוץ מרצון פנימי, רצון בלב לשנות את המציאות, שמורגשת אצלו כרגע כבלתי נסבלת.