אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / הספר הפתוח / קבלה כדרך חיים / ח. בית המקדש
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

ח. בית המקדש

"בית המקדש" הוא מושג רוחני טהור, שמהותו החיבור בין הנשמות על ידי מטרה אחת ויחידה, על ידי כוונה רוחנית אחת. כאשר התנאים האלה אינם מתקיימים, "פורצת" בין הנשמות שנאת חינם והמבנה הרוחני הזה נחרב, ונשבר לבסוף לחלקים. בהתאמה למצב הרוחני הזה, חרבו בעולם שלנו בית המקדש הראשון והשני, ויצאנו לגלות.

בית המקדש הראשון היה ברמה רוחנית גבוהה מאוד, שנקראת "מוֹחִין דְחַיָה", ובתקופתו היו מקובלים גדולים מאוד. בזמן בית המקדש השני, מספרם כבר פחת מאוד, בהתאם לתהליך של ירידת הנשמות.

המקובלים שפעלו קרוב לתקופת בית המקדש הראשון והשני, היו ברמה גבוהה בהרבה מאתנו. אבל עכשיו, כשיצאנו מהגלות האחרונה, ואנחנו מתחילים בדרך של עליה רוחנית "מלמטה למעלה", ולא "מלמעלה למטה" כפי שהיה עד היום, אנחנו חייבים לעלות לרמות גבוהות בהרבה מאלו שבהן היו אבותינו.

לאחר חורבן בית המקדש השני הכל נעלם, גם מושג הקבלה נעלם מהעם. מחורבן בית המקדש השני ועד ימינו היתה חוכמת הקבלה סגורה בפני כולם. רק עכשיו, עם החזרה לארץ ישראל, מתחילה הקבלה לקום לתחייה בקרב כל העם.

וכולנו הננו אותן נשמות שחיו בכל הדורות הקודמים ועברו את כל המצבים האלה. אלא שבדורות הקודמים עברנו את המצבים האלה בתהליך שנקרא "מלמעלה למטה", ועכשיו אנחנו מתחילים לעלות בעצמנו מלמטה.

אם כיום, נשחזר בינינו, בפנימיותנו, את הכלי המשותף שלנו, את בית המקדש הרוחני שבעולם העליון, נוכל לבנות גם את בית המקדש השלישי בעולם שלנו. אבל אם נבנה אותו ללא תיקון פנימי בתוכנו, הוא יהיה בנין יפה סתם שיבקרו בו תיירים. אז לשם מה לבנות אותו? קודם כל אנחנו חייבים לבנות אותו רוחנית, לבנות את החיבור בין הנשמות שלנו.

תלמידי רבי עקיבא היו בדרגה רוחנית גבוהה מאוד. אך לפני אלפיים שנה תלמידיו ירדו רוחנית, ובמקום אהבת הזולת החלה ביניהם "שנאת חינם", עד "חורבן בית המקדש". בזה הם הפסיקו להשתוות רוחנית עם הארץ הזאת ולכן הוגלו ממנה מיד. עכשיו, כשהגלות הזו הסתיימה, הוחזרנו לכאן בכוח, ועלינו להשיג את ההשתוות הרוחנית עם ארץ ישראל; להשיג את המדרגה שבה יהיה בינינו קשר משותף. אחרת, מצבנו יהיה גרוע כמו בעת חורבן בית המקדש, אבל לפי סדר הפוך. כלומר, לא ניזרק שוב לגלות, משום שכל ארבע הגלויות כבר הסתיימו, אלא לפי מידת אי-השתוות שלנו עם ארץ ישראל, נרגיש יסורים. מכאן שעלינו לגדול רוחנית. ואם לא נעשה זאת, היסורים הם שידחפו אותנו לכך.

כל זמן שלא נמלאה סאת היסורים, אין אנו מבינים למה ולאיזה צורך הם נועדו. אבל כאשר סאת היסורים תימלא, תתחדד בנו האבחנה, ואז נבין את משמעותם ואת הסיבה להם. אם נשכיל ללכת בנתיב של חוכמת הקבלה, יתברר לנו שהקבלה מגלה את הסיבות למתרחש, בלי צורך לעבור דרך של יסורים.

את בית המקדש השלישי יבנו אנשים שישיגו את הדרגה הרוחנית שנקראת "בית המקדש השלישי".

עכשיו, אחרי שהחזירו אותנו לארץ ישראל הגשמית, אנחנו חייבים להשיג את הדרגה הרוחנית שלה, את דרגת התיקון הרוחנית שאבדה לנו בעבר. כלומר, אנחנו צריכים קודם כל להשיג בינינו הבנה משותפת. אבל איך זה אפשרי, הרי אלו לכאורה מילים יפות בלבד. מילים שיותר מפעם ניסו ללמד אותנו בעזרתן אלו שלא האמינו בהן כלל. אלא שאם האדם מתחיל להרגיש את העולם העליון, הוא רואה מה מתרחש שם, ובאיזה אופן כל הנשמות קשורות זו לזו, ושבסופו של דבר הוא אינו מסוגל לעשות שום מעשה טוב לעצמו בלי שתצמח טובה לכך גם לכל האחרים. מתוך הראייה הזאת, האדם מתחיל להתייחס לאחרים בצורה שונה לגמרי. כלומר, ללא חוכמת הקבלה וללא התגלות העולם העליון, הדברים האלה אינם אפשריים.

קבלה איננה דת

הקבלה תהיה המדע העיקרי של המאה ה-21, וככל שהתהליך הזה יתקדם, כן יימנעו מאתנו יסורים רבים. עברו הזמנים של האמונה הבלתי מודעת באלוקים ועבודה פולחנית שלו. היום אנחנו חייבים לא להאמין בלבד, לקוות לרחמנותו בלבד, אלא לדעת ללמוד את חוקיו, כדי לשלוט ביקום בעצמנו, וכך גם במה שקורה לנו כאן ועכשיו.

בעל הסולם ראה סכנה בהמשך קיום מעשי של טקסים כשהוא בא על חשבון קיום רוחני חוקי של חוקי היקום. הוא ראה שהתהליך הזה מוביל את העם היהודי לחורבן. מתוך כך שלמד את החוקים העליונים של כלל המציאות, והשיג את השורשים הרוחניים של מה שקורה בעולמנו, ראה שהגיע הזמן לגלות ברבים את סודות הקבלה.

לימוד קבלה אינו מצריך לימוד במסגרת דתית כפי שחשבו עד היום. היום חייב להיות שינוי גדול בגישה למציאות, הן אצלנו בעם היהודי, והן בכל העולם. עכשיו הנשמות שלנו בשלות עד כדי כך שנוכל ליטול עלינו את הנהגת כל המציאות. מלמעלה כבר דורשים מאתנו, שנתחיל להשיג את כל הידע על דרך פעולתו של העולם העליון, ושנפעל יחד אתו. וכך נקבע את העתיד שלנו. אם לא נעשה את זה, אנחנו נכנסים לתוהו ובוהו ולצרות גדולות, ולא נדע איך להמשיך ולהתקיים בעולם הזה.

שינוי שיטת הלימוד בקבלה הוא בהתאם לשינוי הזמנים. עד לזמן שלנו היתה תקופה של התפתחות פנימית שלא הרגשנו בה ולא היינו מודעים לה. כל העמים סבלו מכל מיני צרות קשות, מגפות, רעב, מלחמות, אסונות, ואנחנו סבלנו בגלות. כל שהיינו צריכים לעשות הוא לשמור על עצמנו שנשאר יהודים, בצורה החיצונית שלנו. לכן, היה חשוב להתמיד בקיום תורה ומצוות בצורה מעשית, חיצונית, וזה הספיק כדי לשמור על העם, עד שיחזור לארץ ישראל. לכשיחזור ויתחיל בתפקיד העם הנבחר, נתחיל לעסוק בשינוי החוקים הרוחניים ובהתערבות בהשגחת העולם.

כעת נדרשת מאתנו פעולה אחרת, לכן גם קיבלנו שיטה אחרת ללימוד הקבלה. היום נדרשת מאתנו התפתחות פנימית מתוך מודעות, פעולה מתוך בחירה, ולא מתוך דחיפה מבחוץ על ידי סבל ויסורים, כדי להשיג את הידע על פעולת העולם העליון. היום נדרש מאתנו להכיר איך פועלת כל המציאות, כל ההשגחה וההנהגה של המציאות, ולהתערב בזה בצורה אקטיבית, לפעול בעצמנו כדי לבנות בכל רגע את הרגע הבא שלנו, דהיינו לבנות את עתידנו.

אם אנשים אינם פותחים ספר קבלה, או אם הם אינם מרגישים שחסר להם משהו, אי-אפשר לחייבם ללכת בדרך הקבלה. מי שאין לו רצון אינו צריך לפתוח ספר קבלה, רק מלמעלה נותנים לאדם הרגשה שחסר לו משהו ומחייבים אותו לחפש.

יש כיום צורך דחוף להתחיל בלימוד, לכן אני אומר איפה נמצא המפתח אבל גם זה אינו יכול לגרום לאדם, שאינו מרגיש שום דחף פנימי, לפתוח ספר קבלה. אם אדם מרגיש שחייו מלאים ושלמים; למה שילמד קבלה? מה חסר לו בחיים? ומבחינתו, הוא צודק.

החילונים הם אלה שתמיד מצויים בחסר, כיוון שאין להם חינוך לשלמוּת, אין להם חינוך לכך ש"הכל מלמעלה", והכל יכול להתקיים כמות שהוא. הם נמצאים כל הזמן בלחצים, מתחבטים בשאלות על החיים, על טעם החיים. אלא שהסיבה המיוחדת שבגללה יצאו מהדת, היא לאמיתו של דבר כדי לחזור ולרכוש את חוכמת הקבלה, ובאמצעותה לשפר את העולם.

מי שהשאלה "לשם מה אני חי?" בוערת בו, יפתח, בסופו של דבר, ספרי קבלה וימצא תשובה. היום יש גם אנשים דתיים שמשתוקקים לזה, שרוצים לדעת את האמת, שרוצים להגיע לפנימיות כדי להשיג רוחניות. אך אם אין לאדם צורך הזה, אין תועלת מניסיון לדחוף אותו לכך.

"מה הטעם בחיי?" היא שאלה קיומית ולא כולם מרגישים אותה עדיין. הנשמות נמשכות ללימוד הקבלה לפי התפתחות השאלה הזאת בתוכן, במבנה שדומה לפירמידה. השאלה בוערת וכואבת מאוד למספר קטן של אנשים ואלה מחפשים כל דרך להגיע לתשובה; הם הראשונים שהתחילו לעסוק בלימוד הזה. וישנם רבים שמוטרדים במידת מה מהשאלה, אך רוב הזמן מדחיקים אותה, והתעניינותם בקבלה מתעוררת בעיקר בזמנים קשים. וישנם כאלה שאינם חשים בקיומה של שאלה מעין זו ואינם ערים למצבם.

לפי מידת בשלות הנשמה, אדם מרגיש פחות צורך, או יותר צורך, לפתור את השאלה הקיומית שבתוכו. היום אנחנו רואים את זה בכל מקום. יש שמרגישים דחיפות לשנות ולשפר את חייהם, וישנם אנשים שאין להם כלל נחיצות כזו. אי אפשר לדרוש מאנשים שאין להם שום רצון לכך, לפתוח וללמוד מהספרים ואף אסור לדרוש זאת מהם, כי אין כפייה ברוחניות. לכן דברי מופנים לאותם אנשים שכבר רוצים לדעת מדוע הם חיים, מה קורה להם, מדוע זה קורה להם, איך הם יכולים להשפיע על המצב הקשה, איך הם יכולים לשמור על קיום העם וקיום המדינה. הקבלה מתאימה לנשמות שהתפתחו עד כדי כך שהן חשות את השאלות האלה.

חזרה לראש הדף
Site location tree