א,א יש מביאין ביכורים וקורין, מביאין ולא קורין; ויש שאינן מביאין. ואלו שאינן מביאין-הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או לתוך של רבים, המבריך מתוך של יחיד לתוך שלו או מתוך של רבים לתוך שלו. הנוטע לתוך שלו והמבריך לתוך שלו, ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע-הרי זה אינו מביא; רבי יהודה אומר, כזה מביא.
א,א הנוטע לסייג ולקורות, פטור מן העורלה. רבי יוסי אומר, אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג-הפנימי חייב, והחיצון פטור.
א,א חמישה דברים חייבין בחלה-החיטים, והשעורים, והכוסמין, ושיבולת שועל, והשיפון. הרי אלו חייבין בחלה, ומצטרפין זה עם זה, ואסורין בחדש מלפני הפסח, ומלקצור מלפני העומר. ואם השרישו קודם לעומר, העומר מתירן; ואם לאו, אסורין עד שיבוא העומר הבא.
א,א מעשר שני-אין מוכרין אותו, ואין ממשכנין אותו, ואין מחלפין אותו, ולא שוקלין כנגדו. ולא יאמר אדם לחברו בירושלים, הא לך יין ותן לי שמן; וכן שאר כל הפירות. אבל נותנין זה לזה מתנות חינם.
א,א כלל אמרו במעשרות: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידוליו מן הארץ-חייב במעשרות. ועוד כלל אחר אמרו: כל שתחילתו אוכל, וסופו אוכל-אף על פי שהוא שומרו להוסיף אוכל, חייב קטן וגדול; וכל שאין תחילתו אוכל, אבל סופו אוכל-אינו חייב, עד שייעשה אוכל.
א,א חמישה, לא יתרומו; ואם תרמו, אין תרומתן תרומה: החירש, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, והנוכרי שתרם את של ישראל, ואפילו ברשותו-אין תרומתו תרומה.
א,א עד אימתיי חורשין שדה האילן ערב שביעית: בית שמאי אומרין, כל זמן שהוא יפה לפרי; בית הלל אומרין, עד העצרת. וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו.
א,א החיטים והזונין, אינן כלאיים זה בזה. השעורים ושיבולת שועל, והכוסמין והשיפון, הפול והספיר, והפורקדן והטופח, ופול הלבן והשעועית-אינן כלאיים זה בזה.
א,א הקלים שבדמאי-השיתין, והרימין, והעוזררין, ובנות שוח, ובנות השקמה, ונובלות תמרה, והגופנן, והנצפה; וביהודה-האוג, והחומץ, והכוסבר. רבי יהודה אומר, כל השיתין פטורות, חוץ משל דופרה; וכל הרימין פטורין, חוץ מרימי שקמונה; וכל בנות שקמה פטורות, חוץ מן המסוטפות.
א,א אלו דברים שאין להם שיעור-הפיאה, והביכורים, והריאיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. ואלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא-כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו; ותלמוד תורה כנגד כולם.
א,א מאימתיי קורין את שמע בערבין: משעה שהכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרין, עד חצות. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר.