א,א הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה, והלך היחיד ועשה שוגג על פיהן-בין שעשו ועשה עימהן, בין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה-הרי זה פטור, מפני שתלה בבית דין. הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו או תלמיד שראוי להוראה, והלך ועשה על פיהן-בין שעשו ועשה עימהן, ובין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה-הרי זה חייב. זה הכלל-התולה בעצמו, חייב; והתולה בבית דין, פטור.
א,א משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והן אמרו שלושה דברים: היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.
א,א לפני אידיהן של גויים שלושה ימים, אסור מלשאת ומלתת עימהן, ומלהשאילן ומלשאול מהן, מלהלוותן ומללוות מהן, מלפורען ומלפרוע מהן. רבי יהודה אומר, נפרעין מהן, מפני שהוא מצר. אמרו לו, אף על פי שהוא מצר עכשיו, שמח הוא לאחר זמן.
א,א שמאי אומר, כל הנשים, דיין שעתן; הלל אומר, מפקידה לפקידה, אפילו לימים הרבה. וחכמים אומרין, לא כדברי זה ולא כדברי זה; אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת. כל אישה שיש לה וסת, דייה שעתה; והמשמשת בעידים-הרי זו כפקידה, וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה.
א,א שבועות שתיים, שהן ארבע; ידיעות הטומאה שתיים, שהן ארבע; יציאות השבת שתיים, שהן ארבע; מראות נגעים שניים, שהן ארבעה.
א,א כיצד העדים נעשין זוממין: מעידים אנו את איש פלוני, שהוא בן גרושה או בן חלוצה-אין אומרין יעשה זה בן גרושה ובן חלוצה תחתיו, אלא לוקה ארבעים. מעידים אנו את איש פלוני, שהוא חייב לגלות-אין אומרין יגלה זה תחתיו, אלא לוקה ארבעים. מעידים אנו את איש פלוני, שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה, והלוא בין היום בין למחר, סופו ליתן לה כתובה-אומרין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו, שאם נתאלמנה או נתגרשה, ואם מתה, יירשנה בעלה.
א,א דיני ממונות, בשלושה; גזילות וחבלות, בשלושה. נזק וחצי נזק, תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמישה, האונס והמפתה והמוציא שם רע--בשלושה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, המוציא שם רע-בעשרים ושלושה, מפני שיש בו דיני נפשות.
א,א השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, בונין את הכותל באמצע. מקום שנהגו לבנות גביל, גזית, כפסין, לבינים-בונים: הכול כמנהג המדינה. בגביל-זה נותן שלושה טפחים, וזה נותן שלושה טפחים; בגזית-זה נותן טפחיים ומחצה, וזה נותן טפחיים ומחצה. בכפסין-זה נותן טפחיים, וזה נותן טפחיים; בלבינים-זה נותן טפח ומחצה, וזה נותן טפח ומחצה. לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים של שניהן.
א,א שניים אוחזין בטלית-זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי-זה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, ויחלוקו. זה אומר כולה שלי, וזה אומר חצייה שלי-האומר כולה שלי, יישבע שאין לו בה פחות משלושה חלקים, והאומר חצייה שלי, יישבע שאין לו בה פחות מרביע; זה נוטל שלושה חלקים, וזה נוטל רביע.
א,א ארבעה אבות נזיקין-השור, והבור, והמבעה, וההבער. לא הרי השור כהרי המבעה, ולא הרי המבעה כהרי השור; ולא זה וזה, שיש בהן רוח חיים, כהרי האש, שאין בו רוח חיים; ולא זה וזה, שדרכן לילך ולהזיק, כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק. הצד השווה שבהן-שדרכן להזיק, ושמירתן עליך; וכשהזיק, חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.