זבים
מסכת זבים פרק א
א,א הרואה ראייה אחת של זוב-בית שמאי אומרין, כשומרת יום כנגד יום; בית הלל אומרין, כבעל קרי. ראה אחת, ובשני הפסיק, ובשלישי ראה שתיים או אחת מרובה כשתיים-בית שמאי אומרין, זב גמור; בית הלל אומרין, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן. אמר רבי אלעזר בן יהודה, מודים בית שמאי בזה שאינו זב גמור; על מה נחלקו: על הרואה שתיים או אחת מרובה כשתיים, ובשני הפסיק, ובשלישי ראה אחת-בית שמאי אומרין, זב גמור; ובית הלל אומרין, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
א,ב הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו-בית שמאי אומרין, סתר שני ימים שלפניו; בית הלל אומרין, לא סתר אלא יומו. רבי ישמעאל אומר, הרואה בשני, סתר שלפניו. רבי עקיבה אומר, אחד הרואה בשני, ואחד הרואה בשלישי-שבית שמאי אומרין, סתר שני ימים שלפניו; ובית הלל אומרין, לא סתר אלא יומו. ומודים ברואה ברביעי, שלא סתר אלא יומו, ברואה קרי; אבל אם ראה זוב, אפילו יום שביעי-סתר שלפניו.
א,ג ראה אחת היום ושתיים למחר, שתיים היום ואחת למחר, שלוש לשלושה ימים או לשלושה לילות-הרי זה זב גמור.
א,ד ראה אחת, והפסיק כדי טבילה וסיפוג, ואחר כך ראה שתיים או אחת מרובה כשתיים, או שראה שתיים או אחת מרובה כשתיים, והפסיק כדי טבילה וסיפוג, ואחר כך ראה אחת-הרי זה זב גמור.
א,ה ראה אחת מרובה כשלוש, שהיא כמגדיון ולשילוח, שהן כשתי טבילות וכשני סיפוגין-הרי זה זב גמור. ראה אחת מרובה כשתיים-מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן. אמר רבי יוסי, לא אמרו אחת מרובה, אלא אם כן יש בה כדי שלוש.
א,ו ראה אחת היום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר-אם ידוע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן; ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן. ראה שני ימים בין השמשות, ספק לטומאה ולקרבן; אחת בין השמשות, ספק לטומאה.
מסכת זבים פרק ב
ב,א הכול מיטמאין בזיבה-אף הגרים, אף העבדים בין משוחררין בין שאינן משוחררין, חירש, שוטה, וקטן, סריס אדם, וסריס חמה. טומטום ואנדרוגינוס-נותנין עליהן חומרי האיש, וחומרי האישה: מיטמאין בדם כאישה, ובלובן כאיש; וטומאתן בספק.
ב,ב בשבעה דרכים, בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה-במאכל, ובמשתה, במשא, ובקפיצה, בחולי, במראה, ובהרהור. הירהר עד שלא ראה, או ראה עד שלא הירהר; רבי יהודה אומר, אפילו ראה בהמה וחיה ועוף מתעסקין זה עם זה, אפילו ראה בגדי צבע האישה. רבי עקיבה אומר, אכל כל מאכל, בין רע בין יפה; ושתה כל משקין. אמרו לו, אין כאן זבים, מעתה. אמר להם, אין אחריות זבים עליכם. משנזקק לזיבה, אין בודקין אותו. אונסו וספקו ושכבת זרעו-טמאין, שרגליים לדבר. ראה ראייה ראשונה, בודקין אותו בשנייה; ובשלישית, אין בודקין אותו. רבי אליעזר אומר, אף בשלישית בודקין אותו, מפני הקרבן.
ב,ג הרואה קרי, אינו מטמא בזיבה מעת לעת; רבי יוסי אומר, יומו. גוי שראה קרי, ונתגייר-מיד הוא מיטמא בזיבה. הרואה דם, והמקשה-מעת לעת. והמכה עבדו יום יומיים, מעת לעת. כלב שאכל בשר המת-שלושה ימים מעת לעת, הרי הוא כברייתו.
ב,ד הזב מטמא את המשכב בחמישה דרכים, לטמא אדם ולטמא בגדים-עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען; ומשכב את האדם בשבעה דרכים, לטמא בגדים-עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, במגע, ובמשא.
מסכת זבים פרק ג
ג,א הזב והטהור שישבו בספינה או באסדה, או שרכבו על גבי בהמה-אף על פי שאין בגדיהם נוגעים, הרי אלו טמאים מדרס. ישבו על הנסר על הספסל ועל הגשיש של מיטה ועל הכלונס בזמן שהן מחגירין, עלו באילן שכוחו רע, ובסוכה שכוחה רע, ובסולם מצרי בזמן שאינו קבוע במסמר, על הכבש ועל הקורה ועל הדלת בזמן שאינן עשויין בטיט-טמאים; רבי יהודה מטהר.
ג,ב מגיפין או פותחין; וחכמים אומרין, עד שיהא זה מגיף וזה פותח. מעלין זה את זה מן הבור; רבי יהודה אומר, עד שיהא הטהור מעלה את הטמא. מפשילין בחבלים; וחכמים אומרין, עד שיהא זה מושך הילך וזה מושך הילך. אורגין בין בעומדין בין ביושבין, או טוחנין. רבי שמעון מטהר בכולן, חוץ מן הטוחנין בריחיים של יד. פורקין מן החמור או טוענין-בזמן שמשאן כבד, טמאין; בזמן שמשאן קל, טהורין. וכולן טהורין לבית הכנסת, וטמאין לתרומה.
ג,ג הזב והטהור שישבו בספינה גדולה-איזו היא ספינה גדולה, רבי יהודה אומר, כל שאינה יכולה להמיט באדם; ישבו על הנסר על הספסל על הגשיש של מיטה ועל הכלונס בזמן שאינן מחגירין, עלו באילן שכוחו יפה, ובסוכה שכוחה יפה, בסולם צורי או מצרי בזמן שהוא קבוע במסמר, על הכבש ועל הקורה ועל הדלת בזמן שהן עשויין בטיט אפילו מצד אחד-טהורין. טהור מכה את הטמא, טהור; טמא מכה את הטהור, טמא-שאם יימשך הטהור, הרי הטמא נופל.
מסכת זבים פרק ד
ד,א רבי יהושוע אומר, נידה שישבה עם הטהורה במיטה-כפח שבראשה, טמא מדרס; ישבה בספינה-כלים שבראש הנס שבספינה, טמאין מדרס. נוטלת עריבה מלאה בגדים-בזמן שמשאן כבד, טמאין; בזמן שמשאן קל, טהורין. זב שהקיש על כצוצרה, ונפל כיכר של תרומה-טהור.
ד,ב הקיש על המריש, ועל המלבן, ועל הצינור, ועל הדף, אף על פי שהוא עשוי בחבלים, על התנור, ועל הים, ועל האצטרוביל, ועל חמור של ריחיים של יד, ועל סאה של ריחיים של זיתים, רבי יוסי אומר, אף על קורת הבלנים-טהור.
ד,ג הקיש על הדלת, ועל הנגר, ועל המנעול, ועל המשוט, ועל הקלת, ועל אילן שכוחו רע, ועל סוכה שכוחה רע, ועל סולם מצרי בזמן שאינו קבוע במסמר, על הכבש, על הקורה ועל הדלת בזמן שאינן עשויין בטיט-טמאין. על השידה, ועל התיבה, ועל המגדל-טמאין; רבי נחמיה ורבי שמעון מטהרין באלו.
ד,ד זב שהיה מוטל על חמישה ספסלין, או על חמש פונדיות-לאורכן, טמאין; לרוחבן, טהורין. ישן-ספק נתהפך עליהן, טמאין. היה מוטל על שישה כיסיות-שתי ידיו על שניים, ושתי רגליו על שניים, ראשו על אחד, וגופו על אחד-אין טמא אלא זה שתחת גופו. עומד על שני כיסיות-רבי שמעון אומר, אם רחוקין זה מזה, טהורין.
ד,ה עשר טלייות זו על גבי זו-ישב על גבי העליונה, כולן טמאות. הזב בכף מאזניים-משכב ומושב כנגדו-כרע הזב, טהורין; כרעו הן, טמאין. רבי שמעון אומר, ביחידי, טמא; ובמרובין, טהור-שאין אחד נושא את רובו.
ד,ו הזב בכף מאזניים, והאוכלין והמשקין בכף שנייה-טמאין; ובמת, הכול טהור-חוץ מן האדם: זה חומר בזב מבמת. וחומר שוב בזב מבמת: שהזב עושה משכב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים, ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין-מה שאין המת מטמא. חומר במת: שהמת מטמא באוהל, ומטמא טומאת שבעה-מה שאין הזב מטמא.
ד,ז היה יושב על גבי המיטה, וארבע טלייות תחת ארבע רגלי המיטה-טמאות, מפני שאינה יכולה לעמוד על שלוש; רבי שמעון מטהר. היה רוכב על גבי בהמה, וארבע טלייות תחת ארבע רגלי בהמה-טהורות, מפני שהיא יכולה לעמוד על שלוש. הייתה טלית אחת תחת שתי ידיים, תחת שתי רגליים, תחת היד תחת הרגל-טמאה. רבי יוסי אומר, הסוס מטמא ברגליו, והחמור בידיו-שמשענת הסוס על רגליו, ומשענת החמור על ידיו. ישב על קורת בית הבד, כלים שבעקל טמאין. על המכבש של כובס, כלים שתחתיו טהורין; רבי נחמיה מטמא.
מסכת זבים פרק ה
ה,א הנוגע בזב, או שהזב נוגע בו, המסיט את הזב, או שהזב מסיטו-מטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף במגע, אבל לא במשא. כלל אמר רבי יהושוע: כל המטמא בגדים בשעת מגעו-מטמא אוכלין ומשקין להיות תחילה, והידיים להיות שנייות; ואינו מטמא לא אדם, ולא כלי חרס. לאחר פרישתו ממטמאיו-מטמא משקין להיות תחילה, והאוכלין הידיים להיות שנייות; ואינו מטמא בגדים.
ה,ב ועוד כלל אחר אמרו: כל הנישא על גב הזב, טמא; וכל שהזב נישא עליו, טהור-חוץ מן הראוי למשכב ולמושב, והאדם. כיצד: אצבעו של זב תחת הנדבך-הטהור מלמעלן-מטמא שניים, ופוסל אחד; פירש-מטמא אחד, ופוסל אחד. הטמא מלמעלן, והטהור מלמטן-מטמא שניים, ופוסל אחד; פירש-מטמא אחד, ופוסל אחד. האוכלין, והמשקין, והמשכב, והמושב, והמדף-מלמעלן-מטמאין שניים, ופוסלין אחד; פירשו-מטמאין אחד, ופוסלין אחד. משכב מושב מלמטן-מטמאין שניים, ופוסלין אחד; פירשו-מטמאין שניים, ופוסלין אחד. והאוכלין והמשקין והמדף מלמטן, טהורין.
ה,ג מפני שאמרו, כל הנושא ונישא על גבי משכב, טהור-חוץ מן האדם. כל הנושא ונישא על גבי הנבילה, טהור-חוץ מן המסט; רבי אליעזר אומר, אף הנושא. כל הנושא ונישא על גבי המת, טהור-חוץ מן המאהיל, ואדם בזמן שהוא מסט.
ה,ד מקצת טמא על הטהור, ומקצת טהור על הטמא, חיבורי טמא על הטהור, וחיבורי טהור על הטמא-טמא. רבי שמעון אומר, מקצת טמא על הטהור, טמא; ומקצת טהור על הטמא, טהור.
ה,ה הטמא על מקצת משכב, והטהור על מקצת משכב-טמא; מקצת טמא על המשכב, ומקצת טהור על המשכב-טהור. נמצאת טומאה נכנסת לו ויוצא הימנו, במיעוטו. כיכר של תרומה שהוא נתון על גבי משכב, והנייר בינתיים-בין מלמעלן, בין מלמטן-טהור. וכן באבן המנוגעת, טהור; רבי שמעון מטמא בזו.
ה,ו הנוגע בזב, ובזבה, ובנידה, וביולדת, ובמצורע, ובמשכב, ובמושב-מטמא שניים, ופוסל אחד; פירש-מטמא אחד, ופוסל אחד: אחד הנוגע ואחד המסיט, ואחד הנושא ואחד הנישא.
ה,ז הנוגע בזובו של זב, וברוקו, בשכבת זרעו, ובמימי רגליו, ובדם הנידה-מטמא שניים, ופוסל אחד; פירש-מטמא אחד, ופוסל אחד: אחד הנוגע ואחד המסיט; רבי אלעזר אומר, אף הנושא.
ה,ח הנושא את המרכב, והנישא עליו, והמסיטו-מטמא שניים, ופוסל אחד; פירש-מטמא אחד, ופוסל אחד. הנושא את הנבילה, ואת מי חטאת שיש בהן כדי הזיה-מטמא שניים, ופוסל אחד; פירש-מטמא אחד, ופוסל אחד.
ה,ט האוכל מנבילת עוף טהור, והיא בבית הבליעה-מטמא שניים, ופוסל אחד. הכניס ראשו לאוויר התנור-טהור, ומטהר את התנור. הקיאה, או בלעה-מטמא אחד, ופוסל אחד; כשהיא בתוך פיו, עד שלא יבלענה-טהור.
ה,י הנוגע בשרץ, ובשכבת זרע, ובטמא מת, ובמצורע בימי ספרו, ובמי חטאת שאין בהן כדי הזיה, בנבילה, ובמרכב-מטמא אחד, ופוסל אחד. זה הכלל: כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה-מטמא אחד, ופוסל אחד: חוץ מן האדם. פירש-מטמא אחד, ופוסל אחד.
ה,יא בעל קרי, כמגע שרץ. ובועל נידה, כטמא מת, אלא שחומר ממנו בועל נידה, שהוא מטמא משכב ומושב טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין.
ה,יב אלו פוסלין את התרומה-האוכל אוכל ראשון, והאוכל אוכל שני, והשותה משקין טמאין, והבא ראשו ורובו במים שאובין, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלושת לוגין מים שאובין, והספר, והידיים, וטבול יום, והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין.