אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / תלמוד ירושלמי / נשים / קידושין

מסכת קידושין פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף ובשטר ובביאה בכסף בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר ובית הילל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחת משמונה באיסר האיטלקי וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  כיני מתני' או בכסף או בשטר או בביאה ותני ר' חייה כן לא סוף דבר בשלשתן אלא אפילו באחד מהן בכסף מנין (דברים כב) כי יקח מגיד שניקנית בכסף בביאה מניין ובעלה מגיד שנקנית בביאה הייתי אומר על ידי זו ועל ידי זהו כסף בלא ביאה ביאה בלא כסף מניין ר' אבהו בשם ר' יוחנן כתיב (שם) כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל הגע עצמך אפילו לא קנייה אלא בביאה אמרה תורה הבא אחריו בחנק לא סוף דבר בכדרכה אלא אפי' שלא כדרכה רבי אבהו בשם ר' יוחנן לא צריכא שלא מכדרכה אין תימר מכדרכה למה לי בעלה אפי' אחר כיי דתנינן תמן באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק הא למדנו ביאה בלא כסף כסף בלא ביאה מניין ויצאה חנם אין כסף אם אחרת יקח לו מה זו בכסף אף זו בכסף בשטר (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר מקיש הויתה ליציאתה מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר א"ר אבין ותני חזקיה וכי יקח מגיד שהיא נקנית בכסף ודין הוא מה אם עברייה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שהיא נקנית בביאה אינו דין שנקנית בכסף יבמה תוכיח שהיא נקנית בביאה ואינה נקנית בכסף אף אתה אל תתמה על זו שאף על פי שהיא נקנית בביאה לא תקנה בכסף תלמוד לומר כי יקח מגיד שהיא נקנית בכסף ובעלה מגיד שהיא נקנית בביאה ודין הוא מה אם יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה זו שהיא נקנית בכסף אינו דין שתקנה בביאה עבריה תוכיח שהיא נקנית בכסף ואינה נקנית בביאה אף אתה אל תתמה על זו שאע"פ שהיא נקנית בכסף לא

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  תקנה בביאה ת"ל כי יקח מגיד שהיא נקנית בכסף ובעלה מגיד שהיא נקנית בביאה בשטר מה אם הכסף שאינו מוציא הרי הוא מכניס שטר שהוא מוציא אינו דין שיכניס לא אם אמרת בכסף שהוא מוציא להקדיש ידי פדיונו תאמר בשטר שאינו מוציא להקדיש ידי פדיונו נשבר ק"ו וחזקתה למקרא לפום כן צריך מימר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר הקיש הוויתה ליציאתה מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר א"ר יודן ק"ו לבת חורין שתקנה בחזקה ודין הוא מה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בביאה נקנית בחזקה זו שהיא נקנית בביאה אינו דין שתקנה בחזקה ת"ל ובעלה בביאה היא נקנית ואינה נקנית בחזקה קל וחומר בשפחה כנענית שתקנה בביאה ודין הוא ומה אם בת חורין שאינה נקנית בחזקה נקנית בביאה זו שהיא נקנית בחזקה אינו דין שתקנה בביאה ת"ל (ויקרא כה) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגו' בחזקה היא נקנית ואינה נקנית בביאה הרי למדנו שהאשה נקנית בשלש דרכים או בכסף או בשטר או בביאה עד כדון בישראל בנכרים רבי אבהו בשם ר' אלעזר כתיב (בראשית כ) הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל על הבעולות הן חייבין ואינן חייבין על הארוסות מילתיה דרבי אלעזר אמרה והוא שנתכוון לקנותה דמר רבי יונה בשם שמואל זונה עומדת בחלון באו עליה שנים הראשון אינו נהרג והשני נהרג על ידיו וכי נתכוון הראשון לקנותה (ויקרא יח) איש מה תלמוד לומר איש איש אלא להביא את הגוים שבאו על עריות האומות שידונו כדיני האומות ואם באו על העריות ישראל שידונו אותם כדיני ישראל אמר ר' לעזר מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד שאם בא על ארוסת ישראל חייב על ארוסת גוים פטור אם בא על ארוסת ישראל חייבין במה הוא מתחייב בדיניהן בדיני ישראל אין תימר בדיני ישראל בשני עדים ובעשרים ושלשה דיינים ובהתרייה ובסקילה ואין תימר בדיניהן בעד אחד וביין אחד ושלא בהתרייה ובסייף רבי יודה בר פזי מוסף בחונקו מפני עצמו מה טעם כי דם באדם אין תימר בדיני ישראל ונתגייר חייב אין תימר בדיניהם נתגייר פטור דא"ר חנינה בן נח שקילל את השם נתגייר פטור מפני שנשתנה דינו ר' לעזר בשם ר' חנינה מניין שבני נח מוזהרין על עריות כישראל ת"ל (בראשית ב) ודבק באשתו ולא באשת חבירו ודבק באשתו

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  ולא בזכור ולא בבהמה רבי שמואל רבי אבהו ר' לעזר בשם רבי חנינה בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה נהרג מה טעם (בראשית ב) ודבק באשתו והיו לבשר אחד ממקום ששניהן עושין בשר אחד ר' יוסי בעא הערייה בזכור מהו הערייה בבהמה מה היא וכל העריות לא מן הנידה למדו זכור מינה בהמה מינה עד כדון בישראל בגוים אמר ר' מנא לא מינה ודבק באשתו ולא באשת חבירו כל שהוא ודכוותה לא בזכור ולא בבהמה אפי' כל שהוא הרי למדנו גוים אין להן קידושין מהו שיהא להם גירושין ר' יודה בן פזי ור' חנין בשם ר' חונה רובה דציפורין או שאין להן גירושין או ששניהן מגרשין זה את זה ר' יוחנן דצפרין ר' אחא ר' חיננא בשם ר' שמואל בר נחמן (מלאכי ב) כי שנא שלח וגו' עד את ה' אלהי ישראל בישראל נתתי גירושין לא נתתי גירושין באומות העולם ר' חנניה בשם ר' פינחס כל הפרשה כתיב יי צבאות וכאן כתיב אלהי ישראל ללמדך שלא ייחד הקב"ה שמו בגירושין אלא בישראל בלבד מילתיה דר' חייה רבה אמרה גוים אין להן גיורשין דתני ר' חייה בן גוי שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר וגירשה ואחר כך נתגיירו שניהן אין אני קורא עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ותני כן מעשה בא לפני רבי והכשיר בשטר הדא דתימר בשטר שאינו יפה שוה פרוטה אבל בשטר שהוא יפה שוה פרוטה ככסף הוא תני רבי חייה כן לא סוף דבר בשטר שהיא יפה שוה פרוטה והלא מתקדשת היא האשה בכל דבר שהוא יפה שוה פרוטה אלא אפילו כתבו על החרס או על נייר ונתנו לה ה"ז מקודשת

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  כתבו על דבר שהוא איסור הנאה תני ר' חגין מעשה בא לפני רבי ואמר הרי זו מגורשת ר"א אמר אינה מגורשת אמר ר' זעירא הויין רבנין פליגין מן דאמר אינה מקודשת אינה מגורשת ומן דמר מקודשת מגורשת חברייה אמרין לחומרין רבי יוסי בעא מהו לחומרין אינה מקודשת מגורשת היינו לחומרין אילו אינה מגורשת מקודשת היינו לחומרין

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  מהו כדון רבנין דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא מאן דאמר מגורשת מקודשת איסור הנייה מדבריהם ומן דמר אינה מגורשת מקודשת איסור הנייה מדבר תורה הא באיסור הנייה מדבריהם מקודשת אין תימר כן לית הדא פליגא על רב דרב אמר דברי רבי מאיר המקדש בחמץ משש שעות ולמעלן לא עשה ולא כלום תמן בגופו קידש וחמץ משש שעות ולמעלן טב הוא כלום ברם הכא בתניים שבו קידש מעתה אפי' באיסור הנייה דבר תורה תהא מקודשת מה בינה לשטר שאינו יפה שוה פרוטה תמן אינו ראוי להשלים עליו ברם הכא ראוי הוא להשלים עליו ברם הכא ראוי הוא להשלים עליו תמן תנינן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה הטענה בית שמאי אומרים מעה ובית הלל אומרים שתי מעין מחלפה שיטתהון דב"ש תמן אינון אמרין כסף דינר וכא אינון אמרין כסף מעה מחלפה שיטתהון דבית הלל תמן אינון אמרין כסף פרוטה וכא אינון אמרין כסף שתי

דף ג,ב פרק א הלכה א גמרא  מעין רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה בית שמאי למידין מתחילת מכירתה של עברייה מה תחילת מכירתה בדינר אף קידושיה בדינר בית הלל למידין מסוף גירועיה מה סוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה מה טעמא דבית שמאי שנאמר (שמות כא) ויצאה חנם אין כסף וכי אין אנו יודעים שאין כסף מה תלמוד לומר אין כסף מיכן שנמכרה בכסף יותר מכסף וכמה יותר מכסף דינר או כסף פרוטה יותר מכסף שתי פרוטות סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה ר' בון בשם ר' יודה בר פזי שאם ביקשה ליגרע מגרעת במעה בכל שנה ויוצאת ותגרע בפרוטה אמר רבי בון הגע עצמך שאם בקשה ליגרע מתחילת השנה הששית תחילת גירועיה בפרוטה וסוף גירועיה בפרוטה אלא תחילת גירועיה במעה וסוף גירועיה בפרוטה מה טעמא דבית הלל ממה שסוף גירועיה בפרוטה את יודע שקידושיה בפרוטה אילו לא נשתייר שם אלא שוה פרוטה שמא אינה מגרעתה ויוצאה כשם שסוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה מחלפה שיטתהון דבית הלל כתיב (שם) כי יתן איש אל רעה כסף או כלים לשמור אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה כבר כתיב (ויקרא ה) לאשמה בה פרט לפחות משוה פרוטה מה תלמוד לומר כסף מיכן שיש כאן יותר מכסף וכמה היא יותר מכסף שתי מעין או כסף פרוטה יותר מכסף שתי פרוטות סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה או כלים מה כלים שנים אף כסף שנים מה מקיימין בית שמאי או כלים כהדא דתני רבי נתן אומר או כלים לרבות כלי חרס שמואל אמר טענו שני מחטים והודה לו על אחת מהן חייב אמר רבי חיננא והוא שיהו יפות כשתי פרוטות כדי שתהא הטענה שוה פרוטה וההודייה שוה פרוטה ואתייא כבית שמאי דלא ילפי כסף מכלים ברם כבית הלל דאינון יליפין כסף מכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ודכוותה מה כסף שתי מעים אף כלים שתי מעים

דף ד,א פרק א הלכה א גמרא  אף על פי שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשו"פ והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר לא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי אלא נוהגין באמת ובשלום שנאמר (זכריה ח) והאמת והשלום אהבו ממזירות בנתים ואת אמר הכין היך עבידא קידש הראשון בשוה פרוטה והשני בדינר על דעתהון דבית שמאי מקודשת לשני והוולד ממזר מן הראשון על דעתהון דבית הלל מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השני רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מודים בית שמאי ובית הלל לחומרין מעתה בית שמאי ישאו נשים מבית הלל דאינון מודיי לון ובית הלל לא ישאו נשים מבית שמאי דלית אינון מודיי לון רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילו ואילו כהלכה היו עושין אם כהלכה היו עושין בדא תנינן שלחו בית שמאי ופחתוה שבית שמאי אומרין עד שיפחות רובה אמר רבי יסוי בי רבי בון עד שלא בא מעשה אצל בית הלל היו בית שמאי נוגעין בו משבא מעשה אצל בית הלל לא היו בית שמאי נוגעין בו אמר רבי אבא מרי ויאות מה תנינן טימאו טהרות למפרע לא מיכן ולבא רבי יוסי בי רבי בון אמר איתפלגון רב ושמואל חד אמר אילו ואילו כהלכה היו עושין וחרנה אמר אילו כהילכתן ואילו כהילכתן ממזרות בנתים ואת אמר אכן המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה על זה נאמר (קוהלת ב) והכסיל בחושך הולך כקולי אילו וכקולי אילו נקרא רשע אלא או כדברי ב"ש כקוליהן וכחומריהן או כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים הן אבל הלכה כדברי ב"ה איכן יצאת בת קול רבי ביבי בשם רבי יוחנן ביבנה יצאת בת קול.  וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי.  תני האיסר אחד מעשרים וארבעה בדינר כסף דינר כסף אחד מעשרים וארבעה לדינר זהב תני רבי חייה סילעא ארבעה דינרין שש מעה כסף דינר שני פונדיונין מעה שני איסרין פונדיון שני מסומיסין איסר שני קרדיוניטס מסומס שני פרוטות קרדיונטס סלקין א' משלשים ושנים למעה א"ר זעירא בימי רבי סימאי ורבותינו עשו אותם אחד מכ"ד למעה ותני רשב"ג אומר שלשה דורסים מעה שני ניצים דרוסה שני שמין ניצים שני פרוטות שמין סלקין אחד מעשרים וארבעה למעה רבי חנינה ורבי מנא רבי חנינה אומר נחשא באתריה קיים כספא זליל כספא יקיר רבי מנא אמר כספא באתריה קיים נחשא יקיר נחשא זליל

דף ד,ב פרק א הלכה א גמרא  על דעתיה דרבי חנינה לעולם שש נשים מתקדשות באיסר על דעתיה דרבי מנא פעמים שש פעמים שמונה חילפיי אמר אייתיבוני על גיף נהרא דלא אפיקית מתניתא דרבי חייה רבא ממתניתין זרקוני לנהרא אמרין ליה והא תני רבי חייה סילעא ארבע דינרין אמר לון אוף אנן תנינתה כמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה רבי מאיר אומר ארבע איסרות מאיסר לדינר אמר ליה והתני רבי חייה שש מעה כסף דינר אמר ליה אוף אנא תנינתא האונאה ארבע מכסף מעשרים וארבע כסף לסלע שתות למקח אמר ליה והתני רבי חייה שני פונדיונין מעה אמר לון אף אנן תנינתה נותן סלע ופונדיון לשנה אמר ליה והתני ר' חייה שני איסרין פונדיון אמר לון אוף אנן תנינתה המניח איסר ואכל עליו חציו והלך לו למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון מוסיף עליו עוד איסר אמר ליה והתני רבי חייה שני מסומיסין איסר שני קרדינטס מסומס שני פרוטות קרדינטס אמר לון אף אנן תנינתא וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי.  וקונה את עצמה בגט.  דכתיב (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות וגו' ובמיתת הבעל דכתיב (שם) או כי ימות האיש האחרון עד כדון מיתתו של אחרון מיתתו של ראשון מה אם האחרון שאין התירו היתר מרובה את אומר מיתה מתרת ראשון שהתירו היתר מרובה אינו דין שתהא המיתה מתרת אמר רבי חונה קרייה אמר שהמיתה מתרת דכתיב (דברים כה) כי ישבו אחים ידיו ומת אחד מהם ובן אין לו הא אם יש לו בן מיתה מתרת אמר רבי יוסי בי רבי בון אם אומר את שאין מיתה מתרת מנן אנן משכחין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אמר רבי יוחנן בר מרייה תיפתר ביבמה יבמה יבא עליה זו ביאה ולקחה לו לאשה זו המאמר יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה תלמוד לומר ויבמה עירה כל הפרשה כולה לייבום הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה אם כן מה מועיל בה מאמר לאוסרה על האחין רבי שמעון אומר המאמר או קונה או לא קונה מאי טעמא דרבי שמעון יבמה יבא עליה זה הביאה ולקחה לו לאשה זה המאמר כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה או יבמה יבוא עליה והרי היא לקוחה לו והמאמר לא הועיל בה כלום ר"א בן ערך אמר המאמר קונה קניין גמור ביבמה מה טעמא דר"א בן ערך ולקחה לו לאשה הרי הוא כקידושי אשה מה קידושי אשה

דף ה,א פרק א הלכה א גמרא  קונין קנין גמור ביבמה אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה אי זהו מאמר ביבמה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף ר' יצחק שאל ולמה לי נן אמרין בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה חזר ואמר מה תנינן בחליצה לא חליצתה והכא בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה והא תנינן בביאה אית לך מימר בין בביאתה בין בביאת חבירתה מתניתא ביבמה אחת מה צריכה ליה בשתי יבמות רבי שמואל בר רב יצחק בעא שפחה חרופה במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות ולבא עליה מן האשם פשיטא שאינה יוצאה בגט דאמר רבי חייה בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו ודכוותה גירש אשה אין חוששין לגירושיו פשיטא שהיא יוצאה במיתת בעלה מיהא דאמר רבי יוסי בשם ר' יוחנן תירגם עקילס הגר לפני ר' עקיבה (ויקרא יט) והיא שפחה נחרפת לאיש בכתושה לפני איש כמה דאת אמר (שמואל ב יז) ותשטח עליו הריפות אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן כן פירשה ר' לעזר בי רבי שמעון לפני חכמים והיא שפחה נחרפת לאיש בכתושה לפני איש כמה דתימר (משלי כז) בתורך הריפות בעלי מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש מה צריכה לי' כרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר בשחצייה שפחה וחצייה בת חורין במאורסת לבן חורין הכתוב מדבר ברם כרבי ישמעאל צריכה ליה דרבי ישמעאל אמר שפחה כנענית הנשואה לעבד עברי הכתוב מדבר אם נישואי תורה הן (שמות כא) אם אדוניו יתן לו אשה לא צורכה דלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש וכמאן דאמר אין עבד עברי עובד את היורש:

דף ה,א פרק א הלכה ב משנה  עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף יתירה עליו

דף ה,ב פרק א הלכה ב משנה  אמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנים הנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון:

דף ה,ב פרק א הלכה ב גמרא  כתיב (דברים טו) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה הקיש עברי לעברייה מה עברייה נקנית בכסף ובשטר אף עברי נקנה בכסף ובשטר ניחא בכסף דכתיב (שמות כא) ויצאה חנם אין כסף בשטר מנלן עברייה למידה מבת חורין ועברי למד מעברייה נמצא למד מלמד עד כדון כרבי עקיבה דאית ליה למד מן הלמד כרבי ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד אשכח תני רבי ישמעאל להא מילה (ויקרא יט) וחפשה מלה חפשי מחופשה בכלי אתר לית ליה לרבי ישמעאל למד מן הלמד והכא אית ליה לר' ישמעאל תני לה בשם חכם מנן תיתי רבי ישמעאל שילוח שילוח מה שילוח שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר ולא דמיא תמן רבי מתנייה מכירה מכירה מה מכירה שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר אי מה להלן בחזקה אף כאן בחזקה אמר ר' חייה בר אדא הוא עברי הוא עברייה בכסף והיה כסף ממכרו בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף והכא לית את עביד שוה כסף ככסף אמר ר' אבא מרי שנייא

דף ו,א פרק א הלכה ב גמרא  היא ששינה עליו הכתוב כסף בכסף אוף רבי חייה בר אדא יודה שאם ביקש לגרוע שמגרע ויוצא אפילו בתבואה ואפילו בכלים אמר ר' יודן אבוי דר' מתנייה הדא דתימר בשלא עשאן דמים אבל אם עשאן דמים בכסף הוא.  בשטר רבי אבהו אמר בשטר של כסף הא בשטר של מתנה לא שמא יחזור בו העבד מעתה אפילו בשטר של כסף יכול הוא לחזור בו אמר לו שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו.  סדר מיכרה כך הוא אני פלוני מכרתי בתי לפלוני סדר קידושין כך הוא אני פלוני קידשתי בתי לפלוני רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי החליף ואמר אני פלוני לקחתי בתו של פלוני אני פלוני קידשתי בתו של פלוני אמר ליה ומה בכך אבל אם החליף לשון מכירה בלשון קידושין או לשון קידושין בלשון מכירה לא עשה כלום כתיב (שמות כא) שש שנים יעבד יכול יוצא בסוף שש תלמוד לומר ובשביעית יצא יכול יצא בסוף שבע ת"ל שש שנים יעבד הא כיצד עובד כל שש ויוצא בתחילת שבע ובשביעית יצא בשביעית של מכירה לא שביעית של עולם את אומר שביעית של מכירה או אינה אלא שביעית של עולם כשהוא אומר שש שנים יעבד הרי שש שנים אמורות הא מה אני מקיים ובשביעית יצא שביעית של מכירה לא שביעית של עולם אימא חליף אמר ר' זעירא בשם רב הונא ובשביעית כתיב אמר רבי חונה אם אימר את שביעית של עולם אם כן מה היובל בא ומוציא אמר רבי יוחנן בר מרייה

דף ו,ב פרק א הלכה ב גמרא  אתייא כמאן דאמר אין היובל עולה ממיניין שני שבוע ברם כמאן דאמר היובל עולה ממיניין שני שבוע פעמים שהוא בא באמצע שני שבוע רבנין דקיסרין אמרין אפילו כמאן אמר אין היובל עולה ממיניין שני שבוע יכלין אנן מפקין לה מן הכא שביעית מוציאה את העבדים ויובל את הנרצעים

דף ז,א פרק א הלכה ב גמרא  מניין אפילו חלה תלמוד לומר ובשביעית יצא לחפשי חנם יכול אפילו ברח ת"ל שש שנים יעבוד מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו ומוציא את זה שאינו ברשותו רבי בון בר חייה אמר רב הושעיה בעא ניחא חלה ואחר כך ברך משלם ברח ואחר כך חלה אמר רבי חייה בר אדא נישמעינה מן הדא

דף ז,ב פרק א הלכה ב גמרא  המורדת על בעלה כותבין לו איגרת מרת על כתובתה ותני רבי חייא נדה וחולה וארוסה ושומרת יבם כותבין לו איגרת מרד על כתובתה מה אנן קיימין אם בשמרדה עליו והיא נידה התורה המרידתה עליו אלא כן אנן קיימין בשמרדה עליו עד שלא באת נידה ובאת לנידה הרי אינה ראויה למרוד ואת אומר כותב אף הכא ברח ואחר כך חלה משלם דו יכיל למימר ליה אילו הוית גבאי לא אבאשתא אמר רבי חיננא אפילו על קדמיתא אתייא היא חלה ואחר כך ברח משלם דו יכיל מימר ליה אילו הויתה גבאי אינשמת בפריע.  וקונה א"ע בשנים.  אית תניי תני נמכר בפחות משש ואינו נמכר יותר על שש ואית תניי תני אינו נמכר לא בפחות משש ולא יותר על שש א"ר ירמיה טעמיה דהדין תנייא פעמים שהוא נמכר שתים או שלש שנים לפני היובל והיובל בא ומוציא על כורחו.  וביובל.  דכתיב וביובל יצא.  ובגירעון כסף דכתיב (ויקרא כה) אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים וכי אין אנו יודעין שאם יש רוב אין מיעוט שאם יש מיעוט אין רוב אמר רבי הילא פעמים שהשנים מרובות על השכר ופעמים שהשנים מעוטות מן השכר מניין אתה אומר נמכר ממנה מנה והשביח והרי הוא יפה ממאתים מאתים מניין שאינו מחשב עמו אלא ממנה מנה ת"ל מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מניין אתה אומר שאינו מחשב עמו אלא במנה תלמוד לומר כפי שניו ישיב את גאולתו למדנו בנמכר לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה מניין בנמכר לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה שכיר שכיר לגיזרה שוה מה שכיר האמור לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה אף שכיר האמור לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה רבי אומר מה ת"ל יגאלנו יגאלנו ג' פעמים לרבות כל הגאולות שיהו כסדר הזה ואם לא יגאל באלה ריה"ג אומר באלה לשחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד ר"ע אומר באלה לשיעבוד ובשאר כל אדם לשיחרור רבי אבהו בשם רבי יוחנן ושניהן במקרא אחד דורשין ואם לא יגאל באלה רבי יסוי הגלילי דריש ואם לא יגאל באלה אלא באחרים משעבד ויוצא רבי עקיבה דריש ואם לא יגאל באלה אלא באלה משלים ויוצא דברי חכמים רבי יסא בשם רבי יוחנן בין זה ובין זה לשחרור ותני כן והשיגה ידו יד עצמו ומצא כדי גאולתו מה השגת יד של

דף ח,א פרק א הלכה ב גמרא  עצמו אף השגת ידי אחרים לעצמו רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן כדברי מי שהוא אומר לשיעבוד משלים ויוצא והתני אם משגאלו הרי כנמכר לו משעבד ויוצא אמר רבי אבא מרי לית כאן משעבד ויוצא אלא משלים ויוצא רצו קרוביו של ראשון ליגאל גואלין להן רצו קרוביו של שני ליגאל אין גואלין להם רבי יסא בשם רבי יוחנן אתייא כמאן דאמר באלה לשחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד שמואל בר אבא בעא קומי רבי יסא הכא כתיב וחשב והכא כתיב וחשב והכא את מחשב חדשים ושנים ויוצא והכא לית את מחשב חדשים ושנים ויוצא אמר ליה שנייא היא שהקשיתה תורה לשכיר מה זה מחשב חדשים ויוצא אף זה מחשב חדשים ושנים ויוצא.  ויצאה חנם אילו ימי הבגרות אין כסף אילו הסימנין ויאמר באחת מהם אילו נאמר באחת מהן הייתי אומר אם בסימנים היא יוצאה לא כל שכן בימות הבגר אילו כן הייתי אומר הן הן ימות הבגר והדין נותן הואיל והיא יוצאה מרשות האב ויוצאה מרשות האדון מה מרשות האב אינה יוצאה אלא בסימנין אף מרשות האדון לא תצא אלא בסימנין לפום כן צריך מימר ויצאה חנם אילו ימי הבגר אין כסף אילו הסימנין

דף ח,ב פרק א הלכה ב גמרא  או חליף רבי תנחומא בשם רבי חונה אין כסף בכל מקום שיש כסף לאב אין כסף לאדון (שמות כא) אשר לא יעדה והפדה מלמד שאינו מייעדה לו עד שיהא ביום כדי לפדותה ובמעשה ידיה שוה פרוטה ובגירועיה שוה פרוטה דברי רבי יוסי בי רבי יהודה וחכ"א מיעד והולך עד דימדומי חמה אמר רבי חייה בר אדא הכל מודין בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה יאות אמר רבי יוסי בי ר' יהודה מה טעמא דרבנין כסף אין כאן מעשה ידים אין כאן במה הוא מייעדה אמר רבי זעירא מייעדה בדברים תני רבי הושעיה כיצד הוא מייעדה אומר לה בפני שנים הרי את מיועדת לי על דעתיה דרבי יוסי בי רבי יהודה בסוף נותן לה כסף לייעודים על דעתון דרבנין משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים מה נפקא מביניהון מעשה ידיה מ"ד בסוף נתן לה כסף לייעודים מעשה ידיה של בעלה מ"ד משעה ראשונה ניתן כסף של ייעודים מעשה ידיה של אביה אפילו כמאן דמאר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים

דף ט,א פרק א הלכה ב גמרא  מעשה ידיה של בעלה נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שמעשה ידייך שלי היה נשוי את אחותה ומתה מאן דאמר בסוף ניתן כסף לייעודים צריכה כסף אחר ומאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים אינה צריכה כסף אחר אפי' כמאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים צריכה כסף אחר למה כל עמא מודיי שאין קידושין תופסין בעריות מיסבר סביר רבי יוסי בי רבי יהודה אילין ייעודין דהכא קידושי תורה הן אמר רבי אבון אתייא דרבי יוסי בי ר' יהודה כרבי שמעון בן אלעזר דתני בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפילו לא נשתייר בה שוה פרוטה מקודשת רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר מלוה כפקדון אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דרבי שמעון בן אלעזר עביד מלוה כפיקדון כן רבי יוסי בי רבייודה עביד ייעודים כמלוה (שמות כא) ואם לבנו ייעדנה לבנו מייעדה אינו מייעדה לאחיו ויעדינה לאחיו מקל וחומר מה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום הרי הוא מייעדה לו אחיו שהוא קם תחתיו לחליצה ולייבום אינו דין שייעדה לו לא אם אמרת בבן שהוא קם תחתיו בשדה אחוזה תאמר באחיו שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה דין הוא שייעדנה לו תלמוד לומר ואם לבנו ייעדה לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו ואם לבנו ייעדנה ואינו מייעדה לבן בנו שמואל בר אבא בעא קומי רבי זעירא בפרשת נחלות את עביד בן בן כבן והכא לית את עביד בן בן כבן אמר ר' זעירא מאן דאמר לי הדא מילתא אנא משקי ליה קונדיטון התיב רבי נחום הרי פרשת נחלות הרי עשיתה אח כבן ושאר כל הקרובין כבן ואין את עושה בן בן כבן אמרין אזיל קונדיטון ואם לבנו ייעדה לדעת אמר רבי יוחנן לית כאן לדעת אמר רבי יעקב בר אחא

דף ט,ב פרק א הלכה ב גמרא  אית כאן כרבי יוסי בי רבי יהודה אמר רבי שמואל בר אבודמא אפי' תימא אית כאן כר' יוסי בי ר' יהודה ולא קטן הוא ואם לבנו ייעדנה לדעת ר' יוחנן אמר מייעדה בין לבנו גדול בין לבנו קטן בין לדעת בין שלא לדעת רשב"ל אמר אינו מייעדה אלא לבנו גדול ובלבד לדעת בן תשע שנים ויום אחד עושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט על דעתיה דרשב"ל דו פתר לה בנישואין תהא פטורה מן החליצה ומן הייבום ותנינן נשא אשה ומת הרי זו פטורה אמר רבי אבון אתייא דרשב"ל כרבי יוסי בי רבי יודה דתני בן תשע שנים ויום אחד ועד בן שתים עשרה שנים ויום אחד שהביא שתי שערות הרי זו שומא ר' יסוי בי רבי יהודה אומר הרי אילו סימנין רבי יעקב בי רבי בון בשם רבי יוסי בן חנינה והן שעמדו בו בשעת סימנין רבי יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנין למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא א"ל רבי אבון פשיטא ליה למפריעו הוא נעשה איש כל שכן לבא דו פתר ליה הדא דרשב"ל כר' יוסי בי רבי יודה ולמה לית רבי יוסי פתר הדא דרשב"ל כר' יוסי בי ר' יהודה אמר רבי מנא דהוא צריכה ליה ר' יוסי בעי קומי עמדו בו בשעת סימנין למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא ניחא אלמנה וגרושה תיפתר שבא עליה משהגדיל נתן לה גט חליצה תיפתר שבא עליה ומת וחלצו לה אחים ועל ידם היא נעשית חלוצה מעתה אפילו פחות מבן תשע א"ר שמואל בר אבודמא וכיני אלא בגין דתני כולהון תשע תנא אוף הדא עמהון רבי יהודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוימאחז למד ר' יוסי בי ר' יהודה דתני אחז הוליד בן תשע והרן בן שש

דף י,א פרק א הלכה ב גמרא  וכלב בן עשר וכמאן דאמר הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה מכרה לזה וקידשה לזה שיחק האב באדון דברי ר' יוסי בי ר' יהודה וחכמים אומרים לא שיחק האב באדון נעשה כאמור לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשני מעכשיו לאחר שלשים יום אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשניהן מכבר לכשירצה

דף י,ב פרק א הלכה ב גמרא  הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון לאמה לאמה בלבד מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו על מנת שלא יהו עליה ייעודין דברי ר"מ וחכ"א לא עשה כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל ולית לרבימאיר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל אית ליה תניי איפשר לו לקיימו בסופו וזה איפשר לו לקיימו בסופו ולית ליה לרבנין תניי איפשר לקיימו בסופו אית לון תניי מון וזה תניי גוף הוא והא תני נושא הוא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא יהא לה עליו לא שאר ולא כסות ולא עונה ניחא שאר וכסות ועונה לא תניי גוף הוא אמר רבי חייה בר אדא תיפתר בקטנה מה מקיים הדא תנייא לאמה מוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מה מקיים הדין תנייה לאמה אמר ר' יוסי בי ר' בון תיפתר באלמנה מן האירוסין והא תני מוכר הוא אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות אבל לא לשפחות אחר אישות אמר ר' יוחנן תניין אינון מאן דאית ליה אלמנה לכ"ג אית ליה שפחות אחר אישות מאן דלית ליה אלמנה לכ"ג לית ליה שפחות אחר אישות מה מקיים הדין תנייה לאמה א"ר מתנייה תיפתר שהיה נשוי לאחותה תני ר' שמעון בן יוחי כשם שאינו מוכרה לשפחות אחר אישות אף לא שפחות אחר שפחות מה טעמא דרשב"י בבגדו בה פעם אחת הוא בוגד בה ואינו בוגד בה פעם שניה מה מקיימין רבנן טעמא דר' שמעון בן יוחי בבגדו בה מכיון שפירש טליתו עליה עוד אין לאביה בה רשות רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן אמה העברייה

דף יא,א פרק א הלכה ב גמרא  יוצאה בנישואים מק"ו מה אם הסימנין שאינן מוציאין אותה מרשות האב הרי הן מוציאין אותה מרשות האדון נישואין שהן מוציאין מרשות האב אינו דין שיוציאו אותה מרשות האדון אמר ליה אני אין לי אלא של משנה יתירה עליו אמה העברייה שהיא קונה את עצמה בסימנין בר פדייה אמר אמה העברייה יוצאה במיתת רבה מה טעמא (דברים טו) ואף לאמתך תעשה כן וכתיב (שם) והיה לך עבד עולם הקיש אמה עברייה לנרצע מה הנרצע יוצא במיתת רבו אף אמה עברייה יוצאה במיתת רבה ואתייא כדבר פדייה כהדין תנייא דתני עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת אמה העברייה עובדת את הבת ואינה עובדת את הבן אית תניי תני בין עבריה בין עברי אינן עובדין לא את הבן ולא את הבת מה מקיים הדין תנייה ואף לאמתך תעשה כן פתר לה בהענק דתני אילו שמעניקים להם היוצא בשנים וביובל ואמה העברייה שהיא קונה את עצמה בסימנין אבל היוצא בגירעון כסף ובמיתת האדון אין מעניקין להן כתיב (שמות כא) והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו' הא כיצד זה שהוא נמכר בבית דין והגישו אדוניו אל האלהים וזה שהוא מוכר את עצמו והגישו אל הדלת ר' אמי בעא פשיטא זה שהוא נמכר בב"ד ב"ד כותבין שטרו זה שהוא מוכר את עצמו מי כותב את שטרו כתיב (דברים טו) לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה כתיב לא ירדנו בפרך לעיניך ואת אומר אכן רבי אמי בשם רבי יוחנן רבו משיאו אשה כנענית ונמצא עובד בין ביום בין בלילה ר' בא בר ממל בעא קומי רבי אמי הגע עצמך שהיה קונה כהן אמר ליה וישראל לא היתר מכלל איסור הוא כד שמעון רבי בא בר ממל כאן חזר ביה דרש רבי יהודה בי רבי בון המילת הזה נרצע שלא יהא כהן ויפסל רבי מאיר אומר מן הסחוס היה נרצע מיכן היה רבי מאיר אומר אין הכהן נרצע שמא ייעשה בעל מום וייפסל מן העבודה ויירצע הסחוס פחות מן הכרשינה שמא יבוא לידי

דף יא,ב פרק א הלכה ב גמרא  כרשינה ויבוא לידי כרשינה התורה אמרה ושב לאחוזתו בעיינו כלום היה נרצע אלא אם כן היו לו אשה ובנים במרצע אין לי אלא במרצע מניין אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית תלמוד לומר ורצע כד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא ובמקום אחד למדרש התורה אמרה (דברים כד) בספר והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש התורה אמרה (ויקרא יז) בעפר והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים התורה אמרה במרצע והלכה אמרה אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית ובמקום אחד למדרש ותני רבי ישמעאל (ויקרא יד) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט וכשהוא אומר ואת כל שערו יגלח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש שהוא מקום כינוס שיער ובנראה אף אין לי אלא מקום כינוס שיער ובנראה והלכה אמרה יגלחנו כדלעת במרצע מה מרצע שהוא של מתכת א כל דבר שהוא של מכת רבי אומר זה מקדח גדול רבי יוסי בי רבי יודה אומר זה הפסילה והגישו אל הדלת יכול אפילו מוטל ת"ל או אל המזוזה מה מזוזה עומדת אף הדלת יהא עומד גנאי לו גנאי למשפחתו תני רבי אליעזר בן יעקב אומר ולמה אל הדלת שעל ידי דלת יצאו מעבדות לחירות שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו אמר להן אוזן ששמעה מהר סיני (שמות כ) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם אוזן ששמעה לפני הר סיני (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים והלך זה וקנה אדון אחר לפיכך תבוא האוזן ותירצע לפי שלא שמר מה ששמעה אזנו אזנו מה אזנו שנאמר להלן ימנית אף כאן ימנית (שמות כא) ואם אמור יאמר העבד שתי אמירות אחת בסוף שש ואחת בתחילת שבע אחת בסוף שש עד שהוא בעבודתו ואחת בתחילת שבע (שם) לא אצא חפשי (שם) אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני מלמד שאינו נרצע עד שיהא לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים עד שיהא אוהב את רבו ורבו אוהבו עד שיתברכו הנכסים על ידיו שנאמר (דברים טו) כי טוב לו עמך וקונה את עצמו ביובל דכתיב (ויקרא כה) ויצא ביובל הוא ובניו עמו ובמיתת האדון דכתיב (דברים טו) והיה לך עבד עולם כל ימי עולמו של אדון:

דף יא,ב פרק א הלכה ג משנה  עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים ובשטר על ידי

דף יב,א פרק א הלכה ג משנה  עצמו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אף בכסף על ידי עצמו ובשטר על ידי אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים:

דף יב,א פרק א הלכה ג גמרא  כתיב (ויקרא כה) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגו' הקיש עבדים לאחוזה מה אחוזה ניקנית בכסף ובשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה מניין שאחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה (ירמיהו לב) שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים וחתום אילו עידי שטר והעד עדים אילו עידי חזקה או אינן אלא אילו עידי שטר כבר כתיב וכתוב בספר וחתום רבי יסא בשם רבי מנא רבי תנחום רבי אבהו בשם ר' יוחנן אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה מה טעמא שדות בכסף יקנו ופליג על ההוא דא"ר חנינה כל שקלים שכתוב בתורה סלעים ובנביאים ליטרא ובכתובים קינטרין א"ר יודה בר פזי חוץ משקלי עפרון דהויין קינטרין מה טעמא (בראשית כג) בכסף מלא יתננה לי ולא דמייא תמן כתיב כסף והכא כתיב שקלים התיבון הרי האונס הרי אין כתיב בו אלא כסף ואת אמר שקלים ודלא כרבי לעזר דרבי לעזר אמר הילך קנה דתני הילך בשדה לאורכה ולרחבה קנה עד שמקום שהילך דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לא קנה עד שעה שיחזיק הכל מודין במוכר שביל לחבירו כיון שהילך בו קנייו מה טעמא (בראשית יד) קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה אית מתניתין אמר עבדים כקרקעות אית מתניתין אמר כמטלטלין אית מתניתין אמר לא כקרקעות ולא כמטלטלין מתני' אמר עבדים כקרקעות דתנינן תמן חזקת בתים בורות שיחין ומערות ומרחציות ושובכות בית הבדים ובית השלחין ועבדים אית מתני' אמרה עבדים אינן כמטלטלין דתני אי זהו חזקת עבדים נעל לו מנעלו והתיר לו מנעלו נטל לפניו למרחץ ר"ש אומר אם הגביהו הרי זו חזקה הגביה הוא את רבו אין חזקה גדולה מזו מיליהון דרבנין אמרין עבדים כמטלטלין דמר רבי יוסי בשם רבנין אין שיעבוד למתנה אין גובין מן העבדים כקרקעות אמר רבי מנא לרבי שמי מאן אינון רבנין אמר ליה ר' יצחק ור' אימי ארמלתא תפסת אמתא אתא עובדא קומי רבי יצחק אמר תפסת תפסת ר' אימי מפיק מינה דהיא סברה דהיא דידה ולית היא דידה

דף יב,ב פרק א הלכה ג גמרא  ולא כקרקעות דתני קרקעות ועבדים החזיק בקרקעות אם אומר את עבדים כקרקעות כיון שהחזיק בקרקעות החזיק בעבדים דאמר רבי יסא בשם ר' יוחנן היו לו שתי שדות אחת ביהודה ואחת בגליל החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה קנה לא כמטלטלין אם אומר את עבדים כמטלטלין כיון שהחזיק בקרקעות אחזיק בעבדים דתנינן תמן שהנכסין שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן.  בכסף רבי ירמיה אמר מאחר לרבו הא מרבו לאחר לא א"ר זעירא אפי' מרבו לאחר מהו מוציא מרבו לעצמו ר' ירמיה בעא קומי רבי זעירא הילך כסף זה שתצא שדך לחירות א"ל יצאת שתצא שדך להבקר א"ל לא יצאת מה בין זה לזה זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת הגע עצמך שהיה חרש א"ל איש הגע עצמך שהיה קטן א"ל דרכו להגדיל א"ר יונה אתייא דר' זעירא כר"ש בן אלעזר דתני ר"ש בן אלעזר אומר משום ר' מאיר אף בשטר ע"י אחרים לא ע"י עצמו מהו בשטר ע"י אחרים לא ע"י עצמו לא רבו נותן שטר לאחרים שיצא עבדו לחירות אוף הכא רבו נותן כסף לאחרים שיצא עבדו לחירות א"ר אבון אתייא כר' דר' אמר אדם משחרר חצי עבדו ולית לרבנין אדם משחרר חצי עבדו אית לון בעבד של שותפות אבל בעבד שכולו שלו שנייא היא שהוא בזכה מימינו לשמאלו ולית לר' שהוא כזכה מימינו לשמאלו אית ליה במזכה לו על ידי אחר

דף יג,א פרק א הלכה ג גמרא  ולית לרבנין במזכה לו על ידי אחר סברין רבנן הראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות על ידי אחר ושאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר רבי אומר אע"פ שאינו ראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות לו על ידי אחרים הגביה את המציאה ואמר על ידי שאזכה בה אני ולא רבי על כורחו זכה הוא ורבו או זכה הוא ולא רבו נישמעינה מן הדא המודר הנייה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האילו נתונין לך מתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לפיך תני ולא ליך א"ר זעירא מאן תני ולא ליך ר"מ דר"מ עביד יד עבד כיד רבו במתנה כרבי מאיר הוא יד האשה כיד בעלה במציאה כרבנין אמר רבי זעירא קומי רבי מנא שנייא היא שהוא כזכה מדעת אחר א"ל ולא כל שכן היא מה אם שהיא כזכה מדעת אחר את אומר זכת האשה זכה בעלה כאן שהוא כזכה מדעת עצמו לא כל שכן זכה העבד יזכה רבו ולמה לא תנינן בראשי איברים שאינן חוזרין א"ר יוחנן בן מרייה מפני המחלוקת אית תניי תני צריך גט שיחרור אית תניי תני אין צריך גט שחרור פשיטא שהעבד מקבל מתנה מאחר לאחר מאחר לרבו מרבו לעצמו לא מאחר לעצמו מחלוקת רבי מאיר וחכמים אימר הא לך כסף זה שלא יהא לרבך רשות בהן זכה העבד זכה רבו ד"ר מאיר וחכמים אומרים זכה העבד לא זכה רבו מה צריכה ליה מרבו לאחר כשם שהעבד זכה מאחר לרבו כך הוא זוכה מרבו לאחר נישמעינה מן הדא השואל את הפרה ושילחה לו ביד עבדו ביד בנו ביד שלוחו לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר אמר רבי אלעזר תפתר בעבד עברי אמר רבי יוחנן תיפתריניה בעבד כנעני תיפתר באומר לו פתח לה והיא באה מאיליה ותנינן הנהיגה במשיכה קרא לה ובאת אחרון מתחייב בה כשואל רבי זעירא שמע לה מן הדא

דף יג,ב פרק א הלכה ג גמרא  אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו לית הדא אמרה שאין העבד זוכה מרבו לאחר תיפתר כרבי מאיר דרבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו והתני אשתו דרבי מאיר עבד יד האשה כיד בעלה רבי חנינה בשם רבי פינחס תיפתר כהדין תנייא דתני אשתו אינה פודה לו מעשר שני רבי שמעון בן אלעזר אמר משום ר"מ אשתו פודה לו מעשר שני והדין תנייא דרבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו ולא יד האשה כיד בעלה רבי זעירא ורבי חייה בשם רבי יוחנן נראין דברים שיזכה העבד בגט שיחרור שיש לו גט שחרור ואל יזכה בגט אשה שאין לו גט אשה אין תימר מתניתא היא הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכת לו עוברה עשו אותו כאחד מאיבריה רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן נראין דברים שקיבל העבד גט שחרור ואל יקבל גט כוותין אין תימר משנה קודמת הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכת לו עוברה עשו אותו כאחת מאיבריה פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד רבי לעזר ורבי שמעון בן יקים אעלון עובדא קומי רבי יוחנן אמר לא הכל ממנו לשעבד בניה מה הם עבדים מה שייר בה מעשה ידיה ר' אבא ור' יוסי תריהון אמרין דרבי היא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו כתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת שניהן יצאו לחירות ושניהן צריכין לשחרר זה את זה רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן דרבי היא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו א"ר זעירא לר' בא לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר א"ל

דף יד,א פרק א הלכה ג גמרא  מה את סבר משזכו בנכסים יצאו לחירות אלא כאחת עבדים ונכסים יצאו לחירות הרי את בת חורין וולדך עבד וולדה כיוצא בה דברי רבי יוסי הגלילי וחכמים אומרים לא עשה כלום אמר ר' אלעזר כך פירשה ר' הושעיה אב המשנה שניהן בן חורין ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהן עבדים על דעתיה דר' יוחנן ניחא מחלוקת על דעתיה דר' אלעזר מה איכא מחלוקת אלא כיני דבריו קיימין דברי ר' יוסי הגלילי וחכמים אומרים לא עשה כלום מהו לא עשה כלום אמר ר' לעזר כך פירשה רבי הושעיה אבי המשנה שניהן בן חורין ר' אמי בשם ר' יוחנן שניהן עבדים וכרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו:

דף יד,א פרק א הלכה ד משנה  בהמה גסה במסירה ובהמה דקה בהגבהה דברי ר' מאיר ור' אלעזר וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה:

דף יד,א פרק א הלכה ד גמרא  רב הונא אמר אין מוסירה קונה בניכסי הגר רב חזקיה ר' בא ר' לעזר שאל היו לו עשרה גמלים קשורים זה בזה מסר לו מוסירה של אחת מהן כולהם קנה או לא קנה אלא אותו שמסר לו בלבד רב חסדא אמר משוך את הבהמה זו לקנותה קנה לקנות וולדותיה לא קנה לקנותה היא וולדותיה קנה אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה זו שתקנה משוי שלה שמא לא קנה א"ר יוסי הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה אבל אם היתה עוברה עשו אותה כמשאה ר' אבא רב הונא בשם רב ההן דנגיד בזקה והיא מבזעה בידה לא חייב בה אמר ר' יוסי בי ר' בון לכן צריכה אפי' למעלה לגו חנותא דלא איתכוין אלא דלא יסבה בר חורין

דף יד,ב פרק א הלכה ד גמרא  מהו שתקנה בשער הפחות אמר ר' חגיי בשם ר' יוסי מתניתא אמרה שאינה נקית בשער הפחות דתנינן תמן המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין אם אומר את שתקנה לו בשער הפחות אפילו מדד עד שלא פיסק ויעשה כמי שפיסק עד שלא מדד ויהיו דמיו מותרין שמואל אמר ההין דנסב בזגיתא והיא מתחטפא מי חייב בה אמר רבי שמואל בר אבודמא הדא דתימר בצור וחברותיה בקיסרין ובחברותיה ברם הכא עד כדון אורחיה מחזרה למתקלה רשב"ל בשם רבי ינאי המוכר צאן לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה מהו משכוכית אית דאמרין חוטרא ואית דאמרין שרקוקיתה ואית דאמרין נגדתא ר' יעקב בר אחא רבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה ר' אמי בשם ר' יוחנן המוכר בית לחבירו

דף טו,א פרק א הלכה ד גמרא  כיון שצבר לתוכו קנייו רבי יודה בן פזי בעי מסר לו את המפתח מהו אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי מחלוקת רבי שמעון וחכמים דתנינן תמן המוסר מפתח לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח תני רבי שמעון מטמא רבי אבהו בשם רשב"ל המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום ולד שפחתו לחבירו לא עשה כלום עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום אויר חרבתו לחבירו לא עשה כלום אלא מוכר שדהו ומשייר מעשרותיה מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה מוכר לו בהמה ומשייר לו וולדה מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה והיך איפשר לו לאדם למכור אויר חרבתו לחבירו תיפתר באומר לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה אחד מעשר שבה וכא קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשר שבו רבי שמואל ורבי זעירא רבי חייה בר אשי בשם רב אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן תני רבי חייה ופליג אימתי אמרו המטלטלין ניקנין במשיכה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהן אבל ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו זכה ברשות המוכר לא קנה עד שעה שיגביה או עד שעה שימשוך ויוצא חוץ רשות הבעלים ברשות זה שהן מופקדין אצלו לא קנה עד שיזכה הוא בהן או עד שישכור לו את מקומו וחכ"א בהמה דקה נקנית במשיכה מה טעמון דרבנין (שמות יב) משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם כי הא דרב יהודה שלח לשאול בהמה גסה במה היא נקנית א"ל במסירה א"ל ולא מתניתא היא בהמה גסה נקנית במסירה אית תניי תני מיחלף רב יהודה שאל לר' אלעזר בכור שנטרף בתוך שלשים א"ל כמה שמת ופטור מחמת סלעים של בן רב יהודה שלח שאל לר' אלעזר שילייא שיצאת מקצתה היום ומקצתה למחר א"ל אם לדם טהור מונה מיום הראשון ואם לדם טמא מונה מיום שני א"ר מתניה הדא

דף טו,ב פרק א הלכה ד גמרא  דתימר בשלא יצא עמה וולד אבל אם יצא עמה וולד בין לדם טוהר בין לדם טמא אינה מונה אלא משעת יציאת הולד רב יהודה שלח לרבי אלעזר שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב רבי יוחנן אמר הראשון חייב רשב"ל אמר השני חייב תמן תנינן השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר אמר רבי יוסה כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה אלא תחזור פרה לבעלים רבי אילא בשם רבי ינאי והוא שנתן לו רשות להשאיל אבל אם לא נתן רשות להשאיל לא בדא ותני רבי חייה כן אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השואל רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר אלא אם כן נטלו רשות מן הבעלים וכולן ששינו שלא מדעת הבעלים חייבין ושואל אפילו לא שינה חייב אלא בגין דתנינן תמן מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם אתא מימר לך אפי' התנה עמו שהוא פטור חייב ביקש להשביע את השואל נשבע מן הדא כתב לה נדר ושבועה אין לי עלייך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה הדא אמרה שאם ביקש להשביע את השואל שהוא משביעו וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש להשביע את האשה שהוא משביעה א"ר חנינה לא צריכה מילף חדא מן ההיא ומה צריכה מילף ההיא מן הדא כיי דמר ר' הילא בשם ר' ינאי והוא שנתן לו רשות לשואל והכא שנתן לה רשות שיהו בניה אפיטרופין א"ר יוסה צריך להעלות לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו רבי זעירא שאל לרבי אבינא שאלוה הבעלים ומתה אמר ליה כן אנן קיימין אפי' אכלוה אמר רבי יוסי בי רבי בון שלהם אכלו רבי זעירא בעא קומי רבי יסא היך עבדין עובדא א"ל תריי כל קביל ארבעה לא עבדין עובדא בסוגייא אמר ליה תריי כל קביל תריי אינון ר' לעזר תלמידיה דרבי חייה רבא ר' יוחנן תלמידיה דרבי ינאי רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר האחין שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן אמר ליה כניכסי כולם כניכסי המת עולא בר ישמעאל אמר מצוית דעתיה על דרבי לעזר ולא שנייא היא שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן היא שייבם אחד מהן

דף טז,א פרק א הלכה ד גמרא  ואחר כך חלקו זכו כולן בניכסי המת ולמה אמר ליה מה דשאליה אגיבה ולמה לא שאלו לה דא"ר אבינא בשם רבי אסי בכור שחלק בפשוט חזקה וויתר רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר האחין שחלקו אמר ליה חולקין מה שעליהן ואין חולקין לא מה שעל בניהן ולא מה שעל בנותיהן רבי אימי אומר העושה שום לביתו מביאין שום לעצמן לאמצע וחולקין העושה קטלא לביתו אין מביאין לאמצע וחולקין בראויה להשתמש בחול אבל בראויה להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין רבי מנא אמר כלי רגל חולקין כלי שבת צריכא רבי אבין פשיטא ליה בין כלי רגל בין כלי שבת מביאין לאמצע וחולקין ר' זעירא בעא קומי ר' מנא אילין בולסייא אמר ליה חכים את דאית לך בולסיין סגין אמר ליה מביאין וחולקין רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר מהו לגבות מן העבדים כקרקעות אמר ליה גובין מן העבדים כקרקעות הורי רבי לעזר לאילין דבית רבי ינאי לגבות מן העבדים כקרקעות רב יהודה שלח שאל לרבי אלעזר האנס והגזלן והגנב אמר ליה חזקה שאין הבעלים מיטפלין במיתה ומניין שאין הבעלים מיטפלין במיתה אמר רבי בא בר ממל (שמות כב) חיים שנים ישלם ולא מתים עד כדון גניבה גזילה אמר ר' אבון (ויקרא ה) והשיב את הגזילה אשר גזל בעיינה:

דף טז,א פרק א הלכה ה משנה  נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

דף טז,א פרק א הלכה ה גמרא  בראשונה היו קונין בשליפת המנעל הדא היא דכתיב (רות ד) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו וגו' מי שלך תמן אמרין רב ולוי חד אמר הקונה וחד אמר המקנה ואתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דתני בועז נתן לגואל ר' יהודה אומר הגואל נתן לבועז חזרו להיות קונים בקצצה מהו

דף טז,ב פרק א הלכה ה גמרא  בקצצה בשעה שהיה אדם מוכר שדה אחוזתו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומר נקצץ פלוני מאחוזתו ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כך ואומרים חזר פלוני לאחוזתו אמר רבי יוסה בי רבי בון אף מי שהוא נושא אשה שאינה הוגנת לו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ פלוני ממשפחתו ובשעה שהוא מגרשה היו עושין כן ואומרין חזר פלוני למשפחתו חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה בכסף (ירמיהו לב) שדות בכסף יקנו זה הכסף וכתוב בספר וחתום אילו עידי שטר והעד עדים אילו עידי חזקה או אינן אלא עידי שטר כבר כתיב וכתוב בספר וחתום ר' יסא בשם רבי מנא בר תנחום רבי אבהו בשם ר' יוחנן אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה מה טעמא שדות בכסף יקנו ופליג על ההיא דאמר ר' חנינה כל שקלים שכתוב בתורה סלעים ובנביאים ליטרין ובכתובים קנטירין חוץ משקלי עפרון מה טעמא (בראשית כג) בכסף מלא יתננה לי ולא דמייא תמן כתיב כסף והכא כתיב שקלים התיבון הרי אונס הרי אין כתיב כאן אלא כסף ואת אמר שקלים ולא כרבי ליעזר דרבי ליעזר אומר הילוך קונה דתני הילך בשדה לאורכה ולרחבה קנה עד מקום שהילך דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים לא קנה עד שיחזיק הכל מודין במוכר שביל לחבירו כיון שהילך בו קנייו מה טעמא (בראשית יג) קום התהלך בארץ וגו'.  בשטר ר' ירמיה סבר מימר בשטר ע"מ שלא ליתן כסף אבל בשטר ע"מ ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין אפי' לא נתן כסף קנה מתניתא מסייעה לר' יונה ור' יוסה מכר לו עשר שדות כאחת כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולם אבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או שלא כתב לו אונו אלא על אחת מהן לא קנה אלא אותה שמכר לו בלבד וכי יש אוני בלא כסף אין תימר בשנתן לו דמי כולן אנן קיימין לא אמר אלא דמי אחד מהן אלא או הדא או הדא.  בכסף רבי בא סבר מימר בכסף על מנת שלא יכתוב אוני אבל בכסף על מנת לכתוב לו אוני לא קנה עד שעה שיכתוב אוני רבי יונה ורבי יוסי פליגין אתייא דרבי בא כשמואל ודרב הונא כרבי יוחנן דרבי בא כשמואל שמואל שאל לרב חונה שוחט ונתעסק בקדשים אמר ליה (ויקרא יט; ויקרא כב) לרצונכם פרט למתעסק כתב מתנה בלשון קניין אמר ליה ארכביה אתרי ריכשי אמרה רבי בא ולא קיבלה שמואל מהו ארכביה על תרי ריכשי ברקי סברין מימר מייתי תרין סוסוון שטיי ומרכבין ליה על תריהון וההוא אזיל בדא וההין אזל בדא לא אשכח גבי כלום אמר רבי יוסי ממלחייא ייפה כוחו בשני דברים שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה

דף יז,א פרק א הלכה ה גמרא  שהמוכר לא מכר את הכל והנותן מתנה נתן את הכל ודרב חונה כרבי יוחנן חד בר נש מי דמיך אמר ינתנו כל נכסי לפלוני חזר ואמר כתבו ותנו ר' לעזר ור' שמעון בר יקים אעלון עובדא קומי ר' יוחנן אמר אם אמר לזכותו דברי הכל זכה ואם לזכותו בכתב כל עמא מודיי שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה מי מודיע את דברו תיפתר שהיו שם עדים יודעים הגע עצמך שאין שם עדים יודעין אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעליה ומוציא מחבירו עליו הראייה מניין לנכסים שאין להן אחריות שהן נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה רבי יוסי בשם חזקיה רבי יונה ר' חנניה תרתייה בשם חזקיה כתיב (דברי הימים ב כא) ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי בצורות ביהודה עד כדון כשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר אמר רבי בון בר חייה נישמעינה מן הדא אמר להן רבי אליעזר מעשה במדוני אחד שהיה דר בירושלם והיו לו מיטלטלין הרבה וביקש לחלקן אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם אמר חצייה צפוני אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין חצייה דרומית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של שמן ובא מעשה לפני חכמים וקיימו את דבריו אמר רבי חנינה קומי רבי מנא ולא שכיב מרע הוא לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב וכאן אפילו בדברים לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות ומטלטלין במקום אחד וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר אמר ליה לא כר' ליעזר הוא שנייא הוא שכיב מרע דרבי ליעזר הוא בריא דרבנין א"ל שכיב מרע דר' ליעזר כבריא דרבנין תמן תנינן קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים דברי ר"ע קרקע כל שהוא מהו טב א"ר מתנייה תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו רבי יסא בשם רבי יוחנן היו לו שתי שדות אחת ביהודה ואחת בגליל החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה קנה ובניכסי הגר לא קנה אפילו

דף יז,ב פרק א הלכה ה גמרא  מיצר בנתיים ר' זעירא בעא קומי ר' יסא נתכוון לקנות מן המיצר ושרע מיניה רב חסדא אמר ניכסי הגר החזיק בצפונן ע"מ לזכות בדרומן בדרומן ע"מ לזכות בצפונן לא נתכוין לקנות באמצעיתן לא קנה עד שעה שיתכוין לקנות באמצעיתן מתניתא פליגא על רב חסדא גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו המחזיק בקרקע חייב בכל המחזיק בקמה חייב בלקט שכחה ופיאה ופטור מן המעשרות ואין אויר מפסיק בין שיבולת לשיבולת תמן תנינן אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה שמואל אמר לא קנה אלא אותו קלח בלבד והתנן אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה א"ר יוסי קיימה ר' אבודמא נחותא מודה שמואל בניכסי הגר רבי יוחנן בעי המטלטלין מהו שיקנו בגרירה אמר ר' בא בר ממל מה צריכה ליה בעורות הקשים אבל בעורות הרכים לא קנה עד שיגביה מתניתא פליגא על רבי בא בר ממל הגונב כיסו של חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבתו של כיס עד שלא קידשה עליו השבת אבל אם היה גורר בו ויוצא פטור מפני שחלה עליו מיתה ותשלומין כאחת הא אם לא חלה עליו מיתה ותשלומין כאחת חייב אמר רבי מתנייה תיפתר באילין כיסייא רברבייא דאורחיהון מתגררה מנין למדו לגילגול שבועה מסוטה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדון דברים שהן ראויין להשביע דברים שאינו ראוי להשביע אמר רבי יוסי בי ר' בון נישמעינה מן הדא אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע את אמר מגלגלין והכא מגלגלין אית תניי תני מה זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה אית תניי תני בזו אלה ושבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה הוון בעי מימר מאן דאמר מה זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה ניחא ומאן דאמר זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה לגילגול את למד ולשבועה אין את למד אית תניי תני

דף יח,א פרק א הלכה ה גמרא  מה זו באמן ובאמן אף כל הנשבעין באמן ובאמן אית תניי תני זו באמן ובאמן אין כל הנשבעין באמן ובאמן הוון בעי מימר מאן דאמר מה זו באמן ובאמן אף כל הנשבעין באמן ובאמן ניחא ומאן דאמר זו באמן ובאמן ואין כל הנשבעין באמן ובאמן כלום למדו לגילגול שבועה אלא מסוטה לגילגול את למד ולאמן אמן אי את למד:

דף יח,א פרק א הלכה ו משנה  כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה אמריתי לגבוה כמסירתי להדיוט:

דף יח,א פרק א הלכה ו גמרא  תמן תנינן זה הכלל כל המיטלטלין קונין זה את זה ר' בא רב חונה בשם רב אפילו צבור בציבורין א"ל רבי לעזר לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחד בלבד דבר שהוא צריך לשום אתייא דרב חונה כר' יוחנן ור' לעזר כשיטתיה דתנינן תמן האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון אמר רבי לעזר והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה ראשונה אמר ר' יוחנן ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן דתנינן תמן הלקוח והניתן לו מתנה פטור ממעשר בהמה האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה בשחלקו וחזרו ושנתתפו כשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון בשלא חלקו רבי בא בשם רב יהודה בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה

דף יח,ב פרק א הלכה ו גמרא  משך בעל החמור את הפרה ובא בעל הפרה למשוך את החמור ונמצא שמתה החמור בעל החמור צריך להביא ראייה שהיתה חמורו קיימת בשעה שמשך את הפרה שכל המוציא מחבירו עליו הראייה חוץ מן החליפין ומאן דלא סבר דא מילתא לא סבר בנזיקין כלום א"ר זעירא ואנא לי נא סבר לה אמר ר' בא לר' זעירא מתניתא פליגא על שמואל היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראייה לא הבעל צריך להביא ראייה להוציא קידושין מרשות האב תלמידוי דרבי יונה אמרין תיפתר בקידושי' קטנים דלמא רבי חונה ור' פינחס ורבי חזקיה סליקין מישאול בשלמיה דרבי יוסף למילף מיניה אמר ליה מתניתא מסייעא לשמואל נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראייה ולא האב צריך להביא ראייה להוציא כתובה מרשות הבעל אמר לון לא מודה שמואל שאם משך בעל הפרה את החמור שהוא צריך להביא ראייה וזה כיון שכנס כמי שמשך צריך להביא ראייה שהיו בה מומין אילו עד שלא תיכנס ברשותו רבי בא רב המנונא רב אדא בר אחוה בשם רב מכר לו פרה בדמים דחזקיה א"ל הב לי אינון פריטיא אמר ליה מה את בעי מינהון א"ל מיזבין ליה חמור משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה חמור מהו שיקנה ר' בא אמר נקנית ר' יוסי אומר אינה נקנית סבר רבי בא דאינון חליפין ולית אינון חליפין ר' מנא בשם רבי יוסי

דף יט,א פרק א הלכה ו גמרא  פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה היך עבידא מכרה לו פרה בדמים סמיכה גביה חדא פריטייא למחר אשכחיה קאים תמן אמר לי' מה את קיים עביד הכא א"ל בעא אינון פריטייא אמר לי' מה את בעי מינהון אמר לי' מיזבן לי חד חמור אמר לי' הרי חמור לפניך משך זה לא קנה זה משך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו.  מתניתי' רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה כיצד גיזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכל מקום שהוא שנאמר (תהילים כד) לי"י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט כיצד לקח פרה מן ההקדש במאתים לא הספיק להביא מאתים עד שעמד במנה מביא מאתים הדא היא אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט פרה מן ההקדש במנה לא הספיק להביא מנה עד שעמד במאתים מביא מאתים הדא היא דכתיב (ויקרא כז) ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו הא אם יוסיף הרי הוא קם לו ואם לאו אינו קם לו שור זה עולה ובית זה קרבן קנה הקדש בכל מקום שהוא דכתיב לי"י הארץ ומלואה וגו' ובהדיוט לא קנה עד שעה שיחזיק:

דף יט,א פרק א הלכה ז משנה  כל מצות האב על הבן האנשים חייבין והנשים פטורות כל מצות הבן על האב אחד אנשים ואחד נשים חייבין כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין כל מצוה בלא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד הנשים חייבין חוץ מבל תשחית ובל תקיף ומבל תטמא למתים הסמיכות והתנופות הגשות והקמיצות הקטרות והמליקות הקבלות וההזיות נוהגות באנשים ואינן נוהגות בנשים חוץ ממנחת סוטה והנזירות שהן מניפות:

דף יט,א פרק א הלכה ז גמרא  מצות שהאב חייב לעשות לבנו למולו לפדותו ללמדו תורה וללמדו אומנות להשיאו אשה רבי עקיבה אומר אף ללמדו לשוט על פני המים למוהלו (ויקרא יב) ביום השמיני ימול בשר ערלתו לפדותו דכתיב (שמות יג) וכל בכור אדם בבניך תפדה ללמדו תורה (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם ללמדו אומנות תני רבי ישמעאל (דברים ל) ובחרת בחיים זו אומנות להשיאו אשה (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך בשעה שאת משיא את בניך קטנים רבי עקיבה אומר אף לשוט על פני המים דכתיב (דברים ל) למען תחיה אתה וזרעך מה למצוה או לעיכוב נשמעינה מן הדא בר תרימה אתא לגבי רבי אימי אמר לי' פייס לאבא דיסביני אתא פייסיה ולא קביל עלוי הדא אמרה למצוה אין תימר לעיכוב הוה ליה לכופניה מנין שאם לא עשה לו אביו שהוא חייב לעשות לעצמו תלמוד לומר

דף יט,ב פרק א הלכה ז גמרא  אדם תפדה (בראשית יז) וגמלתם אתם ולמדתם אתם והודעתם אתם למען תחיה אתה תמן תנינן האב זכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים בנוי מניין (תהילים צ) יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם בכח (תהילים קיב) גבור בארץ יהיה זרעו וגו' בעושר (תהילים לז) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם בחכמה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשנים למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים כך הוא חייב לו בחמשה דברים ואילו הן מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג הדא הוא דכתיב (שמואל ב ג) יחולו על ראש יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב תשיש ומצורע עזיב ומחזיק בפלך בוריי נופל בחרב קצר ימים וחסר לחם מסכן כד אתא שלמה מיקטול ליואב אמר ליה אביך גזר עלי חמש גזירות קבלין ואנא מיתקטיל וקבלין וכולהון קמין מן דבית דוד זב היה רחבעם (דברי הימים ב כו) ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו מחזיק בפלך זה יואש (דברי הימים ב כד) ואת יואש עשו שפטים תני רבי ישמעאל מלמד שהעמידו עליו בירניות קשים שלא הכירו אשה מימיהם והיו מענין בו כדרך שמענין את האשה הדא הוא דכתיב (הושע ה) וענה גאון ישראל בפניו ועינה גאון ישראל בפניך ונופל בחרב זה יאשיהו דכתיב (דברי הימים ב לה) ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רבי יוחנן מלמד שעשו גופו ככברה תני רבי ישמעאל שלש מאות חיצים יורו במשיח י"י וחסר לחם זה יויכין (מלכים ב כה) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו וגו' תמן תנינן אם התחילו אין מפסיקין התחלת המרחץ אי זו היא רבי זריקן בשם ר' חנינה משיתיר איזורו רב אמר משיתיר מנעלו ר' יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתה דבר בריה בכל ערובת שובתא חד זמן אינשי ועל מיסחי בההן דימוסין דטיבריא והוה מיסתמיך על כתפיה דרבי חייה בר בא אנהר ונפק ליה מן דימוסא מה הוה ר' דרומי אמר כך הוה רבי לעזר בר יוסי אמר שליח מנוי א"ל רבי חייה בר בא לא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין אמר ליה חייה בני וקלה היא בעיניך שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני מ"ט (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך וגו' יום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב כיום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב רבי חזקיה בר ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן אם יכול את לשלשל שמועה עד משה שלשלה ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון גידול אמר כל האומר שמועה משם אומרה יהא רואה בעצמו כאלו בעל השמועה עומד לפניו מה טעמא

דף כ,א פרק א הלכה ז גמרא  (תהילים לא) אך בצלם יתהלך איש וגו' (משלי כ) רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא דאמר ר' זעירא לית אנן חשין על שמועתה דרב ששת דהוא גברא מפתחא ואמר רבי זעירא לר' יסא חכם ר' לבר פדייה דאת אמר שמועתא מן שמיה א"ל ר' יוחנן אמרן משמו אמר רבי זעירא לר' בא בר זבדא חכים רבי לרב דאת אמר שמועתא משמיה א"ל רב אדא בר אחוה אמרין משמו מצות שהבן חייב לעשות לאביו אי זהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו אי זהו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה ומנעיל מכניס ומוציא מן דמאן חונה בר חייה אמר משל זקן ואית דבעי מימר משלו לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר' חנינה מניין אפילו אמר לו אביו השלך את הארנקי הזו לים ששומע לו בההוא דאית ליה חורנין ובעושה הנחת רוחו של אביו אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש ספיקה בידו האשה אינה ספיקה בידה מפני שיש רשות לאחרים עליה נתאלמנה או נתגרשה כמי שהיא ספיקה בידה לעשות עד איכן הוא כיבוד אב ואם אמר להן ולי אתם שואלין לכו שאלו לדמה בן נתינה דמה בן נתינה ראש פטר בולי הוה פעם אחת היתה אמו מסטרתו לפני בולי שלו ונפל קורדקסין שלה מידה והושיט לה כדי שלא תצטער א"ר חזקיה הגוי האשקלוני היה וראש כל פטר בולי היה ואבן שיש עליה אביו לא ישב עליה מימיו וכיון שמת עשה אותה יראה משלו פעם אחת אבדה ישפה של בנימין אמרין מאן דאית ליה טבא דכוותה אמרין דאית לדמה בן נתינה אזלון לגביה ופסקו ליה עמיה במאה דינרין סליק בעא מייתיתא להון ואשכח לאבוי דמך ואית דאמרין מפתחא דתיבותא הוה יהיב גוא אצבעיה דאבוה ואית דאמרין ריגליה הוות פשוטא על תיבותא נחת לגביהון אמר לון לא יכילית מייתיתה לכון אמרין דלמא דהוא בעי פריטין טובן אסקיניה למאתים אסקיניה לאלף כיון דאיתיעיר אביו מן שינתיה סלק ואייתיתה להון בעו מיתן ליה כד פסקו לה לאחרייא ולא קביל אמר מה אנא מזבנא לכון איקרא דאבהתי בפריטין איני נהנה מכיבוד אבותיי כלום מה פרע לו הקב"ה שכר אמר רבי יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב ושקלוה א"ר שבתי כתיב (איוב לז) ומשפט ורב צדקה לא יענה אין הקב"ה משהא מתן שכרה של עושה מצות בגוים אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה פעם אחת נכנסו חכמים לבקרו אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי אמרין לה מה הוא עביד ליך ותניית להן עובדא אמרין לה אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע אמו של רבי ישמעאל באת ואמרה וקבלה עליו לרבותינו אמרה גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו אמרין איפשר לית רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו אמרו לה מהו עביד ליך

דף כ,ב פרק א הלכה ז גמרא  אמרה כד נפיק מבית וועדא אנא בעה משזנה ריגלוהי ומישתי מהן ולא שבק לי אמרין הואיל והוא רצונה הוא כיבודה אמר ר' מנא ויאות אילין טחונייא אמרין כל בר נש ובר נש זכוותיה גו קופתיה אימיה דר' טרפון אמרה לון אכין ואגיבונתה אכין אימיה דרבי ישמעאל אמרה לון אכן ואגיבונה אכן רבי זעירא הוה מצטער ואמר הלואי הוה לי אבא ואימא דאוקרינון ואירת גן עדן כד שמע אילין תרין אולפנייא אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ולא אימא לא כרבי טרפון הוינא יכיל עביד ולא כרבי ישמעאל הוינא מקבלה עלוי אמר ר' אבין פטור אני מכיבוד אב ואם אמרין כד עברת ביה אימיה מיית אבוהי כד ילידתיה מיתת יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם ויש שהוא כודנו לריחים ויורש גן עדן כיצד הוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם חד בר נש הוה מייכיל לאביו תרנגולין פטומין חד זמן אמר ליה אביו ברי אילין מנן לך אמר ליה סבא סבא אכול ואדיש דכלבייא אכלין ומדשין נמצא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם כיצד כודנו בריחיים ויורש גן עדן חד בר נש הוה טחין בריחייא אתא מצוותא לטחונייא א"ל אבא עול וטחון תחתיי אין מטת מבזייה טב לי אנא ולא את אין מטת מילקי טב לי אנא ולא את ונמצא כודנו לריחיים ויורש גן עדן (ויקרא יט) איש אמו ואביו תיראו ונאמר (דברים ו) את ה' אלהיך תירא הקיש מורא אב ואם למורא המקום נאמר (שמות כא) ומקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר (ויקרא כד) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו הקיש קיללת אב ואם לקיללת המקום אבל אי אפשר לומר מכה כלפי למעלה וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו אי זהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו אי זהו הכיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל ומכניס ומוציא ומן דמאן חונה בר חייה אמר מילתיה דר' חייה בר בא פליגא דאמר רבי חייה בר בא תני ר' יודן בר ברתיה דר' שמעון בן יוחי דתני ר' שמעון בן יוחי גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו נאמר כאן (שמות כ) כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן (משלי ג) כבד את י"י מהונך במה את מכבדו מהונך מפריש לקט שכחה ופיאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב שופר ותפילין וציצית מאכיל את הרעיבים ומשקה את הצמיאים אם יש לך את חייב בכל אילו ואם אין לך אין את חייב באחת מהן אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך בין שאין לך כבד את אביך ואת אמך אפילו את מסבב על הפתחים רבי אחא בשם ר' אבא בר כהנא כתיב (משלי ה) אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע טילטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצוה כדי שיהו עושין אותם באמונה רבי אחא בשם ר' יצחק כתיב (משלי ד) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים מכל מה שאמרתי לך בתורה תשמור שאין את יוע מאי זה מהן יוצא לך חיים אמר ר' אבא בר כהנא השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה מן החמורות מצוה קלה שבקלות זו שילוח הקן ומצוה חמורה שבחמורות זו היא היא כיבוד אב ואם ובשתיהן כתיב והארכת ימים אמר רבי אבון מה אם דבר שהוא כפריעת חוב כתיב בו (דברים ה) למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן אמר ר' לוי וההיא דרבנין

דף כא,א פרק א הלכה ז גמרא  גדול הוא דבר שהוא כפריעת חוב מדבר שאינו כפריעת חוב תני רבי שמעון בן יוחי אומר כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה (משלי ל) עין תלעג לאב ותבוז לקהת אם עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזת לא תקח האם על הבנים יקרוה עורבי נחל יבוא עורב שהוא אכזרי ויקירנה ולא יהנה ממנה ויאכלוה בני נשר יבא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה ר' ינאי ור' יונתן הוון יתבין אתא חד בר נש ונשק ריגלוי דר' יונתן אמר ליה ר' ינאי מה טיבו הוא שלם לך מן יומוי א"ל חד זמן אתא קביל לי על בריה דיזונוניה ואמרית ליה איזיל צור כנישתא עלוי ובזיתיה ואמר ליה ולמה לא כפתוניה אמר ליה וכופין אמר ליה ואדיין את לזו אמר לון חזר ביה ר' יונתן וקבעה שמועה משמיה אתא ר' יעקב בר אחא ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שכופין את הבן לזון את האב אמר ר' יוסי הלואי הויין כל שמועתי בריין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ושופר ולולב ותפילין אי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא כגון אבידה ושילוח הקן ומעקה וציצית ר"ש פוטר הנשים מן הציצית שהיא מ"ע שהזמן גרמא אמר להן ר' שמעון אין אתם מודין לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית אמר ר' הילא טעמון דרבנין שכן אם היו מיוחדות לו ליום ולילה שהיא חייבת בציצית אמר ר' לעזר פסחן של נשים רשות ודוחין עליו את השבת ר' יעקב בר אחא בשם רבי לעזר פסחן של נשים ושל עבדים רשות כ"ש דוחין עליו את השבת מצתן מהו אמר ליה חובה רבי זעירה אמר מחלוקת ר' הילא אמר דברי הכל מתניתא מסייעא לדין ומתני' מסייעא לדין מתני' מסייעא לר' זעירא חזרת מצוה ופסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות מתניתא מסייעא לר' הילא נאמר (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ ונאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני את שהוא בבל תאכל חמץ הרי הוא בקום אכול מצה ונשים הרי הן בבל תאכל חמץ הרי הן בקום אכול מצה והא תנינן כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבים והנשים פטורות אמר ר' מנא חומר הוא מצות עשה שהיא באה מכח בלא תעשה ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה א"צ לומר הראשון ר' אלעזר בי ר' שמעון אומר האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני מה טעמא דר' מאיר

דף כא,ב פרק א הלכה ז גמרא  (שמות יב) איש שה לבית אבות ואם רצו לבית מה טעמא דר' יוסי איש שה לבית אבות כ"ש לבית מה טעמא דר' אלעזר בי ר' שמעון איש לא אשה מה מקיימין רבנן איש פרט לקטן אמר ר' יונה אפי' כמאן דמר חובה שנייא היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה חוץ מבל תשחית ומבל תקיף ומבל תיטמא למתים איסי אומר אף משום לא יקרחו קרחה מה טעמא לא יקרחו קרחה את שישנו בפאת זקן ישנו בקרחה ונשים שאין להן זקן פטורות מן הקרחה ועוד מן הדא בנים ולא בנות אמר רבי לעזר נשים חייבות בקרחה מה טעמא (דברים יד) כי עם קדוש אתה לי"י אלהיך אחד אנשים ואחד נשים מה מקיים רבי לעזר בנים בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה קרואים בנים ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקב"ה אינן קרויין בנים רב מפקד לאילין דבי רב אתי רב המנונא מפקד לחברייא פקדון לנשיכון כד הווין קיימין על מיתיא דלא ליהויין מתלשן בשעריהון שלא יבואו לידי קרחה עד כמה היא קרחה אית תניי תני כל שהוא ואית תניי תני כגריס מאן דמר כל שהוא ממשמע קרחה כל שהוא מ"ד כגריס נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה מה קרחה האמורה להלן כגריס אף כאן כגריס רבי יוסי בר ממל כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ מ"ט אמור אל הכהנים לא אל הכהנות דלא כן מה אנן אמרין הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא אם אומר את כן נמצאת דוחה פרשת טמאות וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה אין הדבר כאור מביא מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפילו תימר כהן ילד אין יצר הרע מצוי לשעה תני רבי חייה מצוי סוטה גידמת שני כהנים מגיפין על ידיה:

דף כא,ב פרק א הלכה ח משנה  כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ וכל שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אליעזר אומר אף החדש:

דף כא,ב פרק א הלכה ח גמרא  כתיב אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אתם חייבין לעשות אין אתם חייבין בחוצה לארץ אדיין אנו אומרים מצות התלויות בארץ אינן נהוגות אלא בארץ יכול אפילו מצות שאינן תלויות בארץ לא יהו נוהגות אלא בארץ תלמוד לומר (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף י"י וגו' ושמתם את דברי אלה

דף כב,א פרק א הלכה ח גמרא  אפילו גולים ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם מה אית לך כגון תפילין ות"ת מה תפילין ות"ת שאינן תלויין בארץ נוהגין בארץ ובחוצה לארץ אף כל דבר שאינו תלוי בארץ יהא נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מעתה משנגאלו יהו פטורין כתיב (נחמיה ח) ויעשו כל הקהל השבים וגו' עד מימי ישוע ולמה ישוע הילל בריה דר' שמואל בר נחמן אמר פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו ממה נתחייבו רבי יוסי בי רבי חנינה אמר מדבר תורה נתחייבו הדא היא דכתיב (דברים ל) והביאך י"י אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה הקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מדבר תורה אף ירושתך מדבר תורה והטיבך והרבך מאבותיך פטורין היו ונתחייבו ואתם פטורין הייתם ונתחייבתם אבותיך לא היה עליהם עול מלכות ואתם אע"פ שיש עליכם עול מלכות אבותיך לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב אמר רבי אלעזר מאיליהון קיבלו עליהן את המעשרות מה טעמא (נחמיה י) ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וחותמים וגו' מה מקיים ר' לעזר (שם) ואת בכורות בקרינו וצאנינו מכיון שקיבלו עליהן דברים שלא היו חייבין עליהם אפילו דברים שהן חייבין העלה עליהם המקום כאילו מאיליהם קיבלו עליהם מה מקיים רבי יוסי בי ר' חנינה ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וחותמים מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות העלה עליהן המקום כאילו מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות מה מקיים רבי לעזר מאבותיך פתר לה לעתיד לבוא דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן אבותיך ירשו ארץ ז' עממים ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים תלתי אחרנייתא אילין אינון (בראשית ו) את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני רבי יודה אמר שלמאה שכייה נכטייה רבי שמעון אמר אסייא ואסטטיה ודרמשק רבי ליעזר בן יעקב אומר אסייא וקרתיגנה ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין מה טעמא (ירמיהו ל) שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין זכר יולד כך אתם משאתם נגאלין אין אתם משתעבדים.  חוץ מן הערלה ומן הכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש.  מה טעמא דרבי אליעזר (ויקרא כג) בכל מושבותיכם בין בארץ בין בחוצה לארץ מה מקיימין רבנן בכל מושבותיכם בחדש שבו שיצא לחוה לארץ רבי יונה בעא

דף כב,ב פרק א הלכה ח גמרא  ולמה לא תנינן אף החלב אמר ליה ר' יוסי לא תנינן אלא דברים שנוהגין בישראל ונוהגין בגוים וחלה נוהגת בישראל ואינה נוהגת בגוים מה טעמא (במדבר טו) ראשית עריסותיכם ולא של גוים:

דף כב,ב פרק א הלכה ט משנה  כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין את ימיו ואינו נוחל את הארץ וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן היישוב והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר (קוהלת י) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

דף כב,ב פרק א הלכה ט גמרא  הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ואת אמרת אכן אלא כן אנן קיימין במחוצה עשה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ והעובר עבירה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו ואינו נוחל את הארץ תמן תנינן הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה אמר רבי זעירה מי שבאת לידו ספק עבירה ולא עשאה אמר רבי יוסי בי רבי בון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו מה אית לך אמר רבי מר עוקבן כגון כיבוד אב ואם אמר רבי מנא (תהילים קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י כהולכים בתורת י"י אמר רבי אבון (שם) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו כבדרכיו הלכו אמר רבי יוסי בי רבי בון מה כתיב (תהילים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים מכיון שלא הלך בעצת רשעים כמי שהלך בעצת צדיקים דרש בן עזאי (קוהלת י) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח אילו זבוב אחד שמת שמא אינו מבאיש שמן רוחק וזה על ידי חטא אחד שחטא איבד כל זכיות שבידו דרש ר"ע (ישעיהו ה) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק לבלי חוקים אין כתיב כאן אלא לבלי חוק למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו לכף זכות הדא דאת אמר לעולם הבא אבל בעולם הזה אפי' תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות ומה טעם (איוב לג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר א"ר יוחנן אם שמעת דבר מר' ליעזר בנו של ר"י הגלילי נקב אזנך כאפרכס הזו ושמע דאמר רבי יוחנן ר' ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אפי' תשע ומאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות ולא סוף דבר כל אותו המלאך אלא אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה צדדין מאותו המלאך מלמדין עליו חובה וצד אחד מאותו המלאך מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות מה טעם אם יש עליו מלאך אחד מאלף אין כתיב אלא אחד מני אלף מאלף לצדדין של אותו מלאך מה כתיב בתריה ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר

דף כג,א פרק א הלכה ט גמרא  פדעהו בייסורין מצאתי כופר מצא כופר לעצמו הדא דאת אמר בעולם הזה אבל לעולם הבא רובו זכיות יורש גן עדן רובו עבירות יורש גיהנם היה מחציין רבי יוסי בן חנינה אמר נושא עון רבי אבהו אמר נושא כתיב מה הקב"ה עושה חוטף אחד מחובותיו וזכיותיו מכריעות אמר ר' לעזר (תהילים סב) ולך י"י חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו אוין לית ליה את יהיב ליה מן דידך היא דעתיה דרבי אלעזר דר' אלעזר אמר ורב חסד מלמד שהוא מטה כלפי החסד רבי ירמיה אמר ר' שמואל בר רב יצחק בעא (משלי יג) צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת (שם) חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב (שמואל א ב) רגלי חסידיו ישמור ושעים בחשך ידמו וגו' (משלי ג) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון וסייגין סייגה ותרעין תריעה וכיני סייגין סייגה ותרעין תריעה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק שומר את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושנייה ושלישית מיכן והילך הקדוש ברוך הוא משמרו מה טעמא (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר אמר רבי זעירא ובלחוד דלא יתוב ליה (קוהלת ד) והחוט המשולש לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק אין אטרחת עלוי מיפסק הוא רבי חונה בשם רבי אבהו הקדוש ברוך הוא אין לפניו שכחה הא מפני ישראל נעשה שוחכן מה טעמא (מיכה ז) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע נושא כתיב וכן דוד הוא אומר (תהילים פה) נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה: