אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / תלמוד ירושלמי / נזיקין / סנהדרין

סנהדרין

מסכת סנהדרין פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  דיני ממונות בשלשה גזילות וחובות בשלשה נזק וחצי נזק תשלומי כפל תשלומי ארבעה וחמשה האונס והמפתה ומוציא שם רע בשלשה דברי ר"מ וחכמים אומרים המוציא שם רע בעשרים ושלשה שיש בו דיני נפשות:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  מנן תיתי ליה והיו אלה לכם לחקת משפט הייתי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה.  ומניין לדיני ממונות שהן בשלשה ונקרב בעל הבית אל האלהים ריבה בה דיין אחד עד האלהים הרי שנים אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה דברי ר' יאשיה רבי יונתן אמר הראשון תחילה נאמר.  ואין דורשין תחילות.  אלא עד האלהים הרי אחד אשר ירשיעון אלהים הרי שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה.  ר' אומר בשנים הכתוב מדבר אתה אומר בשנים או אינו אלא באחד כשהוא אומר אשר ירשיען אלהים אין כתיב כאן אלא אשר ירשיעון אלהים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה.  ר' אבהו בעי וכרבי דיני ממונות בחמשה ושיגמר בכ"ג.  אשכח תני רבי חזקיה הואיל ואמרה תורה הרוג על פי מטים הרוג על פי עדים מה עדים שנים אף מטים שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן אחד הרי חמשה.

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  לא הן גזילות הן חבלות.  אשכח תני ר"ש בן יוחי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.  אתא מימר לך בפשוטה דקרייא ותייא כרבי יוסי בר חלפתא.  ר' יוסי בר חלפתא אתון תרין בר נש מידון קומוי א"ל על מנת שתדיננו דין תורה.  אמר לון אני איני יודע דין תורה אלא היודע מחשבות יפרע מאותן האנשים.  מקבלין עליכון מה דנא אמר לכון.  רבי עקיבה כד הוה בר נש אזל בעי מידון קומיה הוה א"ל הוו יודעין לפני מי אתם עומדין לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ולא לפני עקיבה בן יוסף.  תני קודם לארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות ובימי שמעון בן שטח ניטלו דיני ממונות.  אמר ר"ש בן יוחי בריך רחמנא דלינא חכים מידון.  שמואל אמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף ר' יוחנן וריש לקיש תריהון מרין אפילו שנים שדנו אין דיניהן דין.  תמן תנינן היה דן את הדין זיכה את החייב חייב לזכאי טימא לטהור טיהר לטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו.  ר' בא בשם ר' אבהו בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים.  מה אנן קיימין אם בשטעה ודנן משיקול הדעת בדא מה שעשה עשוי.  אם בשטעה ודנן דין תורה בדא ישלם מביתו.  רבי בא בשם רבי אבהו בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדיננו דין תורה וטעה ודנן בשיקול הדעת ישלם מביתו שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה דתנינן אל תהי דן יחידי שאין דן יחיד אלא אחד.  א"ר יהודה בן פזי אף הקב"ה אינו דן יחידי שנאמר וכל צבא השמי' עומדי' עליו מימינו ומשמאלו אילו מטין לכף זכות ואילו מטין לכף חובה.  אע"פ שאין דן יחידי

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  חותם יחידי שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.  אמר רבי יוחנן לעולם אין הקב"ה עושה בעולמו דבר עד שנמלך בבית דין שלמעלן מה טעם ואמת הדבר וצבא גדול.  אימתי חותמו של הקב"ה אמת בשעה שנמלך בבית דין שלמעלן.  א"ר לעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו.  ובניין אב שבכולם וה' דבר עליו רעה.  מהו חותמו של הקדוש ברוך הוא רבי ביבי בשם ר' ראובן אמת מהו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם.  אמר ריש לקיש אל"ף רישיה דאלפא ביתא מ"ם באמצעיתה תי"ו בסופה לומר אני ה' ראשון שלא קיבלתי מאחר ומבלעדי אין אלהים שאין לי שותף ואת אחרונים אני הוא שאיני עתיד למוסרה לאחר.  רבי בא ורבי בנימין בר יפת הוו דיינין קומי ר' יצחק ונפק דינא עם רבי בנימן.  אתא רבי בא בעי מיטרוף על רבי אמי ואלף מומחה שכפף ודן דינו דין.  רבי אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא מדרתא דקיסרין לגרמיה אמרין ליה תלמידיו ולא כן אלפן ר' אל תהא דן יחידי.  אמר לון כיון דאנן חמי לי יתיב דיין לגרמי ואתון לגביי כמי שקיבלו עליהן.  ותני כן במה דברים אמורים שלא קיבלו עליהן אבל אם קיבלו עליהן דן אפילו יחידי.  רבי יוחנן אזל מידון קומי רבי חייה רבה אייתוב גבי חד תלמיד.  ולא כן תני אב ובנו הרב ותלמידו שניהן נימנין אחד.  נימר חבר ותלמיד היה כרבי לעזר לר' יוחנן.  גזר דין נפקו מן דרב לגרמיה מן דרבי אחא לגרמיה מן דרבי יונה ור' יוסי לגרמיהון.  תמן תנינן הנוטל שכרו לדון דיניו בטילין

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  כיני מתניתא החשוד ליטול שכרו ודן.  חד בר נש אזל מידון קומי רב הונא א"ל אייתי לי בר נש דיסוק תחותי לדיקלא.  רב הונא הוה רעי תורין והוה ידע שהדו לבר נש א"ל איתא שהד עלי א"ל הב לי אגרי ותני כן נותנין לדיין שכר בטילו ולעד שכר עדותו.  חד בר נש סאב לחד כהן אתא עובדא קומי ר' יצחק ואוכליה חולין.  סברין מימר שיוצאין לו דמי תרומה מתוכם.  תני ר' אליעזר בן רבי יוסי הגלילי אומר המבצע חוטא והמברך את המבצע הרי זה כמנאץ לפני המקום שנאמר ובוצע ברך נאץ ה'.  אלא יקוב הדין את ההר כשעשה משה אבל אהרן משים שלום שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי.  תני רבי ליעזר בן יעקב אומר מה תלמוד לומר ובוצע ברך נאץ ה' משלו משל למה הדבר דומה לאחד שגנב סאה חיטין והוליכה לנחתום והפריש חלתה והאכילה לבניו הרי זה מברך ואינו אלא מנאץ.  ר"מ אומר מה תלמוד לומר ובוצע ברך נאץ ה' אילו אחי יוסף שנאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו'.  רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצע שנאמר אמת ומשפט שלום כל מקום שיש אמת אין משפט שלום יש שלום אין משפט אמת ואי זה אמת שיש בו משפט שלום הוי אומר זה ביצוע.  דן את הדין זיכה לזכאי חייב לחייב מעלה עליו הכתוב כילו עשה צדקה עם הזכוי וכילו עשה צדקה עם החייב.  צדקה עם הזכוי שהחזיר לו ממונו ועם החייב שהוציא גזילו מתחת ידו.  אמר ר' אבהו משפט משפט אמורין בפרשה אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.  רבי זכריה בעי קומי רבי אמי עבדין עובדא כההן תנייא.  תני ר' שמעון בן מנסיא אומר פעמים שאתה רשאי לבצע פעמים שאין אתה רשאי לבצוע כיצד שנים שבאו אל הדיין עד שלא שמע דבריהן או מששמע דבריהן ואינו יודע היכן הדין נוטה רשאי לומר להן צאו ובצעו משתשמע דבריהן ויודע אתה היכן הדין נוטה אין אתה רשאי לבצוע.  שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש.  עד שלא נתגלע הריב אתה רשאי לנוטשו משנתגלע הדין אין אתה רשאי לנוטשו.  א"ר מתנייה אף הפשרה צריכה הכרע הדעת.  ר' יהודה בן לקיש אמר שנים שבאו אל הדיין אחד רך ואחד חזק עד שלא שמע דבריהן רשאי לומר להן איני נזקק לכם שמא יתחייב החזק ויהא החזק אויבו מששמע דיבריהן אין רשאי לומר להן איני נזקק לכם שנאמר לא תגורו מפני איש.  רבי יהושע בן קרחה אומר הרי שהיה יושב אצל הדיין וראה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק שנא' לא תגורו מפני איש אל תכניס דבריך מפני איש.  ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין ויהו העדים יודעין את מי מעידין ולפני מי מעידין לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ואומר אלהים נצב בעדת אל.  וכן יהושפט אומר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' וכי אפשר לבשר ודם לדון את בוראו אלא אמר הקב"ה אנא אמרית דיהא לראובן מאה דינר ולשמעון ולא כלום ואת נוטלן מזה ונותנן לזה עלי לשם לו

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  וליפרע מאותו האיש.  תני רבן שמעון בן גמליאל אומר הדין בשלשה ופשרה בשנים יפה כח הפשרה מכח הדין ששנים שדנו יכולין לחזור בהן ושנים שפישרו אין יכולין לחזור בהן:  האונס והמפתה וכו'.  רבי מנא אמר בנערה מאורסה פליגי רבי מאיר אומר מפסדת כתובתה בשלשה ונסקלת בעשרים ושלשה.  וחכמים אומרים מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה אבל במוציא שם רע כל עמא מודו מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע.  א"ל רבי יוסי בי רבי בון הן תנינתה פלגה את עביד פלגיה.  אלא במוציא שם רע פליגי רבי מאיר אומר הבעל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בכ"ג ורבנין מרין מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע אבל בנערה מאורסה כל עמא מודו מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה.  ותייא דרבי מנא כרבי זעירא ודרבי יוסי בי רבי בון כרבי אבהו.  רבי אבהו שאל שור הנסקל כרבי מאיר מהו שיתן הכסף בשלשה ויסקל בעשרים ושלשה.  אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון שור הנסקל כולו ממון הוא וגזירת הכתוב שייסקל:

דף ג,א פרק א הלכה ב משנה  מכות בשלשה משום ר' ישמעאל אומר בעשרים ושלשה עיבור החדש בשלשה עיבור השנה בשלשה דברי ר' מאיר רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה ואם גמרו בשלשה מעוברת סמיכת הזקנים ועריפת העגלה בשלשה דברי רבי שמעון

דף ג,ב פרק א הלכה ב משנה  ורבי יהודה אומר בחמשה חליצה ומיאונין בשלשה נטע רבעי ומעשר שני שאין דמי ידועין בשלשה וההקדשות בשלשה וערכים המיטלטלין בשלשה רבי יהודה אומר אחד מהן כהן ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן דיני נפשות בעשרים ושלשה הרובע והנרבע בעשרים ושלשה שנאמר והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרוגו שור הנסקל בעשרים ושלשה שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כן מיתת השור הארי הזאב והדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בעשרים ושלשה ר' ליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה ר' עקיבה אומר מיתתן בעשרים ושלשה:

דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא  רבי אבהו בעי מכות בעשרים ושלשה פעמים שמת ממכותיו והרי יש בו דיני נפשות.  בר קפרא שמע כולהון מהדא יברכך ה' וישמרך מיכן שמתחילין בשלשה.  יאר ה' פניו אליך ויחנך מיכן שנושאין ונותנין בחמשה.  ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום מיכן שגומרין בשבעה.  רבי יהושע בן לוי שמע כולהון מהדא ויקח רב טבחים את שלשת שומרי הסף מיכן שמתחילין בשלשה.  וחמשה אנשים מרואי פני המלך מיכן שנושאין ונותנין בחמשה ושבעה אנשים רואי פני המלך מיכן שגומרין בשבעה.  א"ר יונתן מיכן לסנהדרין גדולה של כל ישראל ויקח שר הטבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן הרי שנים ושבעה אנשים מרואי פני המלך הרי תשעה וששים איש מעם הארץ הרי שבעים חסר אחד ומן העיר סריס אחד הרי שבעים.  אית תניי תני שבעים ואחד ויקח רב הטבחים את שלשת שומרי הסף ושבעה מרואי פני המלך וששים איש מעם הארץ ומן העיר לקח סריס אחד הרי שבעים ואחד ולמה קוריהו סריס שמסרס את ההלכה כתוב אחד אומר חמשה וכתוב אחד אומר שבעה להביא שני סופרי הדיינים.  לית כאן עיבור החדש אלא קידוש החדש.  שמואל אמר אין קידוש החדש פחות מעשרה.  חבירים מהו ליכנס לקידוש החדש אמר רבי הושעיה חבר הוינא ואעלי רבי שמואל בר רב יצחק לקידוש החדש ולינא ידע אין סלקית ממיניינא אין לא.  פשיטא דלא סליק למה בגין דהוה חתניה או משום שאין חבירין נכנסין לקידוש החדש.  א"ר כהנא חבר הוינא ואעלי רבי תנחום בר חייה לקידוש החדש וסלקית ממיניינא הדא אמרה שחבירים נכנסין לקידוש החדש.  חברים מהו ליכנס לעיבור שנה נישמעינה מהדא מעשה בר"ג שאמר יקרוני שבעה זקינים לעלייה ונכנסו שמנה אמר מי הוא שנכנס שלא ברשות עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר אני עליתי שלא ברשות הלכה נצרכה לי ונכנסתי לשאול עליה.  אמר לו רבן גמליאל ומה אלדד ומידד שכל ישראל יודעים שאילו הן שנים

דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא  אמרתי שאתה אחד מהן.  ואפילו כן לא עיברוה בההוא יומא ואפלגינה במילי דאורייא ועברוה ביומא דבתרה.  תני סנהדרין שראו את ההורג אית תניי תני שנים נעשין עדים ומעידין בפני השאר אית תניי תני כולן עדים ומעידין בפני אחרים.  ר' יהודה בר פזי בשם ר' זעירא כשם שחולקין כאן כך חולקין בעדות החדש.  ויקום חד ויתיב חד ויקום חד ויתיב חד.  שנייא היא שאין העד נעשה דיין.  רב הונא ידע שהדו לחד בר נש אזל בעי מידון קומיה וכפר ביה.  א"ר שמואל בר רב יצחק בגין דאת ידע דר' הונא אינשא רבה את כפר ביה.  מהו דייזיל ויסהוד עלך קומי בית דין חורין א"ל רב הונא ועבדין כן א"ל אין.  ושרא רב הונא גרמיה מן ההוא דינא ואזל ואסהיד קומי בית דין חורון.  תני ר' שמעון בן יוחי וקדשתם את שנת החמשים שנים שנים אתה מקדש ולא חדשים.  והתנינן ראש בית דין אומר מקודש מהו מקודש מקויים.  תני לקידוש החדש מתחילין מגדול א"ר חייה בר אדא מתניתא אמר' כן ראש בית דין אומר מקודש.  תני לעיבור החדש מתחילין מן הצד א"ר זבידא וההן ביתא דלרע לא נהגין כן.  ולא שמיע דמר ר' חייה בר מרייה ורבי יונה רבי בא בר חייה בשם ר' יוחנן לעיבור החדש מתחילין מגדול לעיבור שנה מתחילין מן הצד.  וכבר נכנס רבי יוחנן והיה קטן שבכולם אמרו לו אמור הרי השנה מקודשת בעיבורה אמר הרי השנה מקודשת בעיבורה.  א"ר יונתן ראה לשון שלימדנו בן הנפח אילו אמר בעיבורה הייתי אומר אילו אחד עשר יום שהחמה עודפת על לבנה אלא בעיבורה שהוסיפו לה חכמים שלשים יום.  ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן לעיבור הולכין אחר המינוי לבית הוועד הולכין אחר הרגל והוא שיש כל אחד מדבר במקומו וחותם כגון ר' חנינה פתח ר"י וריש לקיש חותמין ר' בא בר זבדי פתח ר' יסא ור' אמי חותמין רבי חגי פתח רבי יונה ורבי יוסי חותמין.  ר' כהנא אימני קומי רבי יעקב בר אחא ואעל רבי יעקב בר אחא קמיה מנייה לעיבורא.  אמר אכן מרה דשמעתא לא מקיים לה.  רבי חייה בר ווה הוה קאים מצלי עאל רב כהנא וקם ליה מן חורי מצלי.  חסל ר' חייה ויתיב ליה בגין דלא מיעבר קומוי.  שרי רב כהנא מאריך בצלותיה כיון דחסל אמר כן אתון נהגן לציעורי רבכון.  א"ל רבי אנא מבית עלי קאתינא דכתיב בהו אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר בתפילה.  וצלי עלוי וזכה למיסב עד דאיתעבדון טופריי סומקין כהדא דקקה.

דף ד,ב פרק א הלכה ב גמרא  ריש לקיש אקדמון ליה חד סב בעיבור ואעלוניה מן ההוא תרעא דלהן.  אמר כן יהא בשכרן.  ולא שמיע דמר ר' קריפסדא בשם ר' יוחנן מעשה ועיברו את השנה שלשה רועי בקר חד אמר בכיר ולקיש באדר מינץ וחד אמר תור באדר בעריה ימות ובטול תינתא ישלח משכיה וחד אמר קדום באדר פח בלועך יפיק לקיבליה.  ונן חמיין הדין שתא ולית בה חד מינהון ועיברו השנה על פיהם.  א"ר חלבו ובית דין הסכים עמהן ולא כן אמר ר' זעירא והוא שיהו הכל מודין מצד אחד.  כיון דאילין מודין לאילין ואילין לאילין כמי שכולם מודין מצד אחד.  וריש לקיש מקפיד על הדא מילתא חשש על מה דמר רבי לעזר דמר ר' לעזר והיתה על ידי הנביאים החוזים שוא בסוד עמי לא יהיו זה עיבור ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה המינוי ואל אדמת ישראל לא יבואו זה ארץ ישראל.  רבי לעזר כד סלק הכא אמר הא גביי חדא.  כד מינוניה אמר הא גביי תרי.  כד עאל לעיבורא אמר הא גביי תלת.  רבי בא בר זבדא בשם רב טעמא דרבי לעזר בי רבי צדוק בשעה שרואין בית דין שלמעלן בית דין שלמטן שמקדשין אותו גם הם מקדשין אותו.  ר' לעזר בשם ר' חנינה מעשה בעשרים וארבע קריות של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסו בהן עין רע ומתו כולם בפרק אחד מאותה שעה עקרוה מיהודה וקבעוה בגליל.  בעיון מיעקר אף אהן סימנא.  אמר לון רבי סימון אין אנו מניחין ביהודה אפילו זכר והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת.  הדא בעלת זימנין מיהודה וזימנין מדן.  אלתקא וגבתון ובעלת הרי הן מיהודה בעלה ועיים ועצם הרי מדן.  והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלה מימר בתים מיהודה ושדות מדן.  רבי ירמיה בעא קומי ר' זעירא ולוד לאו מיהודא היא א"ל אין ומפני מה אין מעברין בה א"ל שהן גסי רוח ומעוטי תורה הפיך אפוי וחמא רבי אחא ורבי יודה בן פזי אמר ליה איטה עבדתני מבזה רבנן.  על שלשה סימנין מעברין את השנה על אביב ועל התקופה ועל פירות האילן.  על שנים מעברין על אחד אין מעברין ואם עיברוה הרי זה מעוברת.  וכשהיה אביב אחת מהן היו שמיחין רשב"ג אומר אף על התקופה.  על שלש ארצות מעברין לשנה על יהודה ועל עבר הירדן והגליל על שתים מעברין על אחת אין מעברין ואם עיברוה אינה מעוברת.  וכשהיתה יהודה אחת מהן היו שמיחין מפני שהעומר בא ממנה.  אין מעברין לא מפני הצינה ולא מפני הגשמים ואם עיברוה אינה מעוברת.  אין מעברין לא מפני הגדיים ולא מפני הגוזלין ולא מפני החלב.

דף ה,א פרק א הלכה ב גמרא  וכולם סעד לשנה ואם עיברוה מעוברת.  רבי ינאי אמר משום ר"ג שהיה אומר אימריא רכיכין וגוזלייא דקיקין ושפר באפוי ובאפי חבריי מוספא על שתא דא תלתין יומין.  תני אמר ר' יודן מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו יושבין על גב מעלה בהר הבית ויוחנן סופר הלז יושב לפניהן.  אמר לו רבן גמליאל כתוב לאחנא בני דרומא עילאה ואחנא בני דרומא ארעייא שלמכון יסגא.  מודענא לכון דמטא זמן ביעורא לאפוקי מעשרייא מעומרי שיבלייא ולאחנא בני גלילא עילאה ובני גלילא ארעייא שלמכון יסגא.  מודענא לכון דמטא זמן ביעורא תפקון מעשרייא ממעטני זיתיא לאחנא בני גלותא דבבל בני גולתא דמדי בני גולתא דיוון ושאר כל גלוותא דישראל שלמכון יסגא.  מודענא לכון דאימריא רכיכין וגוזליא דקיקין וזימנא דאביבא לא מטא ושפר מילתא באפיי ואנפי חבריי מוספא על שתא דא תלתין יומין אין מעברין לשנה אלא אם כן היתה חסירה רוב החודש וכמה רוב החודש ששה עשר יום.  ר' יהודה אומר שתי ידות החודש אחד ועשרים יום.  א"ר שמואל בר נחמן והוא שיקרב העומר סוף ניסן של תקופות.  א"ר יוסי עד הפסח.  אמר רב מתניה והוא שיטלו לולב בסוף תשרי של תקופות.  אין מעברין לשנה לא פחות מחדש ולא יותר על חדש ואם עיברוה אינה מעוברת.  אין מעברין לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת.  אימתי רגילין לעבר בערבי שביעיות ר' זעירא בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר ר' ליקח ירק מחוץ לארץ לארץ אבל משהתיר ר' ליקח ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית שאר שני שבוע.  היה ר"מ אומר הרי הוא אומר ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם וגו'.  והואיל והיתה השנה צריכה להתעבר מפני מה לא עיברה אלישע אלא מלמד שהיו שני רעבון והיו קופצים לגרנות.  אית תניי תני אין מעברין מפני הטומאה ר' יוסי אומר מעברין שכן מצינו בחזקיה שעיבר מפני הטומאה שנאמר כי מרבית העם מאפרים ומנשה וישראל וזבלון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו לאמר ה' הטוב יכפר בעד.  ר"ש אומר אע"פ שעיברו ניסן אין מעובר אלא אדר ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש עישה יחזקיהו לציבור לעשות פסח שני.  אית תניי תני מעברין מפני הטומאה אית תניי תני אין מעברין מאן דאמר אין מעברין מינה כי אכלו את הפסח בלא ככתוב ומאן דמר מעברין

דף ה,ב פרק א הלכה ב גמרא  מה מקיים בלא ככתוב מפני שעיברו ניסן ואין מעברין אלא אדר.  ותייא כיי דמר ר' סימון בר זביד גולגולת ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח.  כתיב כל לבבו הכין לדרוש האלהים ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט.  ר' סימון בר זביד ור' שמואל בר נחמן חד אמר אפילו כמה עשה לטהרת הקודש לא יצא ידי טהרת הקודש וחד אמר אפילו כל מעשים טובים שעושין לטהרת הקודש לא יצא ידי טהרת הקודש.  כתיב ויחילו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחודש באו לאולם ה' ויקדשו את בית ה' לימים שלשה וביום ששה עשר לחדש הראשון כילו.  והלא ליום אחד היו יכולין לבער כל עבודה כוכבים שהיה שם א"ר אידי מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר.  ששה דברים עשה חזקיהו על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו.  שהיה גירר עצמות אביו על מיטת חבלים וכיתת נחש הנחושת וגנז טבלה של רפואות והודו לו.  סתם מי גיחון העליון וקיצץ דלתות ההיכל ועיבר ניסן בניסן ולא הודו לו.  אין מעברין קודם ר"ה ואם עיברוה אינה מעוברת אבל מפני הדוחק מעברין אחר ר"ה מיד אעפ"כ אינו מעובר אלא אדר.  רבי אומר ניסן לא נתעבר מימיו והתנינן אם בא החדש בזמנו.  אם בא לא בא.  רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו והתנינן אם היה החדש מעובר.  אם היה לא היה.  וכשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עבר ר' ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי רבי יוחנן בן נורי אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היינו נוהגין כן ביבנה.  ביום השני עבר רבי חנניה בן רבי וסי הגלילי ואמר כר' עקיבה אמר רבן שמעון בן גמליאל כך היינו נוהגין ביבנה.  ותתני קידשוהו בראשון ובשני רבי זעירא בשם רב חסדאי אותה השנה נתקלקלה.  מהו בראשון ומהו בשני רבא בשם רב שנה אחד ושנה שני'.  והתני קידשוהו ביום הראשון וביום השני קידשוהו קודם זמנו או לאחר עיבורו יום אחד יכול יהא מקודש.  תלמוד לומר אותם אותם אלה הם מועדי אין אלה הן מועדי קודם לזמנו תשעה ועשרים יום לאחר עיבורו שנים ושלשים יום.  ומניין שמעברין את השנה על הגליות שגלו ואדיין לא הגיעו תלמוד לומר בני ישראל מועדי עשה מועדות שיעשו כל ישראל.  א"ר שמואל בר נחמן והן שהגיעו לנהר פרת.  אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עיברוה בגליל מעוברת.  העיד חנינה איש אונו שאם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל.  אין מעברין אותה בח"ל ואם עיברוה אינה מעוברת.  אית חמי בגליל אין מעברין בחוצה לארץ מעברין.  בגליל אין מעברין ואם עיברוה מעוברת בחוצה לארץ אין מעברין ואם עיברוה אינה מעוברת.  ביכולין לעבר בארץ ישראל אבל בשאינן יכולין לעבר בארץ ישראל שמעברין אותה בחוצה לארץ.  ירמיה עיבר בחוצה לארץ.  יחזקאל עיבר בחוצה לארץ.  ברוך בן נריה עיבר בחוצה לארץ.  חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ שלח ליה רבי שלשה איגרין גבי ר' יצחק ורבי נתן.  בחדא כתב לקדושת חנניה ובחדא כתב גדיים שהינחת נעשו תיישם ובחדא כתב אם אין את מקבל עליך צא לך למדבר האטד ותהי שוחט

דף ו,א פרק א הלכה ב גמרא  ונחוניין זורק.  קרא קדמייתא ואוקדון תנייתא ואוקרון תליתא בעי מבסרתהון.  אמרין ליה לית את יכיל דכבר אוקרתנין.  קם ר' יצחק וקרא באורייתא אלה מועדי חנניה בן אחי ר' יהושע אמר אלה הם מועדי ה' אמר לון גבן.  קם רבי נתן ואשלים כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד.  אמרין ליה כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם.  אמר לון גבן אזל קבל עליהן קמי רבי יהודה בן בתירה לנציבין.  א"ל אחריהם אחריהם.  א"ל לי נא ידע מה תמן.  מה מודע לי דאינון חכמין מחשבה דכוותי.  מכיון דלא ידעי מחשבה דכוותיה ישמעון ליה ומכיון דאינון חכמין מחשבה דכוותיה ישמע לון.  קם רכב סוסיא הן דמטא מטא והן דלא מטא נהגין בקילקול.  כתיב ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה ביותר הם עלי זקני הגולה.  חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ.  כתיב החרש והמסגר אלף ואת מר הכן.  רבי ברכיה בשם רבי חלבו ורבנן.  רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר החדש אלף והמסגר אלף ורבנן אמרי כולהן אלף.  רבי ברכיה בשם רבי אילו החבירים ורבנן אמרין אילו הבולבוטין.  רבי הושעיה כד הוה מקבל סהדיא בעיני טב הוה אמר לון הוו יודעין כמה עדות יוצא מפיכם כמה שכר בתים יוצא מפיכם.  א"ר אבונה ואין כיני אפילו בדיני נפשות.  בת שלש שנים ויום אחד בא עליה הרי זה בסקילה נמלכו בית דין לעברו ובא עליה אינו בסקילה.  א"ר אבין אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין.  סמיכת הזקנים ועריפת העגלה בשלשה דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר בחמשה.  מה טעמיה דר' שמעון וסמכו שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן אחד הרי שלשה.  מה טעמיה דרבי יהודה וסמכו שנים זקני שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי חמשה ובעגלה ערופה מה טעמיה דר' שמעון זקיניך שנים ושפטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי חמשה.  מה טעמיה דרבי יהודה זקיניך ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה.  אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בערופה דלא דריש ויצאו ונראין דברי רבי שמעון בסמיכה דלא דריש וסמכו.  אין תימר נראין דברי רבי יהודה בערופה כמו דודרש וסמכו ידרוש ויצאו אשכח תימר ויצאו שנים זקניך שנים ושפטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שבעה.  מה מקיים רבי שמעון זקיניך ושפטיך זקיניך שהן שופטיך.  תני רבי ליעזר בן יעקב אומר זקיניך זה בית דין הגדול ושפטיך זה מלך וכהן גדול.  תני הסמיכות בשלשה לא סמיכה היא סמיכות.  תמן קריי למנוייה סמיכותא.  א"ר בא בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון רבי יוחנן בן זכיי מינה את רבי ליעזר ואת רבי יהושע ורבי יהושע את רבי עקיבה ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת ר"ש.  אמר ישב רבי מאיר תחילה

דף ו,ב פרק א הלכה ב גמרא  נתכרכמו פני ר' שמעון אמר לו רבי עקיבה דייך שאני ובוראך מכירין כוחך.  חזרו וחלקו כבוד לבית הזה.  אמרו בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי.  חזרו והתקינו שלא יהו ב"ד ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת ב"ד.  תני בראשונה היו כותבין שטרי חליצה במותב פלוני ופלוני חלצה פלנית בת פלוני לפלוני בר פלוני בפנינו דקרבת לקדמנא ושרת סיניה מעילוי ריגליה דימינא ורקת קדמנא רוקא סמיתחזי לנא על ארעא ואמרת ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.  תני בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין במעמד פלוני ופלוני מיאנה פלנית בת פלוני בפלוני בר פלוני בפנינו לא רעינא ביה לא שוייהנא ליה לא צבינא להיתנסבא ליה.  א"ר יוחנן הקדש שפדייו יותר על דמיו הרי זה פדוי ומעשר שני שפדייו יותר על דמיו הרי זה אינו פדוי.  מה בין הקדש מה בין מעשר שני א"ר לא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין.  ר' יונה בעא כמאן דמר אינו כנכסיו ברם כמאן דמר כנכסיו הוא.  מה בין הקדש מה בין מעשר שני א"ר יוסי ולא כבר נאמר טעמא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין.  ר' זירא בעא קומי רבי אמי נבדק אותו האיש ואמר לא נתכוונתי.  אמר ליה לכי בדק.  א"ר יוחנן הקדש שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי ומעשר שני שפדייו ולא הוסיף חומש אינו פדוי.  מה בין מעשר שני להקדש אמר רבי לא שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו.  רבי יונה בעי כמאן דמר אינו כנכסיו ברם כמאן דמר כנכסיו.  מה בין הקדש למעשר שני אמר רבי יוסי ולא כבר את אמר טעם שאדם מצוי להרבות בהקדישו.  תני ההקדישות בשלשה.  הדא דתימר במקדיש גוף השדה אבל אם אמר הרי עלי מנה להקדש.  נישמעינה מהדא ערכים המיטלטלין בשלשה.  וכי יש ערכים שאין מיטלטלין.  רבי יעקב בר אחא ר' שמעון בר ווה בשם רבי חנינה האומר ערכי עלי ובא לסדרו מקרקע שמין לו בעשרה ממטלטלין בשלשה.  האומר ערכי עלי אינו כאומר דמי שדי עלי אבל אם אמר הרי עלי מנה להקדיש שמין לו בשלשה.  לכשיעשיר נידון בהשג יד.  תני העבדים והשטרות והמטלטלין אין להן איגרות בקורת.  רבי יודן בן פזי אמר אכרזה.  עולא בר ישמעאל אמר עבדים שלא יברחו השטרות והמטלטלין שלא יגנבו.  רבי בא בר כהנא בעא קומי רבי יוסי לית הדא אמרה שעבדים נפדין בשלשה.  אמר ליה אין והתנינן בקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן.

דף ז,א פרק א הלכה ב גמרא  אמר ליה אכין אדם דכא בן חורין הוא.  חנניה בר שלמיה אמר בשם רב אתא עובדא קומי רבי ובעא למיעבד כרבנן.  א"ל רבי לעזר בן פרטא בן בן רבי לעזר בן פרטא רבי לא כן לימדתנו משום זקיניך אלא אם עשו איגרת ביקורת.  א"ל אין וחזר ועבד כר"ג:  פיס'.  דיני נפשות בעשרים ושלשה.  ר' אבהו שאל שור הנסקל כרבי מאיר מהו ליתן הכסף בשלשה ניסקל בעשרים ושלשה.  א"ל רבי יוסי בי רבי בון שור הנסקל כולו ממון הוא וגזירת הכתוב שיסקול.  אגנטוס הגמון שאל לרבי יוחנן בן זכאי השור יסקל וגם בעליו יומת.  אמר ליה שותף ליסטים כליסטים.  וכשיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזה דחיתה בקנה לנו מה את משיב.  אמר להן כתיב השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כן מיתת השור הקיש מיתת בעלים למיתת השור מה מיתת בעלים בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה אף מיתת השור בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה:

דף ז,א פרק א הלכה ג משנה  אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי ב"ד של שבעים ואחד ואין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ואין עושין סנהדריות לשבטים אלא בבית דין של שבעים ואחד ואין עושין עיר הנדחת אלא בבית דין של שבעים ואחד אין עושין עיר נדחת בספר ולא שלש עיר נדחת אבל עושין אחת או שתים:

דף ז,א פרק א הלכה ג גמרא  איתא חמי שנים אין דנים לא כל שכן שבט.  אמר רבי מתניה בנשיא שבטים היא מתניתא.  אמר ר' ליעזר בחורש שבין שני שבטים היא מתניתא.  אמר ר' זירא נאמר כאן זדון ונאמר להלן זדון בזדון דברו הנביא מה זדון שנאמר להלן בנביא השקר הכתוב מדבר אף זדון שנאמר כאן בנביא השקר הכתוב מדבר.  אמר ר' חזקיה נאמר כאן דיבר ונאמר להלן אשר ידבר הנביא בשם ה' מה דיבר שנא' להלן בנביא השקר הכתוב מדבר אף דיבר שנא' כאן בנביא השקר הכתוב מדבר:  פיסקא אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד וכו'.  ר' יהודה אומר בתחילה ויעל דוד בדבר גד זה מלך ונביא ויחל שלמה לבנות את בית ה' אלהי ישראל בהר המוריה אשר נראה אלו אורים ותומים.  לדוד אביהו זה סנהדרין.  שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך.  השיר.

דף ז,ב פרק א הלכה ג גמרא  וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה.  תודות.  ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל החומה לשער האשפות.  אמר רבי שמואל בר יודן מה כתיב מהלכות לא תהלוכות.  אלא בניטלות על ידי אחר.  רב הונא בר חייה בשם רב מייתי לה דבר תורה ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת כל כליו וכן תעשו כן תעשו לדורות.  משה זה מלך ונביא אהרן אילו אורים ותומים.  אספה לי שבעים איש מזקני ישראל זה סנהדרין.  שאל אביך ויגדך וגו'.  השיר.  וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה.  תודות.  ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל לחומה לשער האשפה.  אמר רבי שמואל בר יודן מה כתיב מהלכות לא תהלוכות אלא בניטלות ע"י אחר.  כיצד היו מהלכות ר' חייה רבה ורבי שמעון בר רבי חד אמר זו כנגד זו וחרנה אמר זו אחר זו.  ושניהן מקרא אחד דורשין.  והתודה השנית ההולכת למול ואני אחריה.  מאן דמר זו כנגד זו והוא יושב ממולי ומאן דמר זו אחר זו ומלק את ראשו ממול ערפו.  ומאן דמר זו כנגד זו נמצא כל מקום ומקום מתכפר בתודה אחת ומאן דמר זו אחר זו נמצא כל מקום ומקום מתכפר בשתי תודות.  מאן דמר זו אחר זו יאות דתנינן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ומאן דמר זו כנגד זו אי זו היא הפנימית זו שסמוכה לבית.  ר' יסא בשם רבי יוחנן על פי נביא נאכלת.  אמר ר' זירא תניי תמן נביא יש כאן אורים ותומים למה אני צריך.  אשכח תני ר' יהודה אומר צריך אורים ותומים.  א"ר אבהו אתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש חד אמר בונין ואחר כך מקדישין וחרנה אמר מקדישין ואחר כך בונין.  מאן דמר בונין ואחר כך מקדישין אין רואין את המחיצות כילו הן עולות.  ביקשו להוסיף על היכל במה מוסיפין בשתי הלחם.  ומקדישין ביום טוב אלא בלחם הפנים.  ומקדישין בשבת אלא בלילה.  ומקדישין בלילה.  א"ר יוסי בי רבי בון במנחת מאפה.  ניחא בעלייתן מן הגולה שהקריבו ואח"כ קידשו בהכנסתן לארץ במה קידשו.  אמר רבי יוסי בי ר' בון בשתי תודות

דף ח,א פרק א הלכה ג גמרא  הבאות מגוב וגבעון.  אבא שאול אומר שתי ביצים היו שם התחתונה והעליונה אין קדושתה גמורה.  התחתונה נתקדשה בכולן והעליונה בעלייתן מן הגולה לא במלך ולא באורים ותומים.  לפיכך התחתונה עם הארץ אוכלין שם קדשים קלין ומעשר שני וחברים אוכלים שם קדשים קלין אבל לא מעשר שני.  והעליונה עם הארץ אוכלין שם קדשים קלין אבל לא מעשר שני וחבירים אוכלין שם קדשים קלין ומעשר שני.  מפני מה לא קידשוה מפני שהיתה תורפת ירושלים שם והיתה יכולה ליכבש משם.  ואין עושין סנהדריות לשבטים תלמוד לומר לשבטיך ושפטו את העם.  אין עושין עיר הנידחת רבן יוחנן בשם ר' הושעיה תלתא אמורין חד אמר אחת עושין שתים אין עושין וחרנה אמר הסמוכות עושין המפוזרות אין עושין וחרנה אמר מפוזרות אין עושין כל עיקר שמא יפוצו עובדי כוכבים ויבואו לארץ ישראל.  ואית דבעי מימר שמא יפוצו האויבים ויבואו לידי קרחה:

דף ח,א פרק א הלכה ד משנה  סנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה מניין לגדולה שהוא של שבעים ואחד שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד רבי יהודה אומר שבעים ומניין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי עשרים ומניין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב ומניין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאמר היה עמהן לטובה ואם כן למה נאמר אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי עד אחד ולרעה על פי שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי עשרים ושלשה וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים רבי נחמיה אומר מאתים ושלשים כדי שרי עשרות:

דף ח,א פרק א הלכה ד גמרא  רבי בא רבי יסא בשם רבי יוחנן נאמר כאן עדה ונאמר להלן עד מתי לעדה הרעה מה לעדה האמורה להלן עשרה אף כאן עשרה.  א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך מה תוך שנאמר להלן עשרה אף כאן עשרה.  א"ל רבי יסא בי רבי בון

דף ח,ב פרק א הלכה ד גמרא  אם מתוך את יליף לה סגין אינון.  אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל ויבואו בני ישראל לשבר וגו' מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה אף כאן עשרה:  פיסקא ומניין להביא עוש שלשה כו'.  תני אמר רבן שמעון בן גמליאל בראשונה לא היו חותמין על כתובת נשים כשירות.  אלא כהנים לויים וישראלים משיאין לכהונה.  א"ר יוסי בראשונה לא היתה מחלוקת ישראל אלא סנהדרין של שבעים ואחד היתה יושבת בלשכת הגזית.  ושני בתי דינין של שלשה שלשה היו יושבין אחד בחיל ואחד בהר הבית.  ובתי דינין של שלשה ועשרים היו יושבין בכל עיירות ארץ ישראל.  צריך אחד מהן לשאול דבר הלכה היה בא ושואלה בבית דין שבעירו אם שמעו אמרו לו ואי לא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין הסמוך לעירו.  אם שמעו אמרו לו ואילא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין שבהר הבית.  אם שמעו אמרו להן ואי לא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין שבחיל.  אם שמעו אמרו להן ואם לאו היו אילו ואילו מתכנסין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה' וגו'.  סנהדרין שבלשכת הגזית אע"פ שהיתה של שבעים ואחד לא היו פחותין מעשרים ושלשה.  צריך אחד מהן לצאת היה מסתכל אם יש שם עשרים ושלשה היה יוצא ואם לאו לא היה יוצא.  והיו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים.  ובשבתות ובימים טובים היו יושבין בבית המדרש שבהר הבית.  נשאלה הלכה אם שמעו אמרו להן ואי לא עומדין על המניין רבו המזכין זיכו.  רבו מחייבין חייבו רבו המטהרין טהירו רבו המטמין טמאו שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל ישראל.  משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו רביהן כצורכן רבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות.  ומשם שולחין בכל עיירות שבארץ ישראל וכל מי שהיו מוצאין אותו חכם עניו שפוי עין טובה נפש שפלה רוח נמוכה לב טוב יצר טוב חלק טוב היו מושיבין אותו בבית דין שבהר הבית ואחר כך בבית דין שבחיל ואחר כך בבית דין הגדול שבלשכת הגזית.  סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה והנשיא היה יושב באמצע כדי שיהו רואין אותו ושמעין קולו.  א"ר לעזר בי רבי צדוק בשהיה רבן גמליאל יושב ביבנה היה אבא ואחיו יושבין מימינו וזקנים משמאלו מפני כבוד הזקן.  כמה הן שופטי ישראל שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות.  שרי אלפים שש מאות.  שרי מאות ששה אלפים.  ושרי חמשים שנים עשר אלף.  שרי עשרות ששים אלף.  נמצאו שופטי ישראל שבעה ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות.  מה טעמא דרבי נחמיה והוא שיהא שם בית דין של עשרים ושלשה.  והנידונים והעדים וזוממיהן וזוממי זוממיהן וחזן וסופריהן ושמש.  מה טעמא דרבנן והוא שיהא שם שנים עשר סנהדריות של שנים עשר שבטים:  ומשה על גביהן.  דבר תקנה עשה משה בשעה שאמר לו הקב"ה פקוד כל בכור זכר בבני ישראל אמר אי זה מקבל עליו ליתן חמשה שקלים לגולגולת.  מה עשה נטל שנים ועשרים אלף פיטקין וכתב עליהן בן לוי.  ורע"ג כתב עליהן חמשת שקלים והטילן לקלפי אמר להו בואו וטלו פיטקיכם.  כל מי שעלה בידו בן לוי היה אומר לו כבר פדאך בן לוי וכל מי שהיה עולה בידו חמשת שקלים היה אומר לו מה אעשה לך מן השמים הוא.  ר' יהודה ור' נחמיה מתיב תנייא לחברייא אילו כתבתני לוי סילקת.  אלא כך עשה נטל שנים ועשרים אלף פיטקין וכתב לוי ורע"ג וכתב עליהן לוי ורע"ג כתב עליהן חמשת שקלים והטילן לקלפי אמר להן בואו וטלו פיטקיכם.  כל מי שעלה בידו לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי וכל מי שעלה בידו חמשת שקלים היה אומר לו מה אעשה ומן השמים הוא.  מתיב תניינא לחברייא הגע עצמך שעלו כולם לוי א"ל

דף ט,א פרק א הלכה ד גמרא  מעשה נס היה ומסורגן עלו.  א"ר שמואל על דעתיה דתנייה אהורייא מעשה ניסין על דעתיה דתנייא קדמייא אינו מעשה ניסין.  א"ל כולהון מעשה ניסין היו ומסורגין עלו.  אנטונינות הגמון שאל את רבן יוחנן בן זכאי בכלל חסירין ובפרט יתירין.  אמר ליה אותן שלש מאות יתירין בכורי כהונה היו ואין קודש מוציא קודש.  כיוצא בו ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.  אמר משה אם אטול ששה מכל שבט הרי שבעים ושנים.  עשרה מששה ושנים מחמש'.  אי זה שבט מקבל עליו להיות פגום.  מה עשה נטל שבעים פיטקין וכתב עליהן זקן ושנים חלק והטילן לקלפי אמר להן בואו וטלו פיטקיכם כל שעלה בידו זקן היה אומר לו מינוך מן השמים וכל מי שעלה בידו חלק היה אומר לו ומה אעשה ומן השמים הוא.  ר' יודה ורבי נחמיה מתיב תנייא לחברייא אילו כתבתני זקן סילקת.  אלא כך עשה נטל שבעים ושנים פיטקין וכתב עליהן זקן ושנים חלקין והטילן לקלפי אמר להן בואו וטלו פיטקיכם מי שעלה בידו זקן אמר לו כבר מינוך מן השמים ומי שעלה בידו חלק היה אומר לו ומה אעשה ומן השמים הוא.  מתיב תנייא לחברייא הגע עצמך שעלו כולם זקן.  א"ל מעשה ניסין היה ומסורגין עלו.  א"ר שמואל קשיתיה קומי רבי אבהו על דעתיה דתנייא אחרייא מעשה ניסים על דעתיה דתנייא קדמייא אינו מעשה ניסים.  א"ל מעשה ניסין היו ומסורגין עלו.  שאל אנטינונס הגמון לרבן יוחנן בן זכאי משה רבכם או גנב היה או לא היה בקי בחשבון.  דכתיב בקע לגולגולת אין תעביד קינטרא מאה ליטרא וחד מן אישתא גנב.  ואין תעבדיניה שיתין ליטרין פלגא גנב.  א"ל משה רבן גיזבר נאמן ובקי בחשבון היה.  א"ל והכתיב ונחושת התנופה עשרים ככר והיידא לון סלקין תשעין ושית ליטרין ואיתעביד ליה פרוטרוט.  א"ל משום דלא סליק קינטירא ואין תימר דסלק קינטירא פלגא גנב.  א"ל והכתיב ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים והייד' לון סלקין שבעים וחד ליטרין ואת עביד ליה פרוטרוט.  א"ל משום דלא סליק קינטרא פלגא גנב.

דף ט,ב פרק א הלכה ד גמרא  אמר ליה והכתיב והשקל עשרים גרה עשרים שקלים.  חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם.  ככרו של הקדוש ברוך הוא כפול היה.  אמר ליה גיזבר נאמן ובקי בחשבון היה:

 

 

 

חזרה לראש הדף
Site location tree