פרשת ויקרא:
ויקרא רבי אלעזר פתח, (ישעיה ז יא) שאל לך אות מעם יהו"ה אלהי"ך, העמק שאלה או הגבה למעלה, אסתכלנא בדרין קדמאין ודרין בתראין, מה בין דרין קדמאין לדרין בתראין, דרין קדמאין הוו ידעין ומסתכלין בחכמתא עלאה, וידעין לצרפא אתוון דאתיהיבו ליה למשה בסיני, ואפילו חייבין דבהון בישראל הוו ידעין גו אתוון חכמתא עלאה, וידעין גו אתוון עלאין וגו אתוון תתאין, חכמתא לאנהגא עובדין בהאי עלמא. בגין דכל את ואת דאתמסר ליה למשה, הוו מתעטרין וסלקין על רישייהו דחיוון עלאין קדישין, וכלהו חיוון הוו מתעטרי בהו, ופרחין גו אוירא דנחתא מגו אוירא עלאה דקיק דלא ידיע, וסלקין ונחתין, אתוון רברבין ואתוון דקיקין, אתוון רברבין, נחתין מגו היכלא עלאה טמירא דכלא, ואתוון דקיקין הוו נחתין מגו היכלא אחרא תתאה, ואלין ואלין אתמסרו ליה למשה בסיני. וחבורא דאתוון דאינון מתחבראן בטמירו בכל את ואת, כגון א' את יחידא, מתחבראן עמה בטמירו תרין אחרנין ל' ף', וכן כלהו אתמסרו ליה למשה בסיני, וכלהו טמירין גו חבריא, זכאין אינון:
כד האי נציץ, נטלין כלהו לההוא נציצו דנציץ. אות ק' דקאמרן, חפיא על האי את י', ר' חפיא על א'. לגו לגו באתר דאקרי קדש, נציץ חד את בטמירו ובגניזו, ואיהו את ו', והאי את ו' נציץ בנציצו על כלהו אתוון. וקלא נפיק מבינייהו דאלין אתוון, כדין בטש נציצו דאת ו' לנציצו דאת י', ונפק ההוא נציצו מגו אתר (ס"א דאקרי קדש) דקדש, ובטש לגו נציצו דאת י', וכדין נציצו דאת י' בטש לגו נציצו דאת ק' (וקלא הוה נפיק), ונפקא נציצו דאת ק' ובטש לגו נציצו דאת ר', ונפקי נצוצין כלהו, ומתחברין לגו נציצו דאת א' דקיימא, וקלא הוה נפיק, ובטש בכל אינון נציצין דאתוון כחדא. נציצו דאת ו' בי', נציצו די' בק', נציצו דק' בר', נציצו דר' בא', ומתחברן גליפין דנציצין, ונפקי לבתר, ובתר דמתחברין בניצוציהון, נפיק קלא מביניהון, ומתחברן ברזא דא ויקרא אל משה. ומשה הוה מסתכל כל אינון יומין דלא עאל, לבתר אתהדרו אתוון והוו מתגלגלין בקולפוי, בצרופין דאתוון דאתמסרו לאדם בגנתא דעדן.
זהר:
עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי, כלהון אתשקיין ואתרוו ממבועא דנחלא. אכלו רעים שתו ושכרו דודים, כל אינון דלתתא, וכלהו ענפין (נ"א עלמין), כלהו אתברכו ואתזנו כד אלין אתברכו לעילא, ובמה מתברכאן ומתבסמאן כלהו, בריחא דקרבנא. תא חזי, בשעתא דנחתת כנסת ישראל לאשרהא דיורהא בארעא, קודשא בריך הוא אמר ליה להאי קרא, בגין דאשתכחו ברכאן וחדוה בכלהו עלמין, ואתבסמת היא לנפקא מינה ברכאן לכלא, דכד אלין שית אתברכאן, כדין כלהו עלמין אתברכאן כחדא לתתא, ומתברכאן לעילא, (ס"א וכנסת ישראל), וישראל אתברכו מכלהו. דבר אחר, באתי לגני אחותי כלה, רבי יצחק אמר, לא אזדווג קודשא בריך הוא (ס"א ישראל) בכנסת ישראל, אלא בזמנא דאלין שית אתרוון משקיו דנחלא דלא פסק.
האי דאקרי קרבן, קירוב מבעי ליה או קריבות, מאי קרבן. אמר ליה, הא ידיע הוא לגבי חברייא, קרבן מאינון כתרין קדישין, דמתקרבי כלהו כחדא, ומתקשרן דא בדא, עד דאתעבידו כלהו חד ביחודא שלים, לאתקנא שמא קדישא כדקא חזי. הדא הוא דכתיב קרבן ליהו"ה, קרבן דאינון כתרין קדישין, ליהו"ה הוא, לאתתקנא שמא קדישא, וליחדא ליה כדקא יאות, בגין דישתכחו רחמין בכלהו עלמין, ושמא קדישא יתעטר בעטרוי, לאתבסמא כלא. וכל דא בגין לאתערא רחמי, ולא לאתערא דינא, ובגין כך ליהו"ה הוא, ולא לאלהי"ם, ליהו"ה אנן צריכין לאתערא רחמי, ולא לאלהי"ם, רחמי בעינן, ולא דינא. אמר, זכאה חולקי דשאילנא ורווחנא מלין אלין, ודא ברירו דמלה, אבל הא כתיב (תהלים נא יט) זבחי אלהי"ם רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהי"ם לא תבזה, זבחי אלהי"ם כתיב, ולא זבחי יהו"ה. אמר ליה, ודאי הכי הוא, קרבן אלהי"ם לא כתיב, אלא זבחי אלהי"ם, ועל דא שחיטתן בצפון, דהא זביחה הוא בגין אלהי"ם, ההוא סטר גבורה, דיתבסם ויתבר רוחא דדינא, ויתחלש דינא, ויתגברון רחמי על דינא, ועל דא זבחי אלהי"ם, לתברא חילא ותוקפא דדינא קשיא, דכתיב רוח נשברה, למהוי ההוא רוחא תקיפא נשברה, ולא יתגבר רוחיה וחיליה ותקפיה. ובר נש בעי כדין למיקם על מדבחא ברוח נשברה, ויכסף מעובדוי, בגין דיהוי ההוא רוחא תקיפא תבירא, וכלא בגין דדינא יתבסם, ויתגברון רחמי על דינא:
לא מחשבתי מחשבותיכם, ובגין כך רישא דכלא כתיב אם עולה קרבנו. מן הבקר, ולא בקר, ומאן איהו, פר בן בקר איהו דאיהו דכר. רבי יצחק אמר, מן הבקר סתם, וחזר ופירש זכר תמים יקריבנו, זכר ולא נקבה, דהא דכר אשתמודע לעילא, ונוקבא אשתמודעא לתתא, וכן מן הצאן מן הכבשים ומן העזים, מאן דאתי לעולה, כלהו דכר ולא נוקבא, בגין דעולה, עולה על הלב, על הלב ודאי, ואשתמודע מאן דקאים על הלב, ובגין כך סלקא לעילא, וכלהו דכרין, ועל דא פתח קרא ברישא בעולה יתיר מכל שאר קרבנין, דהא מחשבה רישא דכלא:
משה ידבר והאלהי"ם יעננו בקול (שמות יט יט), באתר דא אתכללו מלין עלאין, הא אוקמוה, והאלהי"ם יעננו בקול, בקולו של משה, בההוא קול דאחיד ביה משה. הכא אית לאסתכלא, דהא אפכא הוה, דכתיב (שם כ א) וידבר אלהי"ם, והכא כתיב משה ידבר. אלא אית דאמרי, בגין דכתיב, (שם טז) ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהי"ם, ועל דא משה ידבר, והאלהי"ם יעננו, בגין דלא אשתכח מלה באורייתא מפומא דמשה בלחודוי. ודא הוא דאוקמוה, קללות שבמשנה תורה, משה מפי עצמו אמרן, מעצמו לא תנינן, אלא מפי עצמו, הללו מפי הגבורה, והללו מפי עצמו, מפי ההוא קול דאחיד ביה, דאקרי הכי ושפיר מלה:
טוב לא זמין, עד ההוא זמנא דפולחנא דלתתא הוה סליק, ואתערען דא בדא, הדא הוא דכתיב (משלי כז ט) שמן וקטרת ישמח לב, שמן לעילא וקטרת לתתא, כדין הוא חדוותא דכלא. רבי אחא ורבי יהודה זקיפו ידין, ואודו לרבי אבא. רבי אחא פתח, (בראשית כ ג) ויבא אלהי"ם אל אבימלך בחלום הלילה, וכתיב ויאמר אליו האלהי"ם בחלום גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת, האי ויבא אלהי"ם אל אבימלך, מאי שנא באומות העולם ויבא אלהי"ם, ולישראל לא. (אלא דא הוא רזא דאלהי"ם אחרים, ואית לך למנדע, דשמא דקודשא בריך הוא (ישעיה נז טו) רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו, והיא בלחודוי מלכא על כל מה דאשתכח בין לעילא בין לתתא, והיכלא קדישא דיליה באמצעיתא אתתקן, וסחרניה אית שבעין כתרין, ומנהון אתמשכו שבעין רברבין, ואתמנו על שבעין עמין דעלמא, למהוי כל חד וחד שליט על עמיה ועל ארעיה, וקודשא בריך הוא יהב לישראל רזא דשמיה בלחודיהון, והוא שליט על ישראל וירושלם, הדא הוא דכתיב (דניאל ט יט) כי שמך נקרא על עירך ועל עמך, ולית לעמא אחרא חולקא ביה בקודשא בריך הוא, דכתיב (דברים כח זי) וראו כל עמי הארץ כי שם יהו"ה נקרא עליך, וכתיב (מיכה ד ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהי"ו וגו', וכתיב (דברים לב ט) כי חלק יהו"ה עמו וגו').
הוא דקודשא בריך הוא קטיל למסכני, וקאים לעתירי, דהא מהשתא יוספון למחטי קמיה. אמר ליה יאות שאלת, והא אוקמוה חברייא ואמרו, כד בעא קודשא בריך הוא לאתפרעא מן רשיעייא, ולאובדא להו מן עלמא, כדין יהיב להו שלום, ואשלים להו בכלא. אבל תא חזי, דכל בני עלמא לא משתכחין קריבין למלכא עלאה, כאלין מאנין דאיהו אשתמש בהו, ומאן אינון (תהלים נא יט) לב נשבר ונדכה, (ישעיה נז טו) ואת דכא ושפל רוח, אלין אינון מאני דמלכא. וכד אשתכח בצורת בעלמא וכפנא, ודינא אתתקף על מסכני, כדין בכאן וגעאן קמי מלכא, וקודשא בריך הוא קריב לון יתיר מכלא, הדא הוא דכתיב (תהלים כב כה) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, וכדין קודשא בריך הוא פקיד על מה אתיא כפנא לעלמא, ווי לאינון חייביא דגרמי האי, כד אתער מלכא לאשגחא בעלמא על קלא דמסכני, רחמנא לישזבן מנייהו ומעולבנייהו.
דאלין עלאין ואלין תתאין, וארץ ישראל עלאה מכלא וירושלם עלאה מכל ישובא. וחברנא יתבי דרומא, חמו בספרי קדמאי, ובספרא דאדם, דהכי מחלק כל אינון ארצות, דכלהו משתכחי לתתא, כגוונא דאינון רקיעין דלעילא, אלין על אלין, ואלין על אלין, ובין כל ארעא וארעא רקיע דמפריש בין דא לדא, ועל דא כלהו ארצות פרישן בשמהן, ובינייהו גן עדן וגיהנם, ואית בינייהו בריין משניין אלין מן אלין, כגוונא דלעילא, מנהון בתרין אנפין, ומנהון בארבע ומנהון בחד, וחיזו דאלין לאו כאלין. ואי תימא, הא כל בני עלמא מאדם נפקו, (לאו הכי דלא), וכי נחית אדם הראשון לכלהו ארצות ואוליד בנין, וכמה נשין הוו ליה, אלא אדם לא אשתכח אלא בהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל כדאמרינן, דכתיב (משלי ח לא) משחקת בתבל ארצו, והאי תבל אחידא ברקיע דלעילא, ואתאחידא בשמא עלאה, הדא הוא דכתיב (תהלים ט ט) והוא ישפוט תבל בצדק, בצדק ודאי, בגין כך בנוי דאדם אשתכחו בהאי ארעא עלאה דאקרי תבל, ואינון עלאין על כלא, כגוונא דלעילא.
תליתאה א"ל, והוא גדולה, והוא אקרי הא"ל הגדול. רביעאה אלהי"ם, דדינין ביה אתערן, והוא דינא תקיפא. חמישאה יהו"ה, כללא דכל שלימו דמהימנותא, ודא הוא רחמי בשלימו, ודא הוא תפארת. שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון. תמינאה א"ל חי, כמה דאת אמר (תהלים קלג ג) כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים וגו', ודא צדיק דכל חיים נפקין מתמן, ואקרי יהו"ה, כמה דאת אמר (שם יא ה) יהו"ה צדיק יבחן, ודא היא ו' זעירא דשמא קדישא, בגין כך ו"ו ווי"ן תרין. תשיעאה אדנ"י, ודא מלכות קדישא, דדינין נפקין מתמן לעלמא, ודא הוא כתרא בתראה דכלהו שמהן. ושם אהי"ה כללא וסתימא דקדמיתא, ודא הוא כתרא עלאה, רישא דכל רישין, שמיה סתים ולא אתגליא ואתמר. ובספרא דאגדתא עשר שמהן כתיבן בגוונא אחרא, ואנא לא תנינא הכי:
אור אקרי, דכתיב (תהלים כז א) יהו"ה אורי וישעי ממי אירא וגו'. כתיב (שמות כ ג) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א ו) יהי רקיע בתוך המים וגו', יהי רקיע אלין ישראל, דאינון חולקא דקודשא בריך הוא, דאחדין בההוא אתרא דאקרי שמים, והיינו רזא, דזמנא חדא שאל רבי ייסא סבא לרבי אלעאי, אמר הא שאר עמין יהב לון קודשא בריך הוא לרברבין ממנן שליטין, ישראל באן אתר יהב לון, שלח ליה (שם יז) ויתן אתם אלהי"ם ברקיע השמים, ושפיר שלח ליה. בתוך המים, בין מלולי אורייתא, ויהי מבדיל בין מים למים, בין קודשא בריך הוא דאקרי באר מים חיים, ובין עבודה זרה דאקרי (ירמיה ב יג) בורות נשברים וגו', דאינון מים המרים, מים עכורין מכונסים סרוחים ומטונפים, ועל דא ישראל קדושין מבדילין בין מים למים.
באורייתא, ומתדבקו בה בכנסת ישראל, לשבחא ליה לקודשא בריך הוא במלי דאורייתא. תא חזי, בשעתא דבר נש קם בפלגות ליליא למלעי באורייתא, ורוח צפון אתער בפלגות ליליא, ההיא אילתא קיימא ומשבחא ליה לקודשא בריך הוא, ובשעתא דהיא קיימא, כמה אלף וכמה רבבן קיימין עמה בקיומייהו, וכלהו שארין לשבחא למלכא קדישא. ההוא מאן דזכי וקם בפלגות ליליא למלעי באורייתא, קודשא בריך הוא אצית ליה כמה דאוקמוה, דכתיב (שיר ח יב) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, וכל אינון אוכלוסין לעילא, וכל בני תושבחתא דמזמרין למאריהון, כלהו משתככי בגין תושבחתא דאינון דלעו באורייתא, ומכרזי ואמרי (תהלים קלד א) הנה ברכו את יהו"ה כל עבדי יהו"ה, אתון ברכו את יהו"ה, אתון שבחו למלכא קדישא, אתון אעטרו ליה למלכא.
אוף הכי כתיב, (שם יז כא) ואת בריתי אקים את יצחק, ועל דא אורייתא אקרי ברית. תא חזי, יוסף בגין דנטר ליה להאי ברית, ולא בעא לשקרא ביה, זכה ליקרא בהאי עלמא, וליקרא לעלמא דאתי, ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא אשרי שמיה בגויה, דכתיב (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו, וזכה לברכתא דהאי עלמא, ולברכתא דעלמא דאתי. אמר רבי יצחק, כתיב (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו וגו', יוסף בגין דנטיר להאי ברית, זכה בשור, דאיהו קדמאה לקרבנא. אמר ליה רבי יהודה, אי הכי אמאי אתברך במלה דאיהי שמאלא, בימינא מבעי ליה, דהא כתיב (יחזקאל א י) ופני שור מהשמאל, אמר ליה, בגין דיגין על חובי דירבעם. אמר ליה, רזא אוליפנא בהאי קרא, דכיון דיוסף נטר ליה להאי ברית, דהאי ברית אחיד בתרין דרגין, ואינון תרין דרגין לעילא בשמהן אתקרון, ואוליפנא בפרשת פרה אדומה, דהאי פרה חד דרגא מאינון תרין דרגין עילאין הוי, וזווגא דפרה שור אקרי, ודא הוא בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, הדר לו ודאי, ולאו האי כשור דעלמא, אלא וקרני ראם קרניו, קרנא עלאה הוא על כל אחרנין, ועל דא בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ.
לפני וגו', אמר ליה נח, ולי מה את עביד, אמר ליה (שם יח) והקימותי את בריתי אתך וגו' (שם יד) עשה לך תבת עצי גפר, ולא בעי רחמי על עלמא, ונחיתו מייא ואובידו בני עלמא, ובגין כך מי נח כתיב, מי נח ודאי, דביה הוו תליין, דלא בעא רחמי על עלמא. מכאן אמר רבי יוסי, מאי דכתיב (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה, ויחל, כמה דאת אמר (במדבר ל ג) לא יחל דברו, דאתעביד חול, איש האדמה, דבגיניה אשתציאו בני עלמא, דלא בעא רחמי עלייהו. דבר אחר, איש האדמה, דבגיניה אתקיימת לבתר דאשתציאו קדמאי, דכתיב (בראשית ח כא) לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם וגו'. תאנא מי נח אקרון, דהוא גרים דאקרון על שמיה, אמר רבי יוסי, זאת לי, מאי קא מיירי, אלא אמר קודשא בריך הוא, מי נח גרמו לי דאגלי זאת בעלמא, דכתיב (ישעיה נט כא) ואני זאת בריתי אותם, (בראשית ט יב) זאת אות הברית וגו', (שם יג) את קשתי נתתי בענן, כלומר לית מאן דאשגח אלא ליקרא דשמי דרמיזא בזאת, ומאן גרים לי מי נח.
יהודה, אימתי אתקרי תשובה, כד אימא מתכסייא, וקיימא בחדוה על בנין, דכתיב (תהלים קיג ט) אם הבנים שמחה, ותבאת בקיומא, ומאן דהוה סגיר, תב לאתריה, וכלהו תבין חד לחד, ומתברכאן כל חד וחד, וכדין אתקרי תשובה (שלימתא), תשובה סתם, לאכללא כלא. אמר רבי יצחק, כד מתכשר עלמא כוליה מתכשר כחדא, כתיב (שם קח ה) כי גדול מעל שמים חסדך, מעל שמים, דסלקא לעילא מאתר דאקרי שמים, ומאי איהו, דא איהי אימא, והיינו דאקרי תשובה. רבי יהודה אמר, דיקא, דכתיב מעל שמים, אלמלא כתיב על שמים, משמע ההוא אתר דקיימא על שמים ולא יתיר, כיון דאמר מעל שמים, משמע ההוא אתר דקיימא על השמים לעילא לעילא, ומאי איהו, איהי אימא, והיינו דאקרי תשובה.
זהר:
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, רבי אבא פתח, (שיר א ז) הגידה לי שאהבה נפשי וגו', אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך וגו', הני קראי אוקמוה חבריא במשה, בשעתא דהוה סליק מעלמא, דאמר (במדבר כז טז) יפקוד יהו"ה אלה"י הרוחות לכל בשר וגו', אשר יצא לפניהם וגו', ותנינן, דעל גלותא אתמר. ותא חזי, הני קראי כנסת ישראל אמרן למלכא קדישא, הגידה לי שאהבה נפשי, כמה דאת אמר (שיר ג ג) את שאהבה נפשי ראיתם, ולמלכא קדישא אתמר, אנת שאהבה נפשי איכה תרעה. בספרא דרב המנונא סבא אמר, כל זמנא דכנסת ישראל אשתכח ביה בקודשא בריך הוא, כביכול קודשא בריך הוא בשלימו, ורעי ברעותא ליה (ולאחרנין זן ליה) לגרמיה, מההוא יניקו דחלבא (ס"א דמלכא) דאימא עלאה, ומההוא יניקו דאיהו יניק, אשקי לכל שאר אחרנין ויניק לון. ואוליפנא, דאמר רבי שמעון, כל זמנא דכנסת ישראל אשתכחת בקודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא בשלימו בחדווה, ברכאן ביה שריין, ונפקין מניה לכל שאר אחרנין. וכל זמנא דכנסת ישראל לא אשתכחת ביה בקודשא בריך הוא, כביכול ברכאן אתמנעו מניה, ומכל שאר אחרנין, ורזא דמלתא, בכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא ברכאן לא שראן עלוי, ועל דא קודשא בריך הוא געי ובכי, כמה דאת אמר (ירמיה כה ל) שאג ישאג על נוהו, ומאי אומר, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי וכו'. ובשעתא:
כגוונא דא שליחא דצבורא דאשתכח ביה חטאה, (בגין דעמא לא אשתכחו זכאין קמי קודשא בריך הוא), ווי לאינון דסמכין עליה. אמר רבי יהודה, וכל שכן כהנא, דכל ישראל ועלאין ותתאין כלהו אחידן (נ"א מחכאן) ומצפאן לאתברכא על ידוי, דהא תנינן, בשעתא דכהנא שארי לכוונא מלין, ולקרבא קרבנא עלאה, כלא אשתכחו בברכתא ובחדוותא, ימינא שארי לאתערא, שמאלא אתכליל בימינא, וכלא אתאחיד ואתקשר דא בדא, ואתברכן כלהו כחדא, אשתכח דעל ידא דכהנא מתברכאן עלאי ותתאי, והא אוקמוה, ובגין כך בעי לקרבא קרבנא עליה, בגין דיתכפר חוביה.
ברא ליה שלים כמה דאתמר, (קהלת ז כט) אשר עשה האלהי"ם את האדם ישר וגו', את האדם דכר ונוקבא, ונוקבא אתכלילת בדכורא, וכדין ישר כתיב, לבתר והמה בקשו חשבונות רבים. תא חזי, מנוקבא דתהומא רבא עלאה, אשתכחת חד נוקבא, רוחתא דכל רוחין, והא אוקימנא לילית שמה, והיא אשתכחת בקדמיתא לגבי אדם, ובשעתא דאתברי אדם ואשתלים גופיה, אזדמנו על ההוא גופא אלף רוחין מסטרא דשמאלא, דא בעא לאעלא ביה, ודא בעא לאעלא ביה, ולא הוי יכלי, עד דגער בהו קודשא בריך הוא, ואדם הוה שכיב גופא בלא רוחא, וחיזו דיליה ירוקא הוה, וכל אינון רוחין סחרן עליה. בההיא שעתא נחית עננא חד, ודחה (וזריק) לכל אינון רוחין, ובשעתא דא כתיב (בראשית א כד) ויאמר אלהי"ם תוצא הארץ נפש חיה, והא אוקימנא, דנוקבא אתעברת מן דכורא, מן ההוא נפש דאדם, והיא אפיקת ההוא רוחא לנשבא ביה באדם, כליל מתרין סטרין כדקא חזי, הדא הוא דכתיב (שם ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, לנפש חיה ממש, ומאן דאסתפק בהאי, בגין דלא ידע אי חיה זו היא חיה תתאה או חיה דשמה ישראל, או מדכורא או מנוקבא, אבל לא כתיב לנפש החיה, אלא לנפש חיה סתם, דמשמע כלא.
זהר:
ואם כל עדת ישראל ישגו וגו', כמה דאוקימנא, בהוראה דטעו בה, אבל ואם כל עדת ישראל ישגו, ואם כל ישראל ישגו מבעי ליה, מאי כל עדת ישראל, אלא אינון (כלהו) דאשתכחן בירושלם, דהא מתמן נפקא אורייתא לכל עמא, ואי אינון דהוו תמן טעאן, כל ישראל טעאן. ותנינן, דכיון דתמן טעאן, כל עמא טעאן, בגין דכלהו משכי אבתרייהו. ונעלם דבר מעיני הקהל, עיני הקהל אלין סנהדרין, אלין אינון דממנן על ישראל:
ועל דא, (בראשית לא מב) ופחד יצחק כתיב, וההוא פחד, כד אתער אסתלק יסוד לאתר אחרא, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים, בציון דייקא, ועל דא ואין מחריד. והשתא קודשא בריך הוא שזיב לון מרחוק, ואסתיר לן בהאי אתר בהשקט ובשלוה, ואין מחריד מכלא, דכד קודשא בריך הוא עביד ניסא, בכלא עביד:
בכנור דדוד, ומנגן מאליו, ושבחת למלכא, וקודשא בריך הוא משתעשע בצדיקייא בגנתא דעדן. זכאה חולקיה מאן דאתער בההוא זמנא ואשתדל באורייתא, וכל מאן דקאים בההוא זמנא ואשתדל באורייתא, אקרי חבריה דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל, ולא עוד אלא דאלין אקרון אחים ורעים ליה, דכתיב (תהלים קכב ח) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, ואקרון חברים בהדי מלאכין עלאין ומשריין עלאין, דכתיב (שיר ח יג) חברים מקשיבים לקולך. כד אתי יממא, כרוזא קאים וכריז, ופתחין דסטר דרומא אתפתחו, ומתערין כוכבים ומזלות, ופתחין דרחמי אתפתחו, ומלכא יתיב וקביל תושבחן, כדין כנסת ישראל נטלא לאינון מלין וסלקא, וכל אינון חברים אחידן בגדפהא, ומלייהו אתיין ושריין בחיקא דמלכא, כדין פקיד מלכא למיכתב כל אינון מלין. ובספרא כתיבו כל אינון בני היכליה, וחוטא דחסד אתמשך עלייהו, דמההוא חוטא אתעטר בר נש בעטרא דמלכא, ומניה דחלין עלאין ותתאין, הוא עאל בכל תרעי מלכא, ולית מאן דימחי בידוי, ואפילו בזמנא דמאריהון דדינא קיימין למידן עלמא, לא דיינין עליה דינא, בגין דהא אתרשים ברשימו דמלכא, דאשתמודעא דאיהו מהיכלא דמלכא, ובגין דא לא דיינין עליה דינא, זכאה חולקהון דצדיקייא דמשתדלי באורייתא, וכל שכן בזמנא דמלכא תאיב על מלי דאורייתא.
יומא, כל שכן וכל שכן רבי שמעון, דהוא עלאה על כלא. בתר דמית משה מה כתיב, (דברים לא טז) וקם העם הזה וזנה וגו', כך, ווי לעלמא כד יסתלק מניה רבי שמעון, דמבועי דחכמתא יסתתמו מעלמא, ויבעי בר נש מלה דחכמתא ולא ישכח מאן דיימא, וטעאן כל עלמא באורייתא, בגין דלא ישתכח בינייהו מאן דאתער בחכמתא, על ההוא זמנא כתיב, ואם כל עדת ישראל ישגו, ואם ישגו באורייתא, ולא ינדעון ארחהא, במאי הוא, בגין ונעלם דבר מעיני הקהל, דלא אשתכח מאן דידע לגלאה עמיקתא דאורייתא ואורחהא, ווי לאינון דרין דמשתכחי כדין בעלמא. אמר רבי יהודה, זמין קודשא בריך הוא לגלאה רזין עמיקין דאורייתא, בזמנא דמלכא משיחא, בגין (ישעיה יא ט) דמלאה הארץ דעה את יהו"ה כמים לים מכסים, וכתיב (ירמיה לא לג) ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהו"ה, כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, אמן כן יהי רצון:
דאתתקן כדקא יאות (ואתעניש). אמר רבי יהודה, מהו דקודשא בריך הוא אעניש ליה לדוד על ידא דבריה, דכתיב (ש"ב יב יא) הנני מקים עליך רעה מביתך, אמר רבי יוסי, הא אוקימנא, בגין דאי יקום עליה בר נש אחרא לא ירחם עליה, אמר ליה, והא אבשלום בעא לקטלא לאבוי, בכמה עיטין בישין (דבר) עליה יתיר מבר נש אחרא, אמר ליה, לא שמענא. אמר ליה, אנא שמענא, דוד חטא בבת שבע סתם, אמר קודשא בריך הוא, ליתי ברא דבת אל נכר, וינקום נקמתא, ומאן איהו, דא אבשלום, דברה דיפת תואר הוה מקרבא, מכאן אוליפנא, מאן דנטיל אתתא דא בקרבא, וחמיד בה, לסוף נפיק מינה בן סורר ומורה, מאי טעמא, בגין דעד כען לא פסקה מינה זוהמא, והא אוקמוה. רבי יוסי פתח ואמר, (ישעיה סב ח) נשבע יהו"ה בימינו ובזרוע עזו, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, כל זמנא דבר נש חטי קמיה דקודשא בריך הוא, אית דרגא דאשתמודעא לעילא לקבל האי חטאה, לדיינא ליה לבר נש, ואסתכל (ס"א ואסתכם) עליה, אי תב בתיובתא שלימתא קמי מאריה, אתעבר חוביה, ודינא לא שלטא עלוי, ולא מאטי עלוי, אי לא תב, אתרשים ההוא חטאה לגבי ההוא דרגא, אוסיף למחטי, הא דרגא אחרא אזדמן לקבליה, ואסתכם בדרגא קדמאה, כדין בעיא תשובה יתיר, (ואי לא תב) ואי אוסיף למיחטי, אוסיף דרגא על דרגא, עד דאשלים לחמשה דרגין.
ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בקודשא בריך הוא, זכאה חולקיה מאן דירית ירותא דא עלאה. ווי לאינון רשיעיא, דנפשאן דלהון לא זכאן בעלמא דין כל שכן בעלמא דאתי, עלייהו כתיב (ש"א כה כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, דאזלן ושטאן בעלמא, ולא אשכחן אתר לנייחא לאתקשרא ביה, ואסתאבן (נ"א ואשתאבן) בגו סטרא דמסאבותא, וכרוזא קארי ואמר, נפש כי תמעול מעל ביהו"ה, מקדש יהו"ה טמא, דהא בקדושה לא עייל, ולא אתכליל, ואינון מזיקי עלמא, בגין דמתדבקן בהו ומסתאבן. רבי יצחק אמר, הא אוקמוה, נפש, כד מתעטרא כנסת ישראל במלכא קדישא, אתעטר ואקרי צרורא דחיי, בגין דבה אתקשר כלא. רבי אלעזר אמר, שכינתא כד נטלא באבהתא נטלא, הדא הוא דכתיב (שמות יד יט) ויסע מלאך האלהי"ם ההולך וגו'. רבי אבא אמר, כלא אתעביד חד עטרא, בגין דיתעטר כחדא, ושמא קדישא אתחזי בגווייהו (ס"א בגווני), בההיא שעתא אקרי (שיר ב ג) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים.
אתייא, ולא מההוא אתר דאקרי שמים ואקרי זכותא, אלא ממעל דייקא. ושחקים יזלו צדק, דכד שמים נטיל ליה ממעל, מההוא אתר עלאה דשארי עלוי, כדין שחקים יזלו צדק, מאן שחקים, אתר דטחנין מנא לצדיקיא, ומאן נינהו, נצח והוד, דאינון ודאי טחנין מנא לצדיקיא, למאן, לההוא אתר דאקרי צדיק, דהא אינון טחנין ליה לההוא מנא דאתיא מלעילא, וכל ההוא טיבו מתכניש בגווייהו, למיהב ליה לדרגא דצדיק, בגין דיתברכא צדק מההוא נזילו דלהון, ועל דא טחנין מנא לצדיקיא, מאן צדיקיא, דא צדיק וצדק, יוסף ורחל, דכד מזדווגן כחדא צדיקים אקרו, ואלין טחנין מן לצדיקיא ודאי, ועל דא ושחקים יזלו צדק. כדין תפתח ארץ לתתא, ויפרו ישע בני עלמא, וצדקה תצמיח יחד, כל רחמי וכל טיבו דעלמא סגיאו, ומזונייהו דבני נשא משתכחי בעלמא, כדין חדווה על חדווה אתוסף, וכל עלמין מתברכאן, אמר רבי אחא, אלמלא לא אתינא אלא למשמע דא דיי:
זהר:
צו את אהרן ואת בניו לאמר, רזא הכא, דהא אוקימנא לית צו אלא עבודה זרה, והכא אתייהיבת ליה לאתוקדא ההוא מחשבה רעה, ולאעברא לה מגו קודשא, בהאי רעותא דסלקא לעילא, ובהאי תננא ותרבין דאתוקדן, בגין לאתעברא מן קודשא, והאי צו ברשותייהו קיימא לאפרשא לה מן קודשא, מגו האי קרבנא. ואי תימא, צו את בני ישראל, הכי נמי, דהא ברשותייהו קיימא, לאפרשא לה מן קודשא, כל זמנא דעבדי רעותא דמאריהון, דלא יכלא לשלטאה עלייהו. והאי קרא כלא אתיא לאחזאה רזא דמלה, לאעטרא להאי רוח קודשא לעילא לעילא, ולאפרשא לה לדא רוח טומאה, לנחתא לה לתתא, דא ברעותא ובצלותא כדקאמרן, ודא בעובדא, כלא כדקחזי ליה. והאי קרא מוכחא עלייהו, דכתיב צו את אהרן ואת בניו לאמר, צו דא עבודה זרה, רוח מסאבא, לאמר, דא אתתא דאקרי יראת יהו"ה, כתיב הכא לאמר, וכתיב התם (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו, והא אוקמוה, בגין כך כלא אתמר, וכהנא קיימא לאתתקנא כלא ברזא דאדם ובהמה.
רעיא מהימנא:
הכי נמי בריה יהיה לי לפה, דאיהי אורייתא דבעל פה, בגין דהיכי דהוינא בקדמיתא כבד פה וכבד לשון, הכי יוקים לי קודשא בריך הוא, כבד פה באורייתא דבעל פה, וכבד לשון באורייתא שבכתב, דלא יימרון אלין דלא אשתמודעון לי, אחרא איהו, ואליהו הוא יהיה לי לפה, ייתי לתקנא כל אלין ספיקות ולפרקא לון. בההוא זמנא, זאת תורת העולה, ברתא דהות מהדקא שפלה בגלותא, סליקת על כל דרגין דלעילא, הדא הוא דכתיב (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, וסליקו דילה תהא לאבא, דאיהו לימינא חסד, דביה הרוצה להחכים ידרים, מתמן חכמ"ה כ"ח מ"ה. אמר חד תנא, בודאי בגין דא אתמר בך, (ישעיה סג יב) מוליך לימין משה, בגין כלה דילך, דלא יהא לך שלימו אלא בה, דכד אנת תהא שלימא בה, אתמר בך (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, במראה, כגוונא דכלה דאתפשטת מלבושהא, ומתייחדת עם בעלה בקירוב בשר, ברמ"ח אברים דילה, ולא כסיאת אבר חד מינה, והאי איהו במרא"ה, רמ"ח בחושבן.
רעיא מהימנא:
(נ"א במוחא) כמוחא, ומאן עשן, דא (דעת) עמודא דאמצעיתא, דעת, לב מבין דעת. לבתר דנחית עשן חכמה לגבי בינה, דאינון דא לשמאלא ודא לימינא, איהו נחית מלא מאבא ואימא, מלא י"ה, לאוקדא עצים דאינון תלמידי חכמים מסטרא דעץ חיים, דאינון אברים דגופא, דתמן ה' העצים ודאי, לאוקדא לון בשלהובין דאורייתא, דאתמר ביה (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה, בשלהובין דנר מצוה ברחימו. (ע"כ):
תוספתא:
בנורא, בגין דלא יתיהיב ליה דוכתא לאסטאה, ובגין כך על המזבח. כל הלילה, מאן לילה, דא כנסת ישראל, דאיהי זאת, לאתדכאה בר נש מההוא רעותא. על מוקדה, בגין דנהר דינור איהו אתר לאוקדא לכל אינון דלא קיימי בקיומייהו, דהא עאלין לון בההוא נורא דדליק, ומעברי שלטניהון מעלמא, ובגין דלא תשלוט אצטריך על מוקדה כל הלילה, ואתכפייא ולא שלטא. (ע"כ):
רחמי, אי זכאין בני עלמא הא אל קיימא והוא חסד, ואי לא זכאן הא אל קיימא ואקרי גבור, ועל דא קיימא בכל יומא. אבל מלה שפיר הוא, אל בכל אתר נהירו (רב) דחכמתא עלאה הוא, וקיימא בקיומיה בכל יומא, דכתיב (תהלים נב ג) חסד אל כל היום, ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא, לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא, מקמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא. הדא הוא דכתיב, (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, באתערותא דאברהם קיימי, וכד אתער אברהם בעלמא, כל אינון דינין דמשתכחי בכל יומא ויומא, דחי להו לבר, ולא קיימין קמיה. הדא הוא דכתיב, ואל זועם בכל יום, נזעם או זעום בכל יום לא כתיב, אלא זועם, בכל יומא ויומא דדינא אשתכח, דחי לון לבר, וקיימא הוא ומבסם עלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים מב ט) יומם יצוה יהו"ה חסדו, ואלמלא האי לא יכיל עלמא למיקם אפילו רגעא חדא, ועל דא כלא קיימי בגיניה דאברהם. והאי דכתיב אל גבור, לאו דאיהו גבור, אלא האי קרא רמז הוא דקא רמיז לאבהן, ורמיזא הוא דקא רמיז למהימנותא עלאה קדישא. דכתיב (ישעיה ט ה) פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, פלא, דא חכמתא עלאה, דהיא פליאה ואתכסיא מכלא, כמה דאת אמר, (דברים יז ח) כי יפלא ממך דבר. יועץ, דא הוא נהר עלאה, דנגיד ונפיק ולא פסקא, ודא יועץ לכלא, ואשקי לכלא. אל, דא אברהם כמה דאוקימנא, האל הגדול. גבור, דא יצחק, דכתיב הגבור. אבי עד, דא יעקב, דאחיד להאי סטרא ולהאי סטרא, וקיימא בקיומא שלים. שר שלום, דא צדיק, דאיהו שלמא דעלמא, שלמא דביתא, שלמא דמטרוניתא. אתו רבי חזקיה ורבי יהודה ונשקו ידוי, בכו ואמרו, זכאה חולקנא דשאילנא האי, זכאה הוא דרא דאת שארי בגווייהו:
בהאי יומא מסתיימי דינא. ובגין כך בעינן לבטשא לון בארעא, ולסיימא לון דלא משתכחי, דהאי יומא אתערותא וסיומא הוא, ועל דא אתערותא וסיומא הוא דעבדינן בערבי נחל. אמר רבי חייא, ודאי הכי הוא, ושפיר, וערבי נחל, מסטרא דנחל נפקי גבוראן, ובהאי יומא מתערי ומסיימי. בהאי יומא כתיב, (בראשית כז יח) וישב יצחק ויחפור את בארת המים, בארת כתיב חסר, וישב, מהו וישב, אלא יומא קדמאה דירחא שירותא דדינא הוה בכל עלמא, ויצחק קיימא לכורסייא למידן עלמא, בהאי יומא, וישב יצחק, לאתערא דינין ולסיימא דינין, ויחפור את בארת המים, לארקא גבורן לכנסת ישראל, לאתערא למיא, דהא מיא בגבורן נחתין לעלמא. ובגין דאלין גבורן לא נחתין אלא בעיבא, ויומא דעיבא לא נייחא רוחיהון דקיימי עלמא, אלא בגין דעלמא אצטריך להו, מאי טעמא, בגין דעלמא בדינא אתברי, וכלא בעיא הכי.
זהר:
ותצא אש מלפני יהו"ה ותאכל על המזבח את העולה, אמר רבי יהודה, דא אוריאל דאתחזי בשלהוביתא דאשא על מדבחא כמה דאתמר, רביע על קרבנא, וכדין חדוותא הוה בכלא, דהא אתקבל ברעוא, כמה דכתיב וירא כבוד יהו"ה אל כל העם, ואי לאו הוה ערבוביא דבני אהרן, מן יומא דנפקו ישראל ממצרים, לא אשתכח רעוא הכי לעילא ותתא:
זהר:
דמאן דלא אנסיב פגים הוא, ולאו הוא כדאי לאשתכחא ברכאן בעלמא על ידוי, עלוי לא שריין, כל שכן על ידוי לאחרים, ועוד, דהא תנן רווי חמרא הוו. ובגין כך ותצא אש מלפני יהו"ה ותאכל אותם וגו', דהא קטרת חביב הוא מכלא, וחדוותא דעלאין ותתאין, וכתיב (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב:
ממלכת בעלאי ותתאי, ממלכת על כל עלמא. רבי יוסי אמר, כתיב (עמוס ט ו) ואגדתו על ארץ יסדה, ואגדתו, כד אזדווג מלכא לקבלה, בכל אינון עטרין קדישין בכנופיא חד, כדין ואגדתו כתיב. רבי יצחק אמר, ואגדתו, כמה דאת אמר (שמות יב כב) ולקחתם אגדת אזוב, מאי קא מיירי, דכד מתחבראן כחדא, ואתברכא מנייהו, כדין שלטא על כלא, ונהרא לעילא ותתא, וכלא בשעתא דכהנא פלח פולחנא, ואקריב קרבנא, ואקטר קטרת, ומכוון מלין לקרבא כלא כחדא, כדין כתיב ואגדתו על ארץ יסדה. רבי יוסי אמר, כד נטל אהרן, כלא נטלין עמיה, עד דאתברכא כנסת ישראל, ואתברכאן עלאי ותתאי, כדין כתיב (תהלים קלה כא) ברוך יהו"ה מציון שוכן ירושלם הללויה, (שם עב יט) וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן.
לאתחברא באורייתא, הרי היא פתיחא לקבלא ליה, ולאשתתפא בהדיה, ובשעתא דבר נש סתים עינוי מינה, ויהך לארחא אחרא, הרי היא סתימא מסטרא אחרא, כמה דאת אמר, אם יום תעזבני, יומים אעזבך, ולא ישכח פתחא, עד דיתוב לאתחברא בה באורייתא אנפין באנפין, ולא יתנשי מינה. ועל דא אורייתא פתחא קמי בני נשא, ואכרזא וקרי להון, (משלי ח ד) אליכם אישים אקרא וגו', וכתיב (שם א) בראש הומיות תקרא, בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. רבי יהודה אמר, ב' תרין גגין, וחד דאחיד לון, מאי קא מיירי, אלא חד לשמייא, וחד לארעא, וקודשא בריך הוא אחיד וקביל לון. רבי אלעזר אמר תלת נהורין (ס"א צדדין אלין) אינון עלאין קדישין דאחידן כחדא, ואינון כללא דאורייתא, ואלין פתחין פתחא לכלא, פתחין פתחא למהימנותא, ואלין ביתא דכלא, ועל דא בית אקרו, דאלין אינון ביתא, ובגין כך שירותא דאורייתא ב', דהא היא אורייתא (ס"א ביה הוי אסותא) הוי, ואסותא דעלמא. ובגין כך, מאן דאשתדל באורייתא, כאלו אשתדל ביה בשמא קדישא, והא אתמר דאורייתא כלא חד שמא קדישא עלאה איהי, ובגין דאיהי שמא קדישא, פתחת בבי"ת, דאיהי כללא דשמא קדישא, בתלת קשרי מהימנותא.
זכאין יתיר, דיעבדון מלה בארח קשוט, ואף על גב דזכאין אינון, לא אתייהיב מלה אלא לאינון דאתייהיב, כד שקילן עלמין כחדא, עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, וההוא זמנא לא אשתכחו עלמין שקילן כחדא, ועל דא חייבין דישראל לגבייהו דחייבין אחרנין לאו אינון שלוחי מלכא, דהא לא אתיין מסטרא דשמאלא. מתל לבני נשא דחבו למלכא, אתער סנטירא לגבייהו, לתפשא לון ולאענשא לון, לאינון דחבו למלכא, קם חכים חד מנייהו ואתערב בהדי בני סנטירא, זקף סנטירא עינוי וחמא ליה, אמר ליה מאן יהבך לגבן, ולאו אנת מאינון דחבו למלכא, הא אנת אתענש בקדמיתא, שקילו ליה וקטלוהו. כך, ישראל מסטרא דימינא קא אתיין, ולא אתדבקו בשמאלא, ולא אתערבו בהדה לעלמין, וכד אינון גרמין בחובייהו דאתכפייא ימינא ואתער שמאלא, וכל אינון דאתו מסטריה, אי חד מישראל קם לאתערבא בהדייהו, אשתמודען ביה, ואמרי ליה, לאו אנת מאינון דקא אתיין מסטרא דימינא דאתכפייא מחובייהו, ולאו אנת מאינון דחבו למלכא, מאן יהבך לגבן, אשתכח דאיהו אתענש בקדמיתא. ושלמה מלכא צווח לקבלייהו ואמר, (קהלת ח ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, לרע לו ודאי, בגין דלאו שליחא דמלכא איהו, ולא אתי מההוא סטרא. אמר רבי אלעזר, ודאי הכי הוא, דהא תנינן, דאית ימינא ואית שמאלא, רחמי ודינא, ישראל ועמין, ישראל לימינא, ועמין לשמאלא, ישראל אף על גב דחייבי נינהו ואתכפיין, אינון בימינא, ולא אתדבקן בשמאלא, ולא אתערבון בהדה לעלמין. ובגין כך כתיב (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וענני, דכד אסתלק ימינא, ישראל דאתדבקון בהדיה יסתלקון ויתעטרון בה, כדין אתכפייא שמאלא, וכל אינון דאתו מסטריה, הדא הוא דכתיב (שמות טו ו) ימינך יהו"ה תרעץ אויב:
ומתעטרא על כלא, ודא שושנה בין החוחים, ואתרוג בין החוחים, לאחזאה שבחא דכנסת ישראל על כלא. תא חזי, כנסת ישראל אתברכא על ידא דכהנא, וישראל מתברכאן על ידא דכהנא, וכהנא מתברכא על ידא דכהנא עלאה, הדא הוא דכתיב, (במדבר ו כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. כתיב (תהלים כה ו) זכר רחמיך יהו"ה וחסדיך כי מעולם המה, זכר רחמיך, דא יעקב, וחסדיך דא אברהם, כי מעולם המה, ומעולם נטל לון קודשא בריך הוא, וסליק לון לעילא, ועבד מנייהו רתיכא קדישא, לאגנא על עלמא, ובגין דהוו מעולם, הוא דכיר להון לאגנא ולרחמא על עלמא, כגוונא דא נטיל קודשא בריך הוא לצדיקייא מן עלמא, וסליק לון לעילא, לאגנא על עלמא. ואי תימא יצחק אמאי לא אדכר הכא, אלא אשתאר לאתפרעא מאינון דעאקין לבנוי, הדא הוא דכתיב (שם פ ג) עוררה את גבורתך, וכתיב (ישעיה מב יג) יהו"ה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו', ודא הוא יצחק דאסתלק מהכא. רבי חייא אמר, זכר רחמיך יהו"ה וחסדיך, אלין אינון יעקב ואברהם, דבעינן להון לאגנא עלן, אבל יצחק למעבד קרבין קיימא, ובגיני כך לא בעינן ליה לגבייהו. דבר אחר, כי מעולם המה, דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, נטל יצחק וברא ביה עלמא, חמא דלא יכיל למיקם בלחודוי, נטל אברהם וקיים ביה עלמא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם. חמא דבעיין קיומא יתיר, נטל ליעקב ושתף ליה ביצחק, וקיים עלמא, הדא הוא דכתיב, ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים, ועל דא באברהם ויעקב אתקיים עלמא, ובגין כך כי מעולם המה:
דמחשבה, ושבעה קולות נינהו, דנפקין בזווגא דמחשבה בשופר, ודא שופר דאשקי לון ורוי לון לאבהן בקדמיתא, ולבתר לבנין, והא אוקמוה מלה. תא חזי, ויקח אהרן את אלישבע, לבסמא לה, למחדי לה, לחברא לה במלכא בזווגא שלים, לאשתכחא ברכאן לעלמין כולהו על ידא דאהרן. בגין כך בעי כהנא לאשתכחא בנהירו דאנפין, בחידו, כלא כגוונא דלעילא, דהא על ידוי ברכאן וחדוון משתכחי, ועל דא אתרחקא מניה דינא ורוגזא ועציבו, בגין דלא יתפגים מההוא אתר דאתקטר ביה, ועל דא ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה, ולאו כהנא, עלייהו כתיב (דברים לג יא) ברך יהו"ה חילו, ופעל ידיו תרצה וגו':
ודאי החיה (הרומשת), דא היא חיה עלאה על כלא, דהא אחרא ארץ קרייה קרא הכא, דכתיב והעוף ירב בארץ, בארץ ודאי, ולא במים, דהא ההוא נהר נגיד ונפיק, ואשקי בלא פירודא עד ההוא אתר דאקרי ארץ, ומתמן כתיב (בראשית ב י) ומשם יפרד וגו'. והעוף, וההוא עוף בהאי ארץ תליין ואתשקיין, ודא הוא דכתיב והעוף ירב בארץ. קמו ואזלו, אמר רבי יהודה, נשתתף להאי רבייא עמנא, וכל חד וחד לימא מלה דאורייתא. פתח רבי יהודה ואמר, (שיר ב ד) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים וגו', האי קרא הא אתמר ושפיר, אבל כנסת ישראל קאמר דא בגלותא, סמכוני, מאי סמכוני, אלא מאן דנפיל בעי לאסמכא ליה, הדא הוא דכתיב (תהלים קמה טז) סומך יהו"ה לכל הנופלים וגו', ובגין כך כנסת ישראל דנפלה, דכתיב (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף קום, בעיא לאסמכא, והיא אמרה סמכוני, למאן אמרה, לישראל בנהא דאינון בגלותא עמה. ובמה, באשישות, אלין אינון אבהן, דאינון אתמליין בקדמיתא מההוא חמר טב דמנטרא, וכד אינון אתמליין, הא ברכאן משתכחי לגבה, על ידא דחד דרגא דאיהו צדיק, ומאן דידע ליחדא שמא קדישא, אף על גב דברכאן לא משתכחי בעלמא, איהו סמיך וסעיד לה לכנסת ישראל בגלותא.
כסאו, מאן דבעי לברכא ליה, ולאתקנא כורסייה, בחסד ולא בדינא, מאי משמע, דכד עייל כהנא לבי מקדשא, דייעול בחסד דאיהו מייא, ולא ייעול ביין דשתי דאיהו גבורה, ייעול בהאי מלה במייא, ולא ייעול בחמרא. אתו רבי יהודה ורבי יצחק ונשקו רישיה, ומההוא יומא לא אתפרש מבי רבי יהודה, וכד הוה עייל לבי מדרשא, הוה קם רבי יהודה קמיה, אמר, מלה אוליפנא מניה, ויאות לאנהגא ביה יקר. לבתר אסתלק בין חברייא, והוה קארן ליה רבי ייסא רישא דפטישא דמתבר טנרין, ואפיק שלהובין לכל סטר, והוי קרי עליה רבי אלעזר, (ירמיה א ה) בטרם אצרך בבטן ידעתיך:
לבר נש בההוא עלמא כתיב, כל ההוא דינא, וכל מאי דסביל בההוא עלמא, ונקמין מיניה נקמתא דעלמא, לפיהו, בגין פיהו דלא נטיר ליה, וסאיב ליה לנפשיה, ולא אתדבק בסטרא דחיי, בסטרא דימינא. וגם הנפש לא תמלא, לא תשתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין. דבר אחר, לא תמלא, לא תשתלם לסלקא לאתרהא לעלמין, בגין דהא אסתאבת ואתדבקת בסטרא אחרא. רבי יצחק אמר, כל מאן דאסתאב בהו, כאלו פלח לעבודה זרה, דאיהו (דברים ז כה) תועבת יהו"ה, וכתיב (שם יד ג) לא תאכל כל תועבה. מאן דפלח לעבודה זרה, נפיק מסטרא דחיי, נפיק מרשותא קדישא, ועייל ברשותא אחרא, אוף מאן דאסתאב בהני מיכלי, נפיק מסטרא דחיי, ונפיק מרשו קדישא, ועייל ברשותא אחרא, ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא ונטמתם בהם כתיב, בלא א'. וכתיב, (ויקרא כ כה) ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא, מאי לטמא, לטמא לעמין, דהא אינון מסאבין ומסטרא דמסאבא קא אתיין, וכל חד אתדבק באתריה. רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי, אמר ליה, הא דתנינן זמין קודשא בריך הוא לדכאה להו לישראל, במה, אמר ליה, כמה דכתיב, (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו', כיון דאתדכאן, מתקדשן, וישראל דאתדבקן ביה בקודשא בריך הוא, קדש אקרון, דכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה, וכתיב (שמות כב ל) ואנשי קדש תהיון לי. זכאין אינון ישראל, דקודשא בריך הוא קאמר עלייהו והייתם קדושים כי קדוש אני יהו"ה, בגין דכתיב (דברים י כ) ובו תדבק, וכתיב (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה:
מקטורין כחדא, וזרע לון בזמנא חדא, ולבתר נפיק כל חד וחד בלחודוהי, כך קודשא בריך הוא, עביד עובדוהי בחכמה, ובחכמה נטיל כלא כחדא וזרע לון, ולבתר נפקו כל חד וחד בזמניה, הדא הוא דכתיב (תהלים קד כד) כלם בחכמה עשית. אמר רבי אבא, מה רבו מעשיך יהו"ה, כמה סגיאין אינון עובדוהי דמלכא קדישא, וכלהו סתימין בחכמה, הדא הוא דכתיב כלם בחכמה עשית, כלהו בחכמה כלילן, ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה, ומתמן אתעבידו כלא ואתתקנו, הדא הוא דכתיב (משלי כד ג) ובתבונה יתכונן, ועל דא כלם בחכמה, עשית בבינה. מלאה הארץ, הארץ, דא כנסת ישראל, דמתמן אתמליא מכלא, כמה דאת אמר (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים וגו', קנינך, דהיא אפיקת לון לבתר, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, בגיני כך מלאה הארץ קנינך. תא חזי, בשעתא דבר נש אתי לאתקדשא לאזדווגא בנוקביה, (בכוונה) ברעותא קדישא דיליה אתער עליה רוחא (אחרא) קדישא כליל דכר ונוקבא, ורמיז קודשא בריך הוא לחד שלוחא, ממנא על עדוייהון דבני נשא, ומני בידיה ההוא רוחא, ואודע ליה לאן אתר יפקוד ליה. הדא הוא דכתיב (איוב ג ג) והלילה אמר הורה גבר, הלילה אמר לההוא ממנא, הורה גבר מפלניא, וקודשא בריך הוא אפקיד ליה לההוא רוחא כל מה דאפקיד, והא אוקמוה. כדין רוחא נחתא, וחד צולמא עמיה, ההוא דקאים בדיוקניה לעילא, בההוא צולמא אתברי (ס"א אתרבי), בההוא צולמא אזיל בהאי עלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים לט ז) אך בצלם יתהלך איש, בעוד דהאי צולמא אשתכח עמיה דבר נש, בצולמא דיליה קאים בהאי עלמא, דמתחברן כחדא (ס"א אשתכח עמיה, בר נש קאים בהאי עלמא, ותרין אינון דמתחברן כחדא) ושלמה מלכא אזהר לבני נשא ואמר, (שיר ב יז) עד שיפוח היום ונסו הצללים, תרי:
זהר:
להו בקדושה, בר להני עד דאתיישבן בגופא אינון רוחין. בתר תלתין ותלת יומין אשגחת עלייהו כל יומא, דהא רוחין מתקשראן בגופא כשאר בני עלמא, כמה דהיא לא שרייא אלא באתר שלים, כך כל עובדוי כהאי גוונא, עד דאשתלימו, בכל קדש לא תגע, לאשגחא עלייהו. ואם נקבה תלד, כמה דאוקימנא דשלטא סטר שמאלא יתיר, ואתכפיא ימינא, ועל דא כלא על חד תרין רחיקא נוקבא מדכורא, לאתקשרא רוחא בגופא, דהא שמאלא לא אתישבא הכי כימינא, ואשתכחת בתוקפא יתיר:
דפגים יתיר, ועל דא אתפגים הוא לעלמין, איש משחית, דפגים לעילא, ופגים לתתא, ופגים לנפשיה, דכתיב משחית, וכתיב (משלי ו לב) משחית נפשו הוא יעשנה:
רבי אבא פתח ואמר, (בראשית לב כו) ויאמר שלחני כי עלה השחר וגו', ויאמר שלחני, וכי עקוד הוה בידיה דיעקב, אלא זכאין אינון צדיקייא דקודשא בריך הוא חס על יקרא דלהון, ולא שביק לון לעלמין, הדא הוא דכתיב, (תהלים נה כג) לא יתן לעולם מוט לצדיק, והא כתיב (בראשית לב כו) ותקע כף ירך יעקב, אלא לדידיה גבה, והא אתמר. כתיב (בראשית לב כב) והוא לן בלילה ההוא במחנה, וכתיב ויקחם ויעבירם את הנחל, מאי הוה דעתיה דיעקב למעברא להון בנחלא בליליא, אלא חמא מקטרגא אזיל בין משרייא דיליה, אמר יעקב אעבר לגיסא אחרא דנהרא, דלמא לא ישתכח ערבוביא. מאי קא חמא, חמא שלהובא דאשא מלהטא אזלא וטאס בין משרייתיה, אמר יעקב, מוטב לנטלא מהכא, ונהרא פסיק בגוון, ולא ישתכח ערבוביא, מיד ויקחם ויעבירם את הנחל. ויותר יעקב לבדו, מכאן אוליפנא, מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא, או ביממא בביתא מיחדא, כל שכן בליליא, מאי מיחדא, מיחדא משאר ביתין, או מאן דאזיל בלחודוי בליליא, יכיל לאתזקא, תא חזי, ויותר יעקב לבדו, כדין ויאבק איש עמו וגו'. תנינן, מסטרא דדינא קא אתי, ושולטניה בסטר ליליא, מאי בסטר ליליא, לאעלא גלותא (נ"א בגלותא).
אנפוי סומקין באינון מכתשין, אמר רבי חייא, מאן אנת, אמר ליה, יודאי אנא. אמר רבי יוסי, חטאה הוא, דאי לאו הכי, לא אתרשימו אנפוי באלין מרעין בישין, ואלין לא אקרון יסורין דאהבה, אמר רבי חייא, הכי הוא ודאי, דיסורין דאהבה מתחפיין אינון מבני נשא. תא חזי, דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, הא תלת זינין הכא, וכלהו אקרון נגע צרעת, הדא הוא דכתיב, והיה בעור בשרו לנגע צרעת, מאי נגע צרעת, סגירו, סגירו בכלא, וכתיב והובא אל אהרן הכהן וגו', אבל אינון דיתחזון לבר, כתיב וראהו הכהן וטמא אותו, דהא ודאי אינון דיתחזון לבר בבני נשא, מסטרא דמסאבא קא אתיין, ולאו יסורין דאהבה נינהו. אמר רבי יוסי, מנא לן, אמר רבי חייא, דכתיב (משלי כז ה) טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, אי ההיא תוכחת מאהבה, (נ"א אינהו תוכחת מאהבה, כד איהי) מסותרת מבני נשא.
מלכא אלקי בהאי, ואתפני מניה, דכתיב (תהלים פו טז) פנה אלי וחנני, מהו פנה אלי, כמה דאת אמר (במדבר יב י) ויפן אהרן. נחתו רבי חייא ורבי יוסי ונשקוהו, אזדווגו כחדא כל ההוא ארחא, קרא רבי חייא עלייהו (משלי ד יח) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום:
(שם ז יח) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. תאנא בכמה דרגין אתקרי בר נש, אדם, גבר, אנוש, איש, גדול שבכלם אדם, (משום) דכתיב (בראשית א כז) ויברא אלהי"ם את האדם בצלמו, וכתיב (שם ט ו) כי בצלם אלהי"ם עשה את האדם, ולא כתיב גבר אנוש איש. אמר רבי יהודה, אי הכי, והא כתיב (ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכם קרבן ליהו"ה, (ולא גבר אנוש איש), מאן בעי למקרב קרבנא, מאן דאיהו חטאה, וכתיב אדם. אמר רבי יצחק, תא חזי, קיומא דעלמא דעילאין ותתאין הוא קרבנא, נייחא דקודשא בריך הוא, ומאן אתחזי למקרב קמיה האי נייחא, הוי אומר האי אדם דיקירא מכלא. אמר ליה, אי הכי, הא כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו וגו', והיה בעור בשרו לנגע צרעת, אמר ליה, להאי בעי קודשא בריך הוא לדכאה יתיר מכלא, דמאן דאיהו בדרגא עלאה דכלהו, לא ליתיב הכי. ובגין כך כתיב באדם, והובא אל הכהן, ובא לא כתיב, אלא והובא, דכל מאן דחמי ליה, אתחייב ביה לאקרובי קמי כהנא, דדיוקנא קדישא לא ליתיב הכי, וכתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע וגו', איש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות וגו', ולא כתיב בהו והובא.
יתיר, אתגלייא ביה חסד עלאה, ואתבסם, ומבסם הוא לתתא. והאי איש בכללא דאדם הוא, וכד בעי קודשא בריך הוא לאגחא קרבא, בהאי איש אגח בהו קרבא, דכתיב (שמות טו ג) יהו"ה איש מלחמה, בהאי איש ממש. ולא אגח בהו קרבא עד אעבר ליה שערא דרישא, בגין דישתלשלון משלשוליהון, ויתברון כל אינון כתרין דמתאחדן בשערי, הדא הוא דכתיב, (ישעיה ז כ) ביום ההוא יגלח יהו"ה וגו', בעברי נהר במלך אשור, את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה. תאנא וכה תעשה להם לטהרם, מאי וכה, כגוונא דלעילא, הזה עליהם מי חטאת, שיורי טלא דבדולחא, הכא מי חטאת דאינון שיורי טלא, לזמנא דאתי כתיב (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים. וכבסו בגדיהם, כגוונא דלעילא, דתקונוי דהאי איש אתסחן בחסד עלאה, ואתדכי מכלא. ותנינן, אמאי כתיב בתער ולא במספרים, אלא משום דיתעבר שערא בשרשוי, ויתעברון מניה דינין תתאין משלשוליהו. ולזמנא דיתכשרון עובדין לתתא, זמין קודשא בריך הוא שערא דא לאעברא ליה ולמגלשיה, בגין דלא יצמח וירבה, דכתיב כי ימרט ראשו. אמר רבי יצחק, רב מכל ליואי קרח הוא, דעבדיה קודשא בריך הוא לתתא כגוונא דלעילא, וקרייה קרח, אימתי, בשעתא דגליש בגיניה להאי איש, דכתיב קרח הוא. וכד חמא קרח רישיה בלא שערא, וחמא לאהרן מתקשט בקשוטי מלכין, אתזלזל בעיניה, וקנא לאהרן, אמר ליה קודשא בריך הוא, אנא עבדית לך כגוונא דלעילא, לא בעית לאעלאה בעלאין, חות לתתא והוי בתתאין, דכתיב (במדבר טז לג) וירדו חיים שאולה, מאי איהו שאול, גיהנם, דתמן צווחין חייבין, ולית מאן דמרחמי עלייהו, וזמינין אינון לאחייא ולאעלא, כד יתער קודשא בריך הוא לעמיה, ולאחייא להו, דכתיב (ש"א ב ו) יהו"ה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:
ומכשראן עובדייהו כמלקדמין, ומתברכן (ס"א ומתדכאן). ועל דא אשתמודען מכתשין לגבי כהנא, אינון דאתיין מסטרא דמסאבא, ואינון דאתיין מסטרא אחרא. כגוונא דא כתיב, כי תבאו אל ארץ כנען וגו', ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, וכי אגר טב הוא דישתכח באינון דזכאן למיעל בארעא, אלא הא אוקמוה, לאשכחא מטמונין דאטמרן בביתייהו, ולאהנאה לון לישראל. אבל תא חזי, זכאין אינון ישראל דאינון מתדבקן ביה בקודשא בריך הוא, וקודשא בריך הוא רחים להו, דכתיב (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר יהו"ה, ומגו רחימותא דיליה אעיל להו לארעא קדישא, לאשראה שכינתיה בינייהו, ולמהוי דיוריה עמהון, וישראל דישתכחון קדישין על כל בני עלמא. תא חזי, כתיב (שמות לה כו) וכל הנשים אשר נשא לבן וגו', בשעתא דהוו עבדין עבידתא, הוו אמרי דא למקדשא, דא למשכנא, דא לפרוכתא, וכן כל אינון אומנין, בגין דתשרי קדושה על ידייהו, ואתקדש ההוא עבידתא, וכד סליק לאתריה, בקדושה סליק.
ואי תימא, אדמוני כתיב בעשו, וכתיב ביה בדוד (ש"א טז יב) ויביאהו והוא אדמוני, אלא דא מזוהמא דדהבא אתעביד, ודא בזוהרא דדהבא אתדבק, בעשו כתיב ביה אדמוני כלו כאדרת שער, בזוהמא דהתוכא נפק, בדוד כתיב ביה, עם יפה עינים וטוב ראי. תא חזי, מאי טעמא, גוונא חוורא אשתמודע, וגוונא סומקא אשתמודע, סומקא בקדמיתא והא אתחזי ביה חוורא, הא דכיותא אתיליד ביה ושארי לאתדכאה, חוורא בקדמיתא ואתחזי ביה סומקא, הא שארי לאסתאבא, וכתיב וטמאו הכהן, דהא אתיליד ביה סומקא לאסתאבא. וכהנא הוה ידע בכל אינון גוונין, ולזמנין דאתחזי ביה גוונא דדכיותא, ויסגר ליה למחמי אי אתיליד ביה גוונא אחרא, ואי לא, מדכי ליה, הדא הוא דכתיב, וטהרו הכהן:
פתח ואמר ויהי קול השופר הולך וגו' ויהי קול השופר הכא אתפליגו ספרי קדמאי וכו'. עת אתו רבי אבא ורבי יהודה ואודו ליה לר' אחא קמו עד דהוו אזלי א"ר אלעזר לא תלך רכיל בעמך לא תשנא את אחיך. לא תקום ולא תטור. הא אוקימנא לון וכלהו אתערו עלייהו חברייא אבל נימא מלה בפרשתא דא. כתיב את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. פתח ר' אלעזר ואמר אתם עדי נאם יי' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו וגו'. אתם עדי אלין אינון ישראל. ותנינן אלין אינון שמייא וארעא דכתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ אבל ישראל אינון סהדין אלין על אלין ושמייא וארעא וכלא סהדין עלייהו ועבדי אשר בחרתי דא יעקב דכתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. וכתיב ואתה אל תירא עבדי יעקב. ואית דאמרי דא דוד.
עומדת לעד. מאי עומדת לעד עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין. ה,נ יהבין ליה ואינון תרי אילנין (יהבין ליה) קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. קרנו תרום בכבוד. ת"ח עלמא דאמרן ההוא קרן תרום. ובמה בכבוד דלעילא דהאי ב"נ נדים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין ונהרין כלהו מאן דגרים דא גרים ליה (בההוא עלמא דאתי) דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי הה"ד וצדקה תציל ממות וכתיב וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום:
איהו והאי אתפליג לארבע. רוחא חדא איהו והאי אתפליג לארבע. תלת רישין אשתכחו (ס"א אתחברו) במשריין אלין חושבן דלהון. רישא חדא שתין ותרי אלף ושבע מאה. רישא ב' ארבעין וחד אלף וחמש מאה. רישא תליתאה תלת וחמשין אלף וארבע מאה בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא כלהו דרגין על דרגין בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלכא נשכין כחמרא ווי מאן דאשתכח גבייהו ודינא דלהון בסטרא רביעאה. דגלא רביעאה אד"ם רפ"אל מערב בהדיה אסוותא בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה עליה אתסי האי (ס"א חד) אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא.